.1ביום 11.10.91 פרסם העיתונאי יוסף ליבוביץ (נתבע מס' 1) ידיעות בשני מקומונים באיזור חיפה. האחת, בעיתון "כל-בו", המוצא לאור ע"י כל בו (1979) בע"מ (נתבעת מס' 2) והשניה, בעיתון "הד הקריות", המוצא לאור ע"י חברת הד הקריות בע"מ (נתבעת מס' 3). עניינן של הידיעות הוא סכנה מצינורות המובילים חומרים מסוכנים ליד או מתחת לפרוייקט יוקרה הנבנה בקרית מוצקין. בעמוד הראשון של עיתון כל-בו (נספח א' לכתב התביעה), נאמר: "המשרד לאיכות הסביבה מזהיר: רעלים ליד פרוייקט יוקרה במוצקין בעקבות מידע אנונימי שהגיע למשרד איכות הסביבה, התברר ששכונת היוקרה מוצקין הצעירה, ליד מחנה כורדני, נבנית בסמוך לצינורות תת קרקעיים המובילים חומרים רעילים מסוכנים ממפעלים באיזור." בעמ' 15לאותו עיתון הורחבה הידיעה, דלקמן: "מידע אנונימי שהגיע לאחרונה למשרד לאיכות הסביבה: במוצקין מתכננים לבנות מעל צינורות המובילים חומרים מסוכנים. .... שלושה או ארבעה צינורות תת קרקעיים המובילים חומרים מסוכנים מהמפעלים באזור התעשיה בעכו עוברים בתוך שטח השיפוט של עיריית קרית מוצקין, סמוך לבניית פרוייקט הבניה היוקרתי ביותר באזור הקריות כיום, מוצקין הצעירה ולמחנה כורדני... עתה ידוע בוודאות על שלושה צינורות המובילים חומרים מסוכנים... הם מונחים בעומק של כמה מטרים באדמה, מזרחית למסילת הרכבת חיפה - עכו." באותה כתבה מתייחס הכותב, מספר פעמים, הרחבה, לאינפורמציה שנמסרה לו ע"י מוריס שגיא, ראש ענף חומרים מסוכנים במשרד לאיכות הסביבה. הכתבה לוותה בצילום אתר הבניה של מוצקין הצעירה, כשבחזיתו השלט "כאן מוצקין הצעירה." .2אותה כותרת ואותה כתבה, פורסמה באותו יום אף בעיתון הד-הקריות (נספח ג' לכתב התביעה). גם לכתבה זו נלווה צילום של פרוייקט הבניה מוצקין הצעירה, הנזכר בכתבה. .3התובעות שהן, על פי הנטען בכתב התביעה, תאגידים העוסקים, בין היתר, בפיתוח מקרקעין ובניה למגורים ובנית מתחם מוצקין הצעירה (סעיפים 1ו- 2לכתב התביעה; סעיף 3לתצהירו של ניר ירון (ת/1), הגישו תביעה בגין לשון הרע, שפורסמה כלפיהן, על פי הטענה, בכתבות אלה. בשלב ראשון נדונה שאלת האחריות. .4אין עוד מחלוקת, בסכומי הצדדים, כי הפרסומים מהווים לשון הרע שכן, הם פוגעים באמינות התובעים (למעט טענת היריבות אשר תידון להלן) כקבלנים ופוגעים בעיסקם. טענות ההגנה של הנתבעים הן אמת בפרסום והגנת תום לב. .5סעיף 14לחוק איסור לשון הרע התשכ"א- 1965(להלן: "החוק") מגדיר את הגנת אמת בפרסום כך: " .14במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." דהיינו - שני מרכיבים להגנה זו: אמת וענין ציבורי בפרסום. טול מרכיב אחד משני המרכיבים וקורסת הגנה זו כולה. (ראה ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח’, פ"ד לא(2) 281, 299). .6בענייננו, פורסמה כתבה הנושאת כותרת "במוצקין מתכוננים לבנות מעל צינורות המובילים חומרים מסוכנים" כאשר מתחת לכותרת זו מופיע צילום פרוייקט מוצקין הצעירה. קריאת הכותרת עם הצילום