בית המשפט ציין בפסיקתו כי להבדיל משכר מימוש וחלוקה לנושים, הרי שכאשר בשכר ניהול עסקינן, אין התאמה מדויקת בין שכר הטרחה לבין הדיבידנד המשולם לנושים בסופו של יום, ואף אין התאמה הכרחית בין תקבולי הניהול לבין מידת ההשקעה הנדרשת מבעל התפקיד. תתכן חברה קטנה יחסית אשר מלאכת ניהולה מורכבת ביותר, ולעומתה חברה גדולה ומרובת תקבולים אשר מלאכת ניהולה מורכבת פחות. להלן החלטה בנושא שכר טרחת נאמן: החלטה מונחת בפני בקשת הנאמן לנכסי וביצוע הסדר הנושים של תבל תשדורת בינלאומית בע"מ, גוונים טלויזיה בכבלים בע"מ, וגוונים קריות טלויזיה בכבלים בע"מ (להלן: "הנאמן" ו"החברות", בהתאמה), לקצוב את שכר-טרחתו. שתי הסוגיות המרכזיות עליהן נסבה הבקשה הינן: א. בקשתו של הנאמן "להשלים" את שכר הניהול לו זכה בעבר, ששולם לו בדרך של תשלום חודשי בסך 50,000 דולר, בסך כולל של כ-600,000$ נוספים, בכדי להשוותו לשכר הניהול אשר היה משולם, לו קיבל שכר ניהול לפי דרך החישוב שבתקנות החברות (מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם). זאת, בין היתר, בשל שעות העבודה הרבות שהשקיעו הוא וצוותו בתיק, העולות לטענתו לכדי 10,000 שעות עבודה, וכן לאור הצלחתו של הסדר הנושים - קרי, על דרך "מעין תוספת מאמץ מיוחד". ב. בקשתו של הנאמן לפסוק לו, בנוסף לשכר הניהול ה"מעודכן", גם שכר מימוש, בגין מימוש אחזקות החברות בחברות גלובלקול ונטוויז'ן, בסך נוסף של כ-1.5 מיליון ₪. לטענת הנאמן (שלא נסתרה), עלות שכר הניהול המגיע לו יבוא על חשבון חלקם של הנושים המובטחים בלבד. מוסיף הנאמן ומבהיר, כי הנושים המובטחים הסכימו, פה-אחד, לתוספת זו של שכר ניהול, ולתשלומו על-ידם. לעומת זאת, שכר המימוש אמור לבוא, על חשבון הנושים הבלתי מובטחים, כפי שהבהיר הנאמן אף בדרך בה ניסח את סעיף 4.4 להסדר, ולקזז כ 1.1% מן הדיבידנד שיקבלו. דיבידנד זה מתקרב, עבור רוב הנושים הלא מובטחים הרגילים, שאין ברשותם תניות שימור בעלות ואמצעי הגנה מיוחדים אחרים, ל-30%, כאשר הנאמן מעיר, כי השיעור עשוי לעלות ל-40% בהמשך, בשל הסיכוי לקבלת החזרי מע"מ. כונס הנכסים הרשמי תומך בעמדת הנאמן (לרבות הבקשה לקבל שכר ניהול ושכר מימוש גם יחד), מלבד מהערה כי יתכן וראוי לקזז מעט משכר המימוש הנוסף בגין העזרות רבה בשירותים משפטיים (אשר אף עלותם החודשית עמדה על כ-50,000 דולר לחודש). מאידך גיסא, הונחו בפני גם עמדותיהם של נושים בלתי-מובטחים, הקובלים על שיעורו החריג של השכר לו זוכה הנאמן, בעוד שהם אינם אמורים לזכות אלא בשיעור קטן מסך חובם. אקדים ואומר, בטרם אגש להכריע לגופו של עניין; אין ספק, כי עניין לנו באחד מתיקי הקפאת ההליכים הגדולים, החריגים והמורכבים ביותר שנשמעו בפני בית המשפט בשנים האחרונות; התיק עירב צורך בניהול מאסיבי בהיקף עצום, עם בעיות משפטיות ומשאים-ומתנים סבוכים, והשפעתו האפשרית חרגה מכלל הצדדים הישירים לו, ונגעה לחלק משמעותי מן הציבור במדינת ישראל. לעניין זה, אין לי אלא לשבח את העבודה המאומצת שעשו הנאמן וצוותו, בכל התחומים שדרש מהם תיק מורכב זה, ועל הדרך