תנאי להקטנת סכום מזונות, שנפסק זה מכבר, הינו הוכחת שינוי נסיבות מהותי לאחר מועד מתן פסק הדין המקורי. פסק מזונות אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשר לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים, ולמצבי חיים משתנים בין של צד הזכאי להם, ובין של צד החייב בהם . עם זאת על בית המשפט הדן בתביעה החדשה לקבוע בזהירות יתרה, ובצורה ברורה וחד משמעית, האם חל שינוי בנסיבות, מהו שינוי הנסיבות והאם יש בשינוי הנסיבות כדי להצדיק שינוי בסכום המזונות אשר נקבע בעבר. "אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי בנסיבות יש בו אוטומטית כדי להשליך על הקטנת מזונות. נטל ההוכחה כי חל שינוי מהותי בנסיבות, המצדיק הקטנת מזונות, מוטל על בעל הדין הטוען זאת. להלן פסק דין בנושא הקטנת מזונות: פסק דין 1. מבוא בפני תביעה להקטנת מזונות, אשר הגיש האב - התובע כנגד אשתו - נתבעת מס' 1, בנו הבגיר - נתבע מס' 2 ובתו הקטינה - נתבעת מס' 3. לאור הסדר, אליו הגיעו הצדדים, ולאור העובדה כי נתבע מס' 2 בגר, זנח התובע את תביעתו כנגד נתבע מס' 2. 2. העובדות הצריכות לעניין התובע ונתבעת 1 נישאו ביום 19.1.72. מנישואין אלה נולדו לבנה"ז שני ילדים, הם הנתבעים 2 ו3-: - גמליאל שי, בגיר, יליד 5.3.81. גמליאל חן, קטינה, ילידת 7.5.85. ביום 24.11.97 ניתן פס"ד במאוחד בבימ"ש זה (להלן: "פסה"ד"), ולפיו: - א. התובע חוייב בתשלום מזונות האשה בסך 600 ש"ח לחודש, במזונות נתבע 2 בסך 500 ש"ח לחודש, ובמזונות נתבעת 3 בסך 1,200 ש"ח לחודש. כן חוייב התובע לשאת בכל הוצאות החזקת הבית. ב. ניתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים של בנה"ז. ג. נקבע כי ביצוע מכירת הדירה יעוכב עד להסדרת מדורם של האשה והילדים. ביום 5.5.99 ניתן פס"ד, בו חוייב התובע במדור הנתבעים, בעקבות מכירת דירת המגורים, ובו נקבע כי סכום המדור הכולל הינו 475 דולר. נקבע כי התובע יישא במדורם היחסי של נתבעים 2 ו3- מסכום זה, סך 190 דולר. על פס"ד זה הוגש ערעור, בו נקבע כי יש להפחית את חיוב התובע במדור לסך 158 דולר, וזאת לאחר שנתבע מס' 2 בגר. עוד נקבע, כי ההחלטה בבימ"ש קמא זמנית, והתביעה למדור תבורר כתביעה חדשה במסגרת הדיון בתביעה להפחתת מזונות. 3. טענות הצדדים התובע טוען, כי מאז מתן פסה"ד המקורי למזונות, חל שינוי נסיבות מהותי, המצדיק הפחתת המזונות המשולמים על ידו לנתבעים כדלקמן: - א. מצבו הבריאותי ויכולתו הכלכלית של התובע אין מחלוקת, כי במועד מתן פסה"ד, היה התובע עצמאי ועבד כנהג מערבל בטון. גובה הכנסותיו באותה עת היה כ6,000- ש"ח בחודש (ר' עמ' 5 לפסה"ד). ביום 26.3.98 נותח התובע בכתפו (ר' נספח ב' המצורף לכתב התביעה). תחילה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודשיים. מיום 1.9.98 נקבעה לתובע נכות רפואית בשיעור 20%, ונקבע כי אינו זכאי לקצבת נכות (ר' נספחים ג',ד' לכתב התביעה). עפ"י חוות דעת רפואית מיום 1.7.99, הנכות המשוקללת של התובע הנה 15%, והמלצת המומחה הנה כי על התובע לעשות "הסבה מקצועית למקצוע שאינו דורש עבודה פיזית אלא עבודה משרדית