הבעל יכול לכרוך את מזונותיה של האשה בתביעת הגירושין שהוא מגיש לבית הדין הרבני ובלבד שהכריכה נעשתה במפורש. שאלה היא אם יכול בעל לעשות כן גם במסגרת תביעה חלופית שלו לגירושין כשהתביעה העיקרית היא לשלום בית ולשלול בכך את סמכותו של בית המשפט האזרחי, כיום בית המשפט לעניני משפחה? בית המשפט פסק כי העובדה כי הגירושין נתבעו על ידי הבעל באורח "חילופי", היינו למקרה בו האשה לא תסכים לשלום בית, עדיין אינה שוללת מתביעת הגירושין את ה"כנות" שבה. כך דרכו של עולם, וכך נוהגין בתי הדין הרבניים כמעט בכל מקרה ומקרה: תחילה הם מנסים לפשר בין בעלי הדין, ורק כאשר נוכחים לדעת כי "גבה טורא ביניהם", הם פוסקים גירושין אם בדרך של חיוב ואם בדרך של כפיה. העובדה כי ענין המזונות הובא לפני בית הדין הרבני רק בדרך חלופין וכי הבעל היה שם התובע - שתי עובדות אלו אינן מעלות ואינן מורידות, ואף אין מקום לחשש האשה שלא תוכל לקבל פסק מזונות מבית - הדין הרבני עד שלא יבוא בית הדין לדון בתביעתו החלופית של הבעל. "הענין" הובא כדין לפני בית הדין הרבני ואין נפקא מינה אם הובא על ידי הבעל או על ידי האשה: די בכך כדי להסמיך את בית הדין לדון גם בבקשת האשה הנתבעת לפני בית הדין למזונות אם האשה תבקש על כך. מנגד נפסק כי תביעת הגירושין אינה אלא תביעה על תנאי, והתנאי הוא כפול, היינו ראשית, שבית הדין יצווה על האשה "לחיות חיים תקינים" עם בעלה, ושנית, שהאשה תסרב למלא אחרי הצו. והיה והאשה תעמוד בסירוב זה - כך טוען הבעל בפנייתו אל בית הדין הרבני - מבקש הוא להכריז עליה כמורדת, והרי רק אז מפסידה היא את מזונותיה. אין זו תביעה המראה עכשיו, עת הגשתה, עילה להכריז על האשה כעל מורדת או לחייבה בקבלת גט. כיון שכך, ניתן לכל היותר לומר שבשלב מאוחר יותר, אחרי שיתקיימו שני התנאים האמורים, תעמוד בפני בית הדין תביעת גט של הבעל ואליה תהא צמודה תביעה הנוגעת למזונות, היינו, לפטור את הבעל מחובת המזונות עד למסירת הגט. בשלב הנוכחי לא נתבקש בית הדין להוציא פסק גירושין, וממילא אין ענין המזונות יכול כבר עכשיו להיות נצמד אל תביעת הגירושין. להלן החלטה בסוגיית תביעת גירושין חלופית: החלטה ההליך 1. בפני בקשה לדחיית תביעתה למזונות של המשיבה על הסף מהטעם של חוסר סמכות ולחילופין להורות על העברתה לדיון בפני בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב יפו. 2. א. אשר למהות הבקשה שבפני מן הראוי להבהיר, את אשר ברור וידוע זה מכבר, כי אין עסקינן "בדחיה על הסף" מפאת חוסר סמכות על פי תקנה 101 (א) (2) לתקנות, שכן לבית המשפט לענייני משפחה יש ויש סמכות ענינית לדון בתביעת מזונות של אשה נגד בעלה על פי ס' 51 (א) (5) + 51 (ג) לחוק ביהמ"ש [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 וס' 2 (א) + ס' 1 (3) לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995. ב. מהות הבקשה שבפני, כמהותן של בקשות רבות זהות, המוגשות בתיקים אחרים, ענינה - העברת הדיון בשאלת מזונות האשה לביה"ד הרבני מפאת חוסר סמכות הנובעת מכלל הכיבוד הדדי בין ערכאות שיפוט בעלות סמכות שיפוט מקבילה לפיו, לא תדרש ערכאה שיפוטית אחת לענין שנתון לסמכותה הענינית, כל עוד נדרשת לפניה, לאותו