בה הביאו אותו לסיום מוצלח. אמנם, עבור חלק גדול מן הנושים הבלתי מובטחים הוא מוצלח באופן יחסי בלבד, אולם דומה כי אין מקום למחלוקת, כי לו היתה תבל מגיעה לכינוס או פירוק, היה מצבם של נושים אלו גרוע פי כמה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת החלטתי זו; 1. אין ספק, כי חישוב מתמטי של שכר-הניהול המגיע לנאמן לפי התקנות, עשוי לזכותו בסכום הנוסף בן 600,000 דולר הנדרש על-ידו. אלא, שאין להתעלם אף מן הבעייתיות המרובה אשר עשויה להגרם בשל הצמדות לתקנות; זאת, בעיקר במקרים חריגים של הקפאות הליכים גדולות, בהן מדובר בחברות ענק המגלגלות סכומים עצומים. מן הראוי לתת את הדעת, כי שכר הניהול לפי תקנה 7(א), בניגוד לאפשרות לשכר ניהול נוסף לפי תקנה 7(א)(1), אינו תלוי ברווחים או אף במאמץ המיוחד שהשקיע הנאמן בכדי "להחזיק בהגה"; במקרים רבים, עניין לנו בתשלום הדומה, כמעט, למעין "מס מחזור", שגובה בעל התפקיד על חשבון הנושים, בלא קשר הכרחי להישגיו בסופו של יום. לבעייתיות אשר יכולה להגרם בגין שכר הניהול, דווקא ובעיקר בתיקים הסבוכים והמורכבים, התייחס כב' השופט לויט בעבר, בהחלטתו בפש"ר 717/97, עניין גבור סברינה, כאשר הדברים נאמרו כבר כמעט לפני שנתיים: "רצוני להוסיף שהתקנות, הן המקוריות והן התקנות החדשות נועדו לשמש מסגרת לבקשה ולקביעת שכ"ט ראוי לבעלי תפקיד. במקרים שבהם הסכומים המתקבלים מהתחשיב שעל פי התקנות חורגים מן הסביר, אין לצפות שבימ"ש יאשר שכ"ט בשיעור לא סביר רק משום שכך מתקבל מחישוב אריתמטי" (ההדגשות שלי - ו.א). יוצא, כי בית המשפט זכאי ואף חייב, במקרים המתאימים, להשתמש בסמכותו שלפי תקנה 13א לתקנות השכר, ולהקטין את שכר-הטרחה הנראה מוגזם, וזאת בלא שהדבר יחשב כ"סנקציה" בשל תפקוד לקוי של בעל התפקיד, נהפוך הוא. זאת ואף זאת; בעבר, התייחסתי אף אני בפירוט לבעייה זו, בהחלטתי בפש"ר 1739/02, בש"א 20241/02, בעניין שכר הטרחה של הנאמן לנכסי חברת פויכטוונגר תעשיות בע"מ, כדלקמן: "להבדיל משכר מימוש וחלוקה לנושים, הרי שכאשר בשכר ניהול עסקינן, אין התאמה מדוייקת בין שכר הטרחה לבין הדיבידנד המשולם לנושים בסופו של יום, ואף אין התאמה הכרחית בין תקבולי הניהול לבין מידת ההשקעה הנדרשת מבעל התפקיד. תתכן חברה קטנה יחסית אשר מלאכת ניהולה מורכבת ביותר, ולעומתה חברה גדולה ומרובת תקבולים אשר מלאכת ניהולה מורכבת פחות. המצב בו עסקינן הינו בעייתי, ותוצאותיו קשות מאד עבור נושי החברה; בעוד שהסך הכללי שיכנס "ברוטו" לקופה עשוי להגיע, לכל היותר, לכ-30 מיליון ש"ח, ואין כל בטחון כי הנושים הבלתי מובטחים יפרעו כדי מלוא חובם. בין כה ובין כה, הרי שבעלי התפקיד ועוזריהם גובים מסכום זה אחוזים ניכרים. שכר הטרחה המבוקש, אשר איננו שכר-טרחה סופי ואיננו כולל את עלותם הגבוהה של בעלי התפקיד, מתקרב ל 1.2 מיליון ש"ח. דומה, כי בעיה זו מחייבת מחשבה מחדש על הדרך בה יש לנהוג בבקשות שכר-טרחה של בעלי תפקיד" (ההדגשות אינן במקור - ו.