האם ניתן לבטל הסכם גירושין לאחר אישור הסכם גירושין בבית משפט ? בתובענה שהוגשה עתר המבקש למתן פסק-דין הצהרתי; שלפיו, יורה בית-המשפט, כי ההסכם שנחתם בין המבקש לבין אשתו ואשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט - בטל ומבוטל. בית המשפט ציין בפסיקתו כי אישור בית-המשפט להסכם יוצר מנע מסויים, על-פי החוק, מלתקוף את ההסכם בטענה של פגם ברצון. מנע זה - אין בו כדי להביא למחיקת התביעה על-הסף, אלא יש בו להטיל על שכמו של הכופר בתוקף ההסכם נטל כבד ביותר, העולה על נטל השכנוע הרגיל של מאזן ההסתברויות, המוטל במקרה של חוזה רגיל. להלן החלטה בנושא אישור הסכם גירושין בבית משפט: החלטה 1. בין בעלי-הדין מתנהלים הליכים שונים ומורכבים בבית-משפט זה; ובחלק מאותם הליכים מעורבים בעלי-דין נוספים, בני משפחותיהם המורחבות של המבקש ושל המשיבה. 2. בתובענה שהוגשה ביום 26/10/00, במסגרת תמ"ש 35246/00, עתר המבקש למתן פסק-דין הצהרתי; שלפיו, יורה בית-המשפט, כי ההסכם שנחתם בין המבקש לבין אשתו, המשיבה, ביום 23/1/94, ואשר אושר וקיבל תוקף של פסק-דין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום 3/2/94, במסגרת תמ"א 508/94 (להלן: "ההסכם") - בטל ומבוטל. במסגרת תובענה עיקרית זו, ולאחר הגשתה, הוגשה, ביום 12/11/00, הבקשה דנא, בתיק בש"א 19676/00. בית-המשפט התבקש לעכב, זמנית, את ביצועו של פסק-הדין שאישר את ההסכם; וזאת, עד לבירורה של התובענה. 3. ההסכם עיגן בתוכו, בין-השאר, את הסדרת שאלת מזונותיהם של שני בניהם המשותפים של בעלי-הדין (בת נוספת נולדה לבעלי-הדין לאחר חתימתו ואישורו של ההסכם ופנייתם להשכנת שלום-בית ביניהם). עיקר התרעומת שיש למבקש, כנלמד מבקשתו, היא על כך, שלמרות ששני הבנים (שגילאיהם כיום כ- 14 שנים וכ- 13 שנים) שוהים במחיצתו והוא זה הדואג למחסורם, בידיעתה ובהסכמתה של המשיבה; ולמרות שהוציא עבור הבנים כספים רבים, גם מעת שהמשיבה בחרה לפנות לבית-המשפט בתובענות מטעמה - בוחרת המשיבה לפנות נגדו בהליכי הוצאה-לפועל נמרצים, לאכיפת חיובי ההסכם, ובהם - תשלום דמי המזונות עבור הבנים. 4. להשלמת תמונה זו יצויין, כי עוד פנים אחרות לעניין. ביום 29/11/00 הוגשה לבית-המשפט הודעת-ערעור, מטעמו של המבקש, במסגרת תמ"ש 35249/00. שם, התבקש בית-המשפט לקבל את הערעור על החלטת ראש ההוצאה-לפועל מיום 23/11/00, שלא לעכב את ההליכים המתנהלים נגד המבקש, עד למועד הדיון בטענת "פרעתי" שהגיש; ובמיוחד, שלא לעכב את ביצוע פקודת-המאסר שהוצאה נגדו. טעם נקבע מועד לבירור ערעורו של המבקש, והוקצבו לו 15 ימים להפקדת ערבון - שאחרת, יירשם ערעורו לדחייה. החלטת בית-המשפט בעניין הפקדת הערבון ניתנה ביום 3/12/00. בד-בבד, למד בית-המשפט מהודעת-הערעור, כי הדיון בטענת "פרעתי", אותה הגיש המבקש, נקבע בפני ראש ההוצאה-לפועל ביום 31/1/01; לאמור, בעוד זמן לא-רב, יחסית. 5. נהיר וברור, כי מטרתו הראשונית של המבקש - בשני הנתיבים בהם בחר לילך - זהה היא: בלימת הליכי הגבייה הננקטים נגדו, מצד המשיבה, במסגרת לשכת ההוצאה-לפועל, בעניין מזונותיהם של הבנים. 