עצם מינוי של מפרק זמני כורך בחובו את המודעות כי החברה מצויה בקשיים כלכליים. מפרק שממונה אינו מקבל הרשאה ליצור חובות חדשים אלא אם יש מקורות לתשלומם. מפרק מוחזק כלפי נותני שירותים, לאחר שמונה, כמי שערב לתשלום הוצאותיהם כהוצאות הקודמות לכל חוב אחר בעת הליך הפירוק. בית המשפט ציין בפסיקתו כי לא יעלה על דעת כי מפרק אשר מודע לקשיים של החברה עליה הוא ממונה יצור התחייבויות חדשות כלפי נותני שירותים ובבוא האחרונים לגבות את שכרם ימצאו עצמם בפני שוקת שבורה שכן קופת הפרוק ריקה. אחריותו של המפרק חייבת להיות ברורה לכל. מפרק יטול על עצמו התחייבויות חדשות רק אם יוכל להבטיח פרעונן. את השאלה האם להטיל הוצאות על קופת הפירוק מתוך הנחה שבעתיד היא תניב רווחים לקופה זו, ראוי שיציב המפרק בפני הנושים שהם אמורים להיפרע מקופה זו. אין זה ראוי כי בסיכון שלא יהיו כספים בקופת הפירוק לפרוע חובות שנוצרו לאחר תחילת הפירוק ישאו נותני השירותים בעוד שמהסיכוי שהשירות יניב רווחים יהנו נושי החברה. אלא אם הוסכם אחרת מפורשות, זכאים נותני שירות לחברה, לאחר שהחל פירוקה, לגבות את שכרם מן המקורות הבאים: בראש וראשונה מקופת הפירוק. לאחר מכן באם קופת הפירוק ריקה והמפרק התרשל בכך שדרש את הספקת השירות הם רשאים לגבות את חובם מן המפרק אישית, בין אם על ידי חילוט ערבותו ובין על דרך של תביעה אישית נגדו. זאת אלא אם הסכימו הנושים לשאת בהוצאות שהטיל המפרק על קופת הפירוק. בנקודה זו ראוי לציין כי יתכן שבכל מקרה גם אם יחוייב המפרק אישית לשלם את החובות לנותני השירותים יוכל הוא לפנות לנושי החברה הנהנים מכך בדרישת שיפוי מאחר והפיקו מכך עושר שלא כדין. להלן פסק דין בנושא מפרק חברה: פסק-דין השאלה העומדת לדיון היא האם יש לחייב את הנתבע לשלם לנתבעת את סכום השיק אותו מסר לתובעת במסגרת תפקידו כמפרק זמני של חברות מ.ק.ש.י. בע"מ. כללי: התובעת ניהלה עסקים עם מ.ק.ש.י. חב' לסחר (1995) בע"מ ועם מ.ק.ש.י. חברה למסחר בינלאומי בע"מ. מנהל החברות באותה עת היה מר ישראל שיינפלד (להלן-"שיינפלד"). בשנת 1996 הגישה התובעת לבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פירוק 61/96, באמצעות עו"ד דוד ששון, בקשה לפירוק מ.ק.ש.י. חברה למסחר בינלאומי בע"מ, עקב חוב כספי שחבה החברה לתובעת. בשנת 1996 הגישה חברת מגדלי אביב לבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פרוק 1005/96 בקשה לפירוק מ.ק.ש.י. חברה לסחר 1995 בע"מ. בשני תיקי פירוק אלו מונה עו"ד דוד ששון כמפרק זמני של שתי החברות. המינוי של עו"ד דוד ששון היה כמפרק מפעיל, לצורך נסיון להבריא את החברות. הנתבע החליף את עו"ד ששון בתפקידו כמפרק זמני. לא ידוע המועד המדוייק בו החליף הנתבע את עו"ד ששון כמפרק זמני, אך מחומר הראיות עולה שביום 9.12.1997 היה הנתבע מפרק זמני של שתי חברות מ.ק.ש.