להלן החלטה בנושא סעד זמני במניות: החלטה 1. בפני בקשה לצו מניעה זמני. המבקש עתר כי בית המשפט יורה, כי עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית, תמנע עשיית כל דיספוזיציה במניות המשיבה 2 (להלן: "החברה"), תמנע עריכת כל דיספוזיציה במכונית מאזדה MPV מס' רישוי 9201623, תמנע משיכת כספים מחשבון החברה, למעט משיכת כספים במהלך העסקים הרגיל, ובכלל זה תשלומים לספקים ושכר לעובדים, וכן כי תמנע משיכת כל סכום כסף על יד המשיב 1 (להלן: "המשיב"), ובכלל זה משכורת, דיוידנד וכיו"ב. העובדות - גירסת המבקש 2. עניינה של התובענה, בקליפת אגוז היא החברה - לב - רם קד"מ שיווק, שלטענת המבקש הוקמה כחברה משותפת, שהיתה אמורה להיות בעלות שווה שלו ושל המשיב. לטענת המבקש, לאחר שהוא והמשיב עבדו יחד עבור החברה, קידמו את ענייניה, ערבו לחובותיה ואף הלוו לה כספים, התיימר המשיב לנשל אותו מכל זכויותיו בחברה. המשיב עשה זאת ע"י כך שניצל טופס העברת מניות ישן שהיה בידיו, ובאמצעותו הועברו כל מניות החברה - שהוחזקו עד אז בנאמנות עבור המבקש והמשיב בחלקים שווים ע"י רו"ח גוייטין - לבעלות המשיב. עוד נודע למבקש לטענתו לראשונה, כי הון המניות המונפק של החברה כולל גם מניית הנהלה אחת, שאף היא הועברה לידי המשיב. טענות המשיב 3. המשיב הגיש תגובה לבקשה, שנתמכה בתציר מטעמו. המשיב טען כי הוא היה זה שהקים את החברה מלכתחילה, לאחר שחשש לקריסתה של חברה אחרת שהיתה בבעלות משותפת של שני הצדדים - חברת "מעריב לב-רם שיווק בע"מ" (להלן: "מעריב לב - רם). החברה הוקמה בחודש יוני 2003 ע"י המשיב, והמבקש הצטרף אליה בחודש יולי 2003. לטענת המשיב, הותנתה הצטרפות המבקש לחברה במספר תנאים - השוואת השקעותיו של המבקש בחברה לאלה של המשיב, חתימת הסכם מייסדים, המבקש יחדל מפעילותו בחברה של אחיו - חברת טלה - שיווק בע"מ, וכן - שניהול החברה יישאר באופן בלעדי בידי המשיב. המשיב טען עוד, כי המבקש המשיך לנסות לנהל מו"מ עם מעריב ביחס לאפשרות שישאר במעריב לב - רם, וזאת - גם לאחר שהצטרף לחברה. המשיב טען כי השקיע בחברה סך של 152,000 ₪, ואילו המבקש השקיע סך כולל של 100,000 ₪, ולא השווה את ההשקעה של המשיב. בנוסף, טוען המשיב, כי במסגרת מו"מ על חתימת הסכם מייסדים, סרב המבקש לחתום על סעיף נאמנות לחברה. לכן, המשיב החליט לחזור בו מכוונתו לצרף את מבקש לחברה, הוא החזיר לו את השקעותיו במלואן (ועל כך אין מחלוקת), והעביר את כל מניות החברה על שמו שלו. שיקולים למתן סעד זמני 4. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת את התנאים למתן סעד זמני. ע"פ התקנה, הסעד יינתן אם שוכנע בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה, כשבית המשפט יביא בחשבון בין היתר את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם הסעד יינתן, וכן תיבחן השאלה אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש להותיר את הצו שניתן במעמד צד אחד על כנו, בכפוף לכך שכל עוד המשיב יוסיף לעבוד בחברה, וייה רשאי למשוך מידי חודש סך כולל של 15,000 ₪ (ברוטו). אני סבורה כי הסדר זה יש בו כדי להפיג את חששו האפשרי של המבקש מפני שינוי מצבו לרעה, אם תתקבל בקשתו בתובענה העיקרית, להצהיר כי הוא זכאי להיות בעלים של 50% ממניות החברה, אך תוך שהסעד הזמני אינו פוגע במשיב במידה העולה על הנדרש. הראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה 6. אני סבורה כי המבקש הוכיח, נכון לשלב זה