צו ההריסה המנהלי, כך על פי ההלכה הפסוקה, הנו צו בעל אופי דרסטי וקיצוני בהיותו מאפשר פגיעה מיידית בנכסי הפרט מבלי שנתקיים הליך שיפוטי, אף לא נתנה החלטה שיפוטית ואף לא נדרשת חובת שימוע טרם הוצאתו ועל כן, בשנת 1980 תוקן החוק ולהליך דרסטי זה הוספה הגבלה המצמצמת את סמכות בית המשפט להורות על ביטול צו הריסה, כאשר מנגד סמכותו של יו"ר הועדה המקומית ו/או מוסמכים מטעמו להוצאת הצו הנה רחבה. במילים אחרות נקבע כי בית המשפט יתערב בהליך הוצאת צו הריסה רק בשני מקרים חלופיים ואלו בלבד המהווים עילות לביטול צו הריסה מנהלי על ידי בית המשפט לפי סעיף 238 א(ח) לחוק התכנון והבניה כאשר הוכחתן רובץ לפתחו של מבקש ביטול הצו: העילה הראשונה הנה כי הבניה בגינה ניתן הצו בוצעה כדין ואילו העילה השניה, החלופית, הנה כי הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. מעבר לעילות אלו, ברי כי פעולת הרשות המנהלית בהוצאת הצו נבחנת ככל פעולה של רשות מנהלית ויתכנו פגמים חמורים אשר מבטלים את חזקת התקינות ממנה נהנה הצו. ##להלן החלטה בנושא בקשה לביטול צו הריסה מנהלי:## החלטה זוהי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי אשר הוצא על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז חיפה (להלן: "המשיבה") לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: בצו נאמר כי הוא מתייחס למבנה "חורג שהוחל בהקמתו ללא היתר ... ואשר הוקם ללא היתר כחוק" על קרקע חקלאית, הידועה כגוש 10381 חלקות 36, הנמצאת דרומית לכפר חוואלד והממוקמת בנ.צ: 213048/741397. עוד נאמר בצו כי הוא ניתן על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה בחיפה, בכפוף ולאחר ביצוע הפעולות הבאות: התייעצות עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית, קבלת תצהיר ממתכנן המחוז, התייעצות עם יו"ר המועצה האזורית וכן מתן הודעה לשר הפנים. הצו הודבק במקום ביום 15.7.07 בשעה 13:50 (כך על פי המצוין בצו) ואילו ביום 18.7.07 הגיש המבקש לפתחו של בית משפט זה, בקשה לביטול הצו (בש 4022/07) וכן בקשה למתן צו מניעה זמני (בש 4023/07). בהחלטתי מיום 22.7.07 הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה ונקבע דיון במעמד הצדדים, ליום 30.10.07 אליו התייצבו המבקש, בא כוחו וב"כ המשיבה. יוער כי בתאריך 25.10.07 הוגשה בקשה מטעם ב"כ המבקש להתפטרות מייצוג אלא שבמעמד הדיון שנתקיים חזר בו עוה"ד מבקשתו לשחרור מייצוג ואף הוסיף וטען לגופה של הבקשה כאשר מנגד ב"כ המשיבה חזר על טענותיו, בין היתר בקשתו למחיקה על הסף בהעדר תצהיר ערוך כדין. על מנת לאפשר לב"כ המבקש להשלים טיעוניו הוא נתבקש להגיש סיכומים תוך מתן אפשרות למשיבה להגיש סיכומי תגובה. מטיעוני הצדדים עולות העובדות הבאות: המבנה נשוא הצו נבנה ללא היתר והוא משמש כמבנה מגורים למבקש ובני ביתו. לגרסת המבקש, אביו, זכרונו לברכה, רכש את הזכויות בקרקע מאדם אחר ולאחר מותו, זכויות אלו הועברו בירושה אל המבקש ביחד עם