ענין, ערכאה שיפוטית אחרת בעלת סמכות שיפוט ענינית מקבילה לה. כלל זה מוצא את ביטויו כיום, בכל הנוגע ליחס שבין ביהמ"ש לעניני משפחה וביה"ד הרבני, בס' 25 לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995. (ר' לענין זה מאמרו של פרופסור מ. שאווה: "על כרוך ועל כנות - הייפסק מירוץ הסמכויות בעניני מזונות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני, עיומ"ש (ב) 1972, 719, וכן דברי סגן הנשיא כבוד השופט פורת בעע"מ 81/97, פרידמן נ' פרידמן (לא פורסם) הקובע כי לא מדובר בחוסר סמכות ענינית אלא מדובר בסמכות מקבילה כאשר רק החלופה היא לביה"ד הרבני, בעוד שהאופציה היא לביהמ"ש הכללי, קרי: ביהמ"ש לעניני משפחה"). 3. מן הראוי אם כן שבבקשות כגון דא עסקינן יקפידו בעלי הדין ובאי כוחם על ניסוח מהות הבקשה והעתירה המתבקשת בה. העובדות הצריכות לענין 4. א. המבקש והמשיבה, בני זוג יהודים ישראלים נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י, ביום 15.5.68. (להלן שניהם: "בני הזוג"). מנישואין אלה נולדו לבני הזוג שתי בנות, האחת בגירה חיילת בצ.ה.ל. והשנייה קטינה כבת 6 שנים. ב. ביום 26.11.98 הגישה המשיבה בשמה ובשם בתה הקטינה, יחד עם בתה הבגירה תביעה למזונות כנגד המבקש. (להלן: "תביעת המזונות"). ג. בבקשה זו שבפני טוען המבקש כי ביום 23.8.98, כשלושה חודשים טרם הגשת תביעת המזונות, הגיש הוא תביעה לבית הדין הרבני האיזורי בתל אביב יפו שכותרתה "שלום בית ולחילופין גירושין", כשבכרוך לתביעת הגירושין החילופית עתר הוא להכרעה במזונות המשיבה, החזקת הבת הקטינה ובעניני הרכוש המפורטים בכתב התביעה. ד. לטענתו, עז רצונו בשלום בית וקודם הוא לרצונו להתגרש. לא יעלה בידו שלום הבית יתגרש הוא בלית ברירה ובמסגרת זו, כדין ובכנות עותר הוא להכרעה בכל הענינים הכרוכים בגירושין. ה. מכאן בקשתו זו להעברת הדיון בשאלת מזונות המשיבה לבית הדין הרבני האיזורי בתל אביב יפו. דיון 5. א. אין חולקין על כך שתביעת הגירושין שהוגשה ע"י המבקש, על כריכת המזונות בה, הוגשה לבית הדין, כרונולוגית, לפני שהמשיבה הגישה את תביעתה למזונות לבית המשפט לענייני משפחה. ב. הלכה פסוקה היא שאין די בקדימות כרונולוגית כדי לשלול את סמכותו של ביהמ"ש להיזקק לתובענה למזונות של אשה, שהוגשה בפניו אחרי הגשת תביעת גירושין 'כרוכה' לביה"ד, ע"י הבעל. ג. על מנת לשלול את סמכותו של ביהמ"ש מלדון בתובענה כאמור, על המבקש לשלול את הסמכות, לשכנע את ביהמ"ש בדבר קיומם של שלשה תנאים מצטברים: 1. תביעת הגירושין 'המקדימה' כנה היא. 2. כריכת המזונות באותה תביעת גירושין 'מקדימה' נעשתה כדין. 3. כריכת המזונות באותו תביעת גירושין 'מקדימה' כנה היא. (לענין נטל ההוכחה/השכנוע, ר' ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, ל"ד (4), 155; בג"צ 552/83, שליו נ' ביה"ד הרבני, ל"ח (2), 67; ע"א 863/80, ברוורמן נ' ברוורמן, ל"ה (3), 729). ד. אין בדעתי להיכנס במסגרת החלטה זו לניתוח מעמיק ויסודי בדבר מהות כל אותם תנאים מצטברים שעל המבקש לשלול את הסמכות, לשכנענו בקיומם, שהרי ההלכות לגביהן זרועות עמוק בתלמים אותם חרשו שופטי ביהמ"ש העליון בפסיקה עניפה רבת שנים. רואה