בית המשפט פסק כי כאשר בחברה חדלת פירעון עסקינן, מחייב האינטרס הציבורי דווקא להימנע מהתרת הגשתן של תובענות ייצוגיות כנגד החברה. להלן החלטה בנושא תביעה ייצוגית נגד חברה בפירוק: החלטה במסגרת הליך זה נתבקשתי ע"י המבקשים כי אתיר להם להמשיך ולנהל הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המבקשים כנגד חברות הכבלים, ו"תבל" ביניהן (ת.א. 2044/02; להלן: "הבקשה לאישור תביעה ייצוגית"). עילתה של אותה בקשה בטענה לפיה חברות הכבלים לא ספקו את שירותיהן ל"תושבי הפריפריה", כהגדרתם באותה בקשה, במועד בו היו מחוייבות לעשות כן, לשיטתם של המבקשים. הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 28.8.2002 - כארבעה חודשים לאחר שניתן צו הקפאת ההליכים כנגד "תבל". עצם הגשת הבקשה, ללא אישורו של בית משפט זה, שעה שהובהר היטב למבקשים כי החברה נתונה תחת צו הקפאת ההליכים, די בה כדי להביא למחיקת הבקשה על הסף. אך בכך לא סגי. ביום 11.9.2003 אושר הסדר הנושים של תבל, שסעיף 54 לו קבע כדלהלן: "עם כניסתו לתוקף של הסדר זה, יראו כל הצדדים להסדר זה שהם נושים או בעלי מניות של החברה כמי שויתרו באופן סופי ומוחלט על כל תביעה וטענה מכל סוג שהוא שיש להם כלפי מי מהחברות... שעילתה קדמה למועד הקפאת ההליכים, וזאת בין אם עילת תביעה כאמור הוסדרה בהסדר זה ובין אם לאו..." סעיף 57 להסדר הנושים קבע כך: "בלי לגרוע מהאמור לעיל, יחול הויתור על כל התביעות וההליכים שנפתחו בבתי המשפט נגד החברות...שעילתן קדמה למועד צו הקפאת ההליכים, בין אם תביעות או הליכים כאמור הוגשו בדרך של תביעה רגילה, תביעה ייצוגית או הליכי צד ג', או בכל דרך אחרת ("תביעות מופסקות") ותביעות מופסקות כאמור יתבטלו ויופסקו עם כניסתו של הסדר זה לתקפו. להסרת ספק יובהר כי התביעות המופסקות כוללות גם את כל ההליכים והתביעות שנפתחו נגד החברות או מי מהן, אשר לא הוגשה לנאמן הוכחת חוב בגינם, אלא אם יקבע בית המשפט, לבקשת התובע או המבקש באותם הליכים, בבקשה שתוגש לא יאוחר מ-30 יום מיום אישור הסדר זה ע"י ביהמ"ש, כי המדובר בתביעה או הליך בר תביעה בפירוק וכי יש להתיר לתובע או למבקש להמשיך בהם..." (ההדגשות שלי - ו.א.) רשימת "התביעות המופסקות" צורפה להסדר הנושים, כנספח ז', והבקשה לאישור התביעה הייצוגית נמנתה על ההליכים המפורטים בה. אין חולק כי הסדר הנושים הובא לידיעת המבקשים אשר יכולים היו לפעול על פי הוראות סעיף 57 הנ"ל, ולפנות בבקשה מתאימה לבית משפט זה. תחת זאת, בחרו המבקשים - וטעמיהם עמהם - שלא לפנות בבקשה כאמור במועד שנקצב לכך והגישו את בקשתם זו רק ביום 12.2.2004, משמע - באיחור של כארבעה חודשים. המבקשים לא הגישו בקשה להארכת המועד שנקצב. אין צורך להכביר במילים בדבר חשיבות סופיותו של הסדר נושים, ומתן הזדמנות לחברה להמשיך בדרכה החדשה, מבלי שיהא עליה להדרש לחובות עבר שקדמו לצו הקפאת ההליכים, ולא מצאתי בטענות המבקשים כל טעם אשר יצדיק