להלן סקירה מקיפה בנושא סמכות עניינית לבית משפט לענייני משפחה: בית המשפט למשפחה - סמכות שיפוט: המונח "ענייני מעמד אישי", שטבע המחוקק המנדטורי, הוחלף על-ידי המחוקק הישראלי במונח "ענייני משפחה". הגדרת "ענייני המשפחה" רחבה יותר מההגדרה של "ענייני המעמד האישי" . חוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה1995- הציב לעצמו מטרה להביא לכך, שמכלול הסכסוכים המשפחתיים של אותה משפחה ידונו בפני אותו שופט באותה ערכאת שיפוט על פי הדוקטרינה של "judge O - family One. החוק אימץ גישה כוללנית-אינטגרטיבית תוך מעבר לקונספציה של פתרון או הכרעה בסכסוך כולו, להבדיל מהכרעה בתביעה בודדת. תחומי הסמכות של בית המשפט למשפחה נקבעו על פי גישה מרחיבה מתוך מגמה, על פיה בית המשפט למשפחה צריך להכריע בכל סוגי הסכסוכים שהמשפחה מעורבת בהם, בין אם המדובר בסכסוכים שבתוך המשפחה, ובין אם המדובר בסכסוכים שבין יחידי המשפחה למדינה או שיש למשפחה זיקה אליהם. התחומים העיקריים שידונו בבית המשפט למשפחה: סכסוכי גירושין - סכסוכים במשפחה אחת. סכסוכי משפחה אחרים - סכסוכים בין הורים לילדים או סכסוכים בין בני משפחה אחרים. סכסוכים בין המדינה לבין יחידי המשפחה. המדינה פועלת בענייני משפחה גם במשפט הציבורי וגם במשפט הפרטי. עניינים של קביעת גיל, שנוי שם, היתר נישואין לקטינה, שינויים נוספים במרשם האוכלוסין, שהועברו לסמכות בית המשפט למשפחה, הם חלק מהמשפט הציבורי. תביעה של המדינה או רשות מקומית לפי סעיף 6 לחוק שירותי הסעד תשי"ח – 1958 שהוגשה לבית המשפט למשפחה, כדי לגבות מזונות עבור נזקק מבני משפחתו - הינה פעולה של הרשות השלטונית במשפט הפרטי. סכסוכי ירושה . בה בשעה שבית משפט השלום מוסמך לדון בתובענות כספיות בהגבלת סכום תביעה, בבית המשפט למשפחה אין הגבלת סכום כאשר מדובר בתובענה כספית. בה בשעה שבית משפט השלום אינו מוסמך לדון בסכסוכי בעלות במקרקעין הוסמך בית המשפט למשפחה לדון גם בסוג תובענות זה. היעד של הכרעה בסכסוך המשפחתי כולו - אינה מאפשרת לתחום את גדר הסמכות לפי ענפי משפט. כך למשל, הבחנה לעניין הסמכות בין דיני המשפחה לבין דיני החיובים (חוזים ונזיקין) היא מלאכותית, ואינה מאפשרת מתן פתרון כולל למשפחה המתדיינת בסכסוך. סעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי בית המשפט למשפחה מוסמך לדון "בתובענה אזרחית שהגיש אדם נגד בן משפחתו או נגד עזבונו של בן משפחתו, עילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". הוראות חוק זו מעמידה דרישה לקיום שני מבחנים מצטברים לצורך הקניית סמכות לבית המשפט למשפחה: על הנתבע להיות בן משפחה או עזבון בן משפחה כהגדרת החוק בזיקה לתובע. עילתה של התביעה סכסוך בתוך המשפחה. היסוד הראשון "בן משפחה" מתייחס למשפחה מורחבת עד לדרגה שלישית ואף לידועה בציבור, וכן לבן זוג לשעבר ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה בתקופה שבה היו בני-זוג. בחוק בית המשפט למשפחה אימץ המחוקק בהגדרתו את המושג "משפחה" את הגדרת המשפחה המורחבת ולא את הגדרת המשפחה הגרעינית. בחקיקה זו יצר המחוקק מונח חדש של "Group Family - קבוצת משפחה. היסוד השני "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" בא לצמצם ולסייג את היסוד הראשון . ההגדרה הרחבה של תובענה אזרחית שהגיש אדם נגד בן משפחתו צומצמה בחוק על ידי הכנסת הסייג ש"עילתה סכסוך בתוך המשפחה". את המונח "עילה" בחוק ההקמה יש לקרוא בהתאם למשמעות הרגילה שנותנים למונח זה, להבדיל מהמשמעות המשפטית. על פי פרשנות זו היסוד השני הנדרש בחוק כדי להקנות סמכות לבית המשפט למשפחה מתייחס לתובענה שמקורה או סיבתה בסכסוך בתוך המשפחה. המבחן שנקבע בחוק בית המשפט לענייני משפחה הוא מבחן משולב של זהות הצדדים (הגדרת משפחה) וסיבת הסכסוך. רק כאשר הסכסוך לא היה בא לעולם אלמלא המדובר ביחסי משפחה - לפנינו סכסוך שמקורו בתוך המשפחה. האלמנט המשפחתי צריך להיות הסיבה לסכסוך. הרציונל מאחורי רעיון זה, שבית-המשפט למשפחה ידון בסכסוכים משפחתיים הנובעים מאותם יחסי אמון מיוחדים שמאפיינים את היחסים הפנים - משפחתיים. המונח "עילתה סכסוך בתוך המשפחה" הינו מונח חדש שהכניס המחוקק לשיטתנו המשפטית. אין המדובר בעילה משפטית, באשר נאמר במפורש בהוראת החוק: "תובענה אזרחית... יהא נושאה או שוויה אשר יהא". המונח "עילתה סכסוך בתוך המשפחה" אינו יוצר עילת תביעה חדשה. הסמכות הספציפיות לדון בתובענות שעילתן בדיני המשפחה ניתנו במפורש בסעיפים 1(1), 3(1) - 5(1), 6(1) (א)-(ט) לחוק ההקמה. ההסכמה בסעיף 2(1) לחוק ההקמה, שדנה בתובענה אזרחית, נועדה לנתב לבית המשפט למשפחה גם תובענות שאין להם זיקה לענף של "דיני המשפחה", על-פי החלוקה המסורתית שהייתה מוכרת עד כה. סעיף 2(1) לחוק ההקמה בא להרחיב את היקף הסמכות, ולאפשר הכרעה בסכסוך כולו בפני שופט אחד, גם אם העילות המשפטיות נשאבות מענפי משפט אחרים. סמכות ענייניתבית המשפט לענייני משפחה