אני את עצמי כמי שעושה מלאכתו נאמנה, אם אתמקד אך ורק באותן עובדות ו/או פעולות שנעשו, ואשר עלו ונצטיירו בפני, ושהן רבלנטיות ביחס להלכה המשפטית בסוגיה, בנוגע ל'כנות התביעה' ו'כנות הכריכה'. כריכת המזונות בתביעת הגירושין חילופית כריכה כדין? 6. א. ס' 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג - 1953, קובע לאמור: "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג" ב. למדנו על פי הפסיקה, כי יכול בעל לכרוך את מזונותיה של האשה בתביעת הגירושין שהוא מגיש לבית הדין הרבני ובלבד שהכריכה נעשתה במפורש. ג. שאלה היא אם יכול בעל לעשות כן גם במסגרת תביעת חלופית שלו לגירושין כשהתביעה העיקרית היא לשלום בית ולשלול בכך את סמכותו של בית המשפט האזרחי, כיום בית המשפט לעניני משפחה? ד. הפסיקה נזקקה לשאלה זו בשתי הזדמנויות שונות. - ע"א 120/62, מאירוביץ נ' מאירוביץ , ט"ז 2514. השופט זילברג משיב בחיוב ומסביר: "העובדה כי הגירושין נתבעו על ידי הבעל באורח "חילופי", היינו למקרה בו האשה לא תסכים לשלום בית, עדיין אינה שוללת מתביעת הגירושין את ה"כנות" שבה. כך דרכו של עולם, וכך נוהגין בתי הדין הרבניים כמעט בכל מקרה ומקרה: תחילה הם מנסים לפשר בין בעלי הדין, ורק כאשר נוכחים לדעת כי "גבה טורא ביניהם", הם פוסקים גירושין אם בדרך של חיוב ואם בדרך של כפיה. תביעת הגירושין, היא איפוא תמיד חלופית, ולכן היא הועילה גם במקרה שלפנינו לשלול מראש את סמכות בית המשפט המחוזי". השופט ויתקין הסכים עם פסק דינו של הש' זילברג והשופט זוסמן, שהצטרף אף הוא, מנמק ומוסיף: "העובדה כי ענין המזונות הובא לפני בית הדין הרבני רק בדרך חלופין וכי הבעל היה שם התובע - שתי עובדות אלו אינן מעלות ואינן מורידות, ואף אין מקום לחשש האשה שלא תוכל לקבל פסק מזונות מבית - הדין הרבני עד שלא יבוא בית הדין לדון בתביעתו החלופית של הבעל. "הענין" הובא כדין לפני בית הדין הרבני ואין נפקא מינה אם הובא על ידי הבעל או על ידי האשה: די בכך כדי להסמיך את בית הדין לדון גם בבקשת האשה הנתבעת לפני בית הדין למזונות אם האשה תבקש על כך". - בר"ע 120/69, שרגאי נ' שרגאי , כ"ג (2), 171. השופט זוסמן אשר הצטרף לשופט זילברג והשיב בחיוב על השאלה, שם בענין מאירוביץ, משיב הפעם בשלילה ואומר בעמ' 10: "תביעת הגירושין אינה אלא תביעה על תנאי, והתנאי הוא כפול, היינו ראשית, שבית הדין יצווה על האשה "לחיות חיים תקינים" עם בעלה, ושנית, שהאשה תסרב למלא אחרי הצו. והיה והאשה תעמוד בסירוב זה - כך טוען הבעל בפנייתו אל בית הדין הרבני - מבקש הוא להכריז עליה כמורדת, והרי רק אז מפסידה היא את מזונותיה. אין זו תביעה המראה עכשיו, עת הגשתה, עילה להכריז על האשה כעל מורדת או לחייבה בקבלת גט. כיון שכך, ניתן לכל היותר לומר שבשלב מאוחר יותר, אחרי שיתקיימו שני התנאים האמורים, תעמוד בפני בית הדין תביעת גט של הבעל ואליה תהא צמודה תביעה הנוגעת למזונות, היינו, לפטור את הבעל מחובת המזונות עד למסירת הגט. בשלב הנוכחי לא נתבקש בית הדין להוציא פסק גירושין, וממילא אין ענין המזונות יכול כבר עכשו להיות נצמד אל תביעת הגירושין". ה. הנה כי כן זכינו לשתי הלכות סותרות ושאלה היא איזו הלכה