מזונות אישה לא עובדת

בית המשפט פסק לעניין מזונות אישה לא עובדת כי הכלל שלאורו ייקבע שיעור מזונות האשה הוא, שיהיו תואמים לרמת החיים אליה הורגלה בבית בעלה, ועל פי הכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו". עוד נפסק לעיין מזונות אישה לא עובדת כי אשה הבוחרת להשאר בביתה ולא לצאת לעבוד, אינה מקפחת את זכותה למזונות, מעשה ידיה של האשה באם יש כאלה, מקוזזים בפועל כנגד מזונותיה, אך לא פוטנציאל מעשה ידיה. הבעל אכן חייב להבטיח מדור לאשתו. המדור בנוי, בין היתר, על כך שהאשה תשלם את התשלומים המתחייבים מן ההחזקה בדירה. ואם בני הזוג נכנסו בשעתו להתחייבות לתשלום משכנתא, הרי שהמשך תשלום המשכנתא הוא האמצעי הנדרש להבטחת המדור, קרי, בית המשפט רשאי היה לכלול נתון זה בין חישוביו לצורך קביעת המזונות. גישת בית המשפט היא כי משנפסקו מזונות לאשה, לא ייפסקו עבורה דמי טיפול, אולם בנסיבות שלהלן, משהטיפול, רובו ככולו בבת (נכה ב100%-, ואין תחזית לשיפור) מוטל על האם, נפסקו דמי טיפול. להלן פסק דין בנושא מזונות אישה לא עובדת: פסק דין א. רקע ההליך 1. בפסק דין זה עליי לפסוק את מזונותיהם של התובעת מס' 1 (להלן: "האשה", "האם"), והתובעים מס' 2 ו3- (להלן: "הקטינים"), בתביעה למזונות שהוגשה על ידם כנגד הנתבע (להלן: "הבעל" "האב"). ב. העובדות 2. הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1991, ובאותה שנה ביום 22.10.1991 נולד בנם פלוני, שהוא כיום כבן 8 שנים. 3. בתם פלונית נולדה ביום 7.10.1994, והיא כיום כבת 5 שנים, אולם למצער ולדאבון נולדה עם פגיעה מוחית קשה, והיא מטופלת במסגרת מעון יומי עד שעות אחה"צ, וזקוקה לטיפול, השגחה וסעוד, במשך שעות היממה. 4. בנוסף ולמצער, נקלעו חיי בני הזוג למשבר, אשר הובילם למסקנה כי עליהם להתגרש זמ"ז. 5. הצדדים חלוקים ביניהם, בעיקר בתנאי ההסכם הממוניים, ומשכך לא הצליחו לגבש הסכם לצורך אישורו. 6. תביעת המזונות מטעם התובעים הוגשה ביום 11.1.98, לאחר מספר קדמי משפט, גובשו עקרונות הסכם כולל ביום 6.9.98, אשר פורטו בתשעה סעיפי משנה, בפרוטוקול הדיון. 7. ההסכמות אושרו עוד באותו יום (ללא מתן תוקף של פס"ד) ולצדדים נקבע מועד לאשורו של ההסכם, כשהוא מנוסח על ידי הפרקליטות. 8. במועד הקבוע לאישור ההסכם וביום 23.11.98, הודיע הנתבע לפרוטוקול: "לענין חזרתי מעקרונות ההסכם שגובשו ביום 6.9.98, אני אומר: "מלכתחילה לא הסכמתי להסכמות שגובשו באותו מועד, ועל כן איני רואה בהם הסכמה מבחינתי." 9. כך הסכימו הצדדים על פי העקרונות שאושרו ביום 6.9.98, מהם כאמור "חזר בו" הבעל ביום 23.11.98: "א. הצדדים מסכימים להתגרש זה מזו. ב. הצדדים מסכימים כי לאחר הגירושין יישאו במשכנתא בחלקים שווים עד הגיע הבת לגיל 21, או במועד קודם לכן אם יסכימו למכור את הדירה. ג. האשה והילדים ימשיכו להתגורר בדירת המגורים עד הגיע הבת לפחות לגיל 21, או מועד מאוחר יותר באם תהיה הסכמה בין הצדדים או אם בית המשפט יחליט אחרת. ד. המטלטלין שנמצאים בדירה ישארו לשמוש הילדים והאשה פרט לחפציו האישיים של הבעל אשר הוא יהיה רשאי לקחתם. ה. הבעל יעזוב את הדירה לקראת המועד של מתן פסק הדין לגירושין. ו. הצדדים מבקשים מועד להבאת הראיות לענין המזונות שיפסקו לאחר הגירושין של הצדדים בעבור הקטינים. ז. פסיקת המזונות בעבור הקטינים תמסר לצדדים מיד ובסמוך לאחר סידור הגט, בכפוף לכך שב"כ הצדדים יודיעו לבית המשפט ובכתב, על המועד שנקבע לסידור הגט. ח. עד לגירושי הצדדים, ימשיך האב לשאת במזונות כפי שנפסקו ביום 14.5.98. ט. האב יעביר בחודש ספטמבר את המזונות לידי האם ב18.9.98-, כאשר ההעברה החל ממועד זה, ובכל 20 לחודש, תהא או באמצעות העברה בנקאית או במזומן לידי האשה, או בשיק בלי הסימן "קרוס", בכפוף לחתימתה של האשה על קבלת הסכום לידיה." 