בלבד" (ר' נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של התובע). חוו"ד זו הוגשה עפ"י בקשת התובע. לטענת התובע, מיום הניתוח ועד לחודש 2/00 לא עבד, ולא היה לו כל מקור הכנסה, למעט הסכום אשר קיבל עבור מכירת הדירה בפירוק. לעדותו של התובע בחקירתו: - "ת. מקום העבודה האחרון שלי היה עד הניתוח, ומאז ועד היום לא הצלחתי למצוא מקום עבודה. ש. לא הצלחת? ת. אני מתקרב לגיל 55, ואין לי כל הכשרה אחרת, והומלץ לי לעשות הסבה מקצועית לעבודה משרדית. ש. מי המליץ לך על כך? ת. הרופא שטיפל בי. ש. ולא מצאת כל עבודה מאז? ת. לא. (עמ' 10 לפרוטוקול) החל מחודש 2/00 מקבל התובע מבל"ל הבטחת הכנסה בסך 1,500 ש"ח לחודש (זאת עפ"י עדות התובע בחקירתו, עמ' 10 לפרוטוקול. עפ"י נספח ו' לתצהיר עדות ראשית של התובע, זכאי התובע לגמלת הבטחת הכנסה החל מיום 1.2.00, ברם סכום הגמלה אינו מצויין). לטענת הנתבעות, אין במצבו הבריאותי לעיל של התובע כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק הפחתת המזונות. מה עוד, שממועד מתן פסה"ד, ועוד לפני הניתוח, לא נתן התובע מאום למזונותיהם. לטענתן, כושר השתכרותו ויכולתו הכלכלית של התובע לא השתנו, והתובע לא צרף כל מסמך רפואי אובייקטיבי המעיד כי אינו יכול לעבוד. זאת ועוד, לטענת נתבעת 1, ידוע לה כי התובע עובד בפועל כנהג הסעות בראש העין, ומרוויח סכומים גבוהים אשר אינם מוצהרים: - "ש. איך את יודעת שבעלך עובד שעות רבות כנהג הסעות? ת. אני תפסתי אותו בצומת ראש העין בתחנת דלק, וגם אחותי ראתה אותו, וגם נוסעים סיפרו לי. הוא נהג בטרנזיט גדולה, בצבע לבן. ש. היה כיתוב על הרכב? ת. הסעות. ש. ואיך ראית שהוא ברכב ולא אדם אחר? ת. ראינו אותו נוסע, והיו איתו נוסעים ברכב. ש. מתי זה היה? ת. בשעה 9 בערב, בחודש יולי הסעות לבריכה. ש. גם במסגרת גן השלום? ת. נכון. ש. כמה פעמים ראית אותו? ת. פעם אחת, אחותי פעמיים, ונוסעים שנסעו איתו אמרו לי. (עמ' 17 לפרוטוקול). התובע נשאל על כך בחקירתו: - "ש. נהיגה זו עבודה פיזית. ת. כן. ש. ומאז לא עבדת בנהיגה? ת. לא. זה לאחר הניתוח. ש. נכון שעבדת תקופת מה בהסעות גן השלום בראש העין? ת. לא. עשיתי ניסיון אך לא עבדתי. ש. ניסיון? ת. עשיתי כמה נסיעות, וגם תמורה לא קיבלתי על כך. אמרתי שהניסיון לא עולה יפה, ולכן איני מסוגל. עבדתי אצל שלום לוי ברכבו". (עמ' 8-9 לפרוטוקול). לטענת הנתבעות, התובע אינו ממצה את אפשרותו להשתכר, וראיה לכך הם מוצאים בחקירתו הנגדית של התובע: - "ש. למי פנית שלא קיבל אותך לעבודה? ת. לא פניתי אתמול, אלא פניתי לפני כשנה, והתייאשתי. ש. ומזה כשנה לא פנית? ת. אני בשיקום מהמל"ל" (עמ' 10 לפרוטוקול). לטענת הנתבעות, חלקו של התובע מתמורת הדירה, עמד על כ40,000- דולר, וכיום יש בידו סכום כסף גבוה, אשר גם בו יש להתחשב לצורך חישוב גובה המזונות בהם הוא חייב. לטענת התובע בחקירתו, הוא לא קיבל את חלקו ממכירת הדירה, אלא רק סכום של 60,000 ש"ח: - "ש. ...