כריכת רכוש בתביעת גירושין

פסקי הדין המנחים שניתנו ע"י בית המשפט המחוזי קובעים כי בעל המפצל את תביעתו הרכושית בין בית הדין הרבני לבית המשפט האזרחי - כריכת עניין הרכוש בתביעת הגירושין, לא תחשב כתביעה כנה. להלן החלטה בנושא כריכת רכוש בתביעת גירושין: ה ח ל ט ה מסכת התובענות והבקשות: 1. המבקש הגיש ביום 16.2.97 תביעה נגד משיבה 1 (להלן: האשה) לפירוק השיתוף בדירת הצדדים (תמ"ש 97/22360). 2. האשה הגישה נגד המבקש ביום 2.4.97 שלוש תביעות. א. תביעה לשמירת זכויות לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג (תמ"ש 97/22361). ב. תביעה למזונות ומדור (תמ"ש 97/22362) עבורה ועבור 2 הילדים. ג. תביעה למשמורת הקטינים תמ"ש 97/22363. 3. המבקש הגיש 3 בקשות בדרך המרצה לדחיות על הסף: א. תביעת האשה למזונותיה, המ' 97/53826, המתייחסת לתמ"ש 97/22363 - (בטעות נרשם בבקשה מס' 97/22369). ב. תביעתה הרכושית של האשה המ' 97/54776 (המתייחסת לתמ"ש 97/22361). ג. תביעתה למשמורת הילדים המ' 97/54517 (המתייחסת לתמ"ש 97/22363). 4. המבקש טוען, כי הוא הקדים את האשה והגיש ביום 11.2.97 לבית הדין הרבני תביעת גירושין וכרך בה את המזונות האשה, את אחזקת הילדים ואת נושא הרכוש. המבקש מוסיף וטוען כי תביעת הגירושין שלו הוגשה בכנות והכריכות נעשות בכנות וכדין ולפיכך לבית הדין הרבני נתונה הסמכות היחודית לדון בעניינים הנ"ל. 5. הצדדים נחקרו לגבי תצהיריהם ובאי כוחם הגישו סיכומים בכתב. למרות שהחקירות והסיכומים נעשו לגבי שלושת הנושאים, אלך בדרכו של המבקש ואתן שלוש החלטות נפרדות: א. החלטה בהמ' 97/53826 בענין הבקשה לדחייה על הסף של תביעת האשה למזונותיה (תמ"ש 97/22362). ב. החלטה בהמ' 97/54776 בענין הבקשה לדחייה על הסף של התביעה הרכושית שהאשה הגישה (תמ"ש 97/22361). ג. החלטה בהמ' 97/54517 בענין הבקשה לדחייה על הסף של התביעה למשמורת הילדים והחזקתם (תמ"ש 97/22363). 6. החלטה זו מתייחסת להמ' 97/54776 - שבה נתבקשה דחייה על הסף של התביעה הרכושית שהוגשה בתמ"ש 97/22361. 7. כאמור בהחלטתי מיום 10.2.98 שניתנה בתמ"ש זה בהמ' 97/53826 - לאחר כניסתו לתוקף של חוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995, ומאחר וסעיף 40 (2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 לא הוחל על בית המשפט לענייני משפחה ומאחר ולבית המשפט לענייני משפחה ניתנה, בסעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, הסמכות לדון בתובענות אזרחיות שבין בני משפחה אחת - לא ניתן לבסס דחייה על הסף, גם לגבי תביעה רכושית רק על הוראות סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג - 1953. 8. כפי שנאמר בהחלטה הנ"ל, לשתי הערכאות - הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני - נתונה סמכות לדון בתביעה רכושית - לבית המשפט לענייני משפחה מכח סעיף 1 (2) לחוק החל עליו ולבית הדין הרבני מכח הכריכה של ענייני הרכוש בתביעת הגירושין של המבקש. 9. לפיכך על המבקש, הרוצה כי הדיון בענייני הרכוש ידונו בבית הדין הרבני להגיש בקשה לפי אחת האלטרנטיבות כגון PEDENS ALIBI LIS - "ענין תלוי ועומד", כבוד הדדי של ערכאות, או הטפל הולך אר העיקר - (אלטרנטיבות החלות כאשר לשתי הערכאות יש סמכות). לפיכך יש לדחות את הבקשה לדחייה על הסף. 10. למעלה מן הצורך אתייחס אף למצב עפ"י הדין ששרר לפני כניסתו לתוקף של חוק בית המשפט לענייני משפחה. 