6. ואולם, קיים הבדל מהותי בין ההליך, נשוא דיוננו כאן (עיכוב ביצועו הזמני של פסק-הדין שאישר את ההסכם - וזאת, במסגרת בירור תובענה למתן פסק-דין שיצהיר על ביטולו של ההסכם), לבין ההליך האחר (ערעור על החלטת ראש ההוצאה-לפועל, שלא לעכב את הליכי הגבייה הננקטים מכוחו של פסק-הדין שאישר את ההסכם, ואשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה-לפועל). בעוד שבהליך האחר מתבקש סעד מוגבל, יחסית - עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה-לפועל, שם נאכף-כאמור - חיובו של המבקש במזונות שני הבנים - הרי שבהליך קא עסקינן, הסעד המתבקש הינו רחב ביותר: עיכוב ביצועם של כל חיובי פסק-הדין, שאישר את ההסכם בין בעלי-הדין. ועוד זאת: במידה שתתקבל התובענה העיקרית שהגיש המבקש, להצהיר על ביטולו של ההסכם - כי אז יימוגו הליכי ההוצאה-לפועל, אשר ננקטו מכוחו - והכל, מיניה וביה וכפועל-יוצא. לעומת זאת, תקיפת הליכי הגבייה בלשכת ההוצאה-לפועל מתבססת, הלכה למעשה, על הטענה, כי חל שינוי בנסיבות, עקב כך שהבנים עברו להתגורר עם אביהם, המבקש; ועל-כן, אין כל טעם והצדקה לכך שהמשיבה, האם, תמשיך לגבות את דמי-המזונות שהושתו על המבקש כלפי הבנים, מכוחו של ההסכם. יושם אל-לב: טענותיו של המבקש בבקשתו לעיכוב הזמני של פסק-הדין הן, כי נפלו פגמים קשים וחמורים בכריתתו של ההסכם, שהובא לאישורו של בית-המשפט המחוזי; וכי - מבלי למעט מהטענה הראשונה - הפרה המשיבה את המוסכם. ברי, כי טענות ממין דא טעונות חקירה ודרישה נרחבות וממצות. אין הן מסוג הטענות האפשריות לבירור בהליך ביניים. כל אותן טענות - מקומן להתברר במסגרת שלב הבאת הראיות ושמיעת העדים בתיק העיקרי. ודומה, כי לאור הרוח הרעה הנושבת בין בעלי-הדין, כמובהר בפתח דברינו כאן - לא יהא מנוס מהגיע לאותו שלב. המבקש, בבקשתו, והמשיבה, בתגובתה לבקשה - הרחיבו, הרחבה רבה, בטיעונים העובדתיים, איש לשיטתו ולגירסתו. ואולם, אין בית-המשפט רואה לנכון ולמוצדק להזקק לבירור האמת העובדתית, בשלב דהאדנא. טענותיהם כבדות-המשקל של בעלי-הדין ופרקליטיהם המלומדים ייבחנו בשלב הראוי. ובל נקדים מוקדם למאוחר. 7. מבלי שנחווה דעתנו לעניין סיכויי ערעורו של המבקש להתקבל (וכמובהר לעיל, הערעור אף טרם בשל לשמיעה, באשר לא הופקד, עדיין, הערבון עליו ציווה בית-המשפט) - ניתן לקבוע, נחרצות, כי נטל זה - קל מהנטל הרובץ לפתחו של מי שמבקש לבטל הסכם, אשר קיבל גושפנקא של בית-משפט, עוד לפני כשבע שנים, בקירוב, והפך לפסק-דין חלוט. 8. ואכן, בא-כוחו הנכבד של המבקש התקשה להצביע על מקור הסמכות של בית-המשפט לעכב ביצועו של פסק-דין, שלא במסגרת הליך של ערעור. אמנם, בית-המשפט הופנה בבקשה אל מקור סמכותו הכללית ליתן סעד, כנלמד מלשון סעיף 75 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, הקובע כי "כל בית-משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק-דין הצהרתי, צו-עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו"; אלא שדומה כי יש מקום