בית המשפט פסק כי בעל פסק חוץ רשאי להתעלם מהפסק ולתבוע בישראל NOVO DE על יסוד העילה המקורית, היינו על סמך אותן עובדות עצמן שבגינן תבע ונטל פסק דין בחו"ל, כמו כן הוא יכול לתבוע כאן הן על יסוד פסק החוץ והן על יסוד העילה המקורית, בעילות חילופיות בתובענה אחת. יתרונה של ההלכה בדבר אפשרות התביעה על יסוד פסק החוץ ועל יסוד העילה המקורית הוא בכך, שהיא מגוונת את אמצעי הגביה והעומדים לרשות הנושה ומרבה את סיכוייו להפרע מהחייב. חסרונה הוא בכך, שהיא מתנכרת למגמה לשים קץ להתדיינות ועלולה, במקרים לא מעטים, להכביד עם החייב. להלן פסק דין בנושא פסק חוץ - תביעה בישראל: פסק-דין 1. התובעים, שני קטינים, הגישו ביום 3.2.97 באמצעות אמם, תביעת מזונות, נגד אביהם. הקטינים התובעים: ילידת 29.7.82 (בת 14 וחצי בעת הגשת התביעה) יליד 27.1.85 (בן 12 בעת הגשת התביעה). 2. האם והקטינים הם יהודים, אזרחי ישראל ותושבי ארה"ב (קליפורניה) ואילו הנתבע הוא יהודי אזרח ישראלי ותושב ישראל. 3. הורי הקטינים התגרשו בקליפורניה בגירושין אזרחיים ביום 15.4.93 ובבית הדין הרבני האיזורי בפתח תקוה ביום 4.6.96. 4. בין הורי הקטינים התנהלו הליכים משפטיים בקליפורניה הן בענין המשמורת והן בענין מזונות הקטינים. ביום 28.9.93 ניתן ע"י הסופריור קורט של קליפורניה, מחוז קונטרה קוסטה, פסק דין המאשר הסכם שנעשה בין ההורים ובו הוסכם כי משמורתם של הקטינים תהיה בידי אמם. כמו כן הוסכם ונקבע בפסק הדין הנ"ל כי על האב לשלם עבור מזונות שני הקטינים סכום של 100 דולר לחודש, עד אוגוסט 1993 ומאוגוסט 1993 סך של 150 דולר לחודש (עבור 2 הקטינים). אם הקטינים מודה כי הנתבע משלם את הסך הנ"ל באופן סדיר (ר' סעיף 5 לכתב התביעה). האם הגישה בארה"ב שתי בקשות (תביעות) להגדלת סכום המזונות, אך בקשותיה נדחו. נראה, כי משנואשה אם התובעים מלקבל את מבוקשה בארה"ב, היא החליטה לנסות את מזלה בבית משפט בישראל והגישה כאן את התובענה בשם הילדים הקטינים. 5. בסעיף 6 לכתב התביעה טוענים התובעים כי הסך של 150 דולר אינו מספיק אפילו לכיסוי חלק קטן מצרכי התובעים. עפ"י סעיף 11 לכתב התביעה, 2 הקטינים זקוקים למזונותיהם לסך של 2,621 דולר בחודש. 6. כתב התביעה לא נתמך בתצהירה של אם התובעים, אלא בתצהיר של אדם אחר היושב בישראל (אחיה של האם), לפיכך ניתנה ביום 6.4.97 החלטה לפיה על אם התובעים להגיש תצהיר עדות ראשית בלווית כל המסמכים המעידים על צרכי הילדים, הוצאותיהם, רכושם, נכסיה והכנסותיה ולצרף תדפיסים מתנועות הכספים בחשבונות העו"ש שלה בבנקים מיום 1.2.96 ועד הגשת התצהיר. הנתבע חוייב אף הוא להגיש תצהיר עדות ראשית. אם התובעים לא הגישה תצהיר עדות ראשית. המסמך