הדיון, קיומן של ראיות לכאורה, התומכות בבקשתו. אני סבורה שהוכח ברמה הנדרשת כי המבקש והמשיב התכוונו להקים חברה בבעלות משותפת של שניהם, בחלקים שווים. הדבר נובע מהסכם הנאמנות נספח ב' לתובענה, בו מצויין כי מניות החברה יוחזקו בנאמנות עבור שני הצדדים - 50 מניות לכל אחד. בנוסף, הצדדים היו שותפים בעבר בחברה אחרת, מעריב לב רם, ואף בה הם היו שותפים שווה בשווה (ר' סעיף 6 לתגובת המשיב לבקשה). בנוסף, שני הצדדים השקיעו כסף בחברה - לגירסת המשיב היו ההשקעות אמורות להיות שוות, ושני הצדדים ערבו להתחיבויות שונות שהחברה לקחה על עצמה. גם נכסיה של החברה שייכים רובם ככולם לחברה הקודמת - שני הלקוחות המרכזיים של החברה היו לקוחות של החברה הקודמת, חלק ניכר מהציוד שלה הובא מהחברה הקודמת, ואף הועברו לעבוד בה שני עובדים, שעבדו בחברה הקודמת. 7. יצויין עוד כי קיימת בין הצדדים גם מחלוקת לגבי הזכות לנהל את החברה. המשיב טוען כי הוסכם מלכתחילה כי הוא יחזיק במניית ההנהלה, והמבקש היה מודע לכך, והסכים לכך. אני סבורה כי יש להעדיף בשלב זה את עמדת המבקש. בהסכם הנאמנות נספח ב' לבקשה, אין כל איזכור של מניית ההנהלה, ועולה ממנו - כפי שצויין לעיל, כי יהיה מדובר בחברה בבעלות משותפת. בחברה הקודמת של הצדדים, שניהם כיהנו כמנכ"לים משותפים (ר' סעיפים 3 -6 לתגובת המשיב), ולא מצאתי בשלב זה סיבה עיסקית או אחרת שתצדיק את הקביעה כי המבקש הסכים בנסיבות אלה (וכשהיה אמור להשקיע אותם סכומי כסף כמו המשיב בחברה), שניהול החברה יבוצע בלעדית ע"י המשיב. 8. כל האמור לעיל מצביע לכאורה על כוונה של שני הצדדים - המבקש והמשיב - לכך כי החברה תהיה בבעלות משותפת של שניהם, שווה בשווה. בנסיבות כאלה, ומשאין חולק כי המשיב הוציא את המבקש מהחברה באופן חד צדדי, ולקח לבעלותו את כל מניות החברה - מתחייב הסבר של המשיב, שיצדיק את הפעולה הזו, העומדת לכאורה בניגוד להסכמה בין הצדדים. 9. המשיב טען בהקשר זה מספר טענות. הוא טען כי המבקש לא השווה את השקעתו להשקעת המשיב, כי לא נחתם הסכם מייסדים, כי המבקש לא הסכים לחדול מפעילותו בחברה של אחיו שהתחרתה בחברה - חברת טלה שיווק - ולא הסכים להתחייב כי נאמנותו תהיה לחברה ואליה בלבד. כן נטען כי המבקש הוסיף לנהל מו"מ על אפשרות שיישאר במעריב, גם אחרי הצטרפותו לחברה. 10. מתגובת המשיב עולה כי הטעם העיקרי שבשלו הוא פעל כפי שפעל, היה העובדה שגילה כי המבקש אינו מתכוון להיות "שותף מלא ואמיתי לפועלו בחברה", והתכוון להמשיך בפעילותו בחברה המתחרה שבבעלותו של אחיו (ר' סעיף 39 לתגובה). ואולם, בחקירתו הנגדית של המבקש, הוא הכחיש ענין זה. הוא העיד כי היתה לו חובת נאמנות לחברה בדיוק כמו שהיתה למשיב, והיה לו אינטרס שהחברה תצליח. הוא עשה כל מאמץ להביא פרוייקטים לחברה, הוא לא העביר מעולם פרוייקט לטלה שיווק,ואף לא עבד מעולם בטלה שיווק (ראה פרוטוקול עמ' 4 שורות 23-24, עמ' 3 שורה 14, ועמ' 5 שורות 10-11). יתרה מזאת, מחקירתו הנגדית של המשיב עלה, כי גם בבעלותו שלו יש חברה נוספת - חברת סקאי שיווק והשקעות בע"מ, שככל הנראה אף היא מתחרה בחברה. מניות חברת סקאי מוחזקות עבור המשיב בנאמנות ע"י רו"ח גויטין, ואישתו מועסקת ע"י חברה זו. לכן, ככל שקיימת בעיה של נאמנות לחברה - אין כלל מקום להניח כי בעיה זו מיוחדת למבקש. 