השאלה העיקרית העומדת לפני בית המשפט בדונו בשאלה האם להכריז את החייב פושט רגל לפי בקשתו היא האם פעל בתום לב. התשובה לשאלה זו מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות; הראשונה תקופת יצירת החובות; השנייה התנהגות החייב לאחר תחילת ההליכים לאכיפת החיובים לרבות הגשת הבקשה לפשיטת רגל. להלן פסק דין בנושא פשיטת רגל - תום לב: פסק דין 1. ביום 24/8/03 הגישו החייבים, אב ושני בניו, בקשות למתן צווי כינוס ולהכרזתם כפושטי רגל. האב ("שאול") הגיש את בקשתו בתיק 514/03 ובה הצהיר על חובות בסך 1,031,407 ₪ ל-15 נושים. הבן עמית הגיש את בקשתו בתיק 512/03 ובה הצהיר על חובות בסך 695.619 ₪ ל-22 נושים. הבן ערן הגיש את בקשתו בתיק 513/03 ובה הצהיר על חובות בסך 630,585 ₪ ל-21 נושים. 2. ביום 1/9/03 ניתן על ידי כב' השופט שפירא צו לכינוס על נכסי שלושת החייבים והוטלו עליהם תשלומים בסך של 200 ₪ לשאול, 400 ₪ לערן ו-500 ₪ לעמית. 3. על פי דו"ח הכונס הרשמי, הוגשו כנגד האב שאול 7 תביעות חוב על סך כולל של 728,366 ₪, מתוכם נתבע בדין קדימה סך של 93,850 ₪ על ידי אגף מס הכנסה. כנגד עמית הוגשו 3 תביעות חוב על סך כולל של 62,178 ₪, מתוכם נתבעו בדין קדימה 37,597 ₪ על ידי אגף מס הכנסה ו-3,459 ₪ על ידי המוסד לביטוח לאומי. כנגד ערן הוגשו 2 תביעות על סך כולל של 127,277 ₪, מתוכם נתבעו בדין קדימה 8,076 ₪ על ידי אגף מס הכנסה. 4. מחקירת החייבים, דו"ח הכונס ותגובות החייבים לדו"ח, התברר כי בשנת 1970 פתח שאול עסק למכשירנות רכב ביחד עם שותף. בשנת 1989 הקים שאול חברה בשם "שאול מכשירנות רכב צפון בע"מ" אשר המשיכה את פעילות העסק הקודם, אך כעבור שנה הפסיק את עבודתו באמצעות החברה וחזר לעבוד כעוסק מורשה על שמו שלו. בשנת 1986 החליט שאול להקים שותפות יחד עם שני אנשים נוספים על מנת לעסוק בשיווק של עופות בגריל ממשאית מיוחדת. העסק עבד מספר חודשים אך נסגר לאחר שצבר הפסדים. התברר גם כי לא ניתן רשיון רוכלות לעסק ולכן הוטלו עליו קנסות על ידי רשויות המקומיות השונות . לגרסת שאול, הוא השקיע בעסק הנ"ל סך של 110,000 ₪ כהשקעה ראשונית. הוא נאלץ לשלם סך נוסף של 10,000 ₪ לסגירת החובות שנותרו בבנקים. עם סגירת העסק, החליט שאול לפתוח חנות לממכר עופות בגריל ולעשות שימוש בציוד שנותר. גם עסק זה לא צלח ובשנת 88 נסגרה החנות, כאשר החייב נאלץ לשלם סך של 18,000 ₪ לסגירת החוב בבנק. 5. ביום 16.2.02 הקימו שני הבנים, ביחד עם אדם בשם עימאד סגייר חברה בשם שאול מכשירנות בע"מ, כך שלכל אחד מהם 25 אחוז מן המניות ולעימאד סגייר יתרת המניות. לגרסת החייבים, השותף לא השקיע את הכספים שהתחייב ופעילות העסק הופסקה. 6. לגרסת החייב, חובות עסקי העופות גררו גם את עסק המכשירנות לקשיים כלכלים ובשנת 1992 הוא צירף שותף לעסק. שותף זה עזב בשנת 1997 והעסק המשותף הותיר חובות לספקים בסך של כ-150,000 ₪, מתוכם התחייב שאול לשאת במחצית מהחובות. 7. שאול מסר בחקירתו כי במשך כל השנים נאלץ ליטול הלוואות ב"שוק האפור". לגרסתו הוא לווה בסך הכל כ-255,000 ₪ ונאלץ לשלם החזרי ריבית גבוהים מאוד. שאול טוען כי נושי השוק האפור היו מגיעים מדי חודש ובאיומים גובים את חובם, והחייב אף הגיש תלונה במשטרה. יצויין כי שאול לא הגיש כל פירוט של ההלוואות שנטל בשוק האפור, של מועדי ההלוואות, הריביות ששילם ויתרות החוב המדוייקות. 