10. כאמור, הבעל חזר בו מעקרונות ההסכם, מן הטעם שביקש לממש את זכויותיו בדירת המגורים של הצדדים, וחזר בו מהסכמתו כי לפחות עד לגיל 21 של הבת יהיו האם והקטינים זכאים להמשיך ולהתגורר בדירה, בעיקר בשל מצבה של הקטינה, וכמובן שהסכמתו זו של האב (שבינתיים כאמור חזר בו ממנה) היתה "מזכה" אותו בפסיקת מזונות עבור הקטינים ללא מדור, המסופק על ידו. 11. לאור חזרתו של הנתבע מההסכמות, ולאישוש אי הסכמתו כמפורט, הגיש הוא ביום 2.6.99 בתמ"ש 3541/98 תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים. 12. דירת המגורים של הצדדים מצויה בראשון לציון, והיא בת 3 חדרים, ורשומה על שמם של הצדדים בחלקים שווים. מנסח לשכת רישום המקרקעין ברחובות, מיום 26.5.99, עולה כי הדירה הינה בת 85 מ"ר, ו"רובצות" עליה שתי משכנתאות לטובת משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, האחת מחודש דצמבר 1992 על הסך של 210,000 ש"ח, והשניה מחודש יולי 1997 על הסך של 71,000 ש"ח. 13. שוויה של הדירה לא הודע, משטרם החל הליך בירור התביעה לפירוק השיתוף. 14. בתחילת ההליכים ובהסכמה, במסגרת המזונות הזמניים, כאשר שני הצדדים למעשה הסכימו כי "פניהם לגירושין", הסכים האב לשלם את הסך של 1,800 ש"ח לידי האם, בנוסף הסכים לשאת בהוצאות אחזקת הדירה (ארנונה, מים, חשמל, גז, ועד בית, טלפון עד 500 פעימות בחודש, טלויזיה, כבלים) ובנוסף הסכים האב לשאת בתשלום המשכנתא החודשית, שעמדה באותה עת על הסך של 2,500 ש"ח לחודש. 15. קצבת הביטוח הלאומי המתקבלת לידי האם בגין נכותה של הקטינה ובנוסף, בעבור קצבת הילדים מגיעה לסך של 1,860 ש"ח לחודש. ג. טיעוני הצדדים 16. לדידה של האם, על האב לשלם בגין מזונות הקטינים את הסך של 3,000 ש"ח, בעבור צרכיהם (בנוסף לסך המתקבל מטעם המוסד לביטוח לאומי ומגיע לכדי 1,860 ש"ח לחודש, בגין נכותה של הקטינה, ובתוספת קצבת הילדים), תוספת עבור מזונותיה, ועותרת כי הבעל יחוייב בתשלום המשכנתא כולה הרובצת על דירת המגורים, בנוסף הוצאות אחזקת המדור, ובסך של 1,000 ש"ח לחודש, וכפי שטענה במסגרת חקירתה: "אני דורשת מזונות בתביעה בסך של 4,540 ש"ח, אין הסכום הזה כולל משכנתא 2,500 ש"ח לחודש. אני מאשרת שאני רוצה גם את סכום המזונות שציינתי, וגם שהבעל ימשיך לשלם את המשכנתא. אני גם רוצה את הוצאות הבית, כ1,000- ש"ח לחודש. אני מקבלת גם 1,860 ש"ח מהמל"ל, בעבור הבת ושני הקטינים. אני רוצה לחיות ברמת חיים של 10,000 ש"ח בחודש." (עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת ה24.3.99-). 17. טוענת האשה, בכתב הטענות מטעמה, כי העילה להגשת תביעתה, השלמת מזונות עבורה (כאשתו) ומזונות הקטינים, הינה התנערותו של בעלה, מחובותיו כלפי משפחתו, מן הטעם כי יש לו אשה אחרת, עליה הוא מוציא את "אונו והונו". 