שמתחתיה מצביע על כך כי הכותרת מכוונת לפרוייקט זה. אין חולקים, ואף הנתבעים אינם טוענים אחרת, כי פרויקט מוצקין הצעירה לא נבנה מעל הצינורות. .7טוענים הנתבעים, כי מהאמור בגוף הכתבה נלמדת אינפורמציה אחרת מהאמור בכותרת. אפילו היה ממש בטענה זו, אין בה כדי לשנות מהעובדה כי המשתמע מהכותרת, יחד עם צילום פרוייקט הבניה מוצקין הצעירה, הוא, כי הפרוייקט נבנה מעל הצינורות וכי אינפורמציה זו איננה נכונה. .8עוד טוענים הנתבעים כי מגוף הידיעה, להבדיל מהכותרת, נלמד כי הידיעה מתייחסת לבניה בסמוך ולא מעל, לצינורות המובילים חומרים מסוכנים וכי שינוי זה הוא אי דיוק, בפרט לוואי, שאין בו פגיעה של ממש. על כן, כאמור בסעיף 14לחוק, לא נשללת מהנתבעים טענת ההגנה של אמת בפרסום. .9טענה זו היתה עשויה להועיל לנתבעים, אילו היה אמת באמור בגוף הכתבות, כי פרוייקט מוצקין הצעירה נבנה בסמוך לצינורות המובילים גזים מסוכנים וכי בכך יש לסכן את תושבי הפרוייקט, כפי שניתן להבין מהכתבות. אך אין זה כך במקרה דנן. .10על פי האמור בכל אחת מהכתבות, הצינורות המובילים גז מסוכן עוברים מזרחית למסילת הרכבת חיפה-עכו, סמוך לפרוייקט הבניה היוקרתי, כאשר אין ספק מהאמור בכתבה ובצילום המלווה אותה, כי הכוונה לפרוייקט מוצקין הצעירה. .11ציון העובדה כי הצינורות עוברים ממזרח לפסי הרכבת, נעשה לצורך קירובם לפרוייקט מוצקין הצעירה, קירוב שאינו אמת. הוכח, ע"י עדותו של מוריס שגיא, מרכז ענף חומרים מסוכנים ופסולת רעילה במשרד לאיכות הסביבה, כי הצינורות, אליהן מתייחסות הכתבות, עוברים ממערב לפסי הרכבת (עמ' 37- 38לפרוטוקול). עוד הוכח כי מידע זה נמסר במפורש, תוך הדגשה ותוך הצבעה על מפות, לעיתונאי ליבוביץ. .12מעדותו של המודד זייד נלמד, כי המרחק בין תוואי הצינורות לבין הבית הקיצוני בכיוון מערב, בשכונת מוצקין הצעירה הוא 690מ' וכי המרחק בין תוואי הצינורות למרכז השכונה הוא 800מ'. .13צינורות העוברים במרחק של 700מ'- 800מ' מפרוייקט מוצקין הצעירה, אינם עוברים בסמוך לפרוייקט זה. על כן, תיאור תוואי הצינורות כ "סמוך" למוצקין הצעירה, אינו אמת. .14גם טענת הנתבעים, כי אין לדקדק במרחק, מאחר "ובכל מקרה קיים סיכון וזה העיקר. העיקר הוכח". (סעיף 56לסיכומי הנתבעים) אין לה על מה שתסמוך. .15על פי חוות דעתו של מיכאל פסקל (ת/6), המומחה מטעם התובעים, ועדותו, המקובלים עלי, שלושת הגזים העוברים בצינורות הנידונים הם מימן, מטן ואתילן. לפי הערכת המומחה, הגם שסבירות דליפת גז נמוכה ועוד יותר נמוכה סבירות לקרות דליפה והתלקחות (הסתברות סטטיסטית של כ-000, 100שנה), הרי שבמקרה ואכן יתממש אירוע מסוכן זה של דליפה והתלקחות, הסיכון הוא לטווח שבין 0ל- 200מ'. .16האם קיים סיכון מדליפת הגזים ללא התלקחותם? לדעתו של מומחה התובעים מר פסקל (עמ' 59לפרוטוקול): "אני מסכים שכל זמן שהגז לא ניצת, אין בעיה. הבעיה מתחילה רק כאשר הגז ניצת." הנתבעים הציגו חוות דעת נגדית של אינג' מדי מיכאל (נ/1). מומחית