11. המבקש הגיש ביום 11.2.97 לבית הדין הרבני תביעת גירושין. בסעיף 14 לתביעה מפרט המבקש את רכושו בנפרד: חברת יהלומים, מלאי יהלומים, מכונית "וולבוו", דוכן בתחנה המרכזית, כספים בבנקים ואת הרכוש המשותף: דירה. בסיפא לסעיף 14 נאמר ע"י המבקש: "כבוד בית הדין יתבקש לפסוק חלוקת הרכוש הנ"ל, למעט בענין פירוק השיתוף בדירה". 12. המבקש הגיש ביום 13.2.97 לבית המשפט לענייני משפחה, תביעה לפירוק השתוף בדירה. פיצול זה עולה כדי חוסר כנות בכריכת ענייני הרכוש בתביעת הגירושין. 13. בני הזוג נישאו ביום 24.5.81, דהיינו חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973. בני הזוג לא עשו הסכם ממון, לפיכך חל עליהם הסדר איזון משאבים עפ"י סעיף 5 (א) לחוק הנ"ל, הקובע, כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין או נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם. סעיף 6 (א) לחוק קובע את הדרך שבה יעשה האיזון. סעיף 9 לחוק קובע כי "ראיה על היות נכס בבעלותו או בהחזקתו של אחד מבני הזוג או על היותו רשום על שמו, אין בה בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששוויים יאוזן בין בני הזוג". 14. כזכור המבקש טען בתביעת הגירושין כי כל הרכוש, למעט הדירה, הוא שלו, אך המבקש לא פירט מדוע חרף הוראות סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון בדבר איזון משאבים, אין הרכוש המפורט בתביעתו כשלו, שייך גם לאשתו. לפיכך אף כריכה הרכוש אינה כנה. יתר על כן, בסעיף הסעדים, סעיף 17 לתביעת הגירושין, בית הדין נתבקש ע"י המבקש "לפסוק בכרוך לגירושין... וחלוקת הרכוש (למעט ענין פירוק השיתוף בדירה שנמסר להכרעת בית המשפט המוסמך...". דהיינו, מצד אחד המבקש טוען שהרכוש שכרך בתביעת הגירושין הוא שלו ומצד שני הוא מבקש מבית הדין לחלק את הרכוש הזה. במקרה שלפנינו חוסר הכנות מתגלה מתוך תביעת הגירושין עצמה. 15. פסקי הדין המנחים שניתנו ע"י בית המשפט המחוזי קובעים כי בעל המפצל את תביעתו הרכושית בין בית הדין הרבני לבית המשפט האזרחי - כריכת ענין הרכוש בתביעת הגירושין, לא תחשב כתביעה כנה. סה"נ ח. פורת קבע זאת בעע"מ 97/56: "השאלה המכרעת היא לגבי כנות הכריכה של ענייני הרכוש לתביעת הגירושין, ובענין זה דעתי שהכריכה לא היתה כנה. הסיבה לחוסר הכנות היא הפיצול שהבעל עשה כאשר כרך את מירב ענייני הרכוש בתביעת הגירושין, אולם החליט שתביעת פירוק השיתוף תתברר בערכאה האזרחית ולא בביה"ד הרבני". "כאשר הבעל עצמו מגלה שאין לו ענין לרכז את כל ענייני הרכוש לביה"ד הרבני אלא בעצמו בוחר בפיצול, הרי שכל תכליתה של הלכת הכריכה מאבדת את חשיבותה והצדקתה". "במילים אחרות: על ידי פיצול ענייני הרכוש הודה הבעל כי אין צורך בריכוז ענייני הרכוש בביה"ד הרבני, ולכן הכריכה החלקית שעשה אינו בתום לב וכל מטרתו היא לחסום את האשה בתביעתה שלה במערכת האזרחית, לגבי אותו רכוש שבחר לכרוך לתביעת הגירושין". 