מזונות ומדור

להלן פסק דין בנושא מזונות ומדור: פסק דין פתח דבר 1. א. תמ"ש 83420/98 - תביעה למזונות ולמדור של שלושה ילדים קטינים מאביהם-הנתבע. ב. תמ"ש 83421/98 - תביעתו של האב, הנתבע בתמ"ש 83420/98 ,כנגד אם הקטינים ושני נוספים לחייבם בכל סכום מזונות שייפסק לחובתו מעבר לחיובים שנטל על עצמו בהסכם הגירושין ובהסכם מאוחר יותר שנעשה בינו ובין האם. בישיבת יום 25.2.99 הוריתי, בהסכמת ב"כ הצדדים , על צירופם של הנתבעים 2, 3 כצדדים לתובענה לפי ס' 6(ו) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ה- 1995. תמ"ש 83420/98 2. א. אם התובעים והנתבע (בתמ"ש 83420/98), יהודים ישראלים נישאו זל"ז בחו"ק וכדמ"וי בשנת 1988 והתגרשו זמ"ז בנובמבר 1994. ב. עובר לגירושין נחתם בין השניים הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בביה"ד הרבני האזורי בתל-אביב-יפו. על פי הסכם הגירושין מיום 17.11.94 (נספח א' לכתב התביעה) חויב הנתבע בתשלום מזונות של 1,500 ש"ח לשלושת ילדיו הקטינים- התובעים, צמודים למדד יוקר המחייה. 3. א. ביום 22.6.97 נחתם בין אם התובעים והנתבע נספח להסכם הגירושין בו הועמד סכום המזונות על סך של 2,200 ש"ח לחודש בתוספת קיצבת הילדים. ב. הנספח אושר ע"י בית הדין הרבני . לא צורף לתיק ביהמ"ש פרוטוקול הדיון ממנו ניתן ללמוד על המחלוקת בין האם לנתבע האם הוא אושר בנוכחותם אם לאו. (ר' ס' 4(ג) לכה"ת לעומת ס' 6(ג) לכתב ההגנה). 4. א. חולק אני על דעתו של ב"כ התובעים, כי מדובר בתובענה עצמאית ראשונית של התובעים, כילדים קטינים, למזונותיהם. ב. צודק היה ב"כ התובעים בטענתו זו אילו ההסכם היחידי הנוגע למזונות התובעים היה זה מיום 17.11.94 - הסכם הגירושין. או אז ניתן היה לייחס את ההלכה הידועה, כי ילדים קטינים אינם קשורים להסכמת הוריהם בכל הנוגע למזונותיהם אליה הגיעו במסגרת הסכם גירושין שנחתם ביניהם. ג. הטעם לכך הנספח להסכם, אותו 'הסכם שני' כלשונו של ב"כ התובעים בסיכומיו, שנחתם בין הורי התובעים ביום 22.6.97. הסכם זה נחתם בין ההורים לאחר שנתגרשו ובמנותק ממאבק הגירושין שביניהם. מדובר בהסכם "חדש המשנה את רוב סעיפי ההסכם הישן" כך כלשונו של ב"כ התובעים בס' 4 לסיכומיו. בהסכם זה הצהירו ההורים, כי דמי המזונות החדשים נעשו לאחר שקלא וטריא ולאחר שלקחו בחשבון את כל הנתונים הרלבנטיים. אין לי כל סיבה להניח שלא כך היו פני הדברים הן משום שאף לא אחד מההורים נשאל בנושא זה בחקירתו והן משום שלא מצאתי כל התייחסות לענין זה בסיכומים של מי מהם. ד. נספח זה אף אושר ע"י ביה"ד הרבני וניתן לו תוקף של פסק דין. ולענין זה אין חשיבות לשאלת נוכחות ההורים אם לאו ומכל מקום אם יש לכך חשיבות מוכן אני לקבל את גירסת הנתבע לענין זה, שכן יש להניח שביה"ד לא היה מאשר שינוי של הסכם ממון בלי התייצבות הצדדים לאור הוראות החוק וההסכם כלל גם שינוי של הוראות ממוניות. ה. זאת ועוד, ניכר בנספח להסכם, הכולל הוראות בענייני רכוש וממון והסדרי ראייה, כי ההורים ושוב במנותק ממאבק