י., שכן באותו מועד הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן הוראות. ביום 18.11.1999 הוחלף הנתבע כמפרק זמני, ובמקומו מונה עו"ד שי פינקלשטיין. הנתבע היה מפרק זמני של שתי החברות כשנתיים ימים. בתקופה בה היה הנתבע המפרק הזמני של חברות מ.ק.ש.י. רכשו החברות שבפירוק סחורה מאת התובעת. התובעת היתה מקבלת מהנתבע שיקים לתשלום עבור הסחורה שרכשו החברות שבפירוק מאת התובעת, כאשר השיקים היו דחויים ל-30 עד 60 יום, ועליהם מופיעה חותמת כי החברות נמצאות בפירוק בתוספת חתימתו של הנתבע. במסגרת השיקים שקיבלה התובעת מהנתבע בתוקף תפקידו כמפרק זמני, קיבלה את שיק מס' 0518 ז.פ. 30.11.99 על הסך 28,943 ₪ המשוך על בנק המזרחי סניף הכרמל (449) מח-ן 423150 (להלן-"השיק"). על השיק ישנה חותמת שנוסחה "מ.ק.ש.י. בע"מ (בפירוק זמני)" וכן ישנה חתימתו של הנתבע. אין מחלוקת בין הצדדים שהשיק אכן ניתן לתובעת וכי הנתבע חתם על השיק. התובעת הציגה את השיק לפרעון, אך השיק הוחזר על ידי הבנק הנמשך כבלתי נפרע, בציון ההערה "מוגבל". התובעת פנתה אל עו"ד שי פינקלשטיין, מי שהחליף את הנתבע כמפרק הזמני של חברות מ.ק.ש.י. בדרישה לפרעון השיק. עו"ד פינקלשטיין השיב לתובעת שאין בקופת הפירוק הזמני כסף כדי לשלם את החובות לנושים הנטענים בתקופת הפירוק הזמני, לרבות לתובעת. לאור תשובה זו הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבע לשלם את סכום השיק, תוך שהיא מתבססת על עילה במסגרת דיני החוזים (התחייבות הנתבע כלפי התובעת) ועילה במסגרת דיני הנזיקין (עוולת הרשלנות). מטעם התובעת העיד מר ג'פרי הוק, אשר מנהל את התובעת משנת 1997. מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד. לאחר חקירות העדים, הגישו ב"כ בעלי הדין את סיכומיהם. טענות הצדדים: טוענת התובעת בסיכומיה כדלקמן: הנתבע לא צירף מסמכים המצויים בידו והרלוונטיים להגנתו, ודבר זה פועל לרעתו; הנתבע לא התמודד עם הקושי כיצד חתם על שיק שנמסר לתובעת, כאשר לא ידע אם השיק ייפרע במועד; הנתבע פעל כאורגן של החברה, ועל כן השאלה היא האם הנתבע התרשל כלפי התובעת; לנתבע, כמפרק זמני מפעיל, יש אחריות מוגברת כלפי ספקים; עצם מסירת השיק שלא נפרע, יש בה משום חזקה שהנתבע התרשל בתפקידו; קופת הפרוק ריקה , והחוב של קופת הפירוק בגין ההפעלה של חברות מ.ק.ש.י. בתקופת הפרוק הזמני מגיע ליותר מ- 1,460,000 ₪. טוען הנתבע בסיכומיו כדלקמן: על התובעת להגיש את תביעתה למפרק החברה על ידי שתגיש לו הוכחת חוב; התובעת לא הוכיחה שהנתבע התרשל בעת שמסר את השיק לתובעת; לא היה כל מצג מצד הנתבע כלפי התובעת שהנתבע אחראי באופן אישי לפרעון השיק; התובעת לא הוכיחה שבמועד החתימה על השיק ידע הנתבע שהשיק לא ייפרע; מכלול הנתונים שעמדו בפני הנתבעת בעת החתימה על השיק היו שהשיק ייפרע במועד הנקוב בו כיום הפרעון; לא הוכחה