הכרזה על מונופול

הממונה על ההגבלים העסקיים הכריז כי אל-על היא בעלת מונופולין בהטסת נוסעים רגישי זמן ורגישי מחיר בשווקי התעופה האזרחית לארבעה יעדים. להלן החלטה בנושא הכרזה על מונופול: החלטה 1. ביום 27.10.05 הכריז המשיב, הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן: הממונה), כי המבקשת, אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן: אל-על), היא בעלת מונופולין בהטסת נוסעים רגישי זמן ורגישי מחיר בשווקי התעופה האזרחית לארבעה יעדים: יוהנסבורג, הונג-קונג, בנגקוק ובומביי (להלן: ההכרזה; היעדים המוכרזים). 2. על פי סעיף 26(א) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 "יראו כמונופולין ריכוז של יותר ממחצית מכלל אספקת נכסים או מכלל רכישתם, או של יותר ממחצית מכלל מתן שירותים, או מכלל רכישתם, בידיו של אדם אחד (להלן - בעל המונופולין)". מההגדרה שהובאה לעיל נובע, כי דבר קיומו של מונופולין נגזר מהיחס בין מספר הנוסעים המוטס על-ידי אל-על למספר הנוסעים המוטס על-ידי כלל החברות ליעדים המוכרזים. לצורך הכרעה בשאלה האם באה אל-על בגדר "בעל מונופולין", הוגשו לממונה מסמכים ונתונים שונים, בין היתר, על-ידי חברות תעופה זרות המפעילות קווי תעופה מישראל ואליה (להלן: החברות הזרות), הכוללים נתונים אודות מספרי הנוסעים בכל אחת מהחברות הזרות ליעדים המוכרזים. 3. אל-על הגישה ערר על ההכרזה. בד בבד הגישה אל-על בקשה להורות לממונה למסור לעיונה את תיק ההכרזה, כדי לבחון את הנתונים שעמדו ביסוד ההכרזה. חלק מאותם נתונים ומסמכים נמסר לאל-על על-ידי הממונה, לאחר שניתנה הסכמת חלק מהחברות הזרות למסירתו של המידע. שש חברות זרות התנגדו למסירת נתוניהן, בטענה כי מדובר בסוד מסחרי, שחשיפתו תוביל לפגיעה באינטרס המסחרי שלהן (להלן: החברות המתנגדות). החברות המתנגדות הן: אוזבקיסטן איירוויס, סוויס אינטרנשיונל איירליינס, רויאל ג'ורדניאן, בריטיש איירווייס, ק.ל.מ. ואירוסויט איירליינס. הממונה התנגד להעמדת תיק ההכרזה לעיונה של אל-על, בטענה שמדובר בסוד מסחרי או בחומר פנימי, החוסים תחת החריגים המנויים בחוק לזכות העיון בתיק הרשות. 4. בית המשפט העליון סמך ידיו על קביעת בית הדין להגבלים עסקיים (כב' השופט עדיאל), לפיה "אין כל אפשרות לבחון את הכרזת הממונה מבלי להיזקק לנתונים שעליהם ביסס הממונה את ההכרזה" (ראו: ע"א 4524/01 מעריב נ' הממונה על ההגבלים, פ"ד נז(4) 521 (2003) (להלן: פרשת ידיעות אחרונות)). ברור, על כן, כי ללא אותו מידע לא תוכל אל-על להתמודד עם ההכרזה. סעיף 30 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992 קובע כי מי שזכאי להגיש ערר על החלטתה של רשות מינהלית, זכאי לעיין במסמכים שבידי הרשות הנוגעים להחלטה. ואולם, סעיף קטן (ב) מסייג את זכות העיון, וקובע כי היא לא תחול: "על מסמכים או חלקי מסמכים, שהתקיים בהם אחת מאלה... (2) יש בהם סוד מקצועי או מסחרי או ידיעה סודית כמשמעותה לפי כל דין. ... (5) הם מכילים חומר פנימי, כגון: רשומות מדיונים פנימיים, דיווח לממונים, הצעות וטיוטות של החלטות...". התנגדותו של הממונה למסירת נתוני החברות המתנגדות מושתתת על הטענה, כי נתונים אלה הינם סוד מסחרי, ועל כן נופלים בגדר החריג שבסעיף 30(ב)(2) לחוק. ההתנגדות למסירת מסקנות הרשות, ובכללן תחשיב נתחי השוק של אל-על ביעדים המוכרזים, נשענת על הטענה כי מדובר ב"חומר פנימי", במובנו בסעיף 30(ב)(5) לחוק. טענות אלה יידונו כפי סדרן. האם מדובר בסוד מסחרי? 