18. טוענת האשה, כי ההתמודדות הקשה של גידולה של הבת במצבה, מוטלת אך ורק עליה, וכי היא ישנה איתה במיטה הזוגית, כי עליה לטפל בה, לעשות לה פיזיוטרפיה, להחליף לה טיטולים, להביאה לטיפולים חריגים לרופאים, והגורמים המטפלים, והכל לטענתה, מוטל על "כתפיה" ומבלי שבעלה מסייע לה בכך. 19. בנוסף טוענת האשה, כי בסמוך לפרוץ הסכסוך בינה לבין בעלה, החל הוא מצמצם באמצעים הכספיים למשפחה, למעט תשלום הוצאות אחזקת הבית, ותשלום המשכנתא, בהם המשיך לשאת. 20. לאור שפורט בסע' 18 לפסק הדין, ממשיכה האשה וטוענת כי אין בידה לעבוד מחוץ לביתה, מעבר לעבודה המצומצמת, פעמיים בשבוע, במהלך 8 שעות שבועיות, כעוזרת בית, וזאת גם מן הטעם שבעלה עמד על כך בתחילת נישואיהם שלא תעבוד מחוץ למשק ביתה, כך שגם לא רכשה לעצמה מקצוע. 21. כמו"כ מציינת האשה, כי לאור הטיפול היום יומי וההשקעה בבת , עליה לדאוג כי הבן לא יחוש עצמו מוזנח, ועליה לשלבו בחוגים, לרכוש לו משחקים וספרים, ועל כן היא זקוקה לכספים, בגדר מזונות, העולים על הסכום שנפסק לצרכים הכרחיים מינימליים. 22. לטענתה של האם, יכול אף יכול בעלה לספק לה ולקטינים את אותה רמת חיים לה הורגלו, בטרם פרץ הסכסוך, אלא שכאמצעי לחץ על מנת להכתיב לה את תנאיו לגירושין, בחר לצמצם באופן משמעותי את הסכומים והתמיכה הכספית, בסמוך למועד פרוץ הסכסוך. 23. מנגד, טוען הבעל, בין השאר, כי לא היה כלל מקום להגיש את תביעת המזונות, אין לאשה כל עילה, מאחר והוא סיפק למשפחתו גם בסמוך למועד הקרע את כל הצרכים. אכן מודה הוא שקנה ונתן, ושילם את הוצאות אחזקת הדירה, ואף נשא בתשלום הוצאות המשכנתא החודשית בסך של 2,500 ש"ח. 24. לדידו של הבעל, האשה היא זו שמבקשת להכתיב לו את תנאי גירושיה, ועל כן מגזימה היא בפירוט צרכיה וצרכי הקטינים, אינה יוצאת לעבודה למספר רב יותר של שעות, למרות שהבת מצויה במעון טיפולי משעות הבוקר עד לשעות אחה"צ, כמו כן הוא דוחה מכל וכל את טענת האשה כי אינו שותף בדאגה ובטיפול בילדים, לרבות צרכיה המיוחדים של הבת. בנוסף דוחה הבעל את הטענה כי ישנה אשה אחרת בחייו, וכי זו הסיבה לפרוץ הקרע בין הצדדים. ד. הכנסות הצדדים 25. האשה עובדת כעוזרת בית, פעמיים בשבוע, במשך 8 שעות שבועיות, ואין כל מסמך המעיד על הכנסתה. לטענתה היא משתכרת 800 ש"ח לחודש (ראה עמ' 1 לפרוטוקול ישיבת ה24.3.99-, ובעמ' 2 לסיכומים) ואילו לטענת הבעל היא משתכרת לפחות 1,200 ש"ח לחודש (סע' 21 לסיכומיו). לענין אי יכולתה להגדיל את שעות עבודתה, ובהתאם את הכנסתה החודשית, מעידה בין השאר האשה: "איני עובדת יותר מפעמיים בשבוע בגלל הבת, כי היא חולה". (עמ' 1 לפרוטוקול מיום ה24.3.99-). "לא מוכנים להחזיק אותי בהעדרויות כאלה שאני נעדרת מהעבודה". (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 24.3.99). "הקושי שלי הוא למעשה לא העדרויות של הבת, אלא הקושי של עבודה פיזית במשק בית, ולאחר מכן לטפל בשני הילדים. על כן, אני עובדת פעמיים בשבוע." (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 24.3.99). 26. בנוסף, לרשותה של האם, בגין נכותה של הבת, ובתוספת קצבת הילדים, הסך החודשי של 1,860 ש"ח. ועל כך מעידה האשה: "הכסף שאני מקבלת מהמדינה הוא עבור הבת". (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 24.3.99). "אני אמורה לרכוש לה מתקן לאמבטיה שעלותו היא 4,000 ש"ח, קצבת הנכות שלה אמורה לשמש לכל הצרכים של הבת בגין נכותה, או שאני משתמשת בזה לצרכים שלי, היא צריכה חדר עם אולטרה סגול, מזרון מיוחד, מוזיקה מיוחדת, וכל האמור עולה כסף." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 24.3.99). ובהמשך: "אני לא מקבלת החזר על תרופות מקופת חולים..... אפילו שביקשתי גם לא עבור עמידון שרכשתי לה, ושעלה 1,200 ש"ח ..... יש הרבה קבלות שלא צירפתי לגבי הדברים המיוחדים שאני רוכשת לבת." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 24.3.99). 27. הכנסתו של הבעל: הבעל במקצועו, טכנאי אלקטרוניקה. עד לשנת 1992 עבד בפועל כנהג מונית, בסוף שנת 1992 (במועד שרכשו הצדדים את דירת המגורים, וניטלה המשכנתא הראשונה לצורך רכישתה), הקים בית קפה. לטענת האשה, בשנת 1997 הצטרף כשותף לקפה מסעדה בראשון לציון. גירסתו של הבעל לגבי "מקורות הכנסתו" לצורך פסיקת המזונות הינה כדלקמן: בעבר, ועל מנת לפרנס את משפחתו בכבוד, לא נמנע מעבודה ביום ובלילה, כנהג מונית (ס' 7 לכתב ההגנה). לאחרונה (במועד הגשת כתב ההגנה, וביום 25.2.98). לטענתו, לקח הלוואות רבות כדי לקדם את משפחתו מבחינה כלכלית, והשקיע בקפה-מסעדה (ס' 7 לכתב ההגנה). לטענתו, עסקיו כשלו (לפני שנה) והוא נותר חייב מאות אלפי שקלים (סע' 8 לכתב ההגנה). 28. לכתב ההגנה, צירף הבעל צילומי דו"חות מחשב: דו"חות רווח והפסד נכונים ליום 31.12.97, וליום 13.12.98, כאשר מתוכם עולה כדלקמן: בדו"ח רווח והפסד עבור שנת 1997 (התביעה למזונות הוגשה בינואר 1998), הרווח השנתי (נטו) הינו 104,516 ש"ח והממוצע החודשי - 8,709 ש"ח. ואילו בדו"ח רווח והפסד עבור שנת 1998, במהלכה התקיימו כבר ההליכים בין הצדדים, הרווח השנתי (נטו) הינו: 22,136 ש"ח, ממוצע חודשי 1,844 ש"ח. (הדו"ח הודפס ביום 6.5.98, נכון ליום 31.12.98!). באותו דו"ח רווח והפסד נכון ליום 31.12.98, שצורף לתצהירו המשלים מיום 13.1.99, מצויין כי הרווח השנתי (נטו) הינו 90,363 ש"ח בממוצע חודשי של 7,530 ש"ח. מבלי להביע את דעתי בשלב הזה לעניין מעמדו של דו"ח רווח והפסד כמייצג את הכנסותיו האמיתיות של הבעל, הרי גם אם אקבל כאינדיקציה מסויית את שפורט מעלה, על זאת כבר נפסק בע"א 197/82 אביאני נ' אביאני (שלא פורסם): "כאשר פורץ ריב בין הבעל לאשה, יש והבעל נוקט בתחבולות לשם הקטנת הכנסותיו, כדי לפגוע באמצעים שיועמדו לרשות האשה... וכן, כל אימת שטוען הבעל, כי בפרוץ הריב, או בסמוך לו, חלו שינויים במקורות או בדרכי פרנסתו, חייב בית המשפט לבדוק אם נהג הבעל בתום לב, ולצורך העניין, או שמא אין זו אלא תחבולה לצורך המשפט". (ההדגשה אינה במקור - ט.ס). 29. בס' 9 להרצאת הפרטים אותה צירף הבעל לכתב הגנתו צויין כמקור הכנסתו: "עצמאי, מנהל קיוסק", וכממוצע חודשי פורט הסך של 5,000 ש"ח. 30. בהרצאת הפרטים שצירף הבעל לתצהירו המשלים (מיום 28.1.99) בס' 8, מפורטת הכנסתו בגין 12 החודשים מינואר 1998, ועד דצמבר 1998 בממוצע חודשי של 5,000 ש"ח נטו לחודש. 31. לא זו בלבד שהכנסתו של הבעל אינה תואמת לחלוטין את המפורט בסעיף 28 לפסק דין זה. אלא שלא ניתן לקבל את המוצהר על-ידו כי הכנסתו כעצמאי עומדת על הסך החודשי הקבוע, במהלך 12 חודשים, ובסך של 5,000 ש"ח. 32. אין בדעתי אף לקבל את טענתו של הבעל אשר עברה "כחוט השני" במהלך חקירתו, כי רמת החיים אותה איפשר למשפחתו בסמוך לפרוץ הסכסוך נובעת בעיקר מעזרה כספית שוטפת שקיבל מהוריו (בעיקר מאביו). וכך הוא מעיד בין השאר: "בחופש הגדול שנה שעברה הוצאתי אלפי שקלים על ילדיי, לקחתי אותם לכנרת. גם השנה אנימתכוון לקחת אותם, שנה שעברה אבי עזר לי ונתן לי את הסכום של 4,000 ש"ח, וגם השנה יתן לי כנראה" (עמ' 2 לפפרוטוקול 6.6.99). "... מקורות הכסף הינם מאבי" (שם). "... אין לי רכב. אני משתמש ברכב של אבי, בדר"כ הרכב הוא אצלי" (שם). 