תרמית של הנתבע; שיקולי מדיניות מחייבים לפטור בעל תפקיד מאחריות ברשלנות. דיון ומסקנות: ההתחייבות האישית של הנתבע כלפי התובעת: את טענה זו זנחה התובעת בסיכומיה, וטוב שעשתה כן. כל שנותר הוא, לדון בטענת התובעת שהנתבע התרשל בכל הקשור למסירת השיק לתובעת. האם התרשל הנתבע בכל הקשור לשיק שנמסר לתובעת? חובת הזהירות המושגית: בהחלטתה מיום 17.5.00 בתיק פש"ר (מחוזי ת"א) 118/97 בש"א 3247/99, 2556/00 קבעה כב' השופטת אלשיך כדלקמן: "עצם מינוי של מפרק זמני כורך בחובו את המודעות כי החברה מצויה בקשיים כלכליים. מפרק שממונה אינו מקבל הרשאה ליצור חובות חדשים אלא אם יש מקורות לתשלומם. מפרק מוחזק כלפי נותני שירותים, לאחר שמונה, כמי שערב לתשלום הוצאותיהם כהוצאות הקודמות לכל חוב אחר בעת הליך הפירוק. לא יעלה על דעת כי מפרק אשר מודע לקשיים של החברה עליה הוא ממונה יצור התחייבויות חדשות כלפי נותני שירותים ובבוא האחרונים לגבות את שכרם ימצאו עצמם בפני שוקת שבורה שכן קופת הפרוק ריקה. אחריותו של המפרק חייבת להיות ברורה לכל. מפרק יטול על עצמו התחייבויות חדשות רק אם יוכל להבטיח פרעונן. את השאלה האם להטיל הוצאות על קופת הפירוק מתוך הנחה שבעתיד היא תניב רווחים לקופה זו, ראוי שיציב המפרק בפני הנושים שהם אמורים להיפרע מקופה זו. אין זה ראוי כי בסיכון שלא יהיו כספים בקופת הפירוק לפרוע חובות שנוצרו לאחר תחילת הפירוק ישאו נותני השירותים בעוד שמהסיכוי שהשירות יניב רווחים יהנו נושי החברה. אלא אם הוסכם אחרת מפורשות, זכאים נותני שירות לחברה, לאחר שהחל פירוקה, לגבות את שכרם מן המקורות הבאים: בראש וראשונה מקופת הפירוק. לאחר מכן באם קופת הפירוק ריקה והמפרק התרשל בכך שדרש את הספקת השירות הם רשאים לגבות את חובם מן המפרק אישית, בין אם על ידי חילוט ערבותו ובין על דרך של תביעה אישית נגדו. זאת אלא אם הסכימו הנושים לשאת בהוצאות שהטיל המפרק על קופת הפירוק. בנקודה זו ראוי לציין כי יתכן שבכל מקרה גם אם יחוייב המפרק אישית לשלם את החובות לנותני השירותים יוכל הוא לפנות לנושי החברה הנהנים מכך בדרישת שיפוי מאחר והפיקו מכך עושר שלא כדין." טוען הנתבע כי יש להחיל את ההלכות החלות על חיוב מנהלי תאגידים גם על הנתבע, כמפרק זמני של חברות מ.ק.ש.י., שכן הוא אורגן של חברות אלו. אך טענתו זו עומדת בניגוד להחלטתה של כב' השופטת אלשיך מיום 30.12.01 בתיק פש"ר (מחוזי ת"א) 1019/01 בש"א 11364/01 (נספח 11 לנספח האסמכתאות מטעם הנתבע), בה קבעה כב' השופטת אלשיך כדלקמן (סעיף 19 להחלטה): "נאמן בהקפאת הליכים, כמו גם מפרק וכונס נכסים, אינם מנהליה של חברה סולבנטית הפועלת בשוק העסקי הרגיל. נהפוך הוא; נקודת המוצא, גם בהקפאת הליכים, הינה כי החברה אינה סולבנטית (ההדגשה במקור -י.