המכונה "תצהיר עדות ראשית" לא אומת ולא צורפו לו, כפי שלא צורפו לכתב התביעה - תלושי משכורתה של אם התובעים, למרות זאת נחקרה אם התובעים ביום 1.9.97 והיא חוייבה להמציא את כל תלושי השכר שלה לשנת 1996 וכן אישורים מבנקים ומוסדות פיננסיים בארה"ב ובישראל, על נכסיה. ביום 19.12.97, בתום הבאת עדויות ההגנה, חוייבה אם התובעים להמציא תלוש שכר של דצמבר 1996 ואישורים ממוסדות פיננסיים "פרמייר" ו"ליטון" בארה"ב על כספיה המוחזקים אצלם. 7. הנתבע טען, בסעיף 2 לכתב ההגנה, כי "עצם הגשת תביעה זו כנגדו הינו מעשה קנטרני ומציק מצידה של גרושתו, אין כל סיבה שבית המשפט נכבד זה יעתר לתביעתה ויש לדחותה על הסף וכל מטרת הגשתה הינה להציק לנתבע וללחוץ אותו להכנע ולהסכים לוותר על הסדרי ראיית הילדים" (ההדגשה במקור). 8. בכתב התביעה הנתבע לא טען, כי מדובר בעצם בתביעה להגדלת מזונות, כאמור בסעיף 6 לכתב התביעה, הוא לא טען כי התביעה צריכה להתברר בקליפורניה, שם ניתן פסק הדין הראשון למזונות. הנתבע גם לא טען שיש לעכב את ההליכים בטענה שאין זה הפורום הנוח והטבעי לדון בתביעתם - forum non covenience. 9. בסעיף 5 לסיכומים שהגיש ב"כ הנתבע, עו"ד שלום טובי, נאמר בענין זה: "יש גם לזכור כי תביעה זו הינה תביעה "להגדלת מזונות" ואינה בבחינת תביעה ראשונה לאחר גירושי ההורים... על כן יש לבדוק האם בכלל עוברת תביעה זו את המשוכה הראשונה של "שינוי נסיבות מהותי" הנדרש לצורך התערבות ביהמ"ש זה בגובה המזונות הקיים". בטענה זו של "שינוי נסיבות מהותי" מובלעת כנראה הנחה מוקדמת יותר של ב"כ הנתבע, כי פסק הדין שניתן בארה"ב יש לו איזו שהיא נפקות בישראל וכי על בית המשפט בישראל להתייחס לפסק הדין שניתן בארה"ב, כאילו ניתן ע"י בית משפט בישראל. 10. על בעל דין הרוצה שלפסק דין שניתן במדינה זרה תהיה נפקות בישראל לנקוט באחת משתי הדרכים המותרות עפ"י חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח - 1958, דהיינו ע"י השגת הכרזה של בית משפט בישראל כי פסק הדין שניתן בארה"ב הוא אכיף בישראל, עפ"י סעיף 3 לחוק או להשיג מבית משפט בישראל הכרה בפסק הזר (הנתבע היה יכול לבקש לאכוף את פסק הדין הזר בישראל, ולהוציאו לפועל עפ"י סעיף 10 (א) לחוק אכיפת פסקי חוץ ולפי סעיף 84 לחוק ההוצאה לפועל). הנתבע לא נקט באף אחת משתי הדרכים הנ"ל. למרות שפסק דין חוץ למזונות אינו סופי בכל זאת הוא ניתן לאכיפה בישראל. הלכה זו נקבעה בע"א 619/84 קסון נ' קסון מפי הנשיא שמגר: "... פסק חוץ למזונות הוא אכיף... ואיננו שונה מפסק הדין מסוג אחר, ובלבד שמתקיימים הכללים שנקבעו בסעיפים 3, 4, 5 ו- 6. יתרה מזאת, אי סופיותה האינהרנטית של כל פסיקה בענייני