מחייבת אותנו? כידוע אין ביהמ"ש העליון קשור לתקדימיו. האם נכון יהיה לומר שהילכת שרגאי המאוחרת יותר מחייבת אותנו? בדונו בסוגיה זו מסביר פרופ' שאווה כי על אף שיש הגיון בהילכת שרגאי אין להפריז בשימוש בה משום שכל תביעת גירושין ותהא היא ההחלטית ביותר, תביעה על תנאי היא. וכל כך למה? בית הדין הוא שמנסה להשכין קודם כל שלום בית בין הצדדים ורק אם שוכנע שאין סיכוי לשלום בית ביניהם פוסק הוא גירושין. פרופ' שאווה מרחיק לכת ואומר שגם כשמוגשת בקשה משותפת לגירושין ממשיך בית הדין כמנהגו ומנסה טרם מתן פסק דין לגירושין, להשיב לב בני הזוג האחד על רעהו. משום כך מסכם פרופ' שאווה ואומר כי, כל תביעת גירושין היא בגדר 'תביעה חילופית' וטומנת בחובה קודם כל עתירה ראשית לשלום בית. (ר' "על 'כרוך' ועל 'כנות' - הייפסק 'מירוץ הסמכויות' בענייני מזונות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני?" עיומ"ש כרך ב' ח' 3 עמ' 719 בעמ' 732-733). ו. יגעתי ולא מצאתי, הסבר לשינוי הגישה של כב' השופט זוסמן בענין מאירוביץ לענין שרגאי .בשני המקרים מדובר בתביעת 'גירושין על תנאי' (על אף שבענין מאירוביץ היתה העתירה לגירושין במפורש חלופית לעתירה לשלום בית) כשהתנאי הוא שהאשה לא תחזור לחיי שלום בית ותעמוד בסירובה על אף מצוות בית הדין המחייבת אותה לכך. או אז יכריז בית הדין על האשה כמורדת ויחייבה בגירושין. זאת ועוד, מעיון בפסק דינו של כב' השופט זוסמן בענין שרגאי , אנו רואים כי הילכת מאירוביץ , לא רק שלא אוזכרה על ידו אלא כלל לא הועלתה כטיעון בפניו, כמו גם בפסק הדין בע"א 328/67, שרפסקי נ' שרפסקי , כב (1), 277; ע"א 279/68, זילברפינג נ' זילברפינג , כ"ב (2), 953, אשר ניתנו אחריה ולא הסתייגו ממנה, הגם שבשניהם תביעת הגירושין של הבעל בה כרך את מזונותיה של האשה, היתה תביעה חילופית. ז. וכך מוצא אני את עצמי בין שני הרים גבוהים אלא שבנסיבות עסקינן אין כל צורך שאקח על עצמי להכריע ביניהם. וכל כך למה? נחה דעתי שתביעת הגירושין החלופית אינה אלא 'כסות עיניים' בלבד והוגשה שלא לשמה כי אם לשלילת סמכותו של ביהמ"ש האזרחי. ח. בטרם אגש לפרט אביא את הכלל שנקבע בענין זה בע"א 866/75, שביט נ' שביט , (לא פורסם) שם נטענה הטענה כי עיקר תביעת הבעל היא לשלום בית והכריכה בתביעה החילופית לגירושין אינה מועילה. את פסק הדין נתן השופט ח. כהן ואליו הצטרפו הש' מאיר שמגר ומנחם אלון. באשר לענין הרלבנטי לנו קובע הש' ח. כהן: "השאלה אם התביעה שהוגשה לבית הדין הרבני תביעת גירושין היא, ואם הכריכה בה של עניני הרכוש נעשתה בכנות ובתום לב, תלויה לא רק ולאו דווקא בלשונה, כי אם ובעיקר בנסיבות שהוכחו במקרה המיוחד. יש תביעה לשלום בית ולחילופין לגירושין הוכרה כתביעת גירושין". לענין זה (ע"א 120/62, ט"ז 2514) ויש שלא הוכרה (בר"ע 120/69, כ"ג (2), 180). רק אם ביהמ"ש או ביה"ד מגיע על פי הנסיבות שהוכחו לפניו לידי מסקנה שהתביעה החילופית לגירושין לא הוספה לתביעת שלום הבית מפני שהתובע רוצה בגירושין ולו לחילופין בלבד, אלא אך במטרה אחת ויחידה, והיא להקנות לבית הדין הרבני את סמכות השיפוט היחודית אשר תמנע בעד בית המשפט המחוזי להיזקק לתביעה פלונית של האשה - רק אז