מה החשיבות של הגשת תביעה לבית דין רבני במקרה של גירושין ? האם הגשת תביעה לבית דין רבני שוללת את הסמכות של בית המשפט לענייני משפחה ? העברת הדיון בשאלת מזונות האישה לבית הדין הרבני מפאת חוסר סמכות הנובעת מכלל הכיבוד הדדי בין ערכאות שיפוט בעלות סמכות שיפוט מקבילה לפיו, לא תידרש ערכאה שיפוטית אחת לעניין שנתון לסמכותה העניינית, כל עוד נדרשת לפניה, לאותו עניין, ערכאה שיפוטית אחרת בעלת סמכות שיפוט ענינית מקבילה לה. כלל זה מוצא את ביטויו כיום, בכל הנוגע ליחס שבין ביהמ"ש לענייני משפחה וביה"ד הרבני, בסעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995. אין די בקדימות כרונולוגית כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה להיזקק לתובענה למזונות של אשה, שהוגשה בפניו אחרי הגשת תביעת גירושין 'כרוכה' לבית הדין הרבני, ע"י הבעל. על מנת לשלול את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה מלדון בתובענה כאמור, על המבקש לשלול את הסמכות, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומם של 3 תנאים מצטברים: תביעת הגירושין 'המקדימה' כנה היא. כריכת המזונות באותה תביעת גירושין 'מקדימה' נעשתה כדין. כריכת המזונות באותו תביעת גירושין 'מקדימה' כנה היא. בקשה להעברת הדיון בתביעת מזונות אשה לבית הדין הרבני צריכה להכיל מבחינת עילתה 3 מרכיבים עובדתיים: קדימות כרונולוגית. היות הכריכה כדין. היות הכריכה כנה. להלן החלטה בנושא גירושין בבית דין רבני: החלטה העובדות הצריכות לענין 1. ביום 29.6.98 הגישה המשיבה תביעה למזונות ולמדור כנגד המבקש, בשמה ובשם בנה הקטין - תמ"ש 50430/99. 2. א. בישיבת קדה"מ שנקבעה ליום 13.5.99 התייצבה המשיבה וביקשה לדחות את הדיון למספר חודשים משום נסיון שלום בית עם המבקש. ב. הדיון נדחה ליום 1.9.99. 3. א. ביום 29.8.99 הגישה המשיבה, באמצעות באת כוחה, בקשה לדחיית מועד הדיון, (1.9.99 ) לזמן קצר. הטעם לבקשה, רצונה של המשיבה להגיש תביעת מזונות חדשה ועדכנית וכן ליזום הליכים משפטיים נוספים. ב. ביהמ"ש לא נעתר לבקשה ולא דחה את הדיון תוך שהוא קובע בלשון זו: "1. אין אפשרות לדחות לזמן קצר. 2. אם בכוונת המבקשים להגיש תביעת מזונות חדשה ועדכנית וכן הליכים נוספים תמחק תביעותיה ותגיש חדשות". ההחלטה ניתנה בו ביום - 29.8.99. 4. לישיבת יום 1.9.99 לא התייצבה התובעת גם לא באת כוחה. ביהמ"ש ראה לנכון להורות, בהמשך להחלטתו מיום 29.8.99 על מחיקת התובענה. 5. ביום 5.9.99 הוגשה התובענה שבפני, למזונות מדור ודמי טיפול וכן תובענה נוספת שעניינה משמורתו של הקטין. 6. א. בבקשה שבפני טוען המבקש, כי יש לדחות את תביעת המזונות של המשיבה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. הטעם לבקשה - תביעת גירושין מקדימה אותה הגיש המבקש לביה"ד הרבני ביום 10.8.99 ובה כרך את ענין מזונות המשיבה והקטין וכן חלוקת הרכוש לרבות חלוקת המטלטלין. ב. הבקשה נתמכה בתצהיר קצר בו קובע המבקש בזו הלשון: "2.א. בתאריך 10.8.99 הגשתי תביעת גירושין כנגד המבקשת לביה"ד הרבני בת"א בה כרכתי כדין את ענין מזונות אשתי והילד וכן את חלוקת הרכוש כולל חלוקת המטלטלין (ס' 15(5)). מצ"ב עותק מתביעת הגירושין. 2.ב. המשיבים הגישו תביעת מזונות ומדור כנגדי רק ביום 5.9.99 בתמ"ש 50432/98 וזאת לאחר שביום 1.9.99 נמחקה תביעת מזונות של המשיבים בתמ"ש 50430/98. 