לעשות שימוש זהיר ב"סעיף-סל" זה, ובמיוחד - באותם מקרים בהם עוגנו הסדרים בדין, גם אם הסדרים שליליים (להבדיל מ"לאקונות"). שהרי, ממה נפשך? הכללים בדבר עיכוב ביצוע מצאו מקומם במסגרת תקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בפרק העוסק בערעור (וראה סימן י' בפרק ל' לתקנות, שכותרתו "עיכוב ביצוע וסעד זמני" - תקנות 471-466). עיכוב ביצוע אפשרי, בנוסף, גם על-פי חוק ההוצאה-לפועל, התשכ"ז - 1967, והתקנות שהותקנו מכוחו, אך הסמכה זו שניתנה לראש ההוצאה-לפועל מצטמצמת למקרים מעטים בלבד, שחלקם אף אינם בגדר "עיכוב", אלא - לכל היותר - בגדר "השהייה". נראה כי שתיקת מתקין התקנות בנוגע לאפשרות עיכוב ביצוע במסגרת תובענה שאינה ערעור - אינה מקרית. בא-כוח המבקש לא הצליח להפנותנו לפסיקה תקדימית מחייבת שיצאה מלפני בית-המשפט העליון, ממנה ניתן יהיה ללמוד על אפשרות עיכוב ביצועו של פסק-דין, שלא תוך הליך של ערעור. אמת היא, שנמצא בבקשה להיאחז בדברים שנאמרו מפי כבוד השופט ע' זמיר בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב [המ' (ת"א) 2390/90, פ"מ נא (1) 344]; ברם, גם מדברים אלה, שיכולים להנחותנו, אך אין הם בגדר הלכה מחייבת - ניתן ללמוד, כי "ככלל, בתי-המשפט אינם נוטים לעכב ביצועם של פסקי-דין אלא מטעמים מיוחדים". ועוד נוסיף ונאמר. דברי כבוד השופט זמיר צומצמו לעניין עיכוב ביצועו של פסק-דין למזונות. לעומת זאת, בענייננו, עתר המבקש לעיכוב ביצועו של פסק-הדין, כולו. אותו פסק-דין מלמדנו, כי חופן הוא בחובו הסכמות שונות, בענייני רכוש וממון, מזונות למשיבה, משמורת הבנים והגירושין. אין המבקש דורש את עיכוב ביצועו של החלק הנוגע למזונות הבנים, בלבד - אלא גם את שאר חלקיו של ההסכם. 9. לצורך הפולמוס וכדי להפיס דעתו של המבקש, נצא גם אנו מן ההנחה (המוטלת כאמור, בספק), כי ניתן להורות על עיכוב ביצועו של פסק-דין, גם במסגרת תובענה שאינה ערעור. נבחן את המבחנים, כפי שהותוו בפסיקה, לעניין עיכוב ביצוע, בשינויים המחוייבים. הלכה היא, כי בית-המשפט יבחן שניים אלו: האחד - מה מידת הסיכויים שיש למערר (לתובע) להצליח בערעורו (בתביעתו); והשני - אם יהא זה מן הנמנע, או קשה מאד, להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכה המערער (התובע) בערעור (בתובענה), לאחר שבוצע פסק-הדין. וראה: ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ, ואח' נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא (1) 713, 715; ב"ש 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ, ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג (2) 172, 174; ב"ש 3158/91 פלאטו-שרון, ואח' נ' קומפני פריזיין דה פרטיסי פסיון, ואח', פ"ד מה (5) 499, 504. כמו כן, ישקול בית-המשפט את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתגרמנה לכל-אחד מהצדדים, אם תתקבל הבקשה או תדחה, את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם. וראה: ב"ש 396/86 שטיין נ' חזן, ואח', פ"ד מ (3) 133, 136; רע"א 214/88 