יראה את התביעה כתביעת שלום בית ולא כתביעת גירושין (ע"א 279/68, כ"ב (2), 951), לשון אחר! התביעה לא תוכר כתביעת גירושין לענין זה אם תביעת 'הגירושין' אינה אלא כסות עיניים בלבד והוגשה שלא לשמה כי אם לשם שלילת סמכותו של בימ"ש מוסמך". ט. העולה מהמקובץ הוא ששאלת גורלה של תביעה חילופית לגירושין כמקנה סמכות לבית הדין הרבני לדון בעניינים שנכרכו בה, אינה יותר ענין למבחן 'הכריכה כדין' אלא ענין למבחן 'כנות התביעה'. אמור מעתה, כריכת עניני מזונות ורכוש בתביעת גירושין חלופית לתביעת שלום בית כדין היא. יחד עם זאת, אם התביעה החילופית לגירושין הוגשה שלא לשמה אלא רק לשם הכריכה ולהקנית הסמכות עקב כך, אין לנו ענין בתביעת גירושין כנה אלא ב'כסות עיניים' בלבד. את התימוכין לדעתו מוצא השופט ח. כהן בע"א 279/68, זילברפינג נ' זילברפינג , כ"ב (2), 951 שם הגיע ביהמ"ש למסקנה שהתביעה החילופית לגירושין לא הוספה על ידי הבעל משום שהוא רוצה בגירושין ולו גם לחילופית בלבד, אלא אך ורק במטרה אחת ויחידה והיא להקנות לבית הדין הרבני את סמכות השיפוט הייחודית אשר תמנע בעד ביהמ"ש המחוזי מלהיזקק לתביעת המזונות של האשה. ולמקרה עסקינן 7. א. בס' 13 לכתב התביעה לגירושין כותב המבקש: "היה והאשה לא תקיים את הוראות כב' בית הדין לענין הנסיון לשלום בית, יתבקש כב' בית הדין להכריז על האשה כמורדת, ואם לא תחזור בה ממרדה, יתבקש כב' בית הדין לחייבה לקבל גט פיטורין כדמו"י. כן יתבקש כב' בית הדין לדון ולפסוק בכל הענינים שנכרכו בתביעת הגירושין, כמפורט להלן...". ב. נחה דעתי כאמור שתביעת הגירושין אינה כנה וכל כולה נועדה לחסום את דרכה של המשיבה לבית המשפט לעניני משפחה. את מסקנתי זו אני מבסס על הנימוקים הבאים: - הרקע והנסיבות האופפות את הגשת התביעה ביום 19.9.96 חתמו הצדדים במשרדו של עו"ד יאיר שילה על "הסכם שלום בית ויחסי ממון" - נספח "א" לתצהיר המשיבה. ביום 22.6.98 נחתם על ידי הצדדים הסכם שלום בית לתקופת ניסיון של חודשיים נספח ב' לתצהיר המשיבה, בו נקבע שאם תחליט המשיבה על פירוק ופרידה, יחולו כל תנאי חלוקת הרכוש בין הצדדים כמפורט בהסכם "שלום הבית ויחסי הממון", היא נספח א' לתצהיר המשיבה. ההסכם נספח ב', נערך על ידי המבקש והוא צרף אליו את סעיפי החוק הרלבנטיים בחוק החוזים העוסקים ב "תום לב" במו"מ ובקיום חוזה. ביום 14.8.99 שלחה המשיבה מכתב למבקש, ובו הודיעה לו שרוצה היא להפרד על פי ההסכם - נספח "ב". לאחר קבלת המכתב הנ"ל, פנו הצדדים ביום 18.8.98 למגשר עו"ד ירון יגאל מראשל"צ. הפגישות אצל עו"ד ירון נועדו לצורך פרוד ופירוק השיתוף ברכוש הצדדים על פי ההסכם נספח "ב" אשר מפנה בעיקרו להוראות ההסכם נספח "א". הפגישה הראשונה של הצדדים אצל עו"ד ירון היתה ביום ג' ה - 18.8.98 ואילו הפגישה השניה נועדה ליום א' ה - 23.8.98. בפגישה הראשונה אצל עו"ד ירון גובשו עקרונות של פרוד והקפאת הליכי פרוק למשך שנה כאשר המשיבה תשאר בדירת הצדדים עם הבנות והמבקש עוזב. המשיבה לא נתנה תשובה באותו רגע, אלא רצתה לחשוב על כך. ראה על כך עדותו של הבעל לשאלת ביהמ"ש בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 9-11. ביום שישי ה - 21.8.98 נפגשו המבקש והמשיבה