אחיו ואמו. כמו כן, לגרסת המבקש הזכויות בקרקע רשומות על אדם אחר בשל יתרת חוב לרשויות המקרקעין. נסח טאבו הוגש (נספח ב' לבקשה) ונטען כי צו ירושה יומצא במועד מאוחר (ר' סעיף 2 לבקשת הביטול). ייעוד הקרקע נשוא הצו הנו יעוד קרקע חקלאי כך על פי תכנית מאושרת זב/125/ג' מיום 13.3.07 כאשר התכלית המותרת על פי התכנית הנה: "שטח לעיבודים חקלאיים בלבד. אסורה בניית מבני משק חקלאיים" (ר' תעודת עובד ציבור - נספח ח' לסיכומי המשיבה). בהתאם לתצהירו של מר קולמן - לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, מיום 12.7.07 (נספח א' לתגובה) התברר למפקח הוועדה המחוזית בחיפה כי במקרקעין נשוא הצו בוצעו עבודות בניה ללא היתר והמדובר: "בבנית שלד בית מגיורים בשטח של 75 מ"ר ללא היתר" (ר' נספחים א' - ב' לתגובת המשיבה). באותו המועד (12.7.07) פנה יו"ר הוועדה המחוזית אל יו"ר המועצה האזורית זבולון - מר שלמה חבר - בדרישה על פי סעיף 238א(ב1)(3) לחוק - להוצאת צו הריסה מנהלי למבנה נשוא הבקשה (ר' נספח ג' לתגובת המשיבה). הוראה זו נשלחה, לאחר שיו"ר הוועדה המחוזית התייעץ עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית ולאחר מתן הודעה לשר המשפטים (ר' נספחים ה' ו- ו'). בתשובתו של יו"ר המועצה האזורית זבולון , אשר נמסרה בשיחה טלפונית אל יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, ביקש יו"ר המועצה האזורית כי הטיפול בהוצאת הצו יתבצע על ידי הפיקוח המחוזי (ראה נספח ד' לתגובת המשיבה) ועל כן כך לטענת המשיבה, צו ההריסה הוצא על ידי יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה וזאת מתוקף סמכותו בחוק. טענות המבקש: בבקשת הביטול הסביר המבקש כי המבנה נשוא הצו משמש למגורים ואף עתיד להיכלל בתוך תכנית מתאר בכפר בו הוא גר. כמו כן, במידה ולא תוגש תכנית מתאר, מציין המבקש כי הוא יפעל להגשת בקשה לשימוש חורג למבנה. אציין כבר כעת, כי חרף טענות המבקש, מסמך המעיד על תכנית מתאר ו/או לחילופין בקשה לשימוש חורג לא הוגשו כראיה עד היום כאשר המבקש הסתפק בהסבר כללי ולפיו, המצאת המסמך מתעכבת "מסיבות טכניות ופרוצדורליות בלבד" (ר' סעיף 19 לתגובתו). המבקש נשוי ללא ילדים ולגרסתו הוא מתגורר במבנה ביחד עם אמו ואחותו. לטענת המבקש, ביצוע הצו ייסב לו נזק בלתי הפיך ויתרה מכך, לטעמו בצו ההריסה נפלו פגמים כגון: אי חובת התייעצות עם יועץ משפטי כלשהו, העדר תצהיר תמיכה לצו, העדר סמכות למתן הצו. המבקש גם טען הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת הואיל ולטענת בא כוחו המלומד "לא מתבצעות פעולות בניה נוספות ע"י המבקש". הוסיף וטען ב"כ המלומד של המבקש כי אין ראיה המוכיחה קיומה של הדרישה למתן הודעה בדבר הוצאת צו הריסה מנהלי ונטען בכלליות כי הצו לוקה בפגמים של חוסר סבירות, שיקולים זרים, הפליה והפרה של הבטחה שלטונית ועל כן עותר להורות על ביטולו. בסיכומים שהוגשו מטעם המבקש מסביר בא כוחו כי הטעם להגשת תצהיר "בג"צי" בלבד נעוץ בעובדה כי