האם אפשר לשנות פסק דין מזונות ? איך משנים פסק דין מזונות ? פסק דין למזונות ניתן לשינוי, כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות, להבדיל משינוי של מה בכך. ההשוואה צריכה להעשות בין מצב הדברים שהתובע טוען שהוא שורר כיום, לעומת מצב הדברים כפי שהיה בעת מתן פסק הדין שאותו רוצים לשנות. להלן פסק דין בנושא פסק דין מזונות: פסק דין 1. ביום 24.1.00 הגישו שלושת הקטינים תביעת מזונות נגד אביהם, באמצעות אימם. התביעה הוגדרה כתביעת מזונות למרות שמן הדין היה להגדירה כתביעה להגדלת מזונות וזאת הואיל וביום 16.1.95 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת מ. רובינשטיין, פסק דין בתביעת המזונות של הילדים ואימם (תמ"א 5499/94). לפיכך אדון בתביעה זו כתביעה להגדלת מזונות. 2. הנתבע קיבל את כתב התביעה, אך לא הגיש כתב הגנה ולפיכך התובעים ביקשו כי ינתן פסק דין בהעדר הגנה עפ"י כתב התביעה, אולם החלטתי כי התובעים יוכיחו את תביעתם (עפ"י תקנה 97 (א) לתסד"א) והם עשו זאת ביום 2.4.00. המבחנים להגדלת מזונות 3. כידוע, עפ"י ההלכה הפסוקה פסק דין למזונות ניתן לשינוי, כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות, להבדיל משינוי של מה בכך (ר' ע"א 442/83 קם נ' קם פד"י לח (1) 767, ע"א 469/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב פד"י לב (1) 667, ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פד"י לו (3) 187). אולם שינויו של פסק דין למזונות כפוף לשני תנאים מצטברים: א. כי עקב שינוי הנסיבות המהותי לא יהיה זה צודק להשאיר את פסק הדין הקודם על כנו (ר' פס"ד קם, דינים עליון, עמ' 5). ב. כי עקב שינוי הנסיבות המהותי, אכיפתו של פסק הדין הראשון הפכה לבלתי צודקת לחלוטין (ר' פס"ד קם, שם). 4. ההלכה הפסוקה קבעה, כי ההשוואה צריכה להעשות בין מצב הדברים שהתובע טוען שהוא שורר כיום, לעומת מצב הדברים כפי שהיה בעת מתן פסק הדין שאותו רוצים לשנות (ר' שמגר: ע"א 315/78 לוי נ' לוי פד"י לג (1) 22). המצב העובדתי עפ"י פסק הדין הקודם 5. המצב העובדתי, כפי שנקבע בפסק הדין שניתן בתמ"א 5499/94 ביום 16.1.95 הוא כדלהלן: א. התביעה הוגשה למזונות האשה ושלושת הקטינים. ב. הקטינים היו בני 2, 3 ו- 7. ג. האשה עבדה והשתכרה 700 ש"ח בחודש. ד. הנתבע לא התגורר בבית, לא עבד, הוא אלכוהוליסט, חולה אסטמה ומכור לסמים ואינו משתכר. ה. התובעים העמידו את סכום התביעה על סך 2,000 ש"ח בחודש. המצב העובדתי כיום 6. המצב העובדתי עפ"י כתב התביעה הוא: א. הורי הקטינים התגרשו ביום 21.7.98. ב. האם קיבלה בהבטחת הכנסה, אך זו הופסקה בחודש 12/99. ג. עם הגירושין גם הופחתו מזונות האשה מסך כל המזונות ע"י המוסד לביטוח לאומי, והם עומדים היום על סך 2,036 ש"ח וכן היא מקבלת קצבת ילדים בסך 684 ש"ח, סה"כ 2,720 ש"ח. ד. לתובעים אין הוצאות מדור, הואיל ובהסכם הגירושין נקבע כי האשה והילדים יגורו בדירת הצדדים עד מלאות 18 שנה לתובע 3, פרט למשכנתא בסך 1,593 ש"ח בחודש. ה. בסעיף 8 לכתב התביעה נטען, כי "למיטב ידיעתה של האם, הנתבע עבר לאחרונה טיפול גמילה ומזה שלושה חודשים שהנתבע "נקי" מאלכוהול". ובסעיף 9 נטען כי "למיטב ידיעתה, הנתבע עובד מעת לעת בעבודות מזדמנות, אם כי עבודתו אינה מסודרת ואינה רשמית". ו. האם אינה עובדת. ז. צרכי הילדים