זו התייחסה בחוות דעתה אף לסיכוני דליפת הגזים ללא התלקחות, דלקמן: "מימן ומתן הם לא טוקסים, אבל בריכוזים גדולים באויר הם גורמים לחנק בגלל חוסר חמצן. לאתילן יש תכונות נרקוטיות." עם זאת, הוסיפה כי: "בתערובת עם אויר הם נדלקים בקלות ויכולים לגרום לפיצוץ." .17הנלמד מהאמור, כי במקרה של דליפת גז מהצינורות, עוד בטרם יגיעו לשכונת מוצקין הצעירה, הם יתערבבו באויר וידלקו. על כן הוכח, שהסיכון העשוי לעלות מדליפת הגזים המובלים בצינורות הוא הידלקותם. .18טווח הסיכון מהידלקות הגזים, מוגבל עד 200מ'. כך על פי עדותו של פסקל (עמ' 59לפרוטוקול): "כאשר יש סיכון של הצתה והגז נמצא בריכוז בו ניתן להדליק אותו - לא בכל ריכוז ניתן להדליק אותו - במידה ויש מקור הצתה והגז נדלק, עשויה להיות בעיה למי שנמצא בטווח מוגבל." ולהלן (בעמ' 60): "אני מסכים כי הסכנה הממשית הקיימת מהצנרת היא בטווח מירבי של 200מ'." .19אמנם, המומחית מטעם הנתבעים, אינג' מדי מיכאל, קובעת כי "קיים סיכון ולו גם סיכון תיאורטי" במרחק של עד 2ק"מ ממקור הגזים. אך, מאידך, היא מציינת כי "רק על סמך ניתוח אינטרגטיבי מלא" של תנאי השטח, התנאים המטארולוגים, מיקום ומצב הצנרת והמתקנים, כמויות הגזים, לחצים ומצבור נתונים נוספים, "ניתן להעריך ולחשב רמות הסיכון לטווחים והמרחקים המבוקשים." (חוות דעתה נ/1). חקירתה הנגדית (עמי 34), הודתה המומחית כי לא קיבלה נתונים על הצינור הספציפי עליו נסבה התביעה, כי חוות דעתה מתייחסת "לגזים שעוברים בצינורות ללא ספציפיקציה של הצינורות וממדיהם", כי לא ערכה סקר סיכונים לגבי הגזים העוברים בצינורות נשוא התביעה, וכי סיכון בקוטר של 2ק"מ הוא סיכון תיאורטי "וצריכים לראות באופן מקומי מה קורה שם." .20לעומת מומחית זו, ראה המהנדס פסקל, המומחה מטעם התובעים, את הצינורות הנידונים, שהם בעלי קוטר קטן, וערך סקרי סיכונים בקטעים שונים בצינורות אלה. בשנת 1996ערך אף סקר סיכונים לגבי קטע הצינור הקרוב מכל הקטעים לפרוייקט מוצקין הצעירה (עמ' 55לפרוטוקול). סקר הסיכונים נערך לפני עריכת חוות דעתו ת/ 6ולפני עדותו בפני. נמצא כי חוות דעתו של פסקל מבוססת על בדיקת השטח והנתונים והיא עדיפה, אף לשיטת אינג' מיכאל, על חוות דעתה התאורטית. .21אני מעדיפה את חוות דעתו של מומחה התובעים, מר פסקל, על חוות דעתה של המומחית מטעם הנתבעים אינג' מיכאל. .22על פי חוות דעתו של מר פסקל, אשר כאמור מקובלת עלי, הסיכון מדליפת הגזים והתלקחותם מוגבל למרחק של 200מ' מהם, בלבד. המרחק בין תוואי הצינורות לבין הבית הקרוב ביותר בשכונת מוצקין הצעירה, עולה על פי שלוש מטווח זה. על כן, כאשר מדובר על טווח סיכון, אין לראות כל קירבה בין תוואי הצינורות לפרוייקט מוצקין הצעירה. .23העולה מהאמור, כי לא רק שתוואי הצינורות אינו נמצא בסמוך לפרוייקט מוצקין הצעירה, אלא אף לא הוכח כי קיים סיכון מצינורות אלה לפרוייקט מוצקין הצעירה. .24וזאת להדגיש, מוריס שגיא ציין באוזני העיתונאי ליבוביץ, בעת ביקורו של ליבוביץ במשרדו, ביקור בעקבותיו פורסמו הכתבות הפוגעות, כי היקף הסיכון הוא עד למרחק 200מ' מהצינור. וכך אף ציין מר שגיא במכתבו ת/ 2למהנדס העיר קרית מוצקין. .25אמר מר שגיא בעדותו (עמ' 39לפרוטוקול): "הוא (הכוונה לליבוביץ - ה.