מזונות אינה הופכת את הפסק לבלתי אכיף. לענין זה יש לאבחן בין קיומה של זכות ערעור תלויה ועומדת שטרם מוצתה ואשר כל עוד היא קיימת אין אוכפים את הפסק, לבין האפשרות לבקש שינוי הפסק החלוט בהליך נוסף עקב שינוי מהותי שחל בנסיבות או בשל טעם לגיטימי אחר, כאמור בע"א 247/83 הוכמן נ' רווה פד"י לח (3) 639, 644-643 דברי השופט י. וייס: "אם שיעור המזונות אשר נקבע, בהסכמת הצדדים, בפסק הקנדי ניתן לשינוי, ואין אנו נדרשים להביע דעה על כך, הרי שעל המערער לנקוט הליכים מתאימים לשם כך. העובדה כי פסק החוץ, שעליו נסבה בקשת האכיפה, ניתן לשינוי, אינה מעלה ואינה מורידה לענין אכיפתו בישראל...". (ר' ע"א 619/84, קסון נ' קסון פד"י מה (2) 656). לכן, אם תובע רוצה להגדיל את סכום המזונות עליו להגיש תביעה לאכוף או להכיר בפסק הזר לפי חוק אכיפת פסקי חוץ; הדבר לא נעשה ע"י התובעים ואף לא ע"י הנתבע. לפיכך השאלה היא מה דינו של הפסק האמריקאי? 11. ההלכה הפסוקה קבעה כי עילת התביעה נבלעת בפסק הדין ומתמזגת איתו. ובלשונו של כב' השופט ח. כהן: "הלכה פסוקה היא מימים ימימה, וידועה לכל בר-בי-רב, שהעילה לגביה ניתן הפסק מובלעת בו ומתמזגת איתו כלשון השופט זוסמן, כתוארו אז, בע"א 101/63 בעמ' 2038: נבלעת בו עד שלא נודע שבאה אל קרבו ולא נשאר לה זכר". (ר' ע"א 426/75 מועצת פועלי ר"ג וגבעתיים נ' אשכולי פד"י ל (2) 219, דינים עליון עמ' 2). האם ההלכה הנ"ל חלה גם על פסק חוץ? בפסק הדין שניתן בע"א 101/63 וינטר נ' קובץ נקבע כי "לענין בליעתה של עילת התובענה, לא נראה פסק חוץ כפסק דין של בית משפט בישראל, אלא שנוסיף ונפסוק בהתאם לדיני המשפט המקובל שמותר לתבוע בישראל הן על פי פסק החוץ והן על פי עילת התובענה המקורית לחילופין או לחוד." (השופט כהן, שם, פד"י יז 2032 בעמ' 2038 א'). השופט זוסמן (כתוארו אז) שהצטרף לדעת הרוב בפרשת וינטר נ' קובץ שנקבעה כי על הערעור להדחות אמר בענין זה: "אילו ביקש התובע להתעלם מפסק החוץ ולתבוע כאן בשניה על פי העילה המקורית - אולי כדי לזכות כאן בסכום גבוה יותר - היה בית המשפט בישראל חייב להכנס לעובי הקורה ולקבוע מה תוצאתו של פסק החוץ שניתן..." (ר' ע"א 101/63, שם, בעמ' 2039 א'). (ר' גם ע"א 665/72 חאן נ' שוויבל, פד"י כז (1) 690, 694, לגבי שלוש האפשרויות למימוש פסק חוץ למזונות). דבריו הנ"ל של כב' השופט זוסמן (כתוארו אז) אינם מתייחסים לתביעת מזונות (בוינטר נ' קובץ, דובר על תביעה כספית, הואיל ועל בית המשפט בדונו בתביעה בעילה לשינוי נסיבות לבדוק תמיד בין השאר, את תוצאתו של פסק הדין הקודם). המלומד ע. שפירא מתייחס לסוגיה זו במאמרו "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ", עיוני