בנתניה אך בעוד שלדברי המשיבה כאמור בתצהירה, נתנה היא למבקש את הסכמתה לרעיון הנ"ל שגובש אצל עו"ד ירון ביום 18.8.98 הרי שהמבקש טוען כי נוהלה עם המשיבה שיחה בה אמרה לו שהיא "תמצוץ אותי והיא תראה לי ולא אכפת לה ממני". ר' עמ' 2 שורה 14 ועמ' 4 ש' 12. בתום הפגישה בין הצדדים בנתניה, לא הודיע המבקש למשיבה כי לא יגיע לפגישה השניה אצל עו"ד ירון, והוא מאשר בתשובתו לשאלת ביהמ"ש בעמ' 4 שורות 13-15, כי עזב את המשיבה לאחר שיחה זו: "עם ידיעה שהפגישה שנקבעה ליום 23.8.98 ואני יגיע אליה". במוצ"ש ה - 22.8.98 נפגש המבקש עם עו"ד שרלי פז, והכין את התביעה נשוא הבקשה עסקנין. ביום א' ה - 23.8.98, עת היו צריכים הצדדים להופיע לפגישה אצל המגשר - הודיע המבקש למשיבה כי לא יוכל להופיע לפגישה והמשיבה הודיעה לו שתלך לפגישה זו והוא אישר לה לעשות כן. המשיבה הגיעה ביום 23.8.98 לפגישה אצל עו"ד ירון לבדה, מבלי שתדע להסביר את הסיבה להעדרותו של המבקש. ביום 23.8.98 הגיש המבקש לבדו ו/או באמצעות בא כוחו את התביעה לשלום בית ולחילופין גירושין. מהפגישה ביום 23.8.98 אצל עו"ד ירון חזרה המשיבה לעבודה, ומצאה על שולחנה במשרדה את כתב התביעה שהוגש כאמור באותו יום. המשיבה התקשרה מיד לעו"ד ירון והודיעה לו על הגשת כתב התביעה בבית הדין הרבני, וכן התקשרה מיד למבקש אשר הודיע לה לטענתה כי אינו מתכוון לשום דבר וכי התביעה היא בסה"כ "רשת בטחון". לאחר ה - 23.8.98 היו מספר פגישות נוספות אצל עו"ד ירון, ואליהם הלכו המבקש והמשיבה. כל אותה עת היה המבקש מיוצג על ידי עו"ד שרלי פז אשר בפועל לא הופיע לדיונים אצל עו"ד ירון, אך המבקש נועץ בו, וגם דאג שהכל ינוהל אצל עו"ד ירון תוך שמירת סודיות ו - אילו המשיבה לא היתה מיוצגת. הצדדים הגיעו להסכם נוסף בראשי פרקים אצל עו"ד ירון שלא נחתם על ידם את ההסכם הנוסף ערך ב"כ המבקש עו"ד שרלי פז בתחילת נובמבר 1998. - רצון המבקש בשלום בית תביעת המבקש אינה תביעה לגירושין אלא לשלום בית. כל כתב התביעה מדבר על רצונו וכוונתו של המבקש לחיות חיי שלום בית עם המשיבה ורק ס' 13 מדבר על ענין הגירושין כשעילת התביעה אינה בידו אלא אמורה להיווצר אם וכאשר תסרב המשיבה לחזור לחיי שלום בית והכל בהנחה שבית הדין יקבל את התביעה ואכן יחייב אותה לעשות כן. בדיון בבית הדין ביום 15.2.99 חוזר המבקש ומבקש כי בית הדין יורה למשיבה לחזור לחיי שלום בית. הוא מצהיר כי המשפחה עבורו ערך עליון וכי אינו רוצה לראות את עצמו מנותק ממשפחתו. גם בישיבת יום 2.5.99 בבית המשפט מאשר המבקש, כי רצונו היה בשלום בית וכן רצונו גם כיום. הוא מצהיר כי הוא הגיש תביעה לשלום בית כי הוא אוהב את המשיבה כאז כן כיום. זאת ועוד, לדבריו בשום נקודת זמן לא דובר על גט וכל המהלכים בהם נקטו בני הזוג במו"מ ביניהם כולל פנייתם למגשר היתה לכיוון של השלמה ולכל היותר להסדר היחסים הממוניים בהם ללא גירושין. כך גם עו"ד פז ב"כ המבקש בבית הדין "היו משברים, והבעל התגבר, ולא דובר על גט" (עמ' 3 שורה 6 לפרוטוקול נספח ג'). - משילוב העובדות המפורטות לעיל בדבר הרקע להגשת התביעה והרצון של המבקש לשלום בית, רצון אשר ליווה אותו בכל התקופה שקדמה להגשת התביעה שלו לבית הדין ומלווה