11. באשר ליתר ההפרות הנטענות ע"י המשיב, בשלב זה של הדיון לא ניתן לקבוע האם ההשקעה של המשיב שהיתה גדולה יותר מזו של המבקש, היתה על דעת הצדדים ובהסכמתם, ומה בדיוק הוסכם לגביה. אין מקום לקבוע כי העובדה שלא נחתם הסכם מייסדים נובע מהפרה או מחדל של המבקש דווקא, או כי המבקש נהג בתקופת עבודתו במעריב באופן שיצדיק את שלילת זכותו במניות החברה (שאף נעשתה מספר חודשים מאוחר יותר). לכן, אני סבורה כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לביסוסה של התביעה. מאזן הנוחות 12. הנושא הבא שיש לבחון אותו הוא מאזן הנוחות. כידוע, על בית המשפט להשוות בין הנזק שעלול להגרם למבקש אם הצו לא יינתן - לבין הנזק שעלול להגרם למשיב אם הצו יינתן. אני סבורה כי פעולתו החד צדדית של המשיב בסילוק המבקש מהחברה, מצדיקה את המסקנה כי יש להעתר לסעדים הזמניים נשוא ס' א' - ג' לבקשה. באופן זה, אם תתקבל עתירתו של המבקש בתובענה העיקרית, והוא יירשם כבעלים של 50% ממניות החברה, לא תרוקן החברה מתוכן, ולא יבוצעו בה בתקופת הביניים, בה המשיב הוא היחיד השולט בחברה ובנעשה בה, פעולות חד צדדיות נוספות שיש בהן כדי לפגוע באינטרס של המבקש. מנגד, צו זמני שיקבל את הבקשות בס' א' - ג' לעיל, אין בו כדי לפגוע במשיב, והוא אף לא טען זאת. המבקש בהגינותו ביקש לאפשר את המשך הניהול השוטף התקין והרגיל של החברה, והמשיב לטענתו מתכוון בדיוק לכך. 13. המצב שונה לגבי העתירה בס' ד '. המבקש לא עתר - במסגרת הצו הזמני, שבית המשפט יאפשר לו לחזור ולהיות פעיל בחברה, ולהיות שותף בניהולה. הוא הניח כי עד לדיון בתביעה העיקרית, המשיב הוא זה שינהל את החברה. המשיב עותר כי יתאפשר לו לקבל שכר על ניהול החברה בתקופת הביניים. כפי שצויין לעיל, המבקש הסכים כי עובדים אחרים בחברה יוכלו להמשיך לקבל שכר - הדבר הכרחי, כמובן, כדי לשמור על פעילותה השוטפת של החברה, ויועיל הן למבקש והן למשיב - אם שניהם יוכרו כבעלי מניות בחברה. אני סבורה כי דין דומה ליתר עובדי החברה, צריך לחול על המשיב. המשיב עתיד להמשיך לנהל את החברה בתקופת הביניים, והוא זכאי לתמורה על כך. בתקופת הביניים - תנוהל החברה ע"י המשיב לבדו, כשהמבקש לא יעבוד בחברה. אף על פי כן, הסכים ב"כ המשיב כי אם בסופו של דבר תתקבל התובענה של המבקש, המבקש יוכל למשוך סכומים זהים לאלה שקיבל המשיב (ר' עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 5-6). את החשש לגבי משיכות בלתי סבירות ע"י המשיב, שירוקנו את קופת החברה, ניתן להפיג ע"י קביעה מפורשת ומדוייקת של הסכומים שהמשיב יהיה רשאי למשוך מקופת החברה בתקופת הביניים. 14. בנסיבות כאלה, החשש מנזק שייגרם למבקש - הוא מינימלי. המבקש קיבל לידיו החזר מלא של הלוואת הבעלים שהלווה לחברה. ככל הנראה הוא אינו חשוף לתביעות מצד ספקים או נושים אחרים של החברה (ר' דברי ב"כ המשיב בסיכומיו - עמ' 18 שורות 15-17), ועל כל פנים ממילא מוסכם כי המשיב יוסיף לנהל את החברה בתקופת הביניים. אכן, לא הוכח כי בתקופה לפני שהוגשה התובענה המשיב נהג למשוך שכר מהחברה. אולם, אף אם אלה הם פני הדברים, אני סבורה כי יש לאפשר למשיב למשוך שכר בתקופת הביניים, כאשר הוא היחיד המנהל את החברה, עד שיתבררו זכויות הצדדים בתובענה העיקרית, מכל הטעמים שלעיל. אני סבורה כי יש לאפשר למשיב למשוך סך של 15,000 ש"ח ברוטו לחודש עבור עבודתו, עד לסיום התובענה. 15. סיכומו של דבר, צו המניעה העיקרי יישאר בעינו עד לסיום הדיון בתובענה, בכפוף לכך שהמשיב יהיה רשאי למשוך סך של 15,000 ש"ח בחודש. הוצאות הבקשה בסך 4,000 ש"ח + מע"מ - ע"פ התוצאות בהליך העיקרי. סעד זמנידיני חברותמניות