3. משכך מסורה הסמכות לכבוד בית הדין הרבני לדון בתביעת המזונות של המשיבה". ד י ו ן 7. א. אשר למהות הבקשה שבפני מן הראוי להבהיר, את אשר ברור וידוע זה מכבר, כי אין עסקינן "בדחיה על הסף" מפאת חוסר סמכות על פי תקנה 101 (א) (2) לתקנות, שכן לבית המשפט לענייני משפחה יש ויש סמכות ענינית לדון בתביעת מזונות של אשה נגד בעלה על פי ס' 51 (א) (5) + 51 (ג) לחוק ביהמ"ש [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 וס' 2 (א) + ס' 1 (3) לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995. ב. מהות הבקשה שבפני, כמהותן של בקשות רבות זהות, המוגשות בתיקים אחרים, ענינה - העברת הדיון בשאלת מזונות האשה לביה"ד הרבני מפאת חוסר סמכות הנובעת מכלל הכיבוד הדדי בין ערכאות שיפוט בעלות סמכות שיפוט מקבילה לפיו, לא תדרש ערכאה שיפוטית אחת לענין שנתון לסמכותה הענינית, כל עוד נדרשת לפניה, לאותו ענין, ערכאה שיפוטית אחרת בעלת סמכות שיפוט ענינית מקבילה לה. כלל זה מוצא את ביטויו כיום, בכל הנוגע ליחס שבין ביהמ"ש לעניני משפחה וביה"ד הרבני, בס' 25 לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995. (ר' לענין זה מאמרו של פרופסור מ. שאווה, "על כרוך ועל כנות - הייפסק מירוץ הסמכויות בעניני מזונות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני, עיומ"ש (ב) 1972, 719, וכן דברי סגן הנשיא כבוד השופט פורת בעע"מ 81/97, פרידמן נ' פרידמן (לא פורסם) הקובע כי לא מדובר בחוסר סמכות ענינית אלא מדובר בסמכות מקבילה כאשר רק החלופה היא לביה"ד הרבני, בעוד שהאופציה היא לביהמ"ש הכללי, קרי: ביהמ"ש לעניני משפחה"). ג. מן הראוי אם כן שבבקשות כגון דא עסקינן יקפידו בעלי הדין ובאי כוחם על ניסוח מהות הבקשה והעתירה המתבקשת בה. 8. אין חולקין על כך שתביעת הגירושין שהוגשה ע"י המבקש, על כריכת המזונות שבה, הוגשה לביה"ד, כרונולוגית, לפני שהמשיבה הגישה את תביעתה למזונות לביהמ"ש לעניני משפחה. 9. הלכה פסוקה היא שאין די בקדימות כרונולוגית כדי לשלול את סמכותו של ביהמ"ש להיזקק לתובענה למזונות של אשה, שהוגשה בפניו אחרי הגשת תביעת גירושין 'כרוכה' לביה"ד, ע"י הבעל. 10. על מנת לשלול את סמכותו של ביהמ"ש מלדון בתובענה כאמור, על המבקש לשלול את הסמכות, לשכנע את ביהמ"ש בדבר קיומם של שלשה תנאים מצטברים: א. תביעת הגירושין 'המקדימה' כנה היא. ב. כריכת המזונות באותה תביעת גירושין 'מקדימה' נעשתה כדין. ג. כריכת המזונות באותו תביעת גירושין 'מקדימה' כנה היא. (לענין נטל ההוכחה/השכנוע, ר' ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, ל"ד (4), 155; בג"צ 552/83, שליו נ' ביה"ד הרבני, ל"ח (2), 67; ע"א 863/80, ברוורמן נ' ברוורמן, ל"ה (3), 729). 11. העולה מהמקובץ הוא, כי בקשה להעברת הדיון בתביעת מזונות אשה לביה"ד הרבני צריכה להכיל מבחינת עילתה שלושה מרכיבים עובדתיים: א. קדימות כרונולוגית. ב. היות הכריכה כדין. ג. היות הכריכה כנה. הבקשה ובוודאי התצהיר התומך בה צריכים לגלות עובדתית את יסודות העילה של הבקשה לאמור, להסביר בפרוטרוט את העובדות המבססות את הטענה שהכריכה כדין ובפרט את העובדות המבססות את הכנות שבכריכה - שאחרת דין הבקשה להימחק. 