למבקש לא היו ידועות עובדות נוספות כלשהן אלא שלטענתו, כעת לאחר שהמשיבה הגישה מסמכים מטעמה (בין היתר נספח ד' לתגובתה) מתעורר חשש כבד שמא המסמכים התומכים בצו נושאים "חותמות גומי" הואיל ונחזה כי הם נעשו באותו התאריך. עניין אחרון זה, וכן תשובתו של יו"ר הוועדה המקומית טעונים בירור מעמיק וחקירה, כך לטענת ב"כ המבקש ואף ניכר הוועדה לא מלאה התנאי של מתן 7 ימים על פי סעיף 238 א(ב) (3) לחוק. בסיכומי המבקש הנושאים את הכותרת "סיכומים קצרים מטעם המבקש לענין מחיקה על הסף" עותר ב"כ המבקש לחקור את המצהירים והחתומים על המסמכים מטעם שהגישה המשיבה וכן לדחות הטענה כי יש מקום למחיקה על הסף בשל אי הגשת תצהיר ערוך כדין. טענות המשיבה: בתגובתה, מטעימה המשיבה כי בעניינו, על מנת להכשיר את מבנה המגורים נדרש שינוי בתכנית המאושרת - תהליך אשר לטענת המשיבה טרם החל וממילא צפוי לקחת זמן רב. בתמיכה הוגשה תעודת עובד ציבור מיום 2.8.07 (נספח ח') במסגרתה נרשם כך: "נימוק לתכנית מתאר בהכנה לישוב כולו אינו רלוונטי, מאחר ועד כה טרם הוגשה תכנית שכזו ללשכת התכנון ואין ערובה שלכשהיא תוגש היא אף תאושר". המשיבה עותרת לדחות הבקשה על הסף משלא הוגש תצהיר ערוך כדין ולגוף הבקשה היא מתנגדת וטוענת כי לא עומדות למבקש הטענות לפסלות הצו כשהיא מתייחסת בתגובתה לכל טענה וטענה בנפרד. כמו כן, בסיכומיו חזר ב"כ המשיבה על בקשת ולדחייה על הסף בשל הסתפקות בתצהיר "בג"צי" בלבד תוך כדי שהוא מפנה לתגובתו מיום 2.8.07 לעצם טענות המבקש לגופן. כמו כן, לשיטת המבקשת יש לדחות הטענות שהעלה ב"כ המבקש לראשונה בסיכומיו משלא אוזכרו ונטענו כליל במסגרת בקשתו לביטול הצו. כללו של דין: מתוקף מעמדה של מרות במדינה דמוקרטית, לכל רשות מנהלית נתונה סמכות מנהלית, החובקת בתוכה גם את הסמכות למתן צווים. צו הריסה מנהלי - הנו דוגמה להפעלת הסמכות האמורה וזאת בדרך של צו אישי. ככל סמכות גם סמכות זו, כפופה על פי החוק לקיומם של תנאים ודרישות פורמאליים ואחרים. סעיף 238א לחוק, מהווה ביטוי כתוב למלחמת רשויות אכיפת החוק בתופעה של בניה בלתי חוקית וניסיונות להקמת מבנים ללא היתר על מנת להציב עובדה מוגמרת - תופעה אשר הולכת ומתגברת (ר' רע"פ 5584/03 פינטו נגד עירית חיפה). צו ההריסה המנהלי, כך על פי ההלכה הפסוקה, הנו צו בעל אופי דרסטי וקיצוני בהיותו מאפשר פגיעה מיידית בנכסי הפרט מבלי שנתקיים הליך שיפוטי, אף לא נתנה החלטה שיפוטית ואף לא נדרשת חובת שימוע טרם הוצאתו ועל כן, בשנת 1980 תוקן החוק ולהליך דרסטי זה הוספה הגבלה המצמצמת את סמכות בית המשפט להורות על ביטול צו ההריסה, כאשר מנגד מנגד סמכותו של יו"ר הועדה המקומית ו/או מוסמכים מטעמו להוצאת הצו כידוע, הנה רחבה. במילים אחרות נקבע: כי בית המשפט יתערב בהליך הוצאת צו הריסה רק בשני מקרים חלופיים ואלו בלבד המהווים עילות לביטול צו הריסה מנהלי על ידי בית המשפט לפי סעיף 238 א(ח) לחוק התכנון והבניה כאשר הוכחתן רובץ לפתחו של מבקש ביטול הצו: העילה הראשונה הנה כי