השיקולים שינחו את בית המשפט בנושא הכרזה על פשיטת רגל בעת בדיקת התנהגותו של החייב בעת הסתבכותו הכלכלית הינם שונים ומגוונים וקשה לתחמם ברשימה סגורה. כך בית המשפט ישקול אם החייב נהג בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות כלפי הנושים תוך סיכון כספם במודע. בית המשפט ייבחן האם נפלה אי חוקיות בפעילות החייב שהביאה להתמוטטותו הכלכלית והאם חובותיו נעוצים באותה אי חוקיות. יש לזכור כי לא כל פעולה אי חוקית של החייב ואפילו לא כל ניהול עסק לא חוקי ייחשבו כהתנהגות חסרת תום לב ביצירת החובות. בית המשפט יימנע מלהיעתר לבקשת חייב אם נהג מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו והצגת מצגי שוא בפניהם. חייב אשר נמנע מלעשות פעולות מינימאליות כדי למנוע את התדרדרותו ואשר לא ניצל את אפשרויותיו לקבלת כספים ונכסים לשם פירעון החובות עלול למצוא כי התנהגות זאת תחשב כחסרת תום לב וזאת כאמור רק רשימה חלקית. להלן פסק דין בנושא הכרזה על פשיטת רגל: פ ס ק - ד י ן 1. ביום 21.11.02 הגישו החייבים, בעל ואשה, בקשות למתן צו כינוס ולהכרזתם כפושטי רגל. החייב הצהיר על חובות בסך של 1,210,375 ₪ ל-10 נושים ואילו החייבת הצהירה על חובות בסך של 1,260,761 ל-11 נושים. ביום 23.12.02 ניתנו צווי כינוס על נכסים החייבים והושת על החייבים תשלום חודשי של 1,000 ₪ כל אחד. 2. על פי חוות דעת הכונס הוגשו כנגד החייב 8 תביעות חוב על סך כולל של 982,141 ₪ ואילו כנגד החייבת הוגשו 8 תביעות חוב על סך כולל של 1,273,383 ₪. הדיון בשתי הבקשות אוחד. 3. מחוות דעת הכונס מתברר כי החייבים הקימו בשנת 1978 בית אריזה לתוצרת חקלאית באמצעות חברה בשם "י.ה. אריזות תבור בע"מ". עסק זה פעל בהצלחה עד שנת 1991 שאז החל מצבו להתדרדר עקב מהשבר במגזר החקלאי והתמוטטות ארגוני הקניות האזוריים בצפון. משבר זה העמיק עם חקיקת חוק ההסדרים במגזר החקלאי-המשפחתי, תשנ"ב-1942 (המוכר כ"חוק גל") אשר פטר את הארגונים מתשלומים משמעותיים לנושיהם לרבות לחייבים בעוד הם נותרו ללא הגנה על פי החוק. 4. בני-הזוג סגרו את בית האריזה ולטענתם נאלצו לשבור תוכניות חסכון וליטול הלוואת לשם סילוק החובות. בשנים 95-93 עבדו בני-הזוג כשכירים ובשנת 1998 נותרו ללא מקור פרנסה והפכו למובטלים. כעבור זמן מה הקימו בני-הזוג חברה בשם "ה.ס.ק. בע"מ" שעיסוקה בשיווק מוצרי תשתית לבנייה. גם חברה זו נקלעה למשבר כספי והחייבים שערבו לחובותיה נדרשו לשלם את החובות. החייבים טוענים כי נאצלו למכור את ביתם שבכפר תבור ואף העבירו כספים שונים שהיו מופקדים בקרנות וקופות חסכון לשם סילוק החובות. החייב טוען כי כתוצאה מהמשבר הכלכלי נלקע למשבר נפשי וכיום הינו מקבל טיפולים פסיכאטריים. החייב גם סובל בלבו. 5. החייבים לא הציעו כל הסדר נושים. שניים מנושיהם התייצבו לאסיפות והתייצבו למתן צו הכרזה, גם לדיון שנערך בבית משפט התייצב נציגי הנושים טלברג אדוארד וחברת רדימיקס בע"מ והתנגדו למתן צו הכרזה. 