קיבלת את כל כספך מתמורת הדירה? ת. קיבלתי סכום מסוים. ש. נכון שלכאורה קיבלת את חלקך בתמורת הדירה, אך מתוך הסכום עוקלו כספים שחוייבת כמזונות האשה והבת ולא שילמת? ת. אני לא קיבלתי את חלקי. זה שקיבלתי איזשהו סכום, איני יודע מתוך מה נובע, ועד היום אין לי דו"חות של הבנק כמה סכום נוסף... אני סומך על כך שנשאר לי שם סכום עתק. ש. נכון שמחלקך בדירה קוזזו סכומי מזונות, ואת השאר קיבלת? ת. לא יודע, לא קיבלתי כל פירוט, אני יודע שקיבלתי סכום של 60,000 ש"ח מתוך 40,000 דולר. קיבלנו אותו סכום. ש. נכון שלא שילמת מזונות? ת. לא יכולתי לשלם. ש. נכון, שהכספים עוקלו מחלקך בתמורת הדירה? ת. נכון. כל הסכום עוקל, פרט לשחרור 60,000 ש"ח". (עמ' 6-7 לפרוטוקול). ב. יכולתה הכלכלית ושיעור השתכרותה של האשה - נתבעת מס' 1 נתבעת 1 עובדת כמטפלת בקשישים, ומתלושי השכר המצורפים לתצהיר עדותה הראשית עולה, כי היא משתכרת כ2,200- ש"ח בחודש, בממוצע. בנוסף, עובדת נתבעת 1 בניקיון קליניקה ומשתכרת, לטענתה, 240 ש"ח נוספים לחודש (ר' נספח ד' לכתב ההגנה, וכן עמ' 13-14 לפרוטוקול). לטענת התובע, נתבעת 1 משתכרת בעבודתה בקליניקה סכומים גבוהים, אשר עליהם אינה מדווחת, סכומים המגיעים לכדי 1,500 ש"ח בחודש. כן טוען התובע, כי משיעור מזונות האשה יש להפחית את ההכנסות אותם היא מקבלת מפירות נכסיה - הריבית על תמורת הדירה (40,000 דולר). עפ"י חישובי התובע, פירות סכום הפיקדון מגיעים לכדי 1,100 ש"ח לחודש (סע' 40-42 לסיכומי התובע). נתבעת 1 טוענת, כי לאחר מכירת הדירה וחלוקת הכספים, נותר בידה סך של 35,000 דולר בלבד, וזאת לאחר מימון הוצאות כינוס ושכ"ט עו"ד. לעניין הכנסותיה מפירות נכסיה טוענת הנתבעת, כי לא הוכח שכספי התמורה שנותרו בידי התובעת ממכירת הדירה הפיקו פירות כלשהם, ואין להביא בחשבון פירות "פוטנציאליים", אותם יכלה להפיק מן הנכס. לחילופין טוענת הנתבעת, כי הדרך לחישוב תשואת הפירות הנה לאחר ניכיון הגידול בערך הקרן. ג. צרכי נתבעת מס' 3 אין מחלוקת כי נתבעת 3 שהתה בפנימייה במשך שנתיים, מיום 1.9.97 ועד לחודש 9.99. לטענת התובע, בפנימייה סופקו לקטינה כל צרכיה, ויש לפטור אותו ממזונותיה למשך תקופה זו, או לחילופין להפחית את דמי מזונותיה למשך התקופה בה שהתה בפנימייה. התובע טוען, כי יש להפחית את מזונות הקטינה אף לגבי התקופה שלאחר עזיבתה את הפנימייה, לאור השינוי במצבו הכלכלי, ולאור העובדה כי הקטינה הגיעה לגיל 15. לטענת הנתבעות, הואיל ודמי המזונות בתקופת שהיית הקטינה בפנימייה שימשו בפועל לסיפוק צרכיה, הרי שהשבתם תפגע בצרכי המחייה השוטפים והעתידיים של הקטינה, מה עוד שהתובע לא הוכיח, כי הוצאות הקטינה פחתו בתקופה אמורה. ד. תביעת המדור לטענת התובע, מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת במדור הנתבעות. לחילופין טוען התובע, כי אין לחייבו במדור הנתבעות בסכום העולה על סך 300$ לחודש, לאור השינוי בסביבת המגורים שלהן, ולאור העובדה שמספר הדיירים בדירה החלופית פחת - בעוד שבדירה נשוא פירוק השיתוף התגוררו 6 נפשות, הרי כיום יש לפסוק מדור עבור דירה המתאימה ל2- נפשות. למרות טענת התובע לעיל, בדיון שהתקיים ביום 27.3.00 הציע התובע לשלם למדור הנתבעות סך 400 דולר. לטענת הנתבעות, כיום הן גרות בדירה שכורה בת 3 חדרים, בדמי שכירות בגובה 500 דולר לחודש, וחלקה של הבת מתוך סכום זה עומד על 165 דולר. מאחר שתשלום שכר הדירה הינו תשלום חודשי קבוע, טוענות הנתבעות כי על התובע לשלם את חלקה גם לאחר הגעתה לגיל 18 ואין להפחית סכום זה לכדי 1/3, כפי שנקבע בהלכת קירשנר (ע"א 4480/93). 