ש.) ביקש לדעת מה כן יש שם, הכוונה למוצקין הצעירה. הסברתי ששם טמנו במשך שנים פסולת רעילה." קפצו הנתבעים על עדות זו כמוצאי שלל רב, כתניא מסייעא להגנתם כי אמת בפרסום, הגם שמוריס שגיא התייחס לפסולת רעילה שהוטמנה בקרקע והפרסומים שנעשו ע"י הנתבעים התייחסו להובלת גזים מסוכנים בצינורות. לשיטת הנתבעים, הוכח מעדותו של מר שגיא כי קיים סיכון לתושבי האזור. לטענתם, כאזרחים ועיתונאים קמה להם החובה להביא את המידע בדבר הסיכון, מידע שהוא אמת, לידיעת הציבור והם עשו כך. אי הדיוק בתיאור מקור הסיכון בכך שלא ציינו כי מדובר בסיכון מפסולת רעילה הוטמנה בקרקע ותיארו אותו כסיכון מגזים שמובלים בצינורות, הוא אי דיוק בפרט לוואי, אשר אינו שולל את הגנת אמת בפרסום. .2טענה זו עומדת בסתירה לעמדת הנתבעים עד כה, לפיה (סעיף 9תצהירו של ליבוביץ נ/4): "הכתבה היתה התראה ו'זעקה' לרשויות בדבר סכנה מיותרת שכן אין מפות מדויקות. לא היה מדובר בקריאה לתושבים לעזוב חלילה. את המקום, אלא לשלטונות המוסמכים לפעול למפוי מדויק שיקטין את הסכנות." ובסעיף 14לתצהיר נ/4: "לא היה בפרסום אזהרה לתושבים לעזוב את המקום, לא הצהרה של סכנה מפורשת אלא הבהרה כי הרשויות לא יודעות היכן בדיוק התוואי של הצינורות דבר שעשוי לגרום לסיכון מיותר." ובסעיף 15: "... הפרסום נעשה בתום לב ומתוך כוונה להביא לטיפול בנושא חשוב זה." (ההדגשות בתצהיר אינן במקור - ה.ש.) בחקירתו הנגדית (עמ' 49לפרוטוקול) חזר ליבוביץ על עמדתו זו: "הכוונה היתה להתריע ולעורר את תושבי האזור וקברניטיו ואת המנכ"לים שלא נותנים מפוי למשרד לאיכות הסביבה." .27עדותו של ליבוביץ, כי מטרת הפרסום התייחסה להיעדר מפוי לצינורות, בלבד, מסבירה אף את התנהגותו כאשר סיפר לו מר שגיא על טמינת הפסולת הרעילה במקום במשך שנים. את תגובתו של ליבוביץ כאשר שמע על טמינת הפסולת הרעילה, מתאר מר שגיא בעדותו (עמ' 38לפרוטוקול): "הוא הלך לחדרו של מנהל המכון וחזר לאחר כ- 3/4שעה כשעדיין מתעקש שהצנרת עוברת בצד המזרחי של הפסים. במפורש אמרתי שלא. בזה הסתיימה השיחה." .28הנה כי כן, מלכתחילה לא התעניין ליבוביץ בסכנה לתושבי האזור, שאיננה נובעת מסכנת הגז בצינורות, המתגברת נוכח אי מפוי תוואי הצינורות. אילו, אכן, מטרת הפרסומים היתה - כפי שב"כ הנתבעים מנסה עתה להעלותה, לראשונה, בסכומיו לדווח ולהרתיע מפני סכנות לתושבי האזור, היה מקום לצפות ממר ליבוביץ כי ירחיב שאלותיו למר שגיא בענין הפסולת שנטמנה, כאשר מר שגיא סיפר לו עליה. אילו היה עושה כך, היה אף שומע את דעתו של שגיא, כי אין פסולת זו מהווה סכנה לתושבי האזור. מר ליבוביץ לא בירר את נושא טמינת הפסולת הרעילה ולא הרחיב שאלותיו, בפגישתו עם מר שגיא