5. עמדת החברות המתנגדות לגילוי מצויה לפני כפי שפורטה בכתב, לאחר שהחברות המתנגדות נתבקשו, על פי הוראת בית הדין, להתייחס לצורך ההליך לאפשרויות הבאות: א. גילוי כלל הנתונים. ב. מסירת הנתונים המצרפיים על ידי הממונה ומסירת התחשיב שנערך על ידו. ג. מסירת הנתונים משני הסוגים דלעיל לידי באי-כוחה של אל-על, בכפוף לכתב התחייבות לשמירה על סודיות כדרך שננקטה בפרשת ידיעות אחרונות (בה"ע (י-ם) 1/99 ידיעות אחרונות נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, תק-מח 2001(2) 1241, שאושר על-ידי בית המשפט העליון בע"א 4524/01 הנזכר לעיל). יצוין, כי ההתייחסות המיוחדת לנתונים המצרפיים נעשתה בשל המחשבה שנתונים כאלה, הכוללים נתוני מספר חברות יחדיו, לכאורה אינם מגלים את הנתונים המיוחדים לחברה מסוימת, וככאלה הם שומרים על מעטה הסודיות של כל אחת מהחברות. 6. ביסוד קבלת כל התנגדות לגילוי, צריכה להיות מונחת הקביעה כי מדובר בסוד מסחרי. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע, כי "סוד מסחרי" הוא "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". טיעוני החברות המתנגדות וגם טיעוני ב"כ הממונה לעניין השאלה האם מספר הנוסעים ליעד מסויים בכל חברה הוא סוד מסחרי היו סתמיים וכלליים. ב"כ הממונה טענה, כי "עיקר המסמכים עליהם מתבססת ההכרזה כוללים נתונים אודות מספרי הנוסעים ליעדים המוכרזים, חלוקתם למחלקות הרישום השונות (סוגים שונים של כרטיסים) ואפיונן של מחלקות רישום אלה ... חברות התעופה מטבע הדברים, מתחרות במידה כזו או אחרת באל-על ובחשיפת נתוניהן הנ"ל בפני אל-על יש משום יתרון מסחרי שלא כדין לאל-על, ומשום מתן נגישות למידע שאינו פומבי, וככלל אינו עומד לרשות המבקשת" (עמ' 4 לתגובת הממונה לבקשה). ב"כ הממונה הוסיפה, כי גם המספר המצרפי של הנוסעים אשר טסו לכל אחד מהיעדים המוכרזים הוא בגדר מידע סודי, וזאת בשל כך שלאל-על יש גישה ישירה למערכת מידע הקרויה MIDT (Marketing Information Data Tapes), המספקת מידע אודות הזמנה של כרטיסי טיסה. במערכת זו מצויים חלק מנתוני החברות המתנגדות, אשר יש להן הסכמי קוד שייר עם אל-על. הטענה היא, כי לאור המידע המצוי במערכת, יש באפשרותה של אל-על לחלץ את הנתון הסודי מן המספר המצרפי, ומכאן שגם מסירת הנתונים המצרפיים מביאה לחשיפת הסוד המסחרי. דא עקא, באת-כח הממונה לא הבהירה במה טיעון זה - או טיעון אחר - מכניס את ידיעת מספרי הנוסעים לגדר "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק, ובמיוחד לא ברורה התשובה לשאלה זו, כאשר טיעון באת-כח הממונה בא ללמד כי למעשה אין קושי לדעת את הנתונים הנטענים כסודיים באמצעות נתוני MIDT. אם כך, לכאורה לא מתקיימים לגבי מספרי הנוסעים יסודות המונח "סוד מסחרי", ובפרט היסוד "שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים". ברם, לאור טענת ב"כ המבקשת עצמה, לפיה נתוני MIDT הם חלקיים, אינם אמינים ואינם נותנים תמונה מדויקת של מספר הנוסעים, אני נמנעת מלהישען על טענת ב"כ הממונה בהקשר זה. ואולם, אני גם סבורה כי ללא כל הסבר אחר, לא ניתן להבין מדוע ידיעת מספר הנוסעים המוטסים על-ידי כל חברה ליעד מסוים מקנה יתרון עסקי. אציין, מבלי שהדבר נטען על-ידי החברות המתנגדות, כי אם נתון זה (מספר הנוסעים) מגלה את רמת הביקוש לשירות אותה חברה או לטיסה ליעד מסוים, נראה כי אין קושי לגלות עניין זה בדרכים אחרות, לרבות באמצעות נתוני MIDT, לפי שלאו דווקא המספר המדויק של הנוסעים נותן את המושג הדרוש. ויוטעם, החומר הרלוונטי אינו צריך לכלול נתונים כספיים, וגם אם אלו שלובים בנתונים שנמסרו, תוכל הרשות למצוא דרך להסתירם (על דרך השמטתם וכיוצ"ב), שהרי מספרי הנוסעים הם הרלבנטיים להכרזה. כך גם אין צורך להמציא נתונים המתייחסים לאופן תמחור כרטיסי הטיסה והתאמתם ללקוחות. חברת סוויס אינטרנשיונל איירליינס ציינה בעמדתה, כי מדובר בסוד מסחרי, מאחר שמדובר בנתונים מסחריים המתייחסים לכמות הנוסעים, אופן תמחור כרטיסי הטיסה והתאמתם ללקוחות וכיוצא באלה. מסיבה שלא הובהרה, נכרכים בטיעון זה גם נתונים כספיים או כאלו המלמדים על מדיניותה המסחרית של החברה. על כך יש לומר, כי אין סיבה שייחשפו נתונים מסחריים הנוגעים לאופן תמחור כרטיסי הטיסה והתאמתם ללקוחות, ולא הובהר מדוע מספר הנוסעים כשלעצמו יש בו כדי "להביא לפגיעה בהכנסותיה" של סוויס, כפי שנטען שם ולא הוסבר, לא מבלי להוסיף ש"אין חולק כי עסקינן במידע מסחרי פנימי רגיש". אני סבורה, כי אין די בטענה מעין זו כדי לבסס את המסקנה שחשיפת מספר הנוסעים ליעדים המוכרזים פוגעת בהכנסות או באינטרס כלשהו של החברות המתנגדות. יש להוסיף, כי גם יתר החברות המתנגדות לא הסבירו מדוע לשיטתן מדובר בסוד מסחרי. אל-על אף הדגישה מספר שיקולים נוספים, המפריכים, לטענתה, את הטענה הסתמית בעניין 'הסוד המסחרי': א. א. מספר רב של חברות תעופה, כדוגמת טורקיש איירליינס, לופטהנזה, אתיופיאן איירליינס, אוסטריאן איירליינס, אליטליה, אייר סיני ואוזבקיסטן איירליינס, לא ראו בעיה בחשיפת מידע זה במסגרת הליך הערר, וזאת ללא דרישה לחתימה על כתב התחייבות לשמירת סודיות. מדובר בחברות תעופה הנמנות עם המתחרות הישירות ביותר של אל-על. חזקה על חברות אלה שאם היו כלולים בנתונים סודות מסחריים, היו מסרבות ליתן הסכמתן או לכל הפחות מבקשות למסור את הנתונים בכפוף לחתימה על כתב התחייבות לשמירה על סודיות. ב. ב. התנגדותן של חברות התעופה למסירת מספרי הנוסעים לא נומקה ולא הוסברה ונטענה כך סתם בעלמא, תוך כריכת התנגדותן למסירת מספר הנוסעים ליעדי ההכרזה יחד עם התנגדותן למסירת נתוני הכנסות או מחירים אשר מלכתחילה לא נתבקשו על ידי אל-על. בכך נתפסו חברות התעופה המתנגדות לכלל טעות. נתונים ומסמכים אודות מחירים או הכנסות עשויים להכיל סודות מסחריים, בנסיבות מסוימות, אך אלה כלל לא נתבקשו על ידי אל-על. מספרי הנוסעים הם אלו המבוקשים בהליך זה, והם אינם חוסים תחת הגנת 'סוד מסחרי'. ג. ג. בריטיש אירוויז, סוויס, ק.ל.