4. דיון א. כללי תנאי להפחתת סכום מזונות, שנפסק זה מכבר, הינו הוכחת שינוי נסיבות מהותי לאחר מועד מתן פסק הדין המקורי: - " .... פסק מזונות אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשר לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים, ולמצבי חיים משתנים בין של צד הזכאי להם, ובין של צד החייב בהם". (מ"א 410/94 (י-ם) הלוי נ' הלוי, דינים מחוזי, כ"ו (4), 682, ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד ל"ו (3) 187, 188, תמ"א 957/93 פלונית נ' אלמוני, פס"מ נ"ד (3) 133,137). וכן: - " .... עם זאת על ביה"מ הדן בתביעה החדשה לקבוע בזהירות יתרה, ובצורה ברורה וחד משמעית, האם חל שינוי בנסיבות, מהו שינוי הנסיבות והאם יש בשינוי הנסיבות כדי להצדיק שינוי בסכום המזונות אשר נקבע בעבר". (ע"א 473/78 אשתר נ' אשתר, פ"ד ל"ד (1) 57, 60, ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד ל"ג (1) 449, 455, ע"א 381/86 אבין נ' אבין, דינים-עליון ו 218). "אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי בנסיבות .... יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות". (פס"ד פייגה לעיל, ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מ"ט (1) 215, 220). "נטל ההוכחה כי חל שינוי מהותי בנסיבות, המצדיק שינוי בסכום המזונות, מוטל על בעל הדין הטוען זאת". (פס"ד אשתר לעיל, בע"מ 60). ב. האם חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק הפחתת המזונות? מצבו הבריאותי ויכולתו הכלכלית של התובע כאמור, ביום 26.3.98 נותח התובע בכתפו. מנספחים ב'-ה', אשר צורפו לתצהיר עדותו הראשית של התובע והובאו לעיל עולה, כי אכן חל שינוי במצבו הבריאותי של התובע, באופן אשר יש בו כדי להשפיע על יכולת השתכרותו. יחד עם זאת, הפסיקה קבעה כי יכולתו של בעל (ואב) לשאת במזונות הזכאים להם אינה נקבעת עפ"י הכנסתו המוגבלת והמצומצמת, בנסיבות מסוימות או מטעמים מסויימים, אלא עפ"י יכולתו למצות את כישוריו ולהגדיל את הכנסתו, ולא רק מהכנסתו מעבודה, אלא גם ממקורות אחרים, לרבות רכושו. (ר' ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פד"י מו (1) 147, 151). התובע טען, כי לאור עובדת היותו כבן 54, נכה, מוגבל בידו, בעל 10 שנות לימוד וחסר השכלה ומקצוע, סיכוייו למצוא עבודה נמוכים ביותר, עד כדי אפסיים. איני יכולה לקבל טענה זו. ניסיונות חיפוש העבודה, עליהם העיד התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 10 לפרוטוקול), אינם משכנעים, ואין בהם כדי להוכיח מיצוי אפשרויות ההשתכרות הקיימות בשוק. התובע עצמו העיד כי הוא "התייאש" ממציאת עבודה ועל כן חדל לחפש. אף פנייתו של התובע למחלקת השיקום המקצועי במל"ל נעשתה כשנה לאחר שהומלץ לו לעשות כן. כאמור לעיל, לשם מילוי חובת המזונות המוטלת עליו, על התובע לנצל מקורות הכנסה מרכושו. לתובע כספים ממכירת דירת המגורים