6. מחקירת הכונ"ר התברר כי החייבים מכרו שני נכסי מקרקעין (שככל הנראה מהווים יחדיו את יחידת המגורים שלהם) תמורת סך כולל של 1,085,927 ₪. סך של 725,400 ₪ מהתמורה הועברה לסילוק חוב משכנתא וכן שולמו תשלומים לעורך הדין ולמועצה וכו'. לפי בדיקת הכונ"ר אין הסבר לשאלה למה שימש סך של 99,455 ₪ מדמי המכר. עוד ציין הכונ"ר כי החייב לא דיווח כי נרשם כעובד בעסק שהתנהל על שמו של הבן- גל הראל. בתקופה שאותו בן שירת בצבא. דבר זה מעלה חשד שמא שמו של הבן שימש להסוואת פעילות עסקית של החייב עצמו. 7. מדו"חותיה הכספיים של חברת "ה.ס.ק. בע"מ" הסתבר כי החייבים קיבלו מהחברה הלוואות בסך של 361,494 ₪ בשנת 2000. אין הסבר מדוע קיבלו "הלוואות" בסכום כה גדול בעוד החברה נותרה חייבת לספקים באותה שנה, סך של 502,991 ₪. הכונ"ר העלה את החשד שמא נרשם הסכום כהלוואה לחייבים והוא נועד להטעות את שלטונות המס וכי התשלום הינו למעשה שכר אשר לא שולם בגינו כל מס. על כך השיבו החייבים כי גם בגין ריבית "רעיונית" שקיבלו החייבים עליהם לשלם מס אם כי אין בכך כל הסבר מדוע לא נרשמו המשכורות כשכר ומדוע שולם סכום כה גדול בשעה שהחברה מצוייה בהפסדים. הכונ"ר ציין כי לגבי חברת "י.ה. אריזות תבור בע"מ" לא הוצגו דו"חות לשנים 92-91 ולכן לא ניתן לאמת את טענות החיייבים ביחס למקור החובות ולתשלומים ששילמו בעצמם לכיסוי החובות. החייבים משיבים כי החברה לא היתה פעילה אך בכך אין תשובה מדוע לא הוגשו דו"חות כנדרש על פי החוק גם בשנים אלו שבהם החברה טרם נמחקה. 8. ב"כ רדימיקס, שהינו נושה של החייבים בהיותם ערבים לחובות חברת "ה.ס.ק. בע"מ", טען כי מחקירת החייבים התברר כי עשו שימוש בכספי "ה.ס.ק בע"מ" לשם סילוק חובות של "י.ה. אריזות תבור בע"מ" ובכך הותירו את נושי "ה.ס.ק. בע"מ" ללא אפשרות לגבות את חובותיהם ולמעשה נושיה של "ה.ס.ק. בע"מ" שילמו בעקיפין את חובות ".ה. אריזות תבור בע"מ". ב"כ רדימיקס מבהיר כי החייב שימש כסוכן של רדימיקס וככזה רכש סחורה עבור "ה.ס.ק.בע"מ" מבלי ליידע את רדימיקס כי זוהי חברה בשליטתו. רדימיקס הגישה תלונה למשטרה כנגד החייב על מרמה אך, ככל הנראה, תלונה זו נסגרה ללא כל מסקנות בדבר אשמתו של החייב. החייב מוסיף ומבהיר כי אף שלא מסר לרדימיקס כי מדובר בחברה בשליטתו, הרי שרדימיקס ידעה זו ופנה בין היתר לשאילתא שהעבירה רדימיקס לפני מתן אשראי לחברה בה נרשמו שמות בעלי המניות. 9. סעיף 18ה (א)(2) לפקודה הוא הסעיף המרכזי בעת הדיון בבקשת חייב להכרזתו כפושט רגל כך קובע הסעיף: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) ... (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;" לפיכך נקבע כי "השאלה העיקרית העומדת לפני בית המשפט בדונו בשאלה האם להכריז את החייב פושט רגל לפי בקשתו היא האם פעל בתום לב" ( ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל- מהדורה שנייה, עמ' 169). התשובה לשאלה זו מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות; הראשונה תקופת יצירת החובות; והשנייה התנהגות החייב לאחר תחילת ההליכים לאכיפת החיובים לרבות הגשת הבקשה לפשיטת רגל. 10. כאשר בוחנים את התנהגות החייב בעת יצירת החובות ולאחר מכן שומה עלינו לשוות לנגד עינינו את תכליתם של הליכי פשיטת הרגל. לאחרונה ניתן פסק דין מקיף ומפורט בית המשפט העליון במסגרת ע"א 6416/01 בנבנישתי נ. כונס הנכסים - פסק דין מיום 4.5.03 דינים עליון סד 359. באותו מקרה דן בית המשפט בשיקולים למתן צו כינוס. הנשיא ברק פרט