הגירושין, שקלו את כל ענייניהם וענייני הילדים לגופם ולאור כל הנתונים שעמדו בפניהם הגיעו לתוצאה אלה הגיעו גם בנוגע למזונות הקטינים. ו. המסקנה המתבקשת היא שמדובר בתובענה להגדלת מזונות ילדים שנקבעו בהסכם בין הוריהם ואושרו ע"י ביה"ד הרבני בסמכות מכח ס' 9 לחוק שיפוט בידי רבניים (נישואין וגירושין) , תשי"ג- 1953. תובענה זו היתה צריכה להיות בכלל מוגשת לביה"ד הרבני מכח סמכותו הנמשכת אך משום שטענה זו לא נטענה בפני נזקקתי לתובענה שהרי לא מדובר בחוסר סמכות עניינית ובעלי הדין רשאים לשנות את הסמכות העניינית (למעט בנושא גירושין) כאוות נפשם. (ר' אגב לענין זה ס' 2 לכתב ההגנה). ז. הלכה פסוקה היא שבתביעה להגדלת מזונות (והתובענה הוגשה קצת יותר משנה לאחר חתימת הנספח ואישורו) צריך כה"ת להראות, בבחינת עילת תביעה, שינוי מהותי בנסיבות ששררו עת הוסכם או עת נפסק סכום המזונות שהגדלתו מתבקשת לעומת הנסיבות במועד הגשת התובענה. עיינתי בכתב התביעה ולא מצאתי תשתית עובדתית ראויה אשר תתעל את הדיון להליך הנכון - הליך של הגדלת מזונות. דין תביעה כזו להמחק על הסף. הטענה האמורה לא נטענה בפני ע"י הנתבע ומשום כך לא נזקקתי לה מיוזמתי בשלב מקדמי של הדיונים. גם במהלך שמיעת ההוכחות וההליכים שקדמו לכך (תצהירים משלימים) לא שמעתי דבר בנוגע לשינוי המהותי בנסיבות שיצדיק את הגדלת המזונות. כן שמעתי את פירוט הצרכים (פחות או יותר) אך לא יותר מכך. בנסיבות אלה דין התובענה להידחות. 5. למרות האמור לעיל בחנתי את צרכי הקטינים מחד ואת הכנסות האם והנתבע מאידך והגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להגדיל את סכום המזונות עליו הוסכם בין ההורים וזאת גם מן הבחינה העניינית. 6. צרכי הקטינים פורטו בס' 7 לכה"ת. צרכי הקטינים לא הוכחו בפני כפי העלות הנטענת בס' 7 לכה"ת. להיפך, בישיבת ההוכחות התברר, כי "הילדים לא הולכים לצהרונית" (בכה"ת נדרש סכום של 1,400 ש"ח לצהרון); הילדים לא הולכים להצגות; צורכי המזון 2,000 ש"ח שפורטו בכה"ת כוללים גם את האם אשר העידה "אני מוציאה על מזון בסה"כ כ- 2,000 ש"ח וזה כולל גם אותי"; 70% מהשימוש בטלפון הם שימוש של האם; הוצאות החזקת הבית לפי התצהיר המשלים והקבלות שצורפו לו (למעט טלפון), מגיעים לכדי 660 ש"ח (כולל כבלים) בסה"כ ולא 1,000 ש"ח כנטען בכה"ת (ר' התצהיר המשלים), כך שחלקם של הקטינים הינו כ- 350 ש"ח בלבד כולל שימוש בטלפון; רכיב הביגוד והנעלה בסך 500 ש"ח לחודש לא הוכח בפני ונראה לי מוגזם במידת מה; גם צרכי הלימוד ,כולל אגרות וחינוך בעלות של 6,000 ש"ח לשנה (בכה"ת נדרשו 500 ש"ח לחודש) לא הוכחו בפני ויש לעשותם על דרך האומדן. בהתאם לאמור לעיל מוכן אני להעמיד את צרכי הקטינים על סך של 2,350 ש"ח לא כולל מדור ואסביר את התחשיב שערכתי בהתאם לרכיבים שנתבעו: מזונות - 1,200 ש"ח (כולל בשר, ירקות ופירות). הלבשה והנעלה - 300 ש"ח. צרכי לימוד - 300 ש"ח. נסיעות, מספרה ותרבות - 100 ש"ח. צהרון - אין. החזקת בית - 350 ש"ח. הוצאות רפואיות - 100 