ומן הראוי שגם מקור זה ישמש למזונות הזכאים. טענה נוספת אותה העלו הנתבעות היא, כי התובע לא שילם למזונותיהן עוד טרם הניתוח בכתפו. בסע' 23 לכתב תביעתו טוען התובע, כי יש לו חוב למל"ל בגין תקופת עבודתו כעצמאי ובגין חוב המזונות, בסך 45,000 ש"ח. מדרישת המל"ל לתשלום, המצורפת כנספח ה' לכתב התביעה עולה, כי אכן חייב התובע בגין חוב המזונות, סך 39,700 ש"ח. כאשר נשאל על כך התובע בחקירתו הנגדית השיב, כי אכן לא שילם את מזונות הנתבעות, וסכום החוב כולו עוקל (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). העובדה כי התובע פיגר בתשלום המזונות באופן משמעותי, עוד קודם לניתוח, מעלה את השאלה האם יש בניתוח כדי להצדיק הפחתת תשלום המזונות, שכן ממילא, עוד קודם לכן, אלו לא שולמו. דעתי היא, כי אין בעובדת הפיגור בתשלום המזונות כדי להצדיק או לשלול הפחתת המזונות. הסכומים שבפיגור שרירים וקיימים, ועל התובע יהא לשאת בהם ממילא. מסקנתי מן האמור הנה, כי אמנם כושר השתכרותו של התובע ירד עקב הניתוח בכתף, ברם, לאור פוטנציאל השתכרותו של התובע, הכספים ממכירת הדירה שברשותו וסכום המזונות הנמוך ממילא אשר נפסק לטובת הנתבעות (600 ש"ח לנתבעת מס' 1 ו1,200- ש"ח לנתבעת מס' 3), הרי שאין להפחית מסכום המזונות האמור לאור שינוי זה בנסיבות . ודוק, החיוב במזונות ההכרחיים קיים ומתייחס גם למי שהוא חסר יכולת לחלוטין, לא כל שכן בעניין שבפני. יכולתה הכלכלית של האשה - נתבעת 1 בפסה"ד נקבע, כי האשה משתכרת 1,430 ש"ח, ועל כן זכאית להשלמת מזונותיה בגובה 600 ש"ח. כיום משתכרת האשה, לטענתה, כ2,440- ש"ח לחודש. התובע טען כי האשה משתכרת סכום גבוה מן המוצהר, אך לא הוכיח טענתו. באין ראיות סותרות, אני מקבלת את טענת האשה. גידול בסך 1,000 ש"ח בהכנסות בסדרי גודל כאמור הנו משמעותי, ויש בו כדי להצדיק הפחתת המזונות לאשה. צרכי נתבעת 3 התובע העלה שתי טענות להפחתת מזונות נתבעת 3, ואתייחס לכל אחת מהן בנפרד: - לטענתו הראשונה של התובע, יש לפטור אותו או להפחית באופן משמעותי את דמי מזונות נתבעת 3 למשך כל תקופת היותה בפנימייה (במשך שנתיים). במילים אחרות, מבקש התובע השבת דמי המזונות, אשר שילם בתקופה האמורה, באופן רטרואקטיבי. סוגיית השבת מזונות עבר נדונה בפסיקה, והלכה כי נושא זה נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש: - "אציין כי במקרים רבים בית המשפט העליון אשור שלא להחזיר מזונות ששולמו ונאכלו ע"י ילדים, למרות שבפסיקה הסופית הגיע למסקנה שהמזונות שנפסקו היו גבוהים מדי ויש לחשבם בצורה שונה, או שיש לבטלם (למשל כשהבן מורד). ראה: ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב, לא פורסם; ע"א 655/79 פרץ נ' פרץ, לא פורסם; ע"א 16/81 בלומברגר נ' בלומברגר, לא פורסם; ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449, בעמ' 463 מול האות ד'; ע"א 413/85 רוט נ' רוט, פ"ד מ(1) 835, בעמ' 840 מול האות ו'; ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין, פ"ד מו(1) 289 עמ' 291 מול האות ד'. גם לגבי מזונות אשה היו לא מעט מקרים בהם קבע בית המשפט כילא סביר ולא הוגן לחייב אשה להחזיר