את תכליתם של הליכי פשיטת הרגל כדלקמן: "מקובל לקבוע כי הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר (ראו ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1) 164, 166). תכלית זו מקבלת משנה תוקף לאור ההגנה החוקתית על זכות הקניין (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). לשם שמירה על קניינו של הנושה ופרעון החובות המגיעים לו אין די לעיתים בהליכי הוצאה לפועל ויש הכרח באמצעי קיצוני יותר - הוא הליך פשיטת הרגל. אולם, לצד תכלית זו קיימת התכלית השניה, שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. לא פעם יעדיף חייב את המחיר של פשיטת הרגל על פני ההליכים האחרים המופעלים כנגדו לשם גביית חובו (ראו א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). אכן, חייב עלול להיות נרדף על ידי נושיו במסגרת ההוצאה לפועל וכן "עשוי להיקלע לפעמים שלא בטובתו למצבים המקשים עליו לתפקד וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו בנסיבות מתאימות לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו" (ראו לוין וגרוניס הנ"ל, בעמ' 24 וכן: ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים, פ"ד מח(1) 45, 55). אשר על כן צויין כי "אילולא היו קיימים הליכי פשיטת רגל, צריך היה להמציאם למטרה זו, להציל אסיר מידי אוסריו" (ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1) 23, 28)". לאור תכלית שנייה זאת שנועדה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו יש לבחון האם התנהגותו של החייב שהביאה אותו למצבו הכלכלי הנוכחי הינה כזאת אשר מצדיקה או שוללת את מתן הצו. 11. השיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת התנהגותו של החייב בעת הסתבכותו הכלכלית הינם שונים ומגוונים וקשה לתחמם ברשימה סגורה. כך בית המשפט ישקול אם החייב נהג בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר איכפתיות כלפי הנושים תוך סיכון כספם במודע. בית המשפט ייבחן האם נפלה אי חוקיות בפעילות החייב שהביאה להתמוטטותו הכלכלית והאם חובותיו נעוצים באותה אי חוקיות. יש לזכור כי לא כל פעולה אי חוקית של החייב ואפילו לא כל ניהול עסק לא חוקי ייחשבו כהתנהגות חסרת תום לב ביצירת החובות ( ראה ע"א 6416/01 הנ"ל). בית המשפט יימנע מלהעתר לבקשת חייב אם נהג מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו והצגת מצגי שוא בפניהם ( ע"א 149/90 קלאר נ. כונס הנכסים הרשמי, פד" מה (3) 61). חייב אשר נמנע מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו ואשר לא ניצל את אפשרויותיו לקבלת כספים ונכסים לשם פירעון החובות עלול למצוא כי התנהגות זאת תחשב כחסרת תום לב ( ע"א 5178/92 סמי ואיטה אליהו נ. כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט (1) 435). וזאת כאמור רק רשימה חלקית. 