8. בשנת 2001 החליט שאול לסגור את העסק, הן בשל החובות הגבוהים והן בשל מצבו הבריאותי. ילדיו ערן ועמית, אשר שמעו על מצוקתו של האב, החליטו לסייע וחידשו את עסק המכשירנות, הפעם על שמם. כל ציוד העסק של האב הועבר לבנים ללא תמורה, כאשר הם מצידם התחייבו לשאת בחובות העסק לבנקים ולספקים. על פי גרסאות הבנים הם נאלצו להמשיך ולשאת בחובות האב למלווים בשוק האפור, ומדי חודש הגיעו שליחים של בעלי החוב לגבות את התשלומים והבנים שילמו כ-30,000 ₪ בכל חודש. לגרסתם, תשלומים אלה פגעו בפעילות השוטפת של העסק וגררו את העסק לחובות. ביום 27.9.02 פרצה שריפה בעסק שגרמה לסגירתו למשך כ-4 חודשים. בגין נזקי אותה שריפה, קיבלו החייבים סך של כ-100,000 ₪ מחברת הביטוח אך סכום זה הוכנס, לגרסתם, לחשבון הבנק, לצורך כיסוי יתרות החובות. 9. מחקירת החייבים עולה כי הבן עמית עובד היום כשכיר אצל דרוקר ישראל ומשתכר כ-3,500 ₪ נטו. אשתו משתכרת סך של כ-7,000 ₪ נטו מדי חודש. הבן ערן עובד במחלבות טרה כנהג ומשתכר כ-4,000 ₪. ערן בתגובתו מסר כי בכוונתו להנשא בקרוב ולהקים משפחה. 10. ב"כ הכנ"ר בתגובתו התנגד למתן צו המכריז על שלושת החייבים כפושטי רגל. הכונ"ר מדגיש כי החייבים לא המציאו ולו גם ראשית ראיה כי עילת ההסתבכות הינה הלוואה בשוק האפור. כמו כן הדגיש כי אין פירוט של שמות המלווים ולא ניתן לבדוק את גרסת החייבים לגבי נסיבות ההסתבכות. הכונ"ר מדגיש כי מדו"חות העסק עולה כי במשך מרבית השנים היה עסק המכשירנות רווחי ולא היתה הצדקה כי יקלע לחובות. 11. לאחר הדיון שנערך ביום 20/5/04, הגישו החייבים תגובה בכתב ולאחריה הגישו ערן ועמית גם הצעות הסדר לנושים. על פי הצעת ההסדר התחייב עמית לשלם סך של 48,449 ₪ במזומן ואילו ערן הציע לשלם 49,796 ₪ בתשלומים שיפרסו למשך 6 שנים. 12. סעיף 18ה (א)(2) לפקודה הוא הסעיף המרכזי בעת הדיון בבקשת חייב להכרזתו כפושט רגל כך קובע הסעיף: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) ... (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;" לפיכך נקבע כי "השאלה העיקרית העומדת לפני בית המשפט בדונו בשאלה האם להכריז את החייב פושט רגל לפי בקשתו היא האם פעל בתום לב" (ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל- מהדורה שנייה, עמ' 169). התשובה לשאלה זו מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות; הראשונה תקופת יצירת החובות; והשנייה התנהגות החייב לאחר תחילת ההליכים לאכיפת החיובים לרבות הגשת הבקשה לפשיטת רגל. 13. כאשר בוחנים את התנהגות החייב בעת יצירת החובות ולאחר מכן שומה עלינו לשוות לנגד עינינו את תכליתם של הליכי פשיטת הרגל. לאחרונה ניתן פסק דין מקיף ומפורט בית המשפט העליון במסגרת ע"א 6416/01, בנבנישתי נ. כונס הנכסים, פסק דין מיום 4.5.03, דינים עליון סד 359. באותו מקרה דן בית המשפט בשיקולים למתן צו כינוס. הנשיא ברק פרט את תכליתם של הליכי פשיטת הרגל כדלקמן: "מקובל לקבוע כי הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר (ראו ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1) 164, 166). תכלית זו מקבלת משנה תוקף לאור ההגנה החוקתית על זכות הקניין (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). לשם שמירה על קניינו של הנושה ופרעון החובות המגיעים לו אין די לעיתים בהליכי הוצאה לפועל ויש הכרח באמצעי קיצוני יותר - הוא הליך פשיטת הרגל. אולם, לצד תכלית זו קיימת התכלית השניה, שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. לא פעם יעדיף חייב את המחיר של פשיטת הרגל על פני ההליכים האחרים המופעלים כנגדו לשם גביית חובו (ראו א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). אכן, חייב עלול להיות נרדף על ידי נושיו במסגרת ההוצאה לפועל וכן "עשוי להיקלע לפעמים שלא בטובתו למצבים המקשים עליו לתפקד וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו בנסיבות מתאימות לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו" (ראו לוין וגרוניס הנ"ל, בעמ' 24 וכן: ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים, פ"ד מח(1) 45, 55). אשר על כן צויין כי "אילולא היו קיימים הליכי פשיטת רגל, צריך היה להמציאם למטרה זו, להציל אסיר מידי אוסריו" (ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1) 23, 28)". לאור תכלית שנייה זאת שנועדה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו יש לבחון האם התנהגותו של החייב שהביאה אותו למצבו הכלכלי הנוכחי הינה כזאת אשר מצדיקה או שוללת את מתן הצו. 14. השיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת התנהגותו של החייב בעת הסתבכותו הכלכלית הינם שונים ומגוונים וקשה לתחמם ברשימה סגורה. כך בית המשפט ישקול אם החייב נהג בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר איכפתיות כלפי הנושים תוך סיכון כספם במודע. בית המשפט ייבחן האם נפלה אי חוקיות בפעילות החייב שהביאה להתמוטטותו הכלכלית והאם חובותיו נעוצים באותה אי חוקיות. יש לזכור כי לא כל פעולה אי חוקית של החייב ואפילו לא כל ניהול עסק לא חוקי ייחשבו כהתנהגות חסרת תום לב ביצירת החובות ( ראה ע"א 6416/01 הנ"ל). בית המשפט יימנע מלהעתר לבקשת חייב אם נהג מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו והצגת מצגי שוא בפניהם (ע"א 149/90, קלאר נ. כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה (3), 61). חייב אשר נמנע מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו ואשר לא ניצל את אפשרויותיו לקבלת כספים ונכסים לשם פירעון החובות עלול למצוא כי התנהגות זאת תחשב כחסרת תום לב (ע"א 5178/92, סמי ואיטה אליהו נ. כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט (1), 435). וזאת כאמור רק רשימה חלקית. 