33. גם לעניין קבלת אשראי בבנק בסך של 115,000 ש"ח עוד ביום 28.9.98 (במהלך ניהול ההליכים) הסביר הנתבע, כי "המקור" הם אמצעים כספיים של אביו, וזאת למרות שמעיון ב-ה1/ עולה, כי החשבון רשום על שמו של הנתבע. ולעניין זה מעיד הנתבע "לשאלתך כיצד זה שקיבלתי אשראי בסך של 115,000 ש"ח ביום 28.9.98, אני משום - יש לי ערבות של אבי מכוח פיצויים שקיבל מעבודתו בבנק לאומי, ומטעם זה קיבלתי את הערבות על שמי... מספר החשבון הוא על שמי" (עמ' 3 לפרוטוקול 6.6.99). כעולה מהראיות שהובאו, הוריו של הנתבע פנסיונרים, להם עוד ילדים ונכדים, ולא ניתן לקבל את גירסתו זו של הנתבע. 34. הנתבע צירף ביום 18.10.99 מסמך (בנפרד מסיכומיו) מה1.10.99- הממוען להוריו, מטעם בנק לאומי סניף ראשון לציון ממנו עולה, כי ביום 31.8.99 חתמו הוריו על כתב ערבות מתמדת בבנק לחובותיו והתחייבויותיו בסכום מוגבל עד 180,000 ש"ח. אלא שבכך אין כדי להסביר דבר לעניינו של ה1/. ה1/ הינו הודעת הבנק הממוענת לנתבע עצמו, ואשר העיד כאמור, כי מדובר בחשבונו, באותו סניף, ושם הודע כי תנאי האשראי שופרו, לסך של 115,000 ש"ח, כאשר ה1/ הינו מיום 28.9.98, דהיינו שנה קודם למסמך המתיימר ליתן תשובה - כי האשראי שניתן לנתבע, מתבסס על מקורות כספיים שיוחדו לצורך כך, על ידי הוריו. כמו-כן, יש להניח, כי מנהל הסניף לא היה מקבל את הצהרת הנתבע כי מהכנסה חודשית של 5,000 ש"ח (כמדווח ע"י הנתבע בהרצאת הפרטים לתצהירו המשלים), ובמועדים הרלוונטיים לאחר כיסוי הוצאות (בהן הוא מודה) של משפחתו, לצורך כיסוי יתרות חובה על-פי קוו האשראי שאושר לו. 35. בנוסף, אין בדעתי לקבל את גירסתו של הנתבע, כי בבבית הקפה הינו עובד "בהתנדבות". וכך מעיד הנתבע: "המקום החדש עובד (הכוונה לבית הקפה, ט.ס), שם אני לא מקבל אגורה, בימי שלישי ומוצ"ש אני הולך לעזור לו שם, אני רוצה להציל את כספי. כשאני אכניס עוד כסף אני אקבל אחוזים מההכנסות, עדיין משנת 1996 אני לא מקבל אגורה בעבור עבודתי בימי שלישי ומוצ"ש... בימים שלישי ומוצ"ש שאני נמצא שם בהתנדבות,..." (עמ' 4 לפרוטוקול 24.3.99)". דהיינו: בית הקפה שייך גם לנתבע עוד משנת 1996, ולפחות כשנתיים לפני שהוגשה תביעת המזונות. יש לציין, כי גם לעניין הכנסותיו של הנתבע ממקור זה, יש לומר את שהובא בסעיף 28 לפסק דיני זה ואיני מאמינה לנתבע שאין לו הכנסה ממקום זה, אלא נראית בעיני יותר הקביעה, כי הכנסותיו "נדחות" עד תום ההליכים בינו לבין אשתו. גם לגבי הכנסותיו הנכונות מבית הקפה השני, לא ניתן כאמור, להאמין לנתבע. הנתבע מאשר, כי יש לו עובד בשם יוסי (עובד שכיר) ולגבי האמור מעיד הנתבע: "בבית הקפה יש לי עובד אחד בשם יוסי, אני לא מוציא לו תלושי משכורת". 36. לאור המפורט, יש לבחון, משלא ניתן לקבל את גירסתו של הנתבע לגבי היקף הכנסותיו, את רמת החיים של המשפחה, כעולה מהראיות, בסמוך לפרוץ הקרע. לעניין מילוי צרכי התובעים, מעיד הנתבע בין השאר: "אני משלם את כל הוצאות אחזקת הבית" (עמ' 1 לפרוטוקול 6.6.99). "את המשכנתא הפסקתי לשלם... עבור החודשים האחרונים, דהיינו עבור מאי ויוני 1999" (שם). "בחופש הגדול שנה שעברה הוצאתי אלפי שקלים על ילדי..." (שם). 