12. א. במקרה עסקינן, עיון קצר בבקשה ובתצהיר התומך בה מלמד, כי לבד מהקדימות הכרונולוגית אין כל תשתית עובדתית ליצירת מרכיבי העילה האחרים המבססים את התוצאה המשפטית/ הסעד של העברת הדיון לביה"ד הרבני. בקביעה, כי המבקש כרך כדין את מזונותה משיבה אין די. והיכן העובדות המבססות את כנות הכריכה? אפילו אין טענה שהכריכה נעשתה בכנות, והמילה כנות כלל לא נזכרת ! ב. בבקשה להעברת הדיון במזונות אשה לביה"ד הרבני כרוכות שאלות עובדתיות חשובות בדבר כנות התביעה וכנות הכריכה ולא רק שאלות משפטיות. ההלכות הפסוקות שניתנו בענין זה, כמו גם הספרות המקצועית בסוגיה, מלמדים אותנו, כי ההכרעה בשאלות חשובות אלה צריכה להינתן לאחר שמיעת הצדדים, וחקירתם על תצהירים מפורטים שהם הגישו, הנתבע בתמיכה לבקשתו והתובעת בהתנגדות לה. תצהיר שכזה מטעם המבקש אין בנמצא כמובהר לעיל. כל שיש בבקשה ובתצהיר - ענין הקדימות הכרונולוגית והרי הלכה פסוקה היא שאין די בכך. הוסף לכך את הכלל עליו עמדנו לעיל, כי נטל השכנוע לקיומם של שלושת מרכיבי הכריכה מוטל על המבקש כדי ללמד שדין הבקשה להמחק מחמת חוסר עילה. 13. א. אם לא די באמור לעיל אוסיף ואומר, כי נחה דעתי שכריכת המזונות נעשתה שלא כדין. לעת עשייתה ובוודאי שלא בכנות. ואסביר את דברי! ב. תביעת הגירושין על כריכותיה הוגשה ביום 10.8.99. בעת הגשתה היתה תלויה ועומדת תביעתה של המשיבה למזונותיה ולמדורה. המבקש ידע, כי תביעת הגירושין תלויה ועומדת אותה עת. אינני מאמין למבקש שהוא לא ידע "שהתיק שהגישה אשתי (המשיבה ש.ש.) לבית המשפט נשאר תלוי ועומד". הוא חוזר בדבריו בח"נ ואומר "לא זוכר מתי ידעתי שהתיק עדיין תלוי ועומד" וממשיך "אני הייתי ידעתי שהיא נמחקה כמה ימים אחרי 1.9.99" המשפט האחרון מלמד שאם הידיעה על המחיקה היתה מנת חלקו של המבקש אחרי 1.9.99 ממילא ידע הוא עד למועד זה, כולל במועד הגשת תביעת הגירושין על ידו, 10.8.99, שהתביעה תלויה ועומדת. ג. אינני מאמין למבקש גם משום שבתשובה לשאלה מדוע לא הגיע לדיון בביהמ"ש ביום 19.8.99 בענין עיכוב יציאה נגדו שהוצא במסגרת התובענה התלויה ועומדת השיב הוא כי הוא לא קיבל זימון. תשובה זו של המבקש בלתי נכונה בעליל בלשון המעטה. בפרוטוקול הדיון מוצג אישור מסירה עליו מתנוססת לתפארת חתימתו של מיום 17.8.99. ד. זאת ועוד, ביום 4.8.99 הוגשה כנגד המבקש תובענה לצו הגנה. התובענה הוגשה טרם הגשת כתב התביעה לגירושין וההזמנה לדיון שנקבע נמסרה לו ביום 6.8.99 כעולה מפרוט' הדיון של יום 11.8.99 . ללמדך שלא היתה למבקש שום סיבה לחשוב שההליכים שנפתחו כנגדו בביהמ"ש, לרבות תביעת המזונות , נמחקו או נסתיימו או שאינן תלויים ועומדים כנגדו. לדיון שנקבע במעמד שני הצדדים לא התייצב המבקש וכשנשאל בח"נ מדוע לא התייצב ענה "לא זכור לי". ה. מעבר לכך, תביעת הגירושין הוגשה באמצעות עו"ד ויש להניח שהמבקש סיפר לו על קיומם של ההליכים בביהמ"ש כנגדו ואף מסר לו פרטים על כך. בדיקה קלה בתיק ביהמ"ש היתה מלמדת, וכך אני מאמין שנעשה, שהתביעה תלויה ועומדת. 14. א. מבחינה משפטית - כריכת מזונות אשה ע"י בעל בתביעת גירושין המוגשת על ידו כאשר תביעת מזונות של האשה, שהוגשה קודם לכן, תלויה ועומדת בביהמ"ש הינה כריכה שלא כדין ואין בה כדי להקנות סמכות לביה"ד לדון בשאלה זו לעת הגשתה. הכריכה 'אינה כדין' לא במשמעות הסוגיה של תביעת גירושין חלופית לשלום בית, שבהקשר אליה נידון מונח זה, אלא במובן זה שאפשרות הכריכה הוקנתה לעת הגשתה רק כאשר כרונולוגית קודמת היא לתביעת המזונות של האשה בבית המשפט. ב. לעתים הגשת תביעת גירושין כרוכה אחרי שהוגשה תביעת מזונות של האשה לביהמ"ש נעשית