הבניה בגינה ניתן הצו בוצעה כדין ואילו העילה השניה, החלופית, הנה כי הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. מעבר לעילות אלו, ברי כי פעולת הרשות המנהלית בהוצאת הצו נבחנת ככל פעולה של רשות מנהלית ויתכנו פגמים חמורים אשר מבטלים את חזקת התקינות ממנה נהנה הצו. ומן הכלל אל הפרט: בענייננו, המבקש אינו חולק כי המדובר במבנה בלתי חוקי - אם כי כזכור הוא טוען לפגמים בהוצאת הצו, כאשר בשלב הגשת סיכומיו הוסיף וטען לעניינים של פרוצדורה כשהוא מבקש לראשונה, לחקור מצהירים וחתומים על מסמכים לצורך ליבון עובדות ועל מנת לקבל "תמונה מלאה על כלל הנסיבות". אמור מעתה: בטענות והשגות אלו של ב"כ המבקש, אשר נטענו לראשונה בשלב הגשת הסיכומים, לא מצאתי ממש והן נדחות. כמו כן, לאחר בחינת טענות המבקש העולות מבקשתו אל מול בחינת גרסת המשיבה בתגובתה לרבות עיון במסמכים שהגישו הצדדים, עמדה בפני תמונה ברורה אשר לא נסתרה על ידי המבקש ומסקנתי כי לא עומדת למבקש טענה של פגמים בהוצאת צו ההריסה ודין בקשתו לביטול הצו להידחות. להלן אתייחס לכל אחת מן הטענות שהעלה המבקש: תגובת הרשות המקומית וחובת התייעצות: בנסיבות העניין, לא מצאתי להיעתר לבקשת המבקש לחקור עדים. להלן אסביר: ראשית, בהתאם לקבוע בסעיף 238א(ב1)(1) ו- (3) לחוק, הרי שליו"ר וועדה מחוזית נתונה הסמכות להורות על מתן צו הריסה מנהלי. כמו כן, סמכות זו מותנית בין היתר בכך שיו"ר הוועדה המקומית נדרש ליתן צו הריסה מנהלי לגבי אותה בניה אלא שהוא "לא עשה כן תוך שבעה ימים מיום המצאת ההודעה לועדה" ואז ליו"ר הוועדה המחוזית סמכות להפעיל סמכותו המפורטות בסעיף קטן (1). בענייננו, בהתאם למסמכים שהציגה המשיבה עולה כי יו"ר הוועדה המחוזית פנה בכתב אל יו"ר המועצה האזורית זבולון בדרישה למתן צו (נספח ב' ו- ג'), אלא שהלה ביקש כי "הטיפול יהיה ע"י הפיקוח המחוזי" הרי שהתקיימו הדרישות המצוינות לעיל. ויוטעם: תשובתו של יו"ר המועצה האזורית נתנה במועד משלוח הדרישה למתן צו, היינו ביום 12.7.07 ולא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של ב"כ המבקש הטוען בסיכומיו כי "לא ניתנו אף שבעת הימים הדרושים עפ"י ס. 238 א(ב1)(3) לחוק" (סעיף 3.ד לסיכומיו) והטענה נדחית. שנית, גם אינני מקבל את טענתו של ב"כ המבקש ולפיה, תגובת יו"ר הוועדה המקומית דרוש שתתבצע בכתב וכי "תקציר" שיחה טלפונית אינו יכול לשמש כראיה. בהתאם להוראות החוק שצוינו דלעיל, אין הכרח כי תשובתו של יו"ר הוועדה המקומית ביחס לדרישה למתן צו הריסה מנהלי תינתן בכתב. בעניין זה לשון החוק ברורה ובה נאמר כי רק כאשר "יו"ר הועדה המקומית לא עשה כן"... אזי ליו"ר וועדה מחוזית נתונה הסמכות. משכך, ניתן גם ניתן, לקבל את נספח ד' לתגובת המשיבה כראיה בענייננו ובניגוד לטענות ב"כ המבקש, לא מצאתי קושי במסמך זה כמו גם ביתר מסמכי המשיבה, ובניגוד לטענת המבקש לא מצאתי כי יש צורך בחקירת עדים והדברים נאמרים ביתר שאת מקום והטענה עלתה לראשונה אך בשלב הסיכומים, למרות