א). מן הראוי להוסיף ולציין, כי אף בעניין פויכטוונגר, דובר בתיק מורכב ורחב-היקף במיוחד, שהטיל על הנאמן להתמודד עם אשכול חברות מסועף, שנעשו בו לכאורה מעשים שלא כדין, מתוחכמים ומזיקים ביותר על-ידי חלק מבעלי השליטה הקודמים. 2. זאת ועוד; לצד, ובנוסף, לבעיה זו, קיימת ההוצאה הנוספת הכרוכה בהסתייעות בשירותים משפטיים ששכר הנאמן, ואשר עלותם, בנסיבות המקרה דנן, הגיעה לכ-50,000 דולר בחודש. העזרות בשירותים משפטיים יקרים הוכרה, במפורש, כשיקול רב-משמעות, העשוי להביא לצמצום שכר הטרחה של בעלי התפקיד, זאת במיוחד אם, כפי שהיה בעניין פויכטוונגר, התקרבה העלות ל"עלות בעל תפקיד נוסף". דומה, כי לאור הסכום הקבוע והגדול לו זכו יועציו המשפטיים של הנאמן בנסיבות המקרה הנוכחי, הרי שאין להתעלם מכך אף בענייננו אנו. מאידך גיסא, לא נעלמה מעיני בית המשפט, כאמור בראשית החלטתי זו, מורכבותו המיוחדת של התיק, אשר דרשה בלא ספק מן הנאמן לעסוק בניהול מורכב, יומיומי ומאומץ לאורך כל התקופה, ואין לומר בנסיבות המקרה כי עניין לנו אך ב"מס מחזור" של בעל-תפקיד, אשר נהנה מניהול שוטף של חברה עליה הופקד, בלא שנזקק למאמץ ניכר בכדי להבטיח את אותו ניהול. לעניין זה, יפה הפירוט הרב שבבקשת הנאמן; הדברים ידועים, ואין טעם לחזור עליהם בשנית. 3. חרף המאמץ הרב והנסיבות החריגות, הרי שיתכן מאד ולא הייתי מאשרת את השלמת שכר הניהול בהיקף כה גדול, זאת לאור העובדה כי שכרו החודשי של הנאמן אמור היה לגלם בחובו רכיב שכר זה, כפי שהוסכם מראש, עם תחילת ההליכים בתיק. כך נעשה אף בתיקים מורכבים אחרים, כגון פירוקו של הבנק למסחר, ואין בעבודה מאומצת ורבת-שעות לשכעצמה בכדי לחרוג מכך. אלא, ששני שיקולים נוספים אשר הועלו בבקשה שכנעו אותי לחרוג מעמדתי זו, ולאשר את השלמת שכר הניהול: א. ההבהרה המפורשת, כי שכר הניהול הנוסף לא בא אלא על חשבון הנושים המובטחים, בהסכמתם, ולא נגרע מחלקם של הנושים הרגילים. אין צורך להכביר מילים על חשיבותו של שיקול זה, באשר חלק עיקרי מן הבסיס להלכות המצמצמות את שכר הניהול לא נובע אלא מפגיעת שכר ניהול גבוה בנושים הרגילים, אשר זוכים מניה וביה רק לחלק קטן יחסית מחובם. לעניין זה, אין בידי לקבל את טענת הנושים המתנגדים, כי ראוי שסכום נוסף זה ינתן להם, ולא לכיסו של הנאמן. לעניין זה יוער, כי אף אם הנאמן היה מוותר על סכום זה, לא היה הוא מגיע אל הנושים הרגילים, אלא נותר אצל הנושים המובטחים. ב. העובדה, כי הנאמן לא ביקש תוספת מאמץ מיוחד, חרף העובדה כי אין ספק שהיה זכאי לתוספת כזו, בשיעור נכבד למדי - פועל יוצא מנסיבות התיק, ומהצלחתו של הנאמן. אי לכך, ניתן לראות במידה רבה את השלמת שכר הניהול כתוספת מאמץ מיוחד, אשר נוכח נסיבות המקרה והסכמת הכונס הרשמי, אין מניעה מלאשר אותה. מן הראוי להעיר ולהדגיש; האישור אשר ניתן בנסיבות המקרה דנן למימון חלק משכר-טרחתו של המנהל המיוחד על-ידי הנושים המובטחים הינו חריג ומוגבל אך ורק לנסיבותיו המיוחדות והחריגות ביותר של המקרה הנוכחי. בדרך-כלל, תחול ההלכה הרגילה, השוללת באורח עקרוני מצב בו ישולם שכר-טרחתו של נאמן או מפרק על-ידי נושים מובטחים. זאת, מחשש כי בדרך זו עשויה להיווצר תלות פסולה של בעל התפקיד בנושים אלו, אשר תפגום ביכולתו לתפקד באופן אובייקטיבי ובלא משוא פנים, כנדרש מבעל תפקיד המהווה את "ידו הארוכה" של בית המשפט. הכלל שימשיך לחול ולשלוט בכיפה הינו הכלל לפיו כל הנושים - קרי הקופה - נושאים בתשלום שכר טרחתם של בעלי תפקיד. 