משפט ד', 509 ואלה דבריו: "בעל פסק חוץ רשאי להתעלם מהפסק ולתבוע בישראל NOVO DE על יסוד העילה המקורית, היינו על סמך אותן עובדות עצמן שבגינן תבע ונטל פסק דין בחו"ל, כמו כן הוא יכול לתבוע כאן הן על יסוד פסק החוץ והן על יסוד העילה המקורית, בעילות חילופיות בתובענה אחת" (והוא מפנה לע"א 101/63 וינטר נ' קובץ הנ"ל). (ר' ע. שפירא, שם, בעמ' 516). בהמשך כותב ע. שפירא: "יתרונה של ההלכה בדבר אפשרות התביעה על יסוד פסק החוץ ועל יסוד העילה המקורית הוא בכך, שהיא מגוונת את אמצעי הגביה והעומדים לרשות הנושה ומרבה את סיכוייו להפרע מהחייב. חסרונה הוא בכך, שהיא מתנכרת למגמה לשים קץ להתדיינות ועלולה, במקרים לא מעטים, להכביד עם החייב". (ר' ע. שפירא, שם, בעמ' 518). 12. כאמור, בעל דין שזכה בתביעה בחו"ל, רשאי להתעלם מפסק הדין ולתבוע עפ"י העילה המקורית - הקטינים שלא היו צד להסכם שקיבל תוקף של פסק דין - על אחת כמה וכמה. הנתבע לא טען ולא הוכיח, כי לפי המשפט הנהוג במדינת קליפורניה ארה"ב בה ניתן להסכם שבין ההורים תוקף של פסק דין, ההסכם מחייב את הילדים (נטל ההוכחה מוטל עליו בענין זה). לפי המצב המשפטי שבישראל הסכם שנעשה בין הורים לגבי ילדיהם אינו מחייב את הילדים, אם הילדים לא היו צד לו או שעניינם לא נידון בנפרד ולגופו של ענין (ר' ע"א 289/82 דאובה נ' דאובה, פד"י לו (4) 625). 13. לפיכך פסק הדין הקליפורני אינו מהווה מעשה בית-דין בין הצדדים ולכן עלי להתעלם מפסק הדין שניתן בקליפורניה ארה"ב ולראות בתביעתם של הקטינים תובענה ראשונה ולפסוק את מזונותיהם של הילדים. מצבה הכלכלי של אם התובעים: 14. אם התובעים עובדת כאחות המטפלת בחולים בביתם והיא השתכרה עפ"י הודאתה סך של 3,900$ נטו בממוצע בחודש, בשנת 1997 (ר' עמ' 6 ש' 16 לפרוטוקול). בשנת 1993 קנתה אם התובעים וילה והיא משלמת סך של 1,650$ בחודש עבור משכנתא (ר' עמ' 11 ש' 25). הוילה היא בשטח של 200 מ"ר ולה צמודה חצר שבה בריכת שחיה. בשנת 1996 קנתה אם התובעים מכונית טויטה קורולה בסכום של 14,000$ (4,000 דולר במזומן ו- 11,000 דולר בתשלומים) (ר' עמ' 12 ש' 9-4) אולם באישור שהמציאה מיום 18.8.96 מסתבר שהיא תשלם עבור המכונית סך כולל של 19,308 דולר כולל 2,635 דולר עבור ריבית והיא משלמת 255 דולר ב- 59 תשלומים. (לפי דבריה לפני שקנתה את הטויטה היתה לה מכונית שברולט שערכה 1,000 דולר). לאם התובעים חסכונות בסך כולל של 46,000$: (סך 10,000 דולר (ר' עמ' 10 ש' 12, 13), סך 28,000 דולר (ר' עמ' 16 ש' 10) וסך 8,000 דולר (ר' עמ' 12 ש' 28). כך שלאחר תשלום המשכנתא בסך 1,650 דולר והתשלום החודשי עבור המכונית בסך 255 דולר נשאר לה, לכאורה, ממשכורתה