מחוסר ידיעה. כשמצטרפת למעשה גם ידיעה של הבעל נפגמת לעניות דעתי גם כנות הכריכה. לשון אחר, כאשר הבעל יודע שתביעה למזונות תלויה ועומדת בביהמ"ש כנגדו, ובכל זאת מגיש תביעת גירושין ובה כורך את המזונות ואף לא מיידע את ביה"ד הרבני בקיומה של התביעה - אין כריכתו כנה. הסמכות נבחנת לעת הגשת התביעה. מאחר ובעת הגשת תביעת הגירושין היתה תלויה ועומדת תביעת מזונות של המשיבה בביהמ"ש ,תביעה עליה ידע המבקש, ממילא לא הקנה הוא סמכות לביה"ד. שונה הדבר אילו הגיש את תביעתו אחרי מחיקת התביעה למזונות. לאור כל הנסיבות המפורטות לעיל אני דוחה את הבקשה וקובע כי הסמכות לדון במזונות המשיבה מסורה לביהמ"ש לענייני משפחה. 15. א. בטרם אחתום, אתייחס לעובדה כי לאחר הגשת הסיכומים בבקשה ניתנה בביה"ד הרבני החלטה לפיה הסמכות לדון במזונות המשיבה מסורה לביה"ד הרבני. ההחלטה צורפה לתיק ביהמ"ש בהודעה של ב"כ המבקש מיום 8.2.00. ב. אמנם נכון שבית הדין הרבני האיזורי קבע בהחלטה מיום 9.1.00 כי הסמכות לדון בשאלת מזונותיה של האשה מסורה בידיו, אלא שהפסיקה בענין זה ברורה ונקיה מספיקות. בע"א 22/70 זעירא נ' זעירא, כד(1) 475, בעמ' 476 נקבע כי: "... פסק דינו של בית הדין הגדול אינו יכול למנוע מבית המשפט המחוזי את הסמכות הנתונה לו על פי חוק, והמחייבת אותו לדון גם בתביעת המשיבה למזונותיה היא". במקרה נוסף חזר ביהמ"ש המחוזי על ההלכה שנלמדה בענין זעירא הנ"ל וקבע: "בית הדין הרבני בהחליטו שיש לו סמכות ואפילו כשמדובר בסמכות ענינית ולא רק בסמכות מקומית אין הוא יכול להפקיע סמכות מבית משפט זה אם היא נתונה לו". (ב"ש 570/81, אלטר נ' אלטר , פ"מ (חיפה) מ"ב (2), 211). רוצה לומר ביהמ"ש המחוזי וכדעת ביהמ"ש לעניני משפחה, הוא שיחליט אם מנוע הוא אם לאו מלברר את התביעה שבפניו על בסיס הכללים שנקבעו בפסיקה בשאלת 'הכנות והכריכה'. אומר על כך כב' השופט פינלקמן בתמ"א 623/91, רום נ' רום פ"מ (י-מ) נ"ב (3), 181: "בכל הכבוד הראוי החלטות בית הדין הרבני בכגון דא אינן מחייבות את בתי המשפט האזרחיים אשר ידונו ויפסקו על פי הדין המחייב אותם ועל פי פסקי דין שפירשו גם הורו את הדרך שיש לילך בה". ה. עינינו הרואות שאין בכוחו של בית הדין לשלול מבית המשפט את סמכותו המקבילה ואין בכוחו לקבוע לעצמו סמכות ייחודית. בפסיקה נקבעו מבחנים באשר ליישומו של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. על בית המשפט ,ורק עליו, מוטלת החובה שבדין ליישמם בכל מקרה שמובא בפניו. התוצאה הינה, שעם כל הכבוד, אין בהחלטה של בית הדין בה הוא קובע לעצמו סמכות ייחודית מכח סעיף 3 הנ"ל כדי לפגוע בסמכותו של ביהמ"ש. על בית המשפט לבחון אם אכן התביעה והכריכה עומדים בשלושת התנאים המצטברים. הגיע ביהמ"ש למסקנה שלילית ממילא קבע הוא את סמכותו שלו לדון בתביעת האשה. כך המקרה שבפנינו. (ר' גם פסק דינה של כב' השופטת צפת בתמ"ש 89700/97, בצר נ' בצר, (לא פורסם), אשר אושר בבר"ע 20496/99, שם קובע כב' השופט פורת כהאי לישנא: "... החלטת ביה"ד הקובע שהוא בעל הסמכות לדון בנושא הרכוש אינה מחייבת את ביהמ"ש קמא, וזה מוסמך היה להגיע לכלל החלטה בדבר סמכותו שלו לאור הראיות שהיו בפניו והפסיקה אשר מנחה את התוצאה מראיות אלה". 16. סוף דבר א. הבקשה נדחית. ב. הוצאות הבקשה בסך 2,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל לחובת המבקש, לטובת המבקשת. גירושיןבית דין רבני