4. עתה, מן הדין לדון בסוגיה השניה הכרוכה בתיק זה, והיא סוגיית שכר המימוש. טוען כונס הנכסים הרשמי, כי ניתן לבקש שכר מימוש ושכר-ניהול יחדיו. זאת, לאור פרשנות מילולית שהוא מפרש את סעיפים 7 ו-8 לתקנות החברות. אלא, שדומה כי בדעתה זו, נתפסה באת-כוחו המלומדת של הכונס הרשמי לטעות יסודית; זאת באשר מן הדין היה לפרש את החוק לא רק לאור לשונו, אלא גם לאור תכליתו (כולל הגנת הנושים הלא מובטחים), ההלכה הפסוקה והרציונלים עליהם מושתתים הדין והפסיקה כאחד. לעניין זה, ראוי להבהיר; מחוקק המשנה אשר קבע את התקנות ראה לנגד עיניו שני מסלולים חלופיים, האפשריים בעת ניהול הליכי חדלות פרעון; א. האחד, ניהול חברה כעסק חי - צורה המאפיינת את פעולתם של נאמן בהקפאת הליכים, וכן כונס או מפרק מפעיל. במסגרת זו, עוסק בעל התפקיד בניהול ענייני החברה, בדרך-כלל באופן הדומה למהלך עסקים רגיל. אי לכך, התכוון מחוקק המשנה כי אופן תשלום שכרו של בעל תפקיד כזה יהיה שכר ניהול, אשר אינו תלוי ישירות ברווח. זאת, באשר המחוקק ביקש להבטיח, כי בעלי-תפקיד יקבלו את שכרם אף כאשר ההפעלה לא צלחה, או למצער לא הסתיימה ברווח תפעולי. זאת, כאשר לבית המשפט נותרת אופציה ליתן לבעל התפקיד תוספת מיוחדת, במקום בו ההפעלה היתה רווחית, וקיימות נסיבות חריגות, המצדיקות, לדעת בית המשפט, סטיה זו מהכלל הרחב. ב. האחר, ניהול הליך חדלות פרעון "קלאסי", אשר אינו כרוך בניהול ענייני החברה חדלת-הפרעון, אלא בפירוקה ומימוש נכסיה. במצב זה, קישר המחוקק את שכר בעל התפקיד באופן הדומיננטי בעזרתו הוא מעשיר את קופת הנושים, והוא מימוש הנכסים. 5. אכן, פרשנות מילולית גרידא של לשון החוק מאפשרת מתן כפל-שכר (קרי: מימוש וניהול יחדיו), וזאת במקרים בהם נושאת פעולת בעל התפקיד מאפיינים משני המסלולים גם יחד. אלא, שדי בבדיקה פשוטה של תכלית החוק בכדי להיווכח, כי בדרך-כלל, תהיה פרשנות זו בלתי מתקבלת על הדעת, וכמותה ככפל-שכר על ביצוע אותה עבודה עצמה. במה דברים אמורים? מן הדין לבדוק ולמצוא, בכל מקרה ומקרה, מהו המאפיין הדומיננטי של פעולת בעל התפקיד, ולקבוע את שכרו לפי אותו מסלול דומיננטי, המשקף נכונה את המאמץ שהושקע. כך למשל, מפרק "קלאסי", אשר שם קץ לפעילותה של חברה, ומימש את נכסיה, יזכה לשכר מימוש, גם אם בראשית תפקידו, נקט פעולות אלו ואחרות של ניהול מחזור, שנועד לסיים במהירות את מכירותיה ועסקיה של החברה. מאידך גיסא, נאמן בהקפאת הליכים, אשר עיקר פעולתו היתה ניהול, יזכה לשכר ניהול, גם אם במסגרת תפקידו מימש מספר נכסים של החברה במסגרת התייעלות ודאגה ל"חמצן תפעולי" עבור החברה, אשר ימנע את כניסתה לגרעון. לכן, אמור מעתה; שכר-טרחה יקבע, בדרך-כלל, לפי האופי הדומיננטי שנשאה פעולתו של בעל התפקיד, אשר משקף