בעניין זה, הגם שהועלה נזכר בתחילת השיחה, מאחר והוא לא התעניין בסכנות לתושבי האזור שאינם נובעים מהצינורות. מטרת הפגישה עם מר שגיא לקראת פרסום הכתבות היתה בדיקת נושא מיפוי צינורות הגז, בלבד, והסכנות הנובעות מהיעדר מיפוי, כפי שהסביר זאת ליבוביץ בתצהירו ובעדותו. אף מטרת הפרסומים לא היתה להביא לידיעת הציבור את סיכוני האזור, אלא להתריע אך ורק על היעדר מפוי הצנרת. על כן, משהוברר כי הפרסום בענייני "סיכון" מצינורות הגז לפרוייקט מוצקין הצעירה, איננו נכון, אין הנתבעים יכולים למצוא מפלט בטענה, כי מטרת הפרסומים היתה להתריע בפני סכנה לתושבי האזור ועל כן אין נפקא מינא למקור הסכנה. .29התוצאה היא, כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח את ההגנה של אמת בפרסום, כאמור בסעיף 14לחוק. .30קו ההגנה האחר של הנתבעים היא הגנת תום לב. הגנת הנתבעים סומכת על הוראות סעיף 15(2) וסעיף 15(3) לחוק, על על פיהם: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (1) ... (2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום; (3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר; ..." ועל החזקה בסעיף 16(א) לחוק, על פיה: "הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב." .31ההגנה על פי סעיף 15לחוק כוללת שני תנאים מצטברים. האחד, הפרסום נעשה בתום לב והשני, הפרסום נעשה בנסיבות המפורטות באחד מסעיפי המשנה של סעיף .15 משלא נעשה הפרסום בתום לב, אין נפקות לנסיבות המפורטות בסעיף .15 .32כנגד החזקה בסעיף 16(א) לחוק, כי פרסום בתחום הסביר בנסיבות סעיף 15, מקימה למפרסם חזקה שעשה אותו בתום לב, קיימת חזקה נוגדת, כמפורט בסעיף 16(ב) לחוק: "חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה: (1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו; (2) הדבר שפור(ת) לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא; (3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף .15" משהוכיח מפרסם כי עשה את פרסומו בנסיבות המפורטות בסעיף 15קמה עליו החזקה כי עשה אותו בתום לב. אז עובר נטל הראיה אל התובע לסתור חזקה זו ולהעלות על המפרפם את חזקת חוסר תום הלב, כאמור בסעיף 16(ב) לחוק. משהצליח התובע לשאת בנטל ראיה זה, מועלית על המפרסם החזקה כי עשה פרסומו שלא בתום לב ונטל הראיה לסתור חזקה זו עובר אל הנתבע. זה המקרה בענייננו. .33על פי הראיות שהונחו בפני, נראה לי כי אין צורך לדון בשאלה הנכבדה, האם קיימת לנתבעים חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את הפרסום (סעיף 15(2)), או האם הפרסום נעשה לשם הגנה על עניינם האישי של קוראי העיתון, כדי לקבוע כי הנתבעים פעלו בתום לב, כטענתם. נראה לי, כי בנסיבות העניין הוכח כי חלה על הנתבעים החזקה אשר בסעיף 16(ב) לחוק, על פיה פעלו בחוסר תום לב והם לא הצליחו לסתור חזקה זו. .34שתי החלופות הראשונות של סעיף 16(ב) מתנות את חזקת היעדר תום הלב בכך "שהדבר שפורסם לא היה אמת". כמבואר לעיל, הוכח כי תנאי זה אכן התקיים וכי הפרסום בכתבות לא היה אמת. משהוכח כי הפרסום אינו אמת, יש צורך בהוכחת אחת משתי החלופות אשר בסעיף 16(ב) לחוק כדי להעלות על המפרסם את חזקת חוסר תום הלב. במקרה דנן, הוכחו כל אחת מהחלופות שבסעיף 16(ב). .35בכתבות נאמר כי הצינורות עוברים בסמוך לפרוייקט מוצקין הצעירה "מזרחית למסילת הרכבת חיפה-עכו." על פי עדותו של מוריס שגיא, המהימנה עלי, הוא הראה למר ליבוביץ את תוואי הצינור על מפת האזור - מהצד המערבי של פסי הרכבת (עמ' 37- 38לפרוטוקול). עוד העיד שגיא (עמ' 38לפרוטוקול): "הוא (ליבוביץ - ה.ש.) ביקש לדעת אם היא (הצנרת - ה.ש.) עוברת מתחת לקרית מוצקין הצעירה. במפורש אמרתי שלא. הוא ביקש לדעת מה יש שם ואם יש סכנה. הסברתי לו שהצנרת הזאת טווח הסכון שלה הוא עד מכסימום 200מ' ממיקומה." ולהלן: "הוא הלך לחדרו של מנהל המכון וחזר לאחר כ- 3/4שעה כשעדיין מתעקש שהצנרת עוברת בצד המזרחי של הפסים. במפורש אמרתי שלא." .36לליבוביץ גירסה נוגדת, על פיה (עמ' 46לפרוטוקול): "אני עומד על דעתי שהם הראו לי את הצינורות ממזרח לפסי הרכבת." .37איני מאמינה לעדותו של ליבוביץ, שאינו מדייק בעדותו (וזאת בלשון המעטה). כך אומר ליבוביץ בנשימה אחת (שם, בעמ' 46): "אני לא זוכר אם הם נקבו במרחק. זה היה ממזרח. אני עומד על דעתי שמר שגיא אמר לי שהצינורות עוברים בערד 200מ' מזרחית לפסי הרכבת." מה היא גירסתו של ליבוביץ? האם הוא זוכר או אינו זוכר ששגיא נקב במרחק מפסי הרכבת בו עוברים הצינורות? אם ליבוביץ אינו זוכר ששגיא נקב במרחק בו נמצאים הצינורות מפסי הרכבת, כיצד עומד הוא על דעתו ששגיא אמר לו שהם עוברים במרחק 200מ' ממזרח לפסי הרכבת? לא ניתן ללמוד תשובות לשאלות אלה מעדותו של ליבוביץ שהיא דבר והיפוכו. .38בעדותו של שגיא, שאינו צד מעוניין בדיון זה - ואשר נשמעה לפני עדויות ההגנה - עלתה הגירסה, על פיה נאמר לליבוביץ במפורש כי צינורות עוברים ממערב לפסי הרכבת ולא ממזרח. לאור גירסתו הנוגדת של ליבוביץ, ניתן היה לצפות, כי יזמן את מנהל המחוז ראובן רוברט, שנכח באותה שיחה, על מנת שיעיד בבית המשפט אודות השיחה הנ"ל ויאשש את גירסת ליבוביץ. מר רוברט לא הוזמן לעדות ע"י ליבוביץ. ומדוע? על כגון דא, אין לנו אלא להיזקק להלכה, בדברי השופט גולדברג בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד." (וראה עוד האסמכתאות הנזכרות שם, בעמ' 658ו- 659). כן הם דבריה של השופטת הדסה בן עתו בע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760: "... כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה." (ראה עוד ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602-603, (מפי השופט מלץ); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, עמ' 614(מפי השופט חשין)). .39אני מעדיפה את עדותו של מר שגיא על עדותו של ליבוביץ וקובעת, כי למרות שהוכח שנאמר לליבוביץ במפורש כי הצינור