בסך 3,900 דולר, סך של 1,995 דולר. 15. אם התובעים טוענת כי "עד עתה הצלחתי להסתדר עם ה- 150$ והילדים גדלו ויש להם צרכים יותר גדולים" (ר' עמ' 11 ש' 20, 21) - כיצד מתיישבת טענה זו עם קניית הוילה והמכונית? נראה שהוצאותיה של אם התובעים גדלו עקב רכישת הוילה והמכונית ולא עקב ההוצאות בגין הילדים (אם התובעים טוענת כי קודם לרכישת הוילה התגוררה בוילה שכורה ושילמה 1,350 דולר בחודש - דהיינו, רק מההפרש שבין שכר הדירה והמשכנתא בסך 300 דולר בחודש והתשלום עבור המכונית בסך 225 דולר בחודש, היו יכולים לעמוד לרשותה עוד 555 דולר לחודש לפחות. דרכי ההוכחה בתביעת מזונות ובמיוחד לגבי תובעים החיים מחוץ לישראל 16. ההלכה הפסוקה קבעה כללים לגבי דרכי הוכחה בתביעת מזונות. הכלל שנקבע בע"א 130/85 כהן נ' כהן מפי הנשיא שמגר, הוא כי יתכן ותביעת מזונות תידחה רק בשל אי הוכחה נאותה ומדוייקת של הצרכים וההוצאות הואיל ובית המשפט אינו צריך לעסוק בהשערות, בהנחות ובניחושים כשמדובר בתביעה כספית שיש להוכיחה כיאות ותביעת מזונות אינה שונה מכך. (ר' ע"א 130/85 כהן נ' כהן פד"י מ (1) 69, 71). בית המשפט העליון הקל בענין מידת ההוכחה וקבע בע"א 935/85 שגב נ' שגב, כי "כאשר קשה להגיע על פי חומר הראיות לממצא ברור יכול השופט המלומד לאמוד את צרכיהם של הילדים גם עפ"י נסיון החיים שלו כשופט היושב בקרב עמו". (ר' עמ' 935/85 שגב נ' שגב פד"י לט (3) 822, 828 ה'; וכן ר' ע"א 600/82 נחום נ' נחום פד"י לז (4) 677; ע"א 687/83 מזור נ' מזור פד"י לח (3) 29). אלה הם הכללים בדבר דרכי ההוכחה של תביעת מזונות ילדים החיים בישראל. 17. לגבי ילדים החיים מחוץ לישראל, אני מנחה את עצמי לפסוק בענין עפ"י דבריו של כב' השופט א. לרון בפרשת נידם כי: "מדובר בארץ אחרת שאין אנו בקיאים בצרכיה ורמת החיים שבה ובית המשפט בארץ אינו יכול לקבוע את הצרכים שם בבחינת בית המשפט היושב בתוך עמו". (ר' ת"א (ב"ש) 72/92 נידם, תקדין מחוזי). כך שאם צרכיהם של הקטינים לא הוכחו, אין אפשרות לקבוע את מזונותיהם. כב' השופט א. לרון מוסיף ואומר דברים בפרשת נידם, המתאימים גם למקרה שלפנינו: "אומנם על פניו, נראה כי סכום של 300 פרנקים שנפסק בבית המשפט בצרפת, השווה לכ- 150 ש"ח, אינו יכול לענות לצרכיו של קטין, אך אין בידי בית המשפט כלים להעריך את צרכיו של הקטין בצרפת במידה והם אכן שנים כאמור לעיל". (ר' ת"א 72/92 שם). ראיות התביעה 18. למרות העובדה שכתב התביעה והרצאת הפרטים לא אומתו בתצהיר של אם התובעים, היודעת את העובדות מידיעה אישית, (כדרישת תקנה 258 ח' (א) ותקנה 263 (א) לתסד"א - תצהיר המהווה עדות ראשית (כאמור בתקנה 258 ח (ד') לתסד"א) ועל אף