חריגה מכלל זה. מן הראוי להזכיר עוד כי "תושבי הפריפריה" קיבלו את שירותי חברות הכבלים כבר בשנת 1999. משמעות הדבר היא כי עילת התביעה כנגד החברות נתגבשה - לכל המאוחר - כבר אז, זמן רב קודם להקפאת ההליכים. השתהותם של המבקשים בהגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית, כמו גם השתהותם בהגשת הבקשה שבפני, היה בה כדי להביא לשינוי לרעה במצבם של יתר נושי החברה - אילו הייתי נעתרת לבקשתם, וגם מטעם זה אני רואה לנכון לדחות את הבקשה, ומשכך, אף איני נדרשת ליתר המחלוקות שבין הצדדים. עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אציין כי ככלל סבורה אני כי יש ממש בדעתו של הכנ"ר, לפיה אין להתיר הגשת תובענות ייצוגיות כנגד חברה המצויה בהליכי חדלות פרעון, אלא במקרים חריגים. על מטרתה של התובענה הייצוגית עמדה השופטת שטרסברג-כהן בפסק הדין בעניין דנ"א 5712/01 יוסף ברזני נ' בזק - חברה ישראלית לתקשורת, תקדין-עליון 2003(1)847 ,בעמ' 871: "במובן הרחב נועדה התובענה הייצוגית למנוע עשיית עושר ולא במשפט על-ידי גופים כלכליים רבי עוצמה וכוח, המרכזים בידם ייצור תעשיה ושירותים לצריכה המונית, על חשבון "האדם הקטן" הנזקק לאותם גופים שאת מוצריהם או את שירותיהם הוא צורך. היא מהווה גם אמצעי לאכיפת החוק במישור האזרחי. האפשרות הניתנת לצרכן היחיד לתבוע בתובענה ייצוגית בשם קבוצת הצרכנים האנונימית שנפגעה מהפרת החוק, מגשימה אכיפה ראויה ומונעת מצב של תת-אכיפה הפוגעת בצרכן הבודד, בקבוצת הצרכנים ובציבור בכללותו ... התובענה הייצוגית משרתת גם אינטרס ציבורי של יעילות וחיסכון במשאבים ומונעת חוסר אחידות בפסיקת בתי המשפט בתביעות אישיות דומות" על אלו יש להוסיף מדבריו של השופט מ' חשין, אשר ציין בעמ' 854 לאותו פסק הדין, בהאי לישנא: "כפי שהכל יודעים - ועמדנו על-כך - כלי התובענה הייצוגית כלי רב-ערך ורב -חשיבות הוא. ואולם בראש ובראשונה - ובכך עיקר - כלי רב-עוצמה הוא. ואמנם, כוחה הסינרגטי של התובענה הופך אותה לנשק בלתי-קונוונציונלי, ואין פלא בדבר שמהלכת היא אימים על עוסקים למיניהם. בשל כך - בעיקר בשל כך - שומה עלינו לטפל בתובענה הייצוגית בזהירות יתרה, משל היתה רימון-יד שניצרתו נשלפה מגופו. שמחנו על לידתה של התובענה הייצוגית, שהרי ב"מאזן -האימה" שבין עוסקים וצרכנים - בייחוד בחברה כשלנו, שבה "יהיה בסדר" ו "סמוך" - ראויים הם צרכנים שיינתן בידיהם כוח שאחרת אין להם כלפי עוסקים." סבורתני כי מרגע שנקלעה חברה לחדלות פרעון שוב אין עומדים כל אותם הרציונלים העומדים בבסיסו של מכשיר התובענה הייצוגית. אל מול ציבור הצרכנים אשר נפגע, לכאורה, מהתנהגותה העסקית של החברה, עומדים עתה נושיה האחרים של החברה, אשר נפגעו גם הם ממעשיה וממחדליה השונים. כנגד אלו אין כל מקום להשתמש ב"נשק בלתי קונוונציונאלי" כגון תובענה ייצוגית. יתרה מכך, התביעה הייצוגית הינה כלי דיוני, אשר נועד לרכז תחת קורת גג אחת עילות