עובר ממזרח לפסי הרכבת וכי אינו עובר מתחת למוצקין הצעירה, הוא פרסם כי הצינור עובר ממזרח לפסי הרכבת ומתחת למוצקין הצעירה. .40משטען ליבוביץ כי פרסם את הכתבה על פי הדברים שנאמרו לו במשרד לאיכות הסביבה "בית המקדש", כדבריו - ומבלי לבדוק במקום אחר, ממילא האמין במה שנאמר לו. על כן, משפרסם דברים בניגוד למה שנאמר לו, ומבלי שהוכיח כי בדק וקיבל אינפורמציה אחרת, ומשפרסם מידע שנאמר לו בפירוש שאינו אמת, הוא ידע שהוא מפרסם דברים שאינם אמת (סעיף 16(ב)(1)). .41לצורך הדיון, בלבד, נניח כי אפילו אמר שגיא לליבוביץ כי הצינור נמצא כ- 200מ' מזרחית (ולא מערבית), לפסי הרכבת, עדיין פרסומו של ליבוביץ כי הצינורות עוברים בקירבה מסוכנת לפרוייקט מוצקין הצעירה היה פרסום שאינו אמת והוא ידע על כך. כמבואר לעיל, מוצקין הצעירה נמצאת במרחק 800מ' מתוואי הצינור, שהוא כ- 20מ' ו- 30מ' מערבית לפסי הרכבת. דהיינו - הבית הקיצוני במוצקין הצעירה נמצא במרחק 660מ' מפסי הרכבת. על פי האינפורמציה, שלטענת ליבוביץ נמסרה לו ע"י שגיא, נמצאים הצינורות 200מ' מזרחית מפסי הרכבת. על פי אינפורמציה זו, נמצא הבית הקיצוני במוצקין הצעירה במרחק 460מ' מתאווי הצינורות. שגיא אמר לליבוביץ כי הסכנה מהצינורות הוא בטווח 200מ', בלבד והוא איננו טוען כי בירר וקיבל אינפורמציה נוגדת ממישהו אחר. מכאן, כי אף אם שגיא אמר לליבוביץ כי הצינורות עוברים 200מ' מזרחית לתוואי פסי הרכבת, עדיין הבית הקיצוני ביותר במוצקין הצעירה נמצא במרחק הכפול מטווח הסכנה. על כן, אף על פי גירסת ליבוביץ נמצאו בתי מוצקין הצעירה מחוץ לטווח סכנת הצינורות והוא ידע על כך. .42לאור האמור עד כה, הוכחה החלופה הראשונה בסעיף 16(ב), כי ליבוביץ פרסם פרסום שאינו אמת והוא ידע שאינו אמת. .43ואם יטען הטוען, כי ליבוביץ לא האמין למידע שנמסר לו ע"י מר שגיא (ודוק - ליבוביץ אינו טוען כך), היה מקום לצפות כי ליבוביץ יבדוק את המידע ממקור אחר. ליבוביץ לא טען ואף לא העיד כי עשה כן. מכאן, כי למרות המידע המפורש, שנמסר לו ע"י מר שגיא כי הצינורות נמצאים במרחק מפרוייקט מוצקין הצעירה ואינם מסוכנים לטווח בו נמצא הפרוייקט, פרסם ליבוביץ מידע הפוך מבלי שבדק אותו. בכך הוכחה החלופה השניה של סעיף 16(ב) לחוק. .44בנסיבות אלה, יפים לנו דברי ביהמ"ש בת"א (חי') 636/71 שרף נ' שרות ייעוץ כלכלי בע"מ ואח’, פ"מ תשל"ז(ב) 271, 291: "די לו לתובע להוכיח כי הפרסום נעשה באחת מהנסיבות המפורטות בסעיפים קטנים (א) ו- (ג) (צריך להיות: (1) ו- (3) - ה.ש.) לסעיף 16(ב) כדי להעמיד את הנתבע כמי שעשה הפרסום שלא בתום לב." זה המצב בענייננו. .45התוצאה היא, כי הוכחה החזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב. הנתבעים לא הצליחו לסתור חזקה זו. על כן, גם הגנת תום לב לא תעמוד לנתבעים. .46העולה מהמקובץ, כי הוכח שהנתבעים עוולו עוולת הוצאת לשון הרע. יריבות: .47בסעיף 2לכתב התביעה נטען כי "התובעות עוסקות, בין היתר, בבנית מתחם