ש"ח. סה"כ - 2,350 ש"ח. אשר למדור - אין בדעתי להכנס לשאלת גובה חיובו של הנתבע במדור התובעים נוכח רכישת חלקו בדירת המגורים על ידי האם, פעולה אשר הטילה עליה תשלומי משכנתא, בסכום של 4,370 ש"ח לחודש. מוכן אני לקבוע, כי חובתו של הנתבע הינה 1,200 ש"ח כנדרש בכה"ת למרות שבחשבון צודק יותר יש להוריד מסכום זה החזר חודשי שהנתבע מחזיר עדיין בגין הלוואה שנטל ממקום עבודתו לצורך רכישת אותה דירה בס"ך של 560 ש"ח. (ר' ס' 7 לתצהיר משלים והודאת האם בעמ' 4 לפרוט' שורה 10). סה"כ הצרכים אם כן - 3,550 ש"ח. 7. סכום המזונות בו מחויב הנתבע נכון להיום מגיע לכדי 2,400 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף את קיצבת הילדים כ- 700 ש"ח וכן את גימלת החינוך שהאם הודתה שמקבלת (ושזכרה לא בא בכה"ת ו/או בתצהיר המשלים) בסך 3,000.- ש"ח לשנה. כך מגיעים אנו לתוצאה שלרשות התובעים עומד סכום זהה כמעט לסכום הנכון הנדרש עבורם - כ- 3,300 ש"ח לחודש. 8. לתוצאה האמורה ניתן להגיע גם מתוך היכולות הכלכליות של שני ההורים: - הנתבע שוטר במשטרת ישראל משתכר כ- 8,000 ש"ח נטו לחודש אך בפועל נכנס לחשבון הבנק שלו סכום ממוצע של כ- 4,950 ש"ח לחודש. הטעם לכך ניכויים אישיים של הנתבע שבחלקם ניכויים לגיטימיים כמו קרן השתלמות וקופות גמל ובחלקם בגין הלוואות שנטל לרבות זו שהוא מחזיר בגין רכישת דירת המגורים המשותפת שאת חלקה בה רכשה כעת אם התובעים (560 ש"ח לחודש). בנסיבות דנן בדעתי להתחשב בסכום נטו לבנק. הטעם לכך הוא שהנתבע רשאי היה להסתמך על הנספח להסכם אשר קבע את סכום המזונות ולכלכל את מעשיו בהתאם ולא היה צריך לצפות את תביעת המזונות שהוגשה כנגדו. כך רשאי היה הנתבע ליטול הלוואות לצרכיו האישיים ומאחר ואלה טעונות החזרה, איני מוכן שלא להתחשב בהם בהחזרים החודשיים ולראות אותם כלא קיימים כלל. - האם עובדת בנמל התעופה בן גוריון ושכרה נטו מגיע לכדי 10,247 ש"ח. גם לגבי האם מוכן אני להתחשב בניכויים האישיים ולהעמיד משכורתה כנטו לבנק על 4,880 ש"ח לחודש. (ר' תלושי שכר שצורפו לתצהיר משלים). בפנינו אם כן שתי משכורות (נטו לבנק) זהות. בהתחשב בעובדה שהנתבע משלם 2,400 ש"ח מתוך משכורתו כמזונות בתוספת 560 ש"ח החזר הלוואה שניטלה על ידו לרכישת הדירה שכעת נקנתה ע"י האם שאינה מוכנה להחזירה במקומו, ובעובדה כי לקטינים יש סכום נוסף של כ- 900 ש"ח (קיצבת ילדים + גימלת חינוך) הרי שכל צורך נוסף ככל שישנו (ולא שמעתי על צרכים מיוחדים של הילדים) תישא בו האם. העובדה שהאם החליטה לרכוש חלקו של הנתבע בדירה ולהטיל על עצמה התחייבויות כספיות כבדות ככל שיהיו במקום למכור את הדירה, לקבל את חלקה ולהמשיך לגור בשכירות אינה צריכה לשנות ואין להטיל התחייבויות אלה על הנתבע. 9. סוף דבר - התובענה נדחית. 10. תמ"ש 83421/98 לאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הדיון בתמ"ש 83421/98 והתובענה שהוגשה במסגרתו נדחית אך היא. 11. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. מדורמזונות