מזונות שנפסקו לזכותה בעבר, בסכום גבוה מן הראוי. ראה ע"א 5951/93 קצר נ' קצר, לא פורסם. היו מקרים בהם קבע בית המשפט כי מזונות ששולמו ביתר, עפ"י חיוב זמני לא יוחזרו נוכח מזונות סופיים נמוכים יותר במידה ניכרת, אולם מה שלא שולם - לא יגבה. ראה: ע"א 5578/92 שמש נ' שמש, לא פורסם (המתייחס למזונות אשה וילדים); ע"א 353/65 חכם נ' חכם, פ"ד כ(2) 199, בעמ' 207. החזר המזונות הוא איפה בשיקול דעת בית המשפט וזה ישקול את כל הנסיבות, לרבות אם מדובר במזונות אשה או ילדים, האם המזונות כבר נאכלו, האם ההחזר לא יפגע בקיום הילדים, או האשה, האם סביר בנסיבות העניין לצוות על ההחזר, האם הוא צודק, האם מדובר בסכומים גדולים ובמקרה כזה האם הם שולמו בפועל או טרם שולמו וכיוצ"ב". (ר' עמ"מ 95/97, 98/97 פסק דינו של השופט פורת, בית משפט מחוזי ת"א, פס"ד מיום 16.12.97 (לא פורסם). בעניינינו, סכום המזונות אשר נפסק לטובת הקטינה הינו מינימלי, ונועד לסיפוק צרכיה ההכרחיים ולא מעבר. המזונות נאכלו, והשבתם למשיב תפגע בסיפוק צרכיה השוטפים והעתידיים של נתבעת מס' 3. לאור האמור, אין לגבות מן הנתבעת כספי מזונות אשר גבתה בפועל מן התובע, ע"י הפחתתם מכאן ולהבא. טענתו השנייה של התובע היא, כי יש להפחית ממזונות נתבעת מס' 3, לנוכח גילה - מעל 15 שנה. בטענה זו יש ממש. ביום מתן פסה"ד, נתבעת 3 הייתה בת 12 שנה, ונקבע כי על התובע לשאת במזונותיה בסך 1,200 ש"ח. כיום נתבעת 3 הנה מעל לגיל 15, וחובת התובע במזונותיה הנה מדין צדקה. בעוד שלגבי קטינים עד גיל 15 חייב האב בסיפוק צורכיהם ההכרחיים באופן אבסולוטי, והשלמת מזונותיהם מעבר לצורכיהם ההכרחיים מתחלקת בין האב לאם, הרי שלגבי קטינים מעבר לגיל 15, שכל החיוב במזונותיהם הנו מדין צדקה, גם האב וגם האם יחוייבו הן בצורכיהם ההכרחיים והן בצרכים שהם מעבר לצרכים הכרחיים. קביעת המזונות מדין צדקה תיעשה ע"י בדיקת צרכי הקטין מחד, ובחינת הכנסות האב והאם עפ"י המשאבים העומדים לרשותם מאידך. (ע"א 4523/90 קהאן נ' קהאן, פ"ד מה(5) 529, 531; ע"א 756/77 חטב נ' חטב, פ"ד לב(2) 470, 477). יחד עם זאת, חיוב האם במזונות מדין צדקה אינו אבסולוטי ויש לתת "זכות קדימה" לפרנסת האם עצמה: - "אין לחייב בם (במזונות מדין צדקה - ו.פ.) את האם, מבלי לקבוע תחילה שיכולה היא להשתתף בם, ומה שיעור יכולתה זו" (ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147, 151). במקרים בהם משתכרת האם סכום נמוך נקבע: - "הפסיקה לא חייבה אם במזונות מדין צדקה גם כשמשכורתה הגיעה ל2,000- ש"ח לחודש (ת"א (ת"א) 844/91 [22] ימין נ' ימין, תקדין מחוזי 92(1) 336, 338, שם נקבע כי "סכום זה משמש את האשה לצרכיה שלה"); במקרה שהאשה השתכרה כ1,950- ש"ח (ת"א (ת"א) 1023/90 [23] גלר נ' גלר, תקדין מחוזי 91(2) 79, 80 שם נקבע, כי "האשה אינה אשה אמידה ומצבה הכלכלי האישי אינו שפיר במידה כזו, שניתן לומר כי היא חייבת לזון את ילדיה הקטינים, או להשתתף במזונותיהם מדין צדקה")". (תמ"א (י-ם) 652/93 פלוניות נ' פלונית, פס"מ נה(2) 204, 215 ורשימת פסקי הדין המוזכרים שם). צרכי נתבעת 3 נאמדו בפסה"ד בכ1,200- ש"ח, והתובע לא טען