שמסמכי המשיבה הוגשו עוד בחודש 8/07. שלישית, מצאתי לנכון להוסיף כי הפסיקה בעניין חובת התייעצות מכירה גם התייעצות דרך הטלפון והדברים רלוונטיים ונכונים גם לענייננו, לעצם מסירת דרישה למתן צו מיו"ר וועדה מחוזית. יתרה מכך, צו הריסה מנהלי מהווה אקט מנהלי ונוכח אופיו וטיבו של הצו, פועלת חזקת התקינות - קרי "חזקה שכל פעולה מנהלית נעשתה כדין ועל כן על המבקש לסתור חזקה זו מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, כי במקרה הנדון נסתרת החזקה ע"י עובדות אלא שלא כך נעשה בענייננו. (לעניין חזקת התקינות ר' רע"פ 1088/90 מחמוד ואח' נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי(פד"י מד(2) 417; ראה גם ספרה של ד"ר שמואל רויטל, עו"ד "דיני התכנון והבניה" , הוצאת סדן,כרך 2, פרק י', בעמ' 979). לעצם טענת בא כוחו המלומד של המבקש לפיה "לא ברור כלל אם הוא יו"ר הוועדה המקומית" אשיב תוך כדי הפניה לקביעתה של כב' השופטת א. פרוקצ'יה ברע"פ 1782/03 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה משגב נגד סועאד (פ"ד נט(3)652), כי במרחב תכנון מרחבי ההתייעצות הנדרשת היא עם ראש המועצה האזורית אשר בתחומה נמצא המבנה. הפליה ו/או הבטחה שלטונית: בבקשתו, טוען המבקש באורח כללי כי נתנה לו הבטחה שלטונית בדבר פיצוי בינוי עם מקרקעי ישראל - לקבלת קרקע חלופית ובנוסף הוא העלה טענה של הפליה לאחר שלגרסתו, הוכנסו שלושה מגרשים מתוך החלקה נשוא הבקשה, אל תכנית המתאר. טענת ההפליה גם נשנתה בשלב הסיכומים (סעיף 5 לסיכומי המבקש). חרף טענותיו אלו וחרף מחאתו הכללית של המבקש בדבר "אי סבירות, שיקולים זרים הפליה והפרה של הבטחה שלטונית" (סעיף 26 לבקשתו) לא הוכחו טענותיו ואף לא הובא בדל של ראיה התומך בגרסתו ועל כן אני דוחה טענות אלו. מעבר לדרוש אומר כי לעניין טענת ההפליה, לא הוכח מאומה וממילא חשוב לזכור ולהזכיר כי לא כל אכיפה חלקית על ידי רשות בהכרח תימצא פסולה ובעניין זה יש להבחין בין אכיפה חלקית סתם לבין אכיפה חלקית בררנית. אשר לטענה בדבר הבטחה שלטונית, ההלכה בעניין זה ברורה ולפיה יש להוכיח קיומם של מספר תנאים על מנת להכיר בטענה. בענייננו המבקש לא הוכיח כי נתנה לו הבטחה מפורשת, ברורה, חד משמעית כלשהיא, אף לא הוכח כי זו נתנה על ידי ארגן מוסמך תוך כוונה להקנות תוקף משפטי. משלא הוצגו ראיות כלשהן מצד המבקש, לפתחו רובץ נטל ההוכחה, הטענה נדחית. הליכים להכנת תכנית מתאר: טען המבקש כי הוא מתעתד להגיש בקשה לשימוש חורג, זאת "היה ולא יקוימו הבטחות השלטוניות להכניס גם את הקרקע עליה בנה את ביתו אל תוך תוכנית המיתאר" (סעיף 18 לבקשה). גם בכל הנוגע לטענה זו לא הוגשו מסמכים ו/או אסמכתאות תומכים כאשר מנגד, המשיבה הגישה תעודת עובד ציבור (נספח ח' לתגובתה) הימנה עולה כי בהתאם לתכנית מאושרת מיום 13.3.07 החלה על הקרקע נשוא צו ההריסה, יעוד הקרקע חקלאי כאשר אסורה בניית מבני משק חקלאי. במצב דברים זה, הרי שבניה דוגמת המבנה נשוא הבקשה שלפני אסורה ואף