37. גם אם אקבל את גירסתו של הנתבע עצמו, ועל-פי דו"ח רווח וההפסד של 1997, אשר צירף לכתב ההגנה שלו, ומאחר ואני סבורה לאור שפירטתי, כי הכנסותיו גבוהות מהמוצהר על ידו, אני מעמידה את הכנסתו החודשית לפחות ע הסך של 9,000 ש"ח לחודש. בנוסף, יש להתחשב בפוטנציאל השתכרותו של הנתבע, אשר על פי שהעיד, עבד יום ולילה כנהג מונית בטרם נכנס לעסקי בתי-הקפה, ובנוסף, משאין לקבל את גירסתו, כפי שאכן קבעתי, לגבי הכנסותיו, יש לאמץ את גירסתה של אשתו, וכפי שנפסק בע"א 108/79 "עמון נ' עמון" פד"י לד(1) 314: "בעל דין שלא מסר פרט בהרצאת הפרטים... יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד בעניין הנדון". אין מחלוקת מכל המצטבר, כי במהלך השנים נשא הנתבע בתשלומי המשכנתא (2,500 ש"ח לחודש), הוצאות אחזקת הבית (כ1,000- ש"ח) וצרכי הזכאים - במלואם. 38. לא הוצג לי חוב אמיתי, מטעם הנתבע, במהלך הבאת הראיות, פרט לחוב המשכנתא בגין המדור, (כאשר לגבי המשכנתא בסך של 71,000 ש"ח טרם הוברר אם נלקחה לצרכי עסקיו) והסך המשתלם לחודש כ2,500- ש"ח. ה. מזונות האשה 39. הכלל שלאורו ייקבע שיעור מזונות האשה הוא, שיהיו תואמים לרמת החיים אליה הורגלה בבית בעלה, ועל פי הכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו". לעניין זה: ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פד"י לח(1) עמ' 721. 40. צרכיה של האשה פורטו בכתב התביעה במאוחד עם צרכי הקטינים (ס' 16) ובניגוד לאמור בתקנה 261(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. מהפריטים שניתן לייחדם לאשה, לרבות כלכלה ביחס של 1/3 לכל אחד מהזכאים, מתקבל הסך של: כלכלה 500 ש"ח ביגוד והנעלה אשה 500 ש"ח שמרטף (דמי טיפול) 200 ש"ח תחבורה 200 ש"ח מספרה וקוסמטיקה 200 ש"ח הוצאות אישיות לאשה כגון: סיגריות 500 ש"ח חידוש משק והוצ' בלתי צפויות 200 ש"ח סה"כ 2,300 ש"ח 41. מן הטעם שלא הוצגו קבלות לגבי כל הנדרש, אני אומדת את צרכיה של האשה בסך של 2,000 ש"ח. 42. אין לקבל את טענת הבעל, כי על אשתו לעבוד מעבר לשעות בהן היא עובדת, ומכאן הכנסתה (המחלוקת בין הצדדים היא בין 800 ש"ח לטענת האשה, לבין 1,200 ש"ח כנטען ע"י הבעל). וכבר נפסק: "אשה הבוחרת להשאר בביתה ולא לצאת לעבוד, אינה מקפחת את זכותה למזונות" (ע"א 4316/96 פלולי נ' פלולי, תק-על 98(1) בעמ' 49 ובעמ' 50). וכן: "מעשה ידיה של האשה באם יש כאלה, מקוזזים בפועל כנגד מזונותיה, אך לא פוטנציאל מעשה ידיה". (ראה: בר"ע 69/97 קאלף נ' קאלף, (לא פורסם) בפיסקה 4). (ההדגשות אינן במקור - ט.ס.). 43. לעניין המשכנתא: אמנם על פי שנפסק בע"א 864/94 שוקר נ' שוקר (שלא פורסם), תשלומי המשכנתא הם עניין הוני, אולם, מנגד נפסק בע"א 803/85 ברזילאי נ' ברזילאי, (לא פורסם): "... הבעל אכן חייב להבטיח מדור לאשתו. המדור בנוי, בין היתר, על כך שהאשה תשלם את התשלומים המתחייבים מן ההחזקה בדירה. ואם בני הזוג נכנסו בשעתו להתחייבות לתשלום משכנתא, הרי שהמשך תשלום המשכנתא הוא האמצעי הנדרש להבטחת המדור, קרי, בית המשפט רשאי היה לכלול נתון זה בין חישוביו לצורך קביעת המזונות". דהיינו: בענייננו, המשכנתא החודשית הינה בסך של 2,500 ש"ח, חלקה של האשה לתשלום הינו 1,250 ש"ח. במסגרת השלמת מזונותיה, יש בדעתי לחייב את הנתבע בגין רכיב זה בסך של 1,250 ש"ח לחודש. ובמצורף להשלמת צרכיה, כמפורט בסע' 41 לפסק הדין, (בהפחתת הכנסתה אותה אני אומדת בסך של 1,000 ש"ח לחודש), יחוייב הנתבע במזונותיה בסך של 2,250 ש"ח לחודש, ובנוסף עבור דמי טיפול (שמרטף) את הסך של 200 ש"ח, ובסה"כ 2,450 ש"ח לחודש. ערה אני לפסיקת בית המשפט העליון, ע"א 415/82, תמרי נ' תמרי, פד"י לח(1), 785, כי משנפסקו מזונות לאשה, לא ייפסקו עבורה דמי טיפול, אולם בנסיבות שבענייננו, משהטיפול, רובו ככולו בבת (נכה ב100%-, ואין תחזית לשיפור) מוטל על האם, נראה בעיני ראוי לאשר לאם את הסך שדרשה, ובגובה של 200 ש"ח בעבור שמרטף, בגדר מזונותיה, למרות שהקטינה מצויה במעון טיפולי עד השעה 16.00. ו. מזונות הקטינים 44. בגין נכותה של הבת (בתוספת קיצבת הילדים) מתקבל הסך החודשי של 1,860 ש"ח מטעם המוסד לביטוח לאומי. הסכום מספיק לצרכיה, למעט ההוצאות המיוחדות בגין נכותה, שאינם מכוסים על-ידי קופת החולים. לעניין זה קיימת מחלוקת בין ההורים), לענין כיסוי ההוצאות הרפואיות החריגות, שאינן מכוסות על ידי קופת החולים, ישנה מחלוקת בין הצדדים, כאשר האם טוענת כי יש להוסיף פריטים לרווחתה של הקטינה, וכפי שהעידה: "אני אמורה לרכוש לה מתקן לאמבטיה, שעלותו היא 4,000 ש"ח.... היא צריכה חדר עם אולטרה סגול, מזרון מיוחד, מוזיקה מיוחדת, וכל האמור, עולה כסף." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 24.3.99). ובהמשך: "אני לא מקבלת החזר על תרופות מקופת חולים. אפילו משקפיים לא קיבלתי בעבורה החזר, אפילו שביקשתי גם לא עבור עמידון שרכשתי לה ושעלה 1,200 ש"ח.... יש לה מים מיוחדים שאני נותנת לה, אותם אני קונה בחנות טבע..." (שם). ואילו האב מעיד: "אני לא פניתי לקופ"ח לקבל החזרי הוצאות בגין הטיפול בבת, אני אומר שהיא קיבלה החזרים מקופ"ח, אולם אין לי הוכחות לכך." (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 24.3.99). 45. אני סבורה שבנסיבות ענייננו, משהגורל התאכזר לשני ההורים, וכאשר "פניהם לגירושין", והנטל כולו בטיפול, בדאגה, בשיפור תנאיה (ככל שהדבר ניתן) של הבת, מוטל ויהיה מוטל על האם, גם לאחר שהבת תגיע לגיל 18, משלאם אין אמצעים כספיים, מעבר לכיסוי צרכיה שלה, ולאור הכנסתו של האב, ומכוח "דיני צדקה", יש להשית את התשלום בגין ההוצאות החריגות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים, בכפוף לקביעת הצורך בצרכים המיוחדים על ידי הרופא המטפל בבת, על האב. ענין דומה נדון בע"א 732/88 קמחי נ' קמחי, פד"י מג(2) עמ' 251, שם ציין כב' השופט מלץ (כתוארו אז) כי המזונות שנפסקו גבוהים, ושם היה מדובר בילד נכה (100%) ובעוד 3 ילדים נוספים, וכך נפסק בין היתר: "אך אין בכל אלה אלא כדי לשקף את המצב המיוחד, הטרגי כל כך אליו נקלעו המשיבה וילדיה, וכדי לקבוע איזון צודק יותר בנשיאת הנטל הכבד שהגורל העמיס על משפחה זו." (בעמ' 254, ההדגשה אינה במקור - ט.ס.). 