כי צרכיה פחתו. השתכרותה של האם גדלה, ולפיכך הופטר הנתבע ממזונות גם במצב זה. יש בהכנסות האשה כדי לספק את צרכיה בלבד, ואין לחייבה בהשתתפות מזונות הקטינה. מאידך, הסכום בו חויב הנתבע הינו מינימלי - ואין להפחיתו. ג. תביעת המדור כאמור, השיתוף בדירת מגורי הצדדים פורק לאור פסה"ד מיום 24.11.97, ותמורת הדירה חולקה בשווה בין שני הצדדים. על כך אין מחלוקת. משפורק השיתוף ודירת המגורים נמכרה, חייב התובע במדור הנתבעות, כחלק מחיובו במזונותיהן. בעניין גודלה של הדירה החלופית קבעה הפסיקה: - "המדור החלופי צריך להיות מותאם לרמה הכללית של הדירה הקודמת, אך מבחינת מספר החדרים ניתן להביא בחשבון את העובדה שמספר הדיירים שיחיו בה, פחת". (ע"א 735/89, רע"א 504/89 נתיב נ' נתיב, פ"ד מה(3) 3). לטענת הנתבעות, הן מתגוררות כיום בשכירות בדירת 3 חדרים, בדמי שכירות חודשיים בסך 500 דולר. ביום 5.5.99 קבעתי כי הבסיס לקביעת המדור יהא על בסיס שכ"ד למדור חלופי, בסך 475 דולר לחודש. קביעה זו התבססה על סמך שלוש הצעות ממתווכים שונים, ואין סיבה לשנות מן האמור. עפ"י הפסיקה, יש לחלק את הוצאות המדור בשיעור של כשליש על הבת וכשני-שלישים על האם. (ע"א 764/87 אוהר נ' אוהר (לא פורסם)). מדור האשה עפ"י הפסיקה, לאחר פירוק השיתוף בדירת המגורים, זכאית אשה למדור חלופי, במסגרת זכותה למזונות. (פס"ד נתיב לעיל). עוד נקבע בפסיקה, בהתבסס על סע' 2א. לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט1959-, כי חלקה של האשה בתמורת הדירה שנמכרה במסגרת פירוק השיתוף, ישמש לכיסוי הוצאות המדור החלופי: - "אם תהיה בידי האשה קרן של כ70,000- דולר שהוא חלקה בתמורה בעקבות מכירת הדירה, תוכל לשאוב את הכספים הדרושים לה לשכירת דיור אחר מן הפירות שיתקבלו בידיה מן הקרן האמורה, והבעל לא יהיה חייב בתוספת של 390 דולר לחודש לכיסוי הוצאות המדור" (ע"א 596/89 לוי-חקק נ' לוי-חקק, פ"ד מה(4) 749). פסה"ד לעיל מתייחס אף להכנסה "פוטנציאלית" מן הקרן (התמורה ממכירת הדירה). מספר שנים לאחר פס"ד זה הובאה בפסיקה עמדה שונה מפי השופט טירקל לעניין התחשבות בהכנסה "פוטנציאלית" של האשה: - "אין להביא בחשבון את הפירות "הפוטנציאלים" שיכלה האשה להפיק מנכסי המלוג שלה. ... מכאן המסקנה כי בקביעת שיעור המזונות אין להביא בחשבון הכנסות פוטנציאליות אלה. זאת ועוד. מכיוון שנכסים אלה הם בבעלותה הבלעדית של האשה, זכאית היא שלא להשתמש בהם לצורך הפקת פירות. אם תשתמש בהם, וכתוצאה מכך לא תזכה בפירות, ואולי אף תפסיד חלק מן הקרן, לא יישא הבעל בהפסד, שייפול רק על כתפיה. אין הצדקה לחייב את האשה לעשות בנכסיה, כאשר הרווח הצפוי לא יהיה שלה, משום ש"ייבלע" בחישוב המזונות, ואילו ההפסד יהיה כולו שלה". (ע"א 4316/96, בש"א 8033/96 פלולי נ' פלולי, פ"ד נב(1) 394). בעניינינו, רציונל פס"ד פלולי אינו מתקיים, מאחר שלא קיים כל סיכון בהשקעת הכנסות האשה ממכירת הדירה בבנק, והאשה יכולה להפיק רווחים מן הפירות ולהשתמש בהם למדורה. זאת ועוד, מן הראוי לציין את פסק דינה של השופטת בייניש בפרשת פלולי, אשר הצטרפה לתוצאה אליה הגיע השופט טירקל, אך בהשאירה בצריך עיון את