הוראות תקנה 264 (ד') לתסד"א המאפשרת את מחיקת כתב התביעה, איפשרתי לאם התובעים להגיש תצהיר עדות ראשית ולתקן את הפגם, אולם כאמור גם המסמך שכונה "תצהיר" עדות ראשית, אינו תצהיר כדרישת סעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971, מפני שהוא איננו מאומת. התובעים לא ביקשו כי אסטה מדיני הראיות עפ"י סעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995 ולכן לא אעשה זאת מיוזמתי. לפיכך, היה מקום לראות בפרטים שמסר הנתבע בהרצאת הפרטים שלו, עפ"י הוראות תקנה 264 (א) לתסד"א, לגבי הכנסות אם הקטינים כעובדות נכונות שאם הקטינים מודה בהם. הנתבע טען בהרצאת הפרטים, כי אם התובעים משתכרת 6,000$ בחודש וכי היא גרה בוילה בת 7 חדרים. אולם הואיל וב"כ הנתבע חקר את אם התובעים בחקירה נגדית, אתייחס אך ורק לדברי אם התובעים בעדותה בבית המשפט. צרכי הילדים עליהם העידה אם התובעים 19. כאמור לעיל, אוכל להסתמך בהחלטתי רק על ראיות שהובאו בפני ואלה הם עדותה של אם התובעים בחקירתה הנגדית ובחקירתה החוזרת. אם התובעים העידה על הוצאותיה בגין הילדים כמפורט להלן: "מה שכתוב בסעיף 14 לתצהיר זה מה שאני מוציאה עבור הילדים". (ר' עמ' 16 ש' 7); בסעיף 14 ל"תצהיר" פורטו צרכי התובעים על מזון, בגוד, הנעלה, קוסמטיקה, חומרי ניקוי, תרבות, בילוי, מתנות, דמי כיס, הוצאות בריאות, ביטוח שיניים ושונות בסך 969$. בנוסף פורטו הוצאות החזקת המדור: מסים, גינון, עוזרת בית, חשמל, טלפון, מים, אגרת כבלים, פינוי אשפה בסך 765$ (כ"כ נרשמו שם דמי שכירות ראויים בסך 1,500$) ומתוך סכום זה נתבעו 40% עבור הילדים, דהיינו 306$. בנוסף לנ"ל נטען בסעיף 14 כי ההוצאה על מועדון ספורט לקטינה הנ"ל בסך 58$ וחינוך יהודי לקטין 150$. בחקירתה הנגדית העידה אם התובעים כי ההוצאה בגין ביטוח רפואי בסך 250$ היא לשלושתם (ר' עמ' 12 ש' 19, 20) לפיכך יש להפחית מהסך של 250$ שליש בגין חלקה של האם, 83$, כך שהוצאות בגין הילדים עומדות ע"ס 886$ בחודש (969 - 83 = 886). סה"כ ההוצאות בגין 2 הילדים הם בסך 1,192$, דהיינו 596$ בגין כל ילד. לכך יש להוסיף לקטינה 58$ עבור מועדון הספורט, סה"כ 654$ ולקטין 150$, עבור חינוך יהודי, סה"כ 746$. הוצאות המדור 20. בסעיף 14 ל"תצהיר" נטען: "דמי שכירות ראויים 1,500$. אם הקטינה העידה כי קודם הם גרו בשכירות ושילמו 1,350$ (ר' עמ' 11 ש' 24) ועכשיו היא משלמת עבור הביטוח והמסים סך 1,650$. (עפ"י סעיף 14 ל"תצהיר" כבר נלקח בחשבון סך של 170$ עבור מסים מוניציפליים, לפיכך התשלום עבור המשכנתא והבטוח הוא בסך 1,480$). כידוע משכנתא היא השבחה במישור ההוני (ע"א 864/94 שוקר נ' שוקר), כך שבגין הקטינים אין כל הוצאות