ז.), וקיים סיכוי כי תסיים את דרכה בפירוק, כאשר קופתה ריקה או כמעט ריקה. אין נפקא מינא, לענין זה, אם כשלון הקפאת ההליכים בא בא בשל היות החברה "חסרת תקווה" מלכתחילה, או פרי תנודות בשוק העסקי (דבר צפוי לכשעצמו). טעמים אלו הם המביאים את בית המשפט, לחזור שוב ושוב בעת מינוי נאמנים על ההוראה המפורשת, לפיה אין להכנס להוצאות וחובות חדשים אשר הנאמן אינו רואה מראש (ההדגשה במקור - י.ז.) כי יש להן כיסוי בקופת הנאמנות. אין לתת לתניה זו פירוש מצמצם, כאילו יכול הנאמן, על דעת עצמו, להכנס לסיכונים עסקיים כאשר הוא צופה כי סביר (ההדגשה במקור - י.ז.), או יתכן, שיוכל לכסות את ההוצאות הנובעות מהן. דין זה יפה למנהליה של חברה סולבנטית, הנהנים מחזקת ה- Business Judgment Rule, המונעת התערבות של שיפוט בדיעבד של בית המשפט לעניין שיקול דעת עסקי סביר שהפעילו בעת כהונתם. אולם אין דין זה יפה לנאמן או מפרק, שחובת הזהירות המוטלת עליהם, מעצם מצב הדברים השונה, היא גדולה בהרבה. מטעם זה, בא גם הכלל לפיו מתייעצים בעלי תפקיד אלו עם כונס הנכסים הרשמי ועם בית המשפט של פירוק בטרם הם מתקשרים בהוצאות אלו ואחרות." (ההדגשה שלי - י.ז.). מדבריה אלו של כב' השופטת אלשיך עולה כדלקמן: מפרק שממונה אינו מקבל הרשאה ליצור חובות חדשים אלא אם יש מקורות לתשלומם. מפרק יטול על עצמו התחייבויות חדשות רק אם יוכל להבטיח פרעונן; אין המפרק הזמני רשאי להכנס להוצאות וחובות חדשים אשר אינו רואה מראש כי יש להן כיסוי בקופת הפירוק הזמני. סבירות שיהיה כסף בקופה בעת פרעון הוצאה מסויימת אינה מספקת, שכן למפרק זמני לא עומדת חזקת ה- Business Judgment Rule, העומדת למנהלי חברות סולבנטיות; מפרק מוחזק כלפי נותני שירותים, לאחר שמונה, כמי שערב לתשלום הוצאותיהם כהוצאות הקודמות לכל חוב אחר בעת הליך הפירוק; את השאלה האם להטיל הוצאות על קופת הפירוק מתוך הנחה שבעתיד היא תניב רווחים לקופה זו, ראוי שיציב המפרק בפני הנושים שהם אמורים להיפרע מקופה זו; אם קופת הפירוק ריקה והמפרק התרשל בכך שדרש את הספקת השירות הם רשאי מספק השירות לגבות את חובו מן המפרק אישית; חובת הזהירות הקונקרטית: בהתאם להלכות העולות מפסקי הדין של כב' השופטת אלשיך עולה כי על הנתבע היה למסור את השיק לתובעת רק אם היה יכול להבטיח מראש שהשיק ייפרע. האם הנתבע אכן מילא את חובתו זו? התובע ציין בסעיף 11 לתצהיר העדות הראשית שהגיש לבית המשפט כי הגדיל את מסגרת האשראי של קופת הפירוק הזמני ל-700,000 ₪ תמורת בטחונות מתאימים. בנוסף, ציין הנתבע בתצהירו כי מבחינת המאזן של חברות מ.ק.ש.