בית המשפט ציין כי בעל שיגיש תביעת גירושין ומהתנהגותו יהא ברור שאין הוא מעונין בבירור תביעתו, כגון אם יגרום לכך שהתביעה לא תומצא לאשתו, לא יישמע בטענה שתביעתו כנה. העלמת קיום התביעה ועיכוב הדיון מעידים כי מדובר בתביעות חסימה בלבד. בית המשפט פסק כי בהגשת תביעת גירושין הכורכת ענין המזונות, לא סגי כדי למנוע דיון באותה סוגיה ממש לפני בית המשפט המחוזי, כי תנאי הוא, כעולה מפסיקתו של בית משפט זה, שתביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין הרבני היא כנה, שענין המזונות נכרך בה כדין, וכי כריכת המזונות בתביעת הגירושין אף היא כנה. להלן החלטה בנושא תביעת חסימה: החלטה 1. בתאריך 29.7.97 הגישה התובעת לבית משפט זה, שתי תביעות נגד הנתבע, בעלה . תביעה אחת (תמ"ש 39510/97) הוגשה בשמה של התובעת ובשם שני הילדים הקטינים (אז). התביעה השניה (תמ"ש 39511/97) היא תביעה לפירוק שיתוף בדירה ובמטלטלין . 2. בכתבי ההגנה, שהוגשו ביום 25.11.97, כפר הנתבע בסמכותו העניינית של בית המשפט לדון בכל ענין זולת מזונות הילדים, וטען כי הסמכות מסורה לבית הדין הרבני. נטענה טענה נוספת למניעות בענין מזונות הילדים, אך אין לה רלבנטיות להחלטה זו. 3. לכתבי ההגנה צורפו העתקים מכתב תביעה שהגיש הנתבע לבית הדין הרבני האזורי בחיפה בתאריך 29.5.97 והיא "תביעה לשלם בית". לכתב התביעה צורף מכתב מודפס ביום 25.6.97, שכותרתו גם היא "כתב תביעה" ובאותו מסמך נכתבה עתירה חלופית לגירושין וכן עתירה למשמורת הקטינים ולפסוק בענין הרכוש המשותף. בתאריך 6.7.97 הוגשה לבית הדין הרבני תביעה נוספת שכותרתה "גירושין + א. ילדים + ברירת סמכות". 4. בקדם המשפט שהתקיים ביום 28.5.98 ניתנו על ידי החלטות זמניות ללא הכרעה בטענת הסמכות העניינית, הוזמן תסקיר של פקידת סעד לסדרי דין ונקבעה ישיבה נוספת. בישיבת יום 6.9.98 חזר ב"כ הנתבע על טענת העדר הסמכות העניינית והוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב בשאלה זו, וכך נעשה. 5. תמצית טענות ב"כ הנתבע: א. שלוש התביעות של הנתבע בבין הדין הרבני הוגשו לפני הגשת תביעותיה של התובעת לבית משפט זה. ב. תביעותיו של הנתבע כנות, ובהן הוא כרך בגין ובכנות אל כל השנוי במחלוקת בין הצדדים, מה גם שענין משמורת הקטין כרוך מעצם טבעו בתביעת הגירושין . ג. התביעות בבית הדין עדיין תלויות ועומדות. 6. טוען ב"כ התובעים בתמצית כדלקמן : א. תביעותיו הראשונה והשניה של הנתבע הן תביעה "לשלום בית" ובהן הצהיר הנתבע במפורש כי אינו רוצה בפירוק או דיספוזיציה בדירה המשותפת. בתביעה השניה נוספה עתירה חלופית לחיוב בגט ולפסוק בענין הילדים והרכוש המשותף. ב. רק בתביעתו השלישית, בלי שביטל את תביעותיו הקודמות, עתר הנתבע לגירושין ולאחזקת הילדים, בלי התייחסות למזונות האשה ולחלוקת הרכוש (שלא פורט כלל). ג. הנתבע אף התכתב עם מזכירות בית הדין בפקס: (1) בתאריך 27.7.97 - בקשה לדחיית הדיון "בשלום בית", עקב רצון למתן היזדמנות לאשתו. באותו יום שלח הנתבע גם פקס לתובעת. (נספחים "א" ו"ב" לסיכומי התובעת). (2) למחרת - 28.7.97 - ויום לפני פניית התובעת לבית משפט זה - ביקש הנתבע ממזכירות בית הדין הרבני לשלוח לתובעת רק את תביעת שלום הבית ולא את תביעת הגירושין נ וכך הוחלט. (נספח "ג" לסיכומים). כאן המקום לציין כי טענה זו לא יכולה להיות נכונה, שכן בית הדין לא קבע מועד לדיון ביום הפנייה, אלא קודם לכן. (3) בתאריך 31.7.98 - לאחר הגשת התביעות בבית משפט זה, פנה הנתבע לביה"ד בבקשה להקדים את הדיון ובקשתו נדחתה (נספח "ג1" לסיכומים). ד. תביעת הגירושין של התובע נשלחה לנתבעת רק לאחר שהגישה את תביעותיה לכית המשפט ורק לאחר שהנתבע קיבל אותן כדין . ה. התובעת היא זו שפנתה לבית הדין בתביעת גירושין בתאריך 20.11.97 (נספח "ד" לסיכומים). ו. בדיון בבית הדין הרבני שהתקיים בתאריך 24.3.98 התברר כי הנתבע מסרב לגרש את אשתו וכי תביעתו הוגשה רק לצורך "תפיסת סמכות". (נספח "ה" לסיכומים). בעקבות הדיון הוחלט להפנות את הצדדים ליועץ נישואין . (נספח "ו" לסיכומים). ז. דיון נוסף בבית הדין הרבני התקיים בתאריך 13.1.99, ובו התברר כי הנתבע אינו מוכן לתת גט כל עוד לא ייפסק ענין הרכוש. בית הדין קבע שיש לסכם בענין הסמכות. (נספח "ז" ו"ח" לסיכומים). ח. תביעת הנתבע לגירושין לא היתה כנה וגם הכריכה לא היתה כנה ולכן הסמכות מסורה לבית המשפט. 7. לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים ובמסמכים שצרפו לתיק בית המשפט הגעתי למסקנה כי השתלשלות הארועים היתה כדלקמן : א. 29.5.97 - הנתבע הגיש תביעה "לשלום בית" לביה"ד (בכתב יד). ב. 25.6.97 - הנתבע הוסיף תביעה נוספת (מודפסת), אף היא לשלום בית ועתר לחלופין לגירושין, לרבות פסיקה בענין משמורת הקטינים והרכוש המשותף. ג. התביעה נקבעה לשמיעה ליום 28.7.97 ובהחלטת בית הדין נכתב: "לעת עתה הזמנות בתיק ש"ב בלבד". ד. 6.7.97 - הנתבע הגיש את תביעתו השלישית לגירושין + אחזקת ילדים. ה. יום לפני מועד הדיון, ב27.7.97-, פנה הנתבע בפקס וביקש דחיה. ביה"ד דחה הדיון ליום 7.1.98. ו. 29.7.97 - התובעת הגישה תביעותיה לבית משפט זה. ז. 31.7.97 - הנתבע פנה לביה"ד בבקשה להקדמת הדיון, עקב פניית התובעת לבית המשפט, ובקשתו נדחתה. ח. 20.11.97 - תביעת גירושין לביה"ד מצידה של התובעת. ט. 24.3.98 - דיון בביה"ד והפניית בני הזוג ליעוץ נישואין. הנתבע אינו חפץ להתגרש. י. 28.5.98 - דיון בבית משפט זה - הנתבע אינו חפץ להתגרש (עמ' 1 לפרוטוקול) . בע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד(4), 155 נפסק ע"י כבי השופט שמגר (כתארו אז) כדלקמן : "בהגשת תביעת גירושין הכורכת ענין המזונות, לא סגי כדי למנוע דיון באותה סוגיה ממש לפני בית המשפט המחוזי, כי תנאי הוא, כעולה מפסיקתו של בית משפט זה, שתביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין הרבני היא כנה, שענין המזונות נכרך בה כדין, וכי כריכת המזונות בתביעת הגירושין אף היא כנה. כלשעצמי הנני סבור כי יש לראות את שלושת היסודות אשר בהתקיימם יחד מונעים דיון חוזר בבית-המשפט