אינה אפשרית על פי תכנית המתאר הקיימת. יתרה מכך, נוכח האמור בתעודת עובד הציבור שהוגשה ולא נסתרה על ידי המבקש, תכנית המתאר שהוגשה חדשה כאשר "תהליך שינוי לה יארך זמן רב" וממילא "עד כה טרם הוגשה תכנית שכזו ללשכת התכנון". הדברים נאמרים ביתר שאת הואיל ותעודת עובד הציבור נחתמה בתאריך 2.8.07 אולם חרף טענות המבקש, לא הוצגה לבית המשפט כל אסמכתא בדבר הגשת בקשה לאשר תכנית מתאר כלשהיא לאחר מועד זה. בענייננו, אין מחלוקת כי המדובר בבניה אשר נעשתה שלא כדין ומשלא הוצגה תכנית מוצעת המכשירה את הבניה או שהיתר בניה נמצא בהישג יד וכי רק עיכוב פורמאלי מעכב קבלתו, שהרי, אף אם הייתי מקבל טענת המבקש כי הוא נמצא בשלב של קבלת אישורים הרי שהמדובר בתהליך ארוך ומורכב ולמצער אף לא הוכחו סיכויים ידועים וטובים לגבי התהליך. לפיכך, גם אם הייתי מניח כי אכן תאושר תכנית מתאר וכי היא תכנס לתוקף , אין די בכך שהרי לאחר מכן עדיין יהא על המבקש להגיש בקשה להיתר בניה, הליך ארוך לכשעצמו ואני בא למסקנה כי המקרה שלפני אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן המצדיקים אי מתן צו הריסה מנהלי (ר' בעניין זה, רע"פ 7405/04 האני שוויקי נגד יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (לא פורסם) ; ראה גם רע"פ 1283 נימר נגד יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (פ"ד נח (4) 385). גם טענה זו נדחית. הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת וכן הנזק העלול להיגרם למבקש: המבקש לא הרים הנטל להוכיח כי הצו אינו נחוץ לשם מניעת עובדה מוגמרת. טענה זו נטענה באופן סתמי ומבלי שנתמכה בראיות כלשהן ועל כן היא נדחית כאשר מנגד אני מקבל את גרסת המשיבה הנתמכת במסמכים ואסמכתאות אשר הוגשו מטעמה. לא נעלמה מעיני טענת המבקש הטוען כי המדובר במבנה המשמש למגורים את המבקש - "חסר דיור" אשר "השקיע את כל כספו הדל בבניית ביתו" וכי הריסתו "תותירו ללא כל אמצעים שהם , ואף עלולה להביא את נישואיו לידי משבר" אלא שאין בטענה זו כדי להוביל לקבלת הבקשה. ויטעם: בית המשפט מצר על המצב אליו נקלע המבקש, אולם בעניין זה, איזון נכון בין האינטרסים, של המבקש מחד, ושל רשות האכיפה מאידך, מוביל למסקנה כי אינטרס המבקש לא יכול לגבור על אינטרס הציבור, בעיקר מן הטעם שהבניה הוקמה שלא כדין על ידי המבקש אלא שהוא מסתפק בהסברים וטענות כלליות, לרבות התחייבות "לעשות כל הדרוש לקבל ההיתרים הנדרשים" (סעיף 25 לבקשתו) כאשר הלכה למעשה, לא הובאה ראיה ממשית למי מטענותיו. הלשון והתכלית של החוק כמו גם האינטרס של הרשות לבצע אכיפה ראויה של דיני התכנון והבניה ומניעת מצב בו יצא חוטא - נשכר, אינם מאפשרים קבלת הבקשה והיא נדחית. לסיכום: משלא הוכח כי נפלו פגמים בצו, אף לא הוכחה בניה כדין ו/או כי הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, אני מורה על דחיית הבקשה. צו עיכוב הביצוע שניתן במסגרת בש 4023/07 בטל וצו ההריסה המנהלי יעמוד בתוקפו. הריסת מבנהצו הריסהצווים