י. הן היו ביתרה של כ- 1,900 ₪. אלא שהיתרה במאזן אינה נותנת את התמונה של מצב האשראי של קופת הפירוק הזמני בבנקים בכלל, ובבנק המזרחי, עליו נמשך השיק, בפרט. הנתבע צירף לתצהירו דוחו"ת שקיבל מהחברות שבפירוק לחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר לשנת 1999. מדוחו"ת אלו עולה כי היתה ירידה דרסטית במכירות של החברות שבפירוק, ממכירות בשווי של 632,240 ₪ בחודש 8/99 למכירות בשווי של 270,482 ₪ בחודש 9/99, ולמכירות בשווי של 231,586 ₪ בחודש 10/99. הנתבע שם את הדגש בהגנתו על המאזן של קופת הפירוק. אך המאזן אינו גורם לכך ששיקים שנמשכו מחשבון הבנק של הפירוק ייפרעו. לכל היותר, המאזן יכול להוות שיקול במסגרת השיקולים של הבנק לתת לקופת הפירוק מסגרת אשראי או שלא לתת אותה. השיקול הקובע לצורך בדיקת מצבה הפיננסי של קופת הפירוק והכרעה בשאלה האם שיקים שנמשכו על חשבון הבנק של קופת הפירוק, הוא מצב חשבונות הבנק של קופת הפירוק, שכן הבנק הוא זה שאמור לכבד את השיקים שנמשכו על חשבון הבנק של קופת הפירוק. על פי המסמכים שצירף הנתבע לתצהירו עולה שחשבון הבנק של קופת הפירוק בבנק המזרחי התנהל באותה עת על גבול החריגה ממסגרת האשראי. מעיון במוצג ג'1 לתצהיר הנתבע עולה כי בחודש 8/99 היתה יתרת החובה בחשבון בסך 673,400 ₪ לעומת שיקים מעותדים של שלקוחות שהופקדו בחשבון בסכום כולל של 338,584 ₪. בנוסף לכך מסר הנתבע שיקים לנושים של קופת הפירוק בסכום כולל של 1,405,626 ₪, אשר לא פורט על אילו בנקים נמשכו שיקים אלו. מעיון במאזן לחודש 9/99 ניתן ללמוד כי שיקים בסך של למעלה מ-1,300,000 ₪ נמשכו על בנק המזרחי. מנספח ג'2 לתצהיר הנתבע עולה כי בחודש 9/99 ירדה יתרת החובה בחשבון קופת הפירוק בבנק המזרחי לסך 624,642 ₪ וסכום השיקים המעותדים של לקוחות שהופקדו בבנק עלה לסך 453,845 ₪, אך השיקים המעותדים אותם משך הנתבע מהחשבון עלה לסך 1,325,643 ₪. ירידה ביתרת החובה של חשבון קופת הפירוק בבנק המזרחי באה על חשבון העליה ביתרת החובה של קופת הפירוק בבנק הבינלאומי מהסך 36,636 בחודש 8/99 ליתרת חובה של 149,525 ₪ בחודש 9/99. בחודש 10/99 היתה קריסת מערכות כללית בחשבון קופת הפירוק בבנק המזרחי. יתרת החובה בחשבון הגיעה לסך 747,920 ₪, ובכך היתה בחשבון חריגה ממסגרת האשראי, סכום השיקים המעותדים של הלקוחות ירד לסך 433,874 ₪ וסכום השיקים המעותדים אותם משך הנתבע על בנק המזרחי ומסרם לנושי קופת הפירוק הגיע לסך 1,431,228 ₪. היוצא לנו מכך הוא שבחודש 10/99 נפרעו שיקים שמסר הנתבע לנושי החברות שבפירוק בסכום כולל של 143,249 ₪ (הפרש יתרות החובה בין שני החודשים האחרונים בתוספת ההפרש בשיקים של לקוחות שהיו מופקדים בבנק), דבר שהביא את החשבון למצב שהיה בחריגה ממסגרת האשראי. בנוסף לכך, הגדיל הנתבע את מצבת השיקים הדחויים בחשבון בבנק המזרחי שמסר לנושי החברה בסכום נוסף של 105,585 לעומת חודש 9/99. גם בדיקת מצב יתרות החובה של כלל חשבונות קופת הפירוק הזמני מראה כי מצב החברות שבפירוק הלך והידרדר. בחודש 8/99 היו כלל יתרות החובה בבנקים בסך 761,036 ₪, בחודש 9/99 היו כלל יתרות החובה בבנקים בסך 825,167 ₪ ובחודש 10/99 היו כלל יתרות החובה בבנקים בסך 953,482 ₪. אמנם