15. כאמור גם התנהגות החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל ותום לבו בשלב זה ייבחנו גם הם. חייב אשר לא גילה את כל נכסיו בדוחו"ת שהגיש, נמנע מהתייצבות לחקירה או נמנע מהצגת מסמכים שנדרשו ממנו לא ייחשב כתם לב. גם חייב אשר המשיך לצבור חובות במהלך הליכי פשיטת הרגל מבלי ליידע את נושיו בדבר מצבו ייחשב כחסר תום לב. חייב אשר נמנע מלשלם את התשלומים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט במסגרת צוו הכינוס עלול לגלות שהתנהגות זו תביא לביטולו של הצו והימנעות ממתן צו להכרזתו כפושט רגל. חייב אשר לא מנצל את יכולתו הכלכלית נמנע מלהתפרנס ויושב בביתו בשב ואל תעשה על חשבון נושיו ייחשב גם הוא כחסר תום לב (ע"א 5178/92, הנ"ל וע"א 4892/91, אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45, 58). פגיעה בחובות הגילוי המוטלות על החייב בעת הגשת הבקשה, כמו הסתרת נכסים, הסתרת עובדות רלבנטיות לבחינת טיב ההסתבכות וכו' אף היא עשויה להיחשב כחוסר תום לב (ראה ע"א 149/90 הנ"ל עמ' 66) כל אלו הינן רק דוגמאות להתנהגויות אשר עשויות להישקל על ידי בית המשפט בעת בחינת תום לבו של החייב וכמובן שבית המשפט ייבחן נסיבותיו של כל מקרה ומקרה שבא לפניו. 16. כפי שציינתי לעיל, עולה כי לטענת החייבים עיקר הסתבכותם נובעת מהלוואות בשוק האפור שנטל האב שאול. לפי גרסת החייבים, החזר ההלוואות טרם הסתיים, כאשר הם נאלצים לשלם לנושים סכומים גבוהים וזאת בשל פחד ואיומים. החייבים לא פירטו את זהות המלווים, את סכומי ההלוואות והחזר הריבית ששילמו ולכן אין כל אפשרות לבדוק האם אכן טענתם זו מעוגנת בראיות כלשהן. יתרה מזאת, אין ספק כי מי שנוטל הלוואות מגורמים שאינם ברורים, וככל הנראה נוקטים בהליכים שאינם חוקיים, מסתכן בכך כי יאלץ לפרוע את החובות ולשלם תשלומים מעבר למחוייב על פי דין. במקרה שכזה, הכרה בבקשתו של החייב להכריז עליו כפושט רגל תקנה עדיפות לאותם גורמים או מלווים מפוקפקים ורק תעודד נקיטת הליכים בלתי חוקיים לצורך גביית חובות. לא יתכן להעדיף נושים שכאלה על פני הנושים הרגילים אשר הלוו את כספם או העניקו אשראים לחייבים בתום לב ואשר שומרים על החוק ונוקטים אך ורק בהליכים חוקיים לגביית חובותיהם. מגרסאות החייבים עולה גם כי שילמו ועדין משלמים לנושים מהשוק האפור ומשמעות הדבר הינה העדפת מרמה והעדפתם של הנושים הבלתי ידועים הנ"ל על פי הנושים הרגילים. 17. חייב שנקלע לחובות בסיבות שכאלה אינו יכול להחשב כמי שנקלע לחובות בתום לב ולכן אין מקום להכריז על החייבים כפושטי רגל. אדגיש גם כי מבדיקת הכונס עולה כי עסק המכשירנות היה רווחי וכי לא היתה כל הצדקה שיקלע לחובות ולכן בהעדר ראיות ברורות לגבי אותן הלוואות מהשוק האפור, אין למעשה כל הסבר מדוע נקלעו החייבים לחובותיהם. 18. הצעותיהם של הבנים ערן ועמית להסדר נושים אינן ראויות להתקבל. הצעתו של ערן הינה תשלום סך של 692 ₪ לחודש למשך 6 שנים. זו הצעה כמובן שאינה סבירה ולא ראוי לקבלה. הצעתו של עמית הינה לתשלום במזומן של סכום משמעותי מהחובות שהוגשו כתביעות חוב לכיסוי כל החוב בדין קדימה ולכאורה ראוי היה להביאה בפני הנושים. עם זאת, מאחר ועל פניו, הקלעותו של עמית לחובות לא היתה בתום לב, איני סבור שיש מקום להמתין לאסיפת הנושים, אם כי, כמובן שעמית יוכל לנסות ולנקוט בהליכים לפי סעיף 19א' לפקודה. 19. אשר על כן אני דוחה את בקשת החייבים להכרזתם כפושטי רגל. צו הכינוס והצווים שניתנו במסגרתו, לרבות צו עיכוב היציאה מן הארץ, בטלים. הכונס יגיש בקשה מתאימה לגבי הכספים המוחזקים בקופתו. תום לבפשיטת רגל