המחוזי כאילו מדובר על חטיבה אחת. במה דברים אמורים; אם הוגשה תביעה לבית-משפט מחוזי, אין בהגשתה הקודמת של תביעה במסגרת האמור בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג1953-, כלשעצמה, כדי למנוע את ההתדיינות בבית-המשפט המחוזי, אלא אם כן מדובר על תביעה שנכרכה כדין ובכנות. משמע, כי מי שמבקש למנוע דיון בבית-המשפט המחוזי, עליו הנטל להוכיח כי הוגשה תביעה לבית-הדין הרבני וכי נכרך בה ענין המזונות כדין ובאופן כן". ברע"א 572/91 לב נ' לב, תקדין-עליון 1(91), 1227 נפסק מפי כב' השופט אור: "על פי העובדות שבפניו, הגיע בית המשפט למסקנה שהכריכה לא היתה כנה, בהסתמכו בעיקר על שניים: ראשית, עם הגשת התביעה לבית הדין הרבני צירף המבקש לתביעתו פניה בכתב אל בית הדין הרבני, בה הוא מבקש שלא לשלוח את כתב התביעה אל המשיבה, כדי לאפשר משא ומתן בין הצדדים, אלא לאחר הודעה אחרת נוספת על ידי המבקש. פירושו של דבר, שעד לפניה מחודשת של המבקשת אל בית הדין, אין לשלוח את כתב התביעה אל המשיבה, וממילא לא יתחיל הדיון בתביעתו. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט להסיק שאין המדובר בהגשת תביעה שבשלב הגשתה בתביעתו. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט להסיק שאין המדובר בהגשת תביעה שבשלב הגשתה היתה כנה ונועדה לכך שבית הדין הרבני ידון בה, אלא שזו הוגשה אך כדי להוות מחסום בפני המשיבה לפנות לבית המשפט המחוזי בתביעות בענין הרכוש, וכנסיון מצדו להכתיב את מקום הדיון, אם בהמשך מהלך הענינים יתברר שיש צורך בניהול הליכים בעניני הרכוש בין הצדדים. מנסיבות אלה רשאי היה בית המשפט להסיק שכריכת עניני הרכוש בכתב התביעה לא היתה כנה". 10. בספר "דיני מזונות - מזונות אשה - סמכויות ", שנכתב על ידי כב' השופט שיינבוים ז"ל ועו"ד דון יחיא, כרך ב' (1985), עמי 490 נכתב: "בעל שיגיש תביעת גירושין ומהתנהגותו יהא ברור שאין הוא מעונין בבירור תביעתו, כגון אם יגרום לכך שהתביעה לא תומצא לאשתו... לא יישמע בטענה שתביעתו כנה. העלמת קיום התביעה ועיכוב הדיון מעידים כי מדובר בתביעות חסימה בלבד". 11. בענייננו, קל וחומר. תביעתו של הנתבע בבית הדין הרבני היתה תביעה לשלום בית ולא לגירושין . יתר על כן , הוספת שתי התביעות הנוספות, והכנסת "כריכה" כביכול, פעם בטענה חלופית ורק בתביעה השלישית כתביעת גירושין עיקרית בצירוף כריכת אחזקת ילדים בלבד, גם היא מעידה על העדר כנות, הן הכנות בכריכה והן הכנות של התביעה עצמה. יש גם לזכור כי בדיון בבית משפט זה ביום 28.5.98, כ11- חודשים לאחר הגשת התביעה השלישית, אמר הנתבע כי אינו מעונין להתגרש. 12. מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא הצליח להוכיח את כנות תביעתו בבית הדין הרבני ואת כנות ה"כריכה" שם ולכן דין טענתו להדחות. אין להורות על מחיקת שתי התביעות של התובעת על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. אינני פוסק הוצאות משפט מן הסיבה שלא נתבקשתי לעשות זאת. כריכה (גירושין)גירושיןמזונות