גדלו (סעיף 13 לכתב התביעה). תובע 1 זקוק לטיפול אוטודנטי יקר, ולשעורי עזר שעלותם 640 ש"ח בחודש, תובעת 2 שהיתה בגן בעת פסק הדין הקודם, הולכת לבי"ס ומשתתפת בחוג פסנתר שעלותו 290 ש"ח בחודש. תובע 3 משתתף בחוג כדורגל שעלותו 110 ש"ח בחודש. הכנסות אם הילדים 7. כאמור, אם הילדים טוענת שהיא אינה עובדת ואין לה הכנסות, אולם עיון בתדפיסי חשבון הבנק שלה מלמד כי בחודש מאי 99' למשל, הופקדו בחשבון הבנק שלה שקים בסך 475 ש"ח ומזומנים בסך 1,150 ש"ח והעברה בסך של 870 ש"ח; בחודש יוני 99' הופקדו מזומנים בסך 990 ש"ח, שקים בסך 800 ש"ח והעברה בסך 910 ש"ח; בחודש יולי 99' הופקדו בחשבון 4,380 ש"ח (העברות), שקים בסך 375 ש"ח ומזומנים בסך 830 ש"ח וכן הלאה בחודשים הבאים. האם לא נתנה כל הסבר להכנסות אלה, לפיכך איני מקבל את טענתה כי הכנסותיה פחתו וכי בעוד שבעת מתן פסק הדין הקודם לא היו לה הכנסות, הרי כיום אין לה הכנסות פרט לתשלומי הביטוח הלאומי. אם הקטינים העידה כי היא משלמת כל חודש 1,593 ש"ח עבור משכנתא (ר' דף חשבון בנק מיום 1.3.00) וזאת מתוך המזונות וקצבת הילדים שהיא מקבלת (עמ' 3 ש' 19); האם לא נתנה כל הסבר כיצד, מתוך הכנסה של 2,720 ש"ח בחודש, גם משולמת משכנתא וגם מתקיימים 4 נפשות. איני מאמין לאם התובעים כשהיא אומרת שארבעתם מתקיימים מסך של 1,200 ש"ח (עמ' 4 ש' 11). יתר על כן מסכום זה היא מחזירה הלוואה לבנק דיסקונט בסכום של 500 ש"ח בחודש (עמ' 4 ש' 18) ומשלמת חובות נוספים. לפי נספח י"ב לכתב התביעה, יש לנתבעת 5 תיקים בהוצל"פ בהם היא חייבת כ- 15,000 ש"ח, אך למרות מצבה היא לא ביקשה איחוד תיקים (עמ' 4 ש' 23 ועמ' 5 ש' 2), אך משלמת את החובות האלה (עמ' 4 ש' 21) בסך 600 ש"ח בחודש (עמ' 5 ש' 1). דהיינו, לפי גירסת אם התובעים יש לה הכנסה בסך 2,720 ש"ח בחודש והוצאות - פרט לצרכי הילדים ולצרכיה היא ולהוצאות החזקת הבית - סך של 2,693 ש"ח בחודש חובות ומשכנתא. מכאן ששלושת הילדים ואימם מתקיימים מסך של 27 ש"ח בחודש. לפיכך איני מאמין לאם התובעים כי אין לה הכנסות. הכנסות הנתבע 8. התובעים צירפו סכום אישפוז בשיטת DETOX מטעם האגודה למניעת אלכוהוליזם בישראל מיום 18.2.96 דהיינו, כשנה לאחר מתן פסק הדין; בסיכום האשפוז תואר הנתבע כ"אלכוהוליסט, חולה אסטמה ומכור לסמים", וכך נאמר במסמך כי הנתבע "מובטל מזה כשנה", הוא סובל מיתר לחץ דם, מאסטמה מגיל רך ושותה שתיה מופרזת מזה 6 שנים, 1 בקבוק וודקה ליום. הנתבע היה מאושפז במשך 12 יום. סיכום טיפול DETOX במעון במצב כללי טוב והומלץ לו להמשיך טיפול במסגרת מרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול, טיפול תרופתי ועליו להיות במעקב. לא ניתן להסיק מסיכום האשפוז בשיטת DETOX מיום 18.2.96 כי הנתבע נגמל לחלוטין מאלכוהול כיום, כי הוא כבר אינו מכור לסמים או כי הוא עובד. אם הקטינים העידה כי הנתבע היה כל השנים בטיפולי גמילה (עמ' 3 ש' 13) וכי הנתבע אמר לה שהוא אינו עובד (עמ' 3 ש' 17). כאמור לעיל, אם הקטינים היתה אמורה להוכיח את תביעתה, לרבות ובעיקר את הכנסות הנתבע, אולם פרט לשמועות שהיא שמעה שהנתבע עובד - "אני יודעת שהוא עובד משמועות, שהוא עובד בעבודות מזדמנות מדי פעם" (עמ' 3 ש' 14) - היא לא הביאה כל סיוע לדבריה לפיכך איני יכול לפרט מדוע עלי להסתפק בעדותה זו (שאף היא עדות שמיעה) ולקבוע שהנתבע עובד (סעיף 54 (3) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971). לפיכך אני קובע, כי התובעים לא הוכיחו כי הנתבע עובד וכי יש לו הכנסות כלשהן. צרכי הילדים 9. אין בידי כל נתונים לקבוע שהסכום שהילדים זקוקים לו למזונותיהם גדל מאז פסק הדין הקודם. באותה עת היו שני הילדים הקטנים בני 2 ו- 3 והיו בגן או מעון וכיום הוצאה זו אינה קיימת, אך לעומת זאת יש להם צרכים אחרים. כתב התביעה שהוגש בתמ"א 5499/94 לא נמצא בפני, כך שאיני יכול להשוות את ההוצאות שנטען שהיו לילדים לעומת הוצאותיהם כיום. לא חל שינוי מהותי בנסיבות 10. התובעים לא הוכיחו כל שינוי מהותי בנסיבות. ניתן לחזור על דברי השופטת מ. רובינשטיין בפסק הדין הקודם והם חלים גם כיום: "אני ערה למצבו של הנתבע, אולם יחד עם זאת לא אוכל להשאיר את התובעים בלא כלום ועל כן בהתחשב בנסיבות כולן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים מזונות בסכום כולל של 2,000 ש"ח, שהוא סכום מינימאלי הנדרש לכיסוי הוצאות המדור, החזקתו והמזונות לאשה ולילדים. כל עוד אין לנתבע הכנסה, ההנחה היא שניתן יהיה לקבל את סכום המזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי, עפ"י חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב - 1972...". סכום המזונות שיש לקבוע בנסיבות שלפנינו 11. כיום מקובל כי צרכיו ההכרחיים של כל קטין הם בערך בסביבות 1,000 ש"ח בחודש, לא כולל מדור. המוסד לביטוח לאומי משלם לאם כיום עבור מזונות הילדים וקצבת ילדים סך של 2,720 ש"ח בחודש, דהיינו 907 ש"ח עבור כל אחד מהילדים. מכאן שאין מקום לפסוק להם יותר מסכום זה בנסיבות שתוארו לעיל, כאשר לאביהם אין כל הכנסות ולאימם הכנסות (כנראה מעבודה), כאשר לא הוכח כל שינוי מהותי בנסיבות איני סבור שאילו היתה זו תביעה ראשונה למזונות הילדים היה נפסק סכום גבוה יותר בנסיבות הענין. לאחר הגירושין, הפחית המל"ל מסכום המזונות סך בשעור של 27% בגין מזונות האשה (הסכום המעודכן להיום של הסך 2,000 ש"ח מיום 16.1.95 הוא בסך 2,793 ש"ח והמל"ל משלם 2,036 ש"ח עבור מזונות הילדים). הפחתה של 27% מסכום המזונות הכולל הוא נמוך משעור ההפחתה שנקבע בע"א 552/87 ורד נ' ורד פד"י מב (3) 599, שם נקבע כי שעור חלקה של האשה במזונות הוא 55% ושל הילדים 45%. זהו המצב המשפטי שנקבע בע"א 160/88 אלבז נ' אלבז, דינים עליון ובע"א 4433/92 יוסיפוב נ' יוסיפוב, תקדין עליון. בפרשת אלבז דובר על אב שאינו עובד ומשתמש בסמים קשים ובית המשפט המחוזי בבאר שבע חייב אותו בסכום של 250 ש"ח בחודש עבור מזונות שלושת ילדיו. הנשיא שמגר הגדיל, בערעור, את המזונות והעמידם על סך של 500 ש"ח לכל שלושת הילדים. פסק הדין ניתן ביום 1.4.90. בפרשת יוסיפוב, ביהמ"ש המחוזי חייב אב נכה במאה אחוזים וחי מקצבת נכות במזונות שתי קטינות בסך 300 ש"ח בחודש ובית המשפט העליון אישר זאת. סיכום 12. לפיכך אני קובע שהתובעים לא הוכיחו כל שינוי מהותי בנסיבות וכי אין זה בלתי צודק להשאיר את פסק הדין הקודם על כנו ואני דוחה את התביעה. 13. לנוכח העובדה שאם הילדים הסתירה את הכנסותיה והכחישה את העובדה שיש לה הכנסות, היה מקום לחייב אותה בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אולם כיוון שחיוב כזה עלול לפגוע בילדים, שלא חטאו, איני עושה צו להוצאות. מזונות