מדור. הכנסות הקטינה 21. אם התובעים העידה כי הבת ת' ל. (בת 15 כיום) עובדת וחוסכת ויש לה חסכון בסך 8,709 דולר נכון ליום 14.12.97. היא עובדת כעוזרת למורה בבית ספר דתי ומרוויחה מעבודה זו בין 60 ל- 100 דולר בחודש. בחופשת הקיץ היא עובדת בקייטנה ומרוויחה 200 דולר לחודש. כמו כן היא עובדת כבייביסיטר ומרוויחה 7-6 דולר לשעה. סה"כ כ- 20 דולר לשבוע, דהיינו 80 דולר לחודש (ר' עמ' 13 ש' 18-9) מכאן שלבת הכנסה חודשית ממוצעת של כ- 193 דולר בחודש. כאשר מחלקים את החסכון של הבת בסך 8,709 דולר ל- 3.5 שנים (מיום הגשת התביעה ועד מלאות לבת 18 שנה) מתקבל סך של 207 דולר בחודש (עבור 42 חודשים). דהיינו, לרשות הבת (תובעת 1) עומד סכום מכספים והכנסות מעבודה בסכום של כ- 400 דולר. 22. לקטינה תובעת 1, הכנסה כאמור בסך 400 דולר לחודש, לפיכך צרכיה מסתכמים בסך של 254 $ בחודש (654 - 400 = 254). צרכיו של הקטין תובע 2 הם בסך של 746 דולר בחודש. הכנסות הנתבע ומצבו: 23. הנתבע בן 53, השתכר 7,000 ש"ח בחודש ומקבל דמי אבטלה בסך 5,000 ש"ח בחודש. יש לו חובות, אך הוא לא מחזיר אותם. הנתבע טוען שהוא התחיל לעבוד ביום 17.11.97 ומשתכר 3,600 ש"ח נטו בחודש. הנתבע טען כי הוא מלווה כספים למחייתו מחברים ומהוריו (ר' עמ' 9 ש' 24) אך אמו טענה בעדותה, כי היא אינה נותנת לו כספים מעבר לסך של 35,000 ש"ח שנתנה לו בעבר (ר' עמ' 11 ש' 15). הנתבע פירט בתצהיר עדות ראשית את הוצאותיו והם מסתכמים בסך של 3,440 ש"ח בחודש (לא כולל תשלום המזונות). הנתבע טוען כי הוא מטופל במרפאה לבריאות הנפש ברמת גן משנת 1995 וסובל גם מבעיות לב, גב וצוואר כתוצאה מתאונת דרכים שעבר בשנת 1994 וכן סובל מבעיות בבלוטת המגן, פוליפים ומעי גס. הוא מתקשה לטענתו בהליכה כי עבר השתלת עצם בברך רגל ימין וסובל כאבים (ר' סעיף ט' לתצהיר עדות ראשית). הנתבע מודה כי יש לו כספים בארה"ב לצורך תשלום המזונות וגם לצרכים אחרים. הסכום לא פורט (ר' עמ' 5 ש' 22, 23 לפרוטוקול מיום 29.12.97). חלוקת הנטל בין ההורים: 24. על הנתבע לזון את ילדיו לפי צרכיהם ההכרחיים; מעבר לכך, עליו לזון אותם מדין צדקה אם יש לו אפשרות לכך. לענין הצדקה, האב והאם שווים. 25. איני מאמין לדברי אם התובעים, כי הוצאותיהם של הקטינים גדלו לאחרונה, מכל מקום אם התובעים גם לא הראתה כל הוצאה שטרם הגשת התביעה עלותה היתה פחותה מהסכומים שתבעה. כך שאם הסך של 150 דולר בחודש עבור 2 הקטינים הספיק לה הוא צריך להספיק לה גם עתה, אולם מכיוון שמדובר בתביעה עצמאית של 2 הקטינים למזונותיהם, לא זהו השיקול. 