אותו גם כיום, עולות מספר שאלות שהתשובה עליהן היא רק אחת - לא היתה כל תועלת מבחינת המבקש בהגשת התובענה החלופית לבית הדין מלבד הניסיון לחסום את האשה מלפנות לבית המשפט ולפרוש מתחתיו 'רשת בטחון' למקרה והיא תעשה כן. - כל ההסכמים שנחתמו בין בני הזוג, נספח א', נספח ב' ועקרונות ההסכם אשר נוסח על ידי ב"כ המבקש עו"ד פז, לא היו הסכמי גירושין כי אם הסכמי ממון ללא גירושין. - בהסכמים אלה, כמו גם במו"מ שקדם להם, היה ברור למבקש כי האשה מסכימה ומוכנה להתגרש. זאת ועוד בהסכם נספח ב' הסכים הוא עם המשיבה שהיא תהיה רשאית להחליט על פרידה ופירוק השיתוף בנכסי הצדדים, אם כך לשם מה צריך להכריז עליה כמורדת? ולחייבה בגירושין? - זאת ועוד על מה ולמה אצה לו הדרך למבקש במוצ"ש (22.8.98) לשבת עם עו"ד פז ולנסח את התביעה ולהגישה למחרת לבית הדין (23.8.98) כאשר הוא והמשיבה הלכו למגשר בענין ההסכם נספח ב' והיו אמורים להפגש עמו גם ביום א' (23.8.98) אותו יום בו הוגשה התביעה? - על מנה ולמה היה צריך המבקש להגיש את התביעה לבית הדין כאשר המשיבה השיבה לו בחיוב, בפגישתם ביום 21.8.98 לעקרון של פרוד והקפאת הליכי פירוק למשך שנה כשהיא תשאר בדירת הצדדים עם הבנות והמבקש יעזוב את הדירה, רעיון שהמבקש הסכים לו. אני מאמין למשיבה שכך אמרה לו. אינני מאמין למבקש שהיא אמרה לו שהיא 'תמצוץ אותו ותראה לו ולא אכפת לה ממנו'. אם אכן כך חשבה וכך אמרה היא לא היתה מגיעה לפגישה ביום ראשון ולא היתה ממשיכה במו"מ גם אחרי שנמסרה לה התביעה. גם המבקש עצמו מודה, כי עזב את המשיבה לאחר השיחה הקשה שלהם לטעמו, עם ידיעה שהפגישה שנקבעה ליום 23.8.98 תתקיים וכי הוא יגיע אליה (עמ' 4 לפרוטוקול בתשובה לשאלת בית המשפט). סביר להניח שהמשיבה, אם אמרה לו מה שהוא טוען שהיא אמרה, לא היתה מגיעה לפגישה והיתה היא נוקטת בהליכים משפטיים כדי להקל על רצונה למצוץ ולסחוט אותו. תחת זאת היא הגיעה בתום לב לפגישה להמשך המו"מ ואילו הוא לא הגיע תוך שהוא דואג להיות במוצ"ש אצל עו"ד ולהגיש תביעה למחרת. - העובדה שהוא ביקש להמשיך במו"מ עם המגשר גם אחרי הגשת התביעה לבית הדין מלמדת, כי הוא רצה להינות משני העולמות. גם להבטיח עצמו בתביעה וגם להמשיך את המו"מ. אין שום תשובה הגיונית אחרת. - אם המבקש רצה שלום בית ביום 14.8.98 ביום בו קיבל מכתב מהמשיבה כי רצונה להפרד ולאחריו הלכו למגשר (ר' עמ' 2 ש' 8-10) וגם ביום 22.8.98 מועד בו נפגש עם עו"ד פז וגם ביום 23.8.98 מועד הגשת התביעה וכך גם עד ליום הדיון וביום הדיון בפני, לשם מה להגיש תביעה חילופית לגירושין האם לא די בתביעת שלום בית? - המבקש טוען שהוא פנה למגשר כדי לפתור את הבעיה וכשזה לא עבד פנה לבית הדין. כל כך מהר? בסה"כ היתה פגישה אחת ואפילו סוכמו עקרונות להם הוא הסכים ורק המשיבה היתה צריכה לתת להן תשובה (ר' דבריו של המבקש עצמו בתשובה לשאלות ביהמ"ש בעמ' 4 לפרוטוקול) - ואף נקבעה פגישה נוספת ביום א' 23.8.98. מדע אי אפשר היה להמתין לתוצאות פגישה זו, מה גם שהוא ידע שהיא מתקיימת בוודאי מבחינת המשיבה אך גם מבחינתו כשהוא סיים את שיחתו עימה באותו יום שישי 21.8.98? - והחשוב מכל - המבקש נתן הסכמתו לחלוקת הרכוש והסדרי הממון בשני