סוגיית ההתחשבות בפירות "פוטנציאליים": - "אשר לאפשרות להתחשב, במסגרת קביעת שיעור המזונות, בפירות שביכולתה של האישה להפיק מנכסיה, להבדיל מההכנסה בפועל, סבורה אני כי יש להשאירה בצריך עיון. דומה כי ראוי לדון בשאלה אם יש להבחין בין הכנסה בפועל להכנסה בכוח מפירות נכסי האישה בנסיבות שבהן הוכח כי האישה נמנעת, ללא נימוק סביר כלשהו, מלהפיק פירות באופן המקובל והנוהג לגבי נכסים מהסוג שבידיה, מתוך מטרה יחידה להגדיל את חיובו של בעלה במזונותיה". כב' השופטת שטרסברג-כהן, אף היא הצטרפה לתוצאה אליה הגיעה השופט טירקל ולהערותיה של השופטת בייניש. לאור ההסתייגויות כאמור, דעתי היא כי יש להתחשב במקרה דנן בהכנסות הפוטנציאליות של האשה מכספי מכירת הדירה, ואולם - זאת, לגבי חלקה שלה במדור בלבד. לגבי חלקו של קטין במדור, יש להפעיל את המבחנים המקובלים לגבי מזונות ילדים בכלל. אין מחלוקת, כי האשה קיבלה ממכירת הדירה סך 40,000 דולר. גם אם לטענת האשה, מסכום זה נותר לה סך 35,000 דולר, לאחר מימון הוצאות הכינוס ושכ"ט עו"ד, הרי שביכולתה לממן את מדורה שלה מהסך הנ"ל. כאמור, התוצאה באשר למדורה של הקטינה - שונה. מדור נתבעת מס' 3 מדור עד גיל 18 כאמור, התובע חייב במדור הקטינה בגובה שליש משכר הדירה החודשי, קרי: - 157 דולר לחודש. מדור לאחר גיל 18 הפסיקה קבעה, כי תמיכת הורים בילד המשרת בצבא בשירות חובה פוחתת בשני-שלישים. כאשר הילד הגיע לגיל 18 ועדיין לומד בבי"ס תיכון, אין לראות בבגרותו שינוי במצבו, וחובת המזונות בתקופת הלימודים, עד הגיוס, הנה שלמה. (ע"א 4480/93 קירשנר נ' קירשנר, פ"ד מח(3) 461). מכאן, שכאשר תגיעה נתבעת 3 לבגרות, ובהנחה שסיימה את לימודי התיכון, הרי שחובת התובע במזונותיה, לרבות המדור, תפחת לכדי שליש. הנתבעת טוענת, כי אכן יש להפחית את סכום המזונות לכדי שליש, ברם את רכיב המדור יש להותיר בשלמותו. איני מקבלת טענה זו. בפס"ד קירשנר לעיל הייתה התייחסות מפורשת אף לרכיב המדור, ורכיב זה נלקח בחשבון בקביעה כי סכום המזונות יופחת לשליש: - "גם שלטונות הצבא מניחים כי החיילים סמוכים על שולחן הוריהם, לפחות לעניין המדור בעת חופשותיהם או לגבי אלה המשרתים "קרוב לבית" ואין להם מגורים במחנה". (שם, בעמ' 476). ובהמשך (שם, בעמ' 483): - "התמיכה של ההורים בילדיהם החיילים פוחתת בשני שלישים בעת שירותם הצבאי לעומת התמיכה ערב גיוסם. בכך בא לידי ביטוי, מחד גיסא, המשך התמיכה בדיור, בביגוד, בדמי כיס ובפריטים אחרים, ומאידך גיסא הקטנת התמיכה במזון, ובפריטים אחרים" (הדגשות שלי - ו.פ). 5. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הנתבע פטור ממזונות האשה. אין שינוי בחיוב מזונות הקטינה. הנתבע ישלם למדורה של הקטינה סך 157 דולר לחודש, עפ"י השער היציג ביום החיוב. 4. מיום שתגיע הקטינה לגיל 18 או מיום סיום לימודיה בכתב יב', לפי המאוחר, יופחת החיוב במזונות ובמדור ב2/3- (יעמוד על 1/3 מסכום המקורי המשוערך). 5. תוקף פסה"ד מיום 1.1.2000. עד יום 31.12.99 יחולו החיובים הקודמים. 6. פיגורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל. 7. כל צד יישא בהוצאותיו. הפחתת מזונותמזונות