מגורים ... בקרית מוצקין בסמוך לכביש חיפה-עכו." אל מתחם זה התייחסו הכתבות כאשר התייחסו אל "מוצקין הצעירה." בסעיף 6לכתב התביעה נטען כי הידיעות, נשוא התביעה הם כזב פוגעני. בסעיף 7לכתב התביעה מפרטות התובעות את הנזקים שגרמו להם, או עלולות לגרום, הידיעות הכוזבות, עקב השפעתם על קוני דירות במתחם. בסעיף 3לכתב ההגנה, טענו הנתבעים חוסר יריבות בין התובעות לבינם. בסעיף 6לכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את סעיף 2לכתב התביעה. .48התובעות ביקשו להוכיח את עניינן בעילת התביעה ואת היריבות בינן לבין הנתבעים, ע"י עדותו של ניר ירון. בסעיף 2לתצהיר עדותו הראשית של ניר ירון (ת/1) נאמר, כי "בעלת הקרקע הינה חברת 'גאולת הכרך בע"מ', התובעת מס' 2בתביעה זו." טענה זו לא נטענה בכתב התביעה. לא זאת אף זאת - הדרך הנכונה להוכיח בעלות במקרקעין היא ע"י הצגת נסח רישום של המקרקעין. דבר זה לא נעשה. .49בסעיף 4לתצהיר העדות הראשית, נאמר כי: "על פי חוזה ביצוע שנחתם בין התובעות 1ו- 2הוסכם כי הרווחים יחולקו באופן שתובעת מס' 1תקבל % 80משווי המכירות ואילו תובעת 2תקבל %.20" בחקירתו הנגדית נשאל העד על חוזה זה, במיוחד לצורך הוכחת היריבות שבין הנתבעים לבין התובעים (עמ' 17לפרוטוקול), והתבקש להציג את החוזה הנטען בפני ביהמ"ש. עו"ד פילוסוף, ב"כ התובעים, הצהירה (שם) כי התובעים ימציאו את ההסכם לבית המשפט. בעקבות הצהרה זו החליט בית המשפט כי העד ירון יתייצב להמשך חקירה לישיבה הקבועה למחרת בבוקר עם החוזה בין התובעות. למחרת היום התייצב העד לחקירה חוזרת, אך החוזה בין תובעת 1לבין תובעת 2 לא הוצג כראיה. .50משלא הוצג החוזה, אשר אמור היה להוכיח את טענת התובעים כי תובעת מס' 2שותפה להקמת פרוייקט הבניה, אין לנו אלא להעלות על התובעים את דברי מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז) בע"א 620/74 מור נ' פלונית, פ"ד ל(1) 218, בעמ' 223: "הימנעות זו, על פי כללי ההגיון, יכול שתשמש יסוד למסקנה, כי הראיה לא תועיל לאותו בעל דין אלא תזיק לו, שאילו היתה מוציאה צדקתו לאור, על שום מה לא הביאה (ראה ע"פ 112/52)." (וכן ראה את פסקי הדין, שאוזכרו לעיל, בעניין הבנק למימון וסחר: שרון נ' לוי; קופל (נהיגה עצמית) ו- לימה) .51התובעים לא התייחסו בסיכומיהם לטענת היעדר היריבות, שהועלתה בכתב ההגנה. מאידך, חזרו הנתבעים בסיכומיהם על טענתם זו, ככל שהיא מתייחסת לנתבעת מס' .2התובעים הגישו כתב תשובה לסיכומי הנתבעים וגם בתשובתם זו התעלמו מהטענה בדבר חוסר יריבות בין תובעת מס' 2לנתבעים, כפי שהועלתה בסיכומי הנתבעים. .52התוצאה היא, כי לא הוכח הקשר של תובעת מס' 2לפרוייקט, ולא הוכחה יריבות בין תובעת מס' 2לבין הנתבעים. על כן, אני דוחה את התביעה של תובעת מס' .2 תובעת מס' 2תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 25ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום .1.9.99לשון הרע / הוצאת דיבהחשיפה לחומרים מסוכניםפרסום