יותר מכל את מאמציו, הא ותו-לא. אם, וכאשר, נאלץ בעל התפקיד לנקוט פעולות חריגות יחסית למסגרת הרגילה של עבודתו, הרי שהפתרון לכך טמון במסגרת תוספת המאמץ המיוחד, ולא בכפל-"מסלולי תשלום", אשר יכול במקרים רבים לגרום לפגיעה קשה בדיבדנד הצפוי לנושי החברה. לעניין זה, אין ספק כי, כדברי באת-כוחו של הכנ"ר, שכר הניהול והמימוש באים מ"תקבולים" שונים, אלא שאין בכך כדי למנוע את הגדרת תשלום שכר-הטרחה הנפרד בגין כל אחד מהם ככפל-שכר, באשר שכר ניהול מקיף את ניהול החברה כולה, כמכלול, ולא רק את חלקיה ה"רווחיים" באורח ישיר, ואין הוא מתבסס אך ורק על "תקבוליים ממשיים", במשמעותם המצומצמת. אין לי אלא להצר, על כי באת כוח כונס הנכסים הרשמי לא הביאה עניין זה בחשבון במסגרת תגובתה. 6. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה, כי הדין מכיר לכאורה באפשרות של כפל-מסלולים; זאת באשר אם טרח המחוקק לאסור תוספת שכר מימוש ושכר-ניהול מיוחד בגין רווח לפי תקנה 7(א)(1), הרי שיש ליחס משמעות מסויימת לכך, כי איסור מפורש זה נעדר משכר ניהול רגיל לפי סעיף 7(א). כאן אעיר, כי יתכנו מקרים חריגים, בהם חרף היות הניהול החלק הדומיננטי בעבודת בעל התפקיד, הרי שעניין לנו במימוש מורכב, אשר דרש עבודה מיוחדת וקשה שלא ניתן לטפל בה בכלי הרגיל של מאמץ מיוחד. כמו כן, יתכן ויהיה מקום להתחשב בכך, במקרים בהם מופחת שכר הניהול עצמו באורח משמעותי, או במקרים בהם סך הדיבידנד של הנושים הרגילים מתקרב ל-100%. נסיבות המקרה דנן אינן כאלו; אין חולק, כי הנושים הרגילים, בחלקם הגדול, יזכו לדיבדנד הפחות בהרבה ממחצית חובם; משמעות הדבר, כי חרף הצלחתו הכללית של ההסדר, הרי שנושים אלו נותרים, כאשר פחות ממחצית נזקם שופה. זאת ועוד; אף כונס הנכסים הרשמי מודה בפה מלא, כי המימוש, בנסיבות המקרה, לא היה מורכב או דורש מאמץ החורג מן הרגיל. אי לכך, חרף סעיף 44 בהסדר, איני רואה מקום לגרוע עוד יותר מהדיבידנד הקטן בלאו-הכי לו זכו הנושים הרגילים, ואיני מאשרת את שכר המימוש. בעניין זה, מצאתי מקום להתחשב אף בהוצאות המרובות שהוצאו בסיוע משפטי לבעל התפקיד, במהלך הקפאת ההליכים, ואשר התקרבו במידה רבה לעלותו של בעל תפקיד נוסף. 7. אי לכך, דין הבקשה להתקבל באורח חלקי, במובן זה, שהשלמת שכר הניהול (הן התשלומים החודשיים והן השלמתם לסך הקבוע בתקנות, כאמור בגוף הבקשה) מאושרת, ואילו הבקשה לשכר-מימוש נדחית. כמו כן, אין מניעה כי הנאמן ישא ויתן עם הנושים המובטחים על הסדר שכר-טרחה עתידי, בכפוף לכך כי כל הסדר חייב לעמוד במבחן התקנות והפסיקה, ולקבל את אישורו של בית המשפט. לעניין זה, לא השכלתי להבין ואני תמהה, הכיצד סבורה באת-כוחו המלומדת של הכונס הרשמי, כי היות והסדר הנושים אושר, נעדר בית המשפט סמכות להתערב ולקבוע את שכרו של בעל התפקיד שהוא עצמו מינה, ושאינו אלא "ידו הארוכה" של בית המשפט. זאת, הן במהלך הקפאת ההליכים, והן במהלך ביצוע הסדר הנושים לאחר מזה, עד לשחרור הנאמן מתפקידו. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות. שכר טרחהנאמנות