46. בסע' 16 לכתב התביעה פורטו כאמור הצרכים של התובעים במאוחד, וכפי שפורטו מתוך הצרכים הנדרשים צרכי האשה, להלן צרכי הקטינים (במאוחד): כלכלה - 1,000 ש"ח ביגוד והנעלה - 400 ש"ח בריאות, כולל תקופות לקטינה - 300 ש"ח פיזיותרפיה לבת - 100 ש"ח אגרת חינוך וסל תרבות - 35 ש"ח ציוד לבית הספר - 50 ש"ח מעון לבת - 100 ש"ח תחבורה - 200 ש"ח צעצועים - 80 ש"ח חוג לבן - 100 ש"ח בילויים - 75 ש"ח חידוש המשק והוצ' בלתי צפויות - 200 ש"ח סה"כ - 2,640 ש"ח. 47. כאמור, עבור הוצאות הקטינה, בשל נכותה, מתקבל הסך של 1,860 ש"ח מטעם המוסד לביטוח לאומי (כולל קצבת הילדים עבורה ועבור הבן), וקבעתי בסעיף 45 לפסק דין זה, כי האב ישא בהוצאות הרפואיות החריגות, שאינן מכוסות על ידי קופת החולים, משצרכיה ההכרחיים מכוסים על ידי המל"ל, ובנוסף ולידי האם ישולם הסך של 200 ש"ח כדמי טיפול קבועים (שמרטף), ועל כן נותר לאמוד את מזונותיו של הבן. 48. מחצית מהצרכים המפורטים בסעיף 48 לפסק הדין, מביאנו לסכום של 1,320 ש"ח. סכום זה עומד בגידרה של הפסיקה לגבי צרכי הקטין (ללא צרכים מיוחדים, כמו בעניינה של הבת), ללא מדור וכפי שנפסק לאחרונה בע"מ 01074/99 עידן נ' עידן, (לא פורסם), מפי סגן הנשיא כב' השופט ח. פורת. 49. בנוסף, יש בשלב זה לפסוק את הוצאות המדור, בהם מודה הנתבע שהוא נושא במלואם, ובסך של 1,000 ש"ח לחודש: "אני משלם את כל הוצאות אחזקת הבית" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 6.6.99). 50. מאחר ו"פני הצדדים לגירושין" ועל מנת שלא יווצר מצב שבשל אי תשלום ההוצאות השוטפות של המדור, על ידי האב, ינותקו מצרכים חיוניים (מים, חשמל, טלפון) הרי שאפסוק סכום גלובלי, שלא היתה כל מחלוקת לגביו, והוא 1,000 ש"ח, בגין הוצאות המדור, לחודש. 51. מאחר ובפניי תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים, שהגיש הנתבע (כאן) כנגד התובעת מס' 1 (כאן) "הבעל" כנגד "אשתו", ובתמ"ש 3541/98, שטרם התבררה, הרי שלענין תוספת מדורם של הקטינים אתן דעתי במסגרת ברור התובענה הנ"ל. 52. נראה כי לא נותר, אלא להמליץ לצדדים לגבש הסכם כולל במהרה, לטובת ילדיהם הקטינים, ובפרט שהגורל התאכזר לצדדים, ועליהם לגייס את כוחותיהם לטיפול בילדים שניהם, ובפרט לדאוג לרווחתה של הבת. ז. סוף דבר 53. מן הטעם שהוסכם על המזונות הזמניים, בהסכמה, שאושרה וקיבלה תוקף של החלטה ביום 14.5.98, יעמדו הם על כנם עד ליום 16.1.2000. 54. החל מיום 16.1.2000 ובכל 16 לחודש, ובעבור אותו חודש למפרע, ישא הנתבע בסך המזונות, כפי שיפורטו להלן, אשר ישולמו לידי התובעת מס' 1: א. למזונות הבן בסך של 2,450 ש"ח לחודש. ב. למזונות הבן בסך של 1,320 ש"ח לחודש. ג. בגין הוצאות אחזקת המדור סך של 1,000 ש"ח לחודש. ד. בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות הרפואיות החריגות של הבת, שאינן מכוסות על ידי קופת החולים, בכפוף להצגת אישור רפואי על ידי האם, מטעם הרופא המטפל בבת, ובכתב, ובתוך 5 ימים ממועד הדרישה. דין הוצאות אלה כדין מזונות. 55. קצבת המל"ל המתקבלת בגין נכותה של הבת מטעם המוסד לביטוח לאומי, לרבות קצבת הילדים, תהא לאם. 56. סכום המזונות יהא צמוד למדד המחירים לצרכן, ויעודכן כל שלושה חודשים ללא הפרשים למפרע. 57. המדד הקובע הינו מדד חודש דצמבר 1999, אשר יפורסם ביום 15.1.2000. 58. הנתבע ישא בהוצאות התובעת מס' 1 ובשכר טרחת עורך דינה, בסך של 5,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק, והסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מירבית, מיום 16.1.2000 ועד התשלום בפועל. מזונות