תביעה של צרכנים רבים. עמד על כך השופט חשין בציינו, בעמ' 853 לפסק הדין בעניין ברזני נ' בזק הנ"ל: "ההסדר של הגשת תובענה ייצוגית הוא הסדר דיוני במהותו. הוא מאפשר צירוף תביעות אישיות של תובעים רבים, מרביתם אינם ידועים, לתובענה אחת. העובדה שלתובענה הייצוגית השלכות רבות במישורים שונים אינה נוטלת ממנה את אופייה הדיוני שהוא אופייה הבסיסי." הליכי חדלות הפרעון בכלל, והקפאת ההליכים בפרט, מכילים הסדרים דיוניים יחודיים, שתכליתם בירור מהיר ויעיל של מצבת הנשייה של החברה ושל המחלוקות הקשורות בה, תחת קורת גג אחת - היא בית המשפט של פירוק. זאת על מנת לחסוך במשאביהם של כלל הנושים, ועל מנת למנוע עיכוב מיותר בפרעון חובות החברה, עיכוב אשר השלכותיו הכלכליות על הנושים - ברורות. ניהול הליך של תביעה ייצוגית עשוי לגרום לסרבולם ולהתארכותם של הליכי חדלות הפרעון, וזאת בשעה שחלק גדול מהתובעים בתובענה הייצוגית, אינם ידועים כלל, וספק אם יגלו עניין בהליך, בעוד שלעומתם ניצבים נושיה הרבים של החברה, אלו שחובותיהם ידועים ומגובשים, והם נאלצים להמתין עם פרעון חובותיהם עד לסיום בירור כל אותן תביעות שטרם באו לעולם, וספק אם כלל יבואו. ר', לעניין זה, בש"א (תל-אביב-יפו) 23024/01 עמותת קו חם לצרכן נ' עו"ד א.שרף ועו"ד ח.דורון, תקדין-מחוזי 2002(1)814, בעמ' 815, שם ציינתי: "חוסר ההגיון במתן אישור לניהול הליך שכזה, וקל וחומר למתן אישור ערעור עליו, הוא שמטרת הליך הפירוק, בראש ובראשונה, הוא פיצוי הנושים. התובע שלפנינו איננו נושה. אין בידיו חוב מוכח או פסק דין. תביעתו זקוקה לראיות שאכן התנהגותה של הנתבעת הייתה שלא כדין, נושא השנוי במחלוקת. זאת אף ביחס לסכום הנמוך שהתובע תובע עבור עצמו. את הליך התביעה הזה יכול התובע לנהל מול המפרק על דרך הוכחת חוב." המסקנה הינה, אם כן, שכאשר בחברה חדלת פרעון עסקינן, מחייב האינטרס הציבורי דווקא להמנע מהתרת הגשתן של תובענות ייצוגיות כנגד החברה. יצויין, לעניין זה, כי על פי סעיף 35ב'(3) לחוק הגנת הצרכן, אחד התנאים לאישור הגשתה של תובענה ייצוגית הוא כי "התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". לאור כל השיקולים שהובאו לעיל, נראה כי תובענה ייצוגית אינה בהכרח הדרך היעילה וההוגנת ביותר לדון במחלוקת שבין ציבור צרכני לבין חברה בפירוק. בנוסף על האמור לעיל - ובחזרה לענייננו - יש להדגיש כי עובר ליום תחילת הקפאת ההליכים, ממילא לא אישר בית המשפט הדן בדבר להגיש את התביעה כתובענה ייצוגית. משכך, החזיקו המבקשים, לכל היותר, בעילת תביעה אישית, בעטייה היה עליהם להגיש תביעת חוב לנאמן. תביעת חוב כזו לא הוגשה, כידוע, וממילא חלף זה מכבר המועד להגשתה. סופו של דבר, מכל הטעמים שצויינו לעיל, אין לי אלא לדחות את הבקשה. המבקשים, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות הנאמן ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. תביעה ייצוגיתפירוק חברה