בחודשים אלו הפקיד הנתבע בחשבונות הבנקים שיקים דחויים שקיבל מלקוחות, אך אין בשיקים דחויים כדי להביא בנק לכבד שיקים שמשך לקוח, אם הלקוח עבר את מסגרת האשראי המוסכמת בין הבנק לבין הלקוח. כאמור, את השיק מסר הנתבע לתובעת בין 30 ל-60 יום לפני מועד פרעונו. מהמצב של חשבון החברות שבפירוק כפי שתואר לעיל עולה שבין אם ניתן השיק 30 יום לפני פרעונו ובין אם ניתן השיק 60 יום לפני פרעונו, היה צפוי שהשיק לא ייפרע. במצב דברים זה, בעת שמסר הנתבע את השיק לתובעת, בודאי שלא היתה לנתבע וודאות שהשיק ייפרע. הנתבע אולי קיווה שהשיק ייפרע, בשעה שהמצב בבנק חייב היה להביא את הנתבע למסקנה שקיים סיכון ממשי שהשיק לא ייפרע. הבטחונות: טוען הנתבע כי היו מספיק בטחונות לבנק עבור האשראי שלקחו החברות שבפירוק. קשה לי לקבל את טענתו זו של הנתבע, שכן בסעיף 17 לדו"ח המפרק הקבוע של החברות (נספח ד' לתצהיר הנתבע) נכתב שבנק המזרחי הגיש תביעת חוב על הסך 379,815 ₪ בגין תקופת הפירוק הזמני, דבר המצביע על כך שהבטחונות היו נמוכים יחסית לחוב של החברות שבפירוק לבנק. חובות של לקוחות לקופת הפירוק: הנתבע ציין בדוחו"ת שצירף לתצהירו (נספח ג') כי היו חובות שלקוחות היו חבים לחברות בסכום שנע בסביבות 1,200,000 ₪. חובות אלו ייתכן שהם טובים למאזן, אך כל עוד לא הופכים אותם לכסף נזיל, הבנק לא יסתמך עליהם בעת שקיימת חריגה ממסגרת האשראי. המסקנה לענין ההתרשלות: בנסיבות אלו סבור אני שהנתבע התרשל בכך שבהיותו מפרק זמני של חברה מסר לתובע שיק שבעת מסירתו לא היה לו מקור כספי וודאי לפרעונו, אלא היתה סבירות גבוהה ביותר שהשיק לא ייפרע, עקב מצב כספי מסוכן ביותר בחשבון הבנק של החברות בפירוק עליו נמשך השיק. פנייה לקופת הפירוק לפרעון סכום השיק: טוען הנתבע כי על התובעת לפנות תחילה לקופת הפירוק, על מנת שזו תפרע את סכום השיק. לכאורה טענתו זו של הנתבע עומדת בקנה אחד עם דבריה של כב' השופטת אלשיך ב תיק פש"ר (מחוזי ת"א) 118/97 בש"א 3247/99, 2556/00. סבור אני שדין טענתו זו של הנתבע להידחות. מסעיף 17 לנספח ד' לתצהיר הנתבע (דו"ח המפרק) עולה כי הוגשו תביעות חוב בגין הפירוק הזמני בסכום כולל של כ-1,460,000 ₪. במכתבו מיום 25.7.00 כותב עו"ד שי פינקלשטיין, מי שהחליף את הנתבע כמפרק זמני של החברות, כי אין בקופת הפרוק הזמני די כספים לשלם את החובות לנושים הנטענים בתקופת הפירוק, לרבות לתובעת. בנסיבות אלו בהן ברור שאין כספים בקופת הפירוק שיש בהם לשלם לתובעת את חובה, אין טעם בפנייה לקופת הפירוק, והתובעת רשאית לתבוע את הנתבע בלי לפנות תחילה לקופת הפירוק. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 31,570 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (22.10.01) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית ועד ליום התשלום בפועל. מפרק (חברה)