טוויל נ' דויטש, פ"ד מד (3) 752. כשכפות המאזניים מעויינות ולשני הצדדים עלול להגרם נזק שיקשה מאז לתקנו - אין לעכב את ביצוע פסק-הדין. וראה: בש"א 219/96 ישקר בע"מ נ' חברת ההשקעות דיסקונט, פ"ד מט (5) 284. תנאי לשקילה ולאיזון האמורים הוא שהחייב, המבקש את עיכוב הביצוע, יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו, הן בדבר העדר יכולתו לשלם את חובו והן באשר לנזקים שייגרמו כתוצאה ממימוש הנכסים, מהותם ואפשרות תיקונם. וראה: ע"א 367/84 שובינסקי נ' קונטרנס גזלשפט פיר קונטיינרוורקר מ.ב.ה., פ"ד לו (2) 304. 10. ומהלכה -למעשה. לשאלת סיכויי הצלחת התובענה להתקבל - נפנה אל האמור בתובענה. שם, נלמד כי המבקש טוען לפגמים ברצון, עובר לחתימת ההסכם ואישורו בבית-המשפט המחוזי; וכן, להפרת המוסכם, מאוחר יותר, על-ידי המשיבה. אישור בית-המשפט להסכם יוצר מנע מסויים, על-פי החוק, מלתקוף את ההסכם בטענה של פגם ברצון. מנע זה - אין בו כדי להביא למחיקת התביעה על-הסף, אלא יש בו להטיל על שכמו של הכופר בתוקף ההסכם נטל כבד ביותר, העולה על נטל השכנוע הרגיל של מאזן ההסתברויות, המוטל במקרה של חוזה רגיל. וראה, לעניין זה: ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו (3) 421; ע"א (ת"א) 764/89 פלוני נ' פלונית, פ"מ תשנ"ו (1) 226; הנה-כי-כן, בבוא המבקש לטעון טענות בדבר פגמים ברצון, ועוד כשבע שנים לאחר חתימת ההסכם - הציב הוא לעצמו רף גבוה ביותר; ובוודאי שאין לומר שטיעון זה יכול להצביע על סיכויים גבוהים לקבלת התובענה. טענתו האחרת של המבקש היא, כי המשיבה הפרה את ההסכם הפרה יסודית. לעניין זה, מצביע הוא על כך, שבסעיף 6 להסכם נקבע, כי בתוך שלושה חודשים מקבלת ההודעה על הגירושין תפנה המשיבה את הדירה, עם הילדים, ותעבור להתגורר בשכירות. ניתן להטיל ספק, האם אי פינוי הדירה על-ידי המשיבה (בהנחה שזהו המצב העובדתי) עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם והקמת זכות למבקש לתבוע את ביטולו של ההסכם (ונזכיר, שוב, שעסקינן בפסק-דין, לכל דבר ועניין, שניתן לכוף את הוראותיו בדרכים שנקבעו לשם כך בדין). עולה מהמקובץ - שיש לומר, הגם כי בזהירות רבה, שסיכויי התביעה להתקבל אינם "זועקים לשמיים" (ולא נכחד מעיני בית-המשפט, כי בשלב דיוני זה נבחנת הזכות הלכאורית). בית-המשפט גם לא השתכנע, כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בתביעתו ופסק-הדין השריר וקיים כיום לא יעוכב. לשיטתו של המבקש עצמו, המשיבה הינה בעלת זכויות ונכסים, כך שכל סכום שישלם על-חשבון המזונות, עד למתן פסק-הדין בתובענה שהגיש - יוכל הוא להפרע בגינו מהמשיבה, אם תביעתו תתקבל. 11. ואלה התוצאות: א. הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין שניתן ביום 3/2/94 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - נדחית; ב. המבקש יישא בהוצאות הבקשה וישלם למשיבה סך של 2,500 ש"ח, בצירוף מע"מ; וכן, הפרשי ריבית והצמדה, כחוק, מהיום ועד התשלום המלא, בפועל. חוזהגירושיןהסכם גירושיןשאלות משפטיותביטול חוזה