הסכמים, נספח א' ונספח ב', שאף נערך על ידו. שני ההסכמים נחתמו על ידו. בהסכם נספח ב' הוסכם על חלוקה שווה של הנכסים בהתאם לסעיפים מסוימים בהסכם נספח א' מיום 19.9.96 אליהם היפנה ההסכם נספח "ב". בהסכם נספח ב' הוסכם על חלוקת התמורה בגין דירת המגורים בחלקים שווים; חלוקת התמורה בגין המכונית בחלקים שווים; חלוקה שווה של החסכונות; חלוקה שווה של כל הזכויות הסוציאליות כולל כספים קופות גמל, קופות תגמולים, קרנות השתלמות, בטוח חיים, פנסיה, פיצויי פיטורין וכיוצ"ב. כמו כן אישר המבקש בס' 25 להסכם נספח א' כי המשיבה השקיעה סכומים כספיים בדירת האחות של המבקש ברח' אילת 46 יפו יחד עם המבקש ובהסכם נספח ב' אישר הוא כי חלקה של המשיבה בדירה זו הינו עד 25% מערכה, השקעה אותה מאשר הוא בחקירתו עמ' 1 ש' 6. ההסכם נספח ב' נחתם ולא רק שנחתם אלא שהמבקש דאג לצרף אליו צילום סעיפים מתוך החוזים כדי להקנות לו משנה תוקף ובכוונה לומר שיש לקיימו בתום לב ובדרך מקובלת ולא להפר אותו. (עמ' 1 ש' 6). והנה בכתב התביעה החילופי לגירושין, כשכורך המבקש את עניני הרכוש, הוא חוזר בו מכל ההסכמות ובעזות מצח הוא טוען, כי אין למשיבה כל חלק בזכויות הסוציאליות שלו וכי אין לה כל חלק בדירה ברח' אילת 46, יפו - כך בס' 17.6 (ג) וס' 17.7 (ד) - לכתב התביעה שהוגש לבית הדין. ורק כדי לסבר את האוזן בחוסר תום לבו והגינותו של המבקש די שנסתכל על ההסבר שהמבקש נותן לחזרתו מההסכמה בדבר ההשקעה כמפורט בס' 17.7 (ב) שנוצר כל כולו לצורך שלילת זכויותיה. זאת ועוד, וכי טענה האשה שיש לה זכויות בדירה? לא! גם לא בהסכם נספח ב'. כל שרוצה היא החזר כספי בשל השקעה של כספים שלה ושלו בה. - הסכם זה נספח ב' הפך בידי המבקש לפתע פתאום, ל'עפרא דארעא' למרות שהוא דבק בו ודאג לצרף אליו סעיפים מחוק החוזים כדי להדגיש את תוקפו. וכל כך למה? התשובה היא אחת גם אם קשה היא ואין כל הסבר אחר - המבקש אשר האמין (ואני מוכן לקבל את דבריו) כי ההסכם בר תוקף הבין בפגישתו עם עוה"ד, כי ההסכם חסר תוקף שכן לא אושר בבית המשפט. משום כך ניתן לפתוח הכל מחדש ולא לתת למשיבה מה שהסכים לתת ולא משנה לצורך הענין אם החלוקה על פי דין אם לאו. אילו היה המבקש כן במהלכיו עם המשיבה היה הוא צריך לומר לבית הדין - אם לא יהיה שלום ובית אני מוכן להתגרש ועל בסיס ההסכם שנחתם בינינו ולצרף אותו. מעשהו זה של המבקש הינו חוסר כנות מובהק בכריכת הענינים הניתנים לכריכה. סוף דבר נחה דעתי כי אין המבקש כן בתביעתו לגירושין. בפנינו תובענה לשלום בית ולא לגירושין, גם לא לחילופין. התביעה לגירושין נועדה לחסום את דרכה של המשיבה מלפתוח בהליכים בבית המשפט למשפחה. כל כולה 'כסות עיניים' ותו לא. יתרה מזו, גם אם אקבל את גירסתו כי בתביעה חילופית לגירושין עסקינן כריכת המזונות לא נעשתה בכנות כמובהר לעיל. אמנם נכון שבכריכת שאלת המזונות עסקינן ואולם אין לנתק כריכה זו מכריכת הרכוש וניתן בהחלט להקיש מחוסר כנותו המוחלט של המבקש בכריכת הרכוש כמובהר לעיל על חוסר כנות הכריכה בשאלת המזונות. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות ושכר טירחת עו"ד בס"ך 4,000 ש"ח + מע"מ צמודים ונושאים ריבית מהיום ועד התשלום בפועל. גירושין