16. אני מאמץ, בכל הכבוד, את דבריו של סה"נ ח. פורת בענין זה בפס"ד תורגמן עמ"ש 96/17, כי לאחר הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה, המרכז את כל התביעות שבין בני המשפחה תחת סמכותו והם נידונים בפני שופט אחד - על הרוצה באמת ובתום לב שערכאה אחת תטפל ותפתור את כל העניינים הקשורים בפרוק המשפחה - לרכזם בביה"ד הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה. מהאמור לעיל עולה כי הבעל, בכך שפיצל את תביעותיו הרכושיות בין ביה"ד לבית המשפט לענייני משפחה - הביע את דעתו כי כריכת הרכוש אינה כנה. כב' השופט ש. פינקלמן קבע בענין זה בפס"ד רום: "עמדתי היא כי כנות הכריכה נבחנת ברצון אמיתי לחיסול כן, צודק ומועיל של יחסי בני הזוג המתגרשים. אם יוכל כל מתדיין לכרוך רק את שנוח לו, ולהותיר בלתי כרוך את שאינו נוח לו, כי אז נמצאת מרוקן מכל תוכן את המושג "כריכה כנה". ראה ע"א (ח"י) 91/623 ב"ש 92/93 רום נ' רום פס"מ תשנ"ב (3) 181, 188א'. 17. על בעל שטען בתביעת הגירושין שהוא מבקש לחלק את הרכוש המשותף 20% לאשה ו- 80% לו, קבעה השופטת מ. רובינשטיין כי : "תביעתו לחלוקה בלתי שווה הופכת את תביעת הגירושין לבלתי כנה. זהו אחד המבחנים לבדיקת כנות התביעה כאמור במאמר של פרופ' שאוה על "כרוך" ועל "כנות"... (ר' תמ"א 94/6779 קלושינר נ' קלושינר (טרם פורסם). 18. א. כידוע עקרון תום הלב הוא עקרון כללי הכובש את השיטה המשפטית כולה ומצודתו פרושה על כל המערכת המשפטית בישראל מכח הוראות סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) (ראה רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל, עמ' 465 וע"א 81/700 פז נ' פז פד"י לח (2) 736, 742 וכן ראה בענין זה את דברי סה"נ ח. פורת בעמ"ש 96/17 תורגמן נ' תורגמן (טרם פורסם). מעקרון תום הלב מתבקש תוצאה אחת והיא, כי בעל שאכן רוצה בתום לב להתגרש מאשתו ולפתור את כל העניינים הכורכים בכך, ירכז את כל העניינים בערכאה אחת אזרחית או דתית. ב. הבעל פיצל את תביעותיו בכך שהגיש לביהמ"ש לענייני משפחה תביעה לפירוק שיתוף בדירה למרות ש"כרך" את ענייני הרכוש בתביעת הגירושין שלו, בכך הביע הבעל את דעתו כי כריכת הרכוש אינה כנה. 19. כידוע עול ההוכחה כי הכריכה היתה כנה רובץ על שכם המבקש והוא, כאמור, לא עמד בו. 20. המבקש צירף החלטה של בית הדין הרבני מיום 27.7.97 שקבע כי לו נתונה הסמכות לדון בענייני הרכוש. על החלטה כזו של ביה"ד הרבני, כבר נפסק כי היא אינה מחייבת את בית המשפט האזרחי. כב' השופט ש. פינקלמן קבע בפס"ד רום: "מן העבר האחר באה טענה שבית הדין רבני כבר הקדים והחליט, כי לו הסמכות המלאה להיזקק לתביעה התלויה ועומדת לפניו לרבות ענייני הרכוש...". "בכל הכבוד הראוי החלטות בית הדין הרבני בכגון דא אינן מחייבות את בית המשפט הזה. בתי המשפט האזרחיים ידונו ויפסקו על פי הדין המחייב אותם ועל פי פסקי דין שפירשו גם הורו את הדרך שיש לילך בה". (ראה מ"א (ח"י) 91/623, ב"ש 92/93 רום נ' רום פס"מ תשנ"ב (3) 181, 188. וראה גם ע"א 70/22 זעירא נ' זעירא פד"י כד (1) 475, 476). שאלה הסמכות מתגבשת ביום הגשת התביעה (ר' בג"צ 63/159 איילון נ' נ' הרב ורנר פד"י יז 2339, 2341 ולא עפ"י מה שנקבע לאחר מכן. 21. לפיכך אני דוחה את הבקשה. 22. המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. כריכה (גירושין)גירושין