26. מתוך הפריטים המופיעים בסעיף 14 ל"תצהיר" נראים לי כצרכים ההכרחיים של הילדים ההוצאות בגין מזון, ביגוד והנעלה, קוסמטיקה וטיפוח חן, חומרי ניקוי, תרבות, בילוי ספרים ועיתונים, מתנות, דמי כיס, הוצאות רפואיות, ביטוח שיניים וחלקם בהוצאות החזקת הבית. אני סבור שהוצאות בגין מועדון ספורט לתובעת וחינוך יהודי לתובע אינם בגדר צורך הכרחי ועל ההורים לשאת בהם באופן יחסי להכנסותיהם הפנויות; מדובר בסך של 58 $ לקטינה ו- 150 דולר לקטין. לפיכך צרכיה ההכרחיים של הקטינה הם בסך 196 $ בחודש וצרכיו ההכרחיים של הקטין הם בסך 596 $ בחודש. 27. כאמור לנתבע הכנסות בסך 3,600 נטו בחודש והוצאותיו, לא כולל מזונות, מסתכמות בסך 3,440 ש"ח בחודש. גם אם יש ביכולתו של הנתבע להרוויח 5,000 ש"ח בחודש, הרי אין לחייב אותו בסכום הגבוה יותר מהסכום שהקטינים זקוקים לו לצרכיהם ההכרחיים הנ"ל וכן לחייבו בהפרש מדין צדקה. 28. יש לחייב את הנתבע במזונות ההכרחיים הנ"ל של הקטינים וזאת עד מלאת לכל אחד מהם 15 שנה. לאחר מכן, בגין המזונות שמעבר למזונות-ההכרחיים, על שני ההורים לשאת במזונותיהם בחלקים יחסיים להכנסותיהם. לאם התובעים הכנסות בסך 3,900$ בחודש ולנתבע הכנסה בסכום מכסימאלי של 5,000 ש"ח שהם 1,200$ בחודש (לפי 4.2 ש"ח לדולר), דהיינו יחס של 76% ל- 24%. 29. הקטינה ילידת 29.7.82 וביום 29.7.97 מלאו לה 15 שנים. הקטין יליד 27.1.85 וביום 27.1.2000 ימלאו לו 15 שנים. 30. לפיכך אני מחייב את הנתבע לשלם לידי אם התובעים, עבור מזונותיהם של הילדים את הסכומים הבאים: א. בגין מזונותיה של הקטינה ת' ל., מיום הגשת התביעה 3.2.97 ועד 29.7.97 סך של 196 דולר ועוד 14 דולר בגין חלקו של הנתבע בעלות מועדון הספורט (24% מ- 58 דולר), סה"כ 210 דולר בחודש. ומיום 30.7.97 ועד מלאת לקטינה 18 שנה סך של 61 דולר בחודש (24% מ- 254$). ב. בגין מזונותיו של הקטין י' ל., מיום הגשת התביעה 3.2.97 ועד 27.1.2000 סך של 596 דולר בחודש ועוד 36$ (24% מסך של 150$) סה"כ 632$ בחודש. ומיום 28.1.2000 ועד מלאת לקטין 18 שנה סך של 179$ (24% מסך של 746$). (להלן: סכום המזונות). 31. סכום המזונות ישולם לידי גב'--- לא יאוחר מ- 3 לכל חודש החל מיום 3.2.97 ואילך. 32. במידה והנתבע משלם את סכום המזונות בהעברה מישראל לארה"ב, סכום המזונות ישולם עפ"י שער החליפין הגבוה של דולר ארה"ב (העברות), ביום התשלום בפועל. 33. סכום המזונות או חלקו שלא ישולם במועדו, ישולם בצירוף הפרשי שער בשעור 11% לשנה מיום שנועד לתשלום ועד למועד התשלום בפועל. 34. הנתבע רשאי לקזז כל סכום ששילם ע"ח המזונות מיום הגשת התביעה 3.2.97 ועד 2.1.99, מסכום המזונות בגין התקופה שמיום 3.2.97 ועד 2.1.99. 35. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. משפט בינלאומיאכיפת פסק חוץ