12. כאמור גם התנהגות החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל ותום לבו בשלב זה ייבחנו גם הם. חייב אשר לא גילה את כל נכסיו בדוחו"ת שהגיש, נמנע מהתייצבות לחקירה או נמנע מהצגת מסמכים שנדרשו ממנו לא ייחשב כתם לב. גם חייב אשר המשיך לצבור חובות במהלך הליכי פשיטת הרגל מבלי ליידע את נושיו בדבר מצבו ייחשב כחסר תום לב. חייב אשר נמנע מלשלם את התשלומים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט במסגרת צוו הכינוס עלול לגלות שהתנהגות זו תביא לביטולו של הצו והימנעות ממתן צו להכרזתו כפושט רגל. חייב אשר לא מנצל את יכולתו הכלכלית נמנע מלהתפרנס ויושב בביתו בשב ואל תעשה על חשבון נושיו ייחשב גם הוא כחסר תום לב ( ע"א 5178/92 הנ"ל וע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 58). פגיעה בחובות הגילוי המוטלות על החייב בעת הגשת הבקשה, כמו הסתרת נכסים, הסתרת עובדות רלבנטיות לבחינת טיב ההסתבכות וכו' אף היא עשויה להיחשב כחוסר תום לב (ראה ע"א 149/90 הנ"ל עמ' 66) כל אלו הינן רק דוגמאות להתנהגויות אשר עשויות להישקל על ידי בית המשפט בעת בחינת תום לבו של החייב וכמובן שבית המשפט ייבחן נסיבותיו של כל מקרה ומקרה שבא לפניו. 13. ממכלול הראיות שבפני הגעתי למסקנה כי החייבם לא הוכיחו שנקלעו לחובות בתום לב. למרות כל הארכות שניתנו לחייבים לא התקבל כל הסבר לסך של כ-99,000 ₪ מהכספים שהתקבלו בתמורה ולמכירת הדירה כאמור בחוות דעת הכונ"ר. אין כל הסבר מדוע עבד החייב בעסק הרשום על שם הבן גל הראל ומכל מקום לאור החשד כי בעליו של עסק זה היה בעצם החייב. היה על החייב להמציא דו"חות של העסק כפי שנדרש, אך לא עשה כן. גם השימוש שנעשה בחשבון הבן האחר, שחר, לשם העברת כספי מכר הדירה, הצדיק את דרישת הכונ"ר וב"כ הנושים כי גם דפי הבנק של הבן יוצגו לעיון ובדיקת הכונ"ר, אך החייבים לא איפשרו את העיון בדפי חשבון זה. לכן יש להוסיף, כי אין הסבר מניח את הדעת לכספים שמשכו החייבים מחברת "ה.ס.ק. בע"מ" ולסתירה בין גרסתם הראשונה שכבר בשנת 93 סגרו את חובת חברת "י.ה. אריזות תבור בע"מ" לבין העובדה כי העידו שחלק מכספי "ה.ס.ק. בע"מ" שימשו לכיסוי החברה הקודמת. גם העדרם של דו"חות מלאים לחברת "י.ה. אריזות תבור בע"מ" מעלה חשד שמא הסתירו החייבים חלק מפעילות העסק. לבסוף, אזכיר שהחייבים שיעבדו את מטלטליהם לטובת אמו של החייב בטענה שזו הילוותה להם כספים. לא הוצגו מסמכי ההלוואה לא כל שכן הסכם השיעבוד. כל שהומצא הוא מסמך משנת 2003 המאשר כי בעבר נערך הסכם בין הצדדים. לחייבים אין גם כל הסבר ל-5 נסיעות לחו"ל שיצאו בשנים 99-96 לאחר שכבר היו מסובכים בחובות. אין גם הסבר לכך שהחייבים לא שילמו את כל התשלומים לכונ"ר במועדם ומדי פעם נוצרו פיגורים. 14. אף שבחוות הדעת הראשונות לא התנגד ב"כ הכונס להכרזת החייבת כפושטת רגל, בשל חלקה "המינורי" בפעילות העסקית של החברות. דומה שדבריו המאוחרים ועמדת הנושים הינה זהה ביחס לשני החייבים. 15. ממכלול הראיות שהוצגו לא שוכנעתי, כאמור, שהסתבכות החייבים היתה בתום לב. גם התנהגותם לאחר פתיחת ההליכים והעדר שיתוף הפעולה מלא בעיקר בנוגע להגשת הדו"חות של העסק על שם גל הראל, דפי בנק של הבן והעדר הסברים לתהיות שהועלו על ידי הכונ"ר והנושים, מתחייבת המסקנה כי אין מקום להכרזת החייבים כפושטי רגל. 16. אשר על כן, הנני דוחה את בקשת החייבים. צוי הכינוס שניתנו - מתבטלים. צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד החייבים במסגרת צו הכינוס - מתבטל. הכונס יגיש בקשה מתאימה לעניין חלוקת הכספים המופקדים בידו. פשיטת רגל