מ. ורויאל ג'ורדינאן (מהחברות המתנגדות) טסות ליעדים רבים ומגוונים ברחבי העולם. חשיפת נתונים אודות מספרי נוסעים, להבדיל מהכנסות או מחירים, לגבי ארבעה יעדים, מתוך עשרות או מאות יעדים שאליהם טסות חברות אלה, אינה פוגעת בשום אינטרס מוגן של החברות המתנגדות, וממילא לא תעניק לאל-על יתרון מסחרי כלשהו. ד. ד. נוכח מיעוט היעדים אשר ביחס אליהם נדרשת חשיפת הנתונים, בהתייחס לאופייה של תעשיית התעופה ובשל השונות הרבה במחירי הכרטיסים של חברות תעופה (גם בתוך כל חברת תעופה וביחס לכל תקופת זמן), לא ניתן ללמוד מנתוני הנוסעים בחברות התעופה למספר יעדים מוגבל כל כך, על הכנסות חברות תעופה אלה או על ביצועיהן הכוללים. חשיפתם של אלה כלל אינה מתבקשת ואינה בסכנת גילוי עקב היענות לבקשה זו. חשיפת הנתונים במקרה זה שונה מחשיפת נתוני תפוצה של עיתון, כפי שהיה בפרשת ידיעות אחרונות, אשר יש בהם בעקיפין כדי ללמד על הכנסותיו של העיתון (מאחר שמחיר העיתון קבוע) או על ביצועיו של השוק כולו. ה. ה. מספרי הנוסעים בחברות התעופה מתייחסים לשנת 2004, ועל כן הם בגדר מידע ישן, שאינו רלבנטי עוד בשלהי שנת 2006. ממילא אין מדובר במידע שיכול להעניק לבעליו יתרון עסקי כלשהו על פני מתחריו. חרף השיקולים הטובים דלעיל, הגעתי למסקנה, כי יש לכבד את טענת החברות שמדובר בסוד מסחרי, מהטעם שאין מחלוקת שהמידע נמסר לממונה על הגבלים עסקיים מכח הפעלת סמכותו של האחרון. בסופו של דבר, החברות המתנגדות אינן צד להליך שלפני, ואפשר שהן סבורות כי הממונה מעלה ממילא את הטיעונים המגנים באופן הטוב ביותר על האינטרסים שלהן. ההגנה על החברות המתנגדות מתבקשת מטעם נוסף: קיים חשש שמא אי ההתייחסות לחומר כצופן סוד מסחרי תפגע בנכונות גופים לשתף פעולה עם הממונה בעתיד, וכך תיפגע אכיפת חוק ההגבלים העסקיים. 7. מכל מקום, גם אם מדובר ב"סוד מסחרי", על פי הוראת סעיף 30 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992, רשאי בית הדין לאפשר עיון בתיק הרשות, כאשר "הצורך בעיון לשם עשיית צדק עדיף מן הטעם למניעת העיון". כך גם בסעיף 23 לחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט-1999, נקבע כי בית המשפט רשאי "לתת צו בדבר אי-גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי-גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק...". מכאן עולה השאלה העיקרית הניצבת לפני, והיא האם גילוי נתוני מספר הנוסעים שטסו בחברות הזרות לנציגי אל-על נדרש לצורך עשיית צדק, באופן בו אינטרס זה גובר על האינטרס של החברות המתנגדות להגן על הסוד המסחרי שלהן מפני גילויו. האינטרסים המתנגשים במקרה זה הם האינטרס הקנייני של החברות המתנגדות בהגנה על הסוד המסחרי שלהן, לעומת האינטרס של אל-על ושל הציבור כולו בעשיית משפט צדק, תוך אכיפה ראויה של דיני ההגבלים העסקיים. האינטרס האחרון של עשיית משפט צדק ואכיפה ראויה של דיני ההגבלים העסקיים מחייב לאפשר לאל-על לבחון את התשתית העובדתית שביסוד ההכרזה עליה כבעלת מונופולין. בהעדרה של בדיקה כזאת, לא תהא לאל-על כל אפשרות מעשית לערור על ההכרזה. ויוטעם, תוצאה כזאת עשויה לפגוע קשה לא רק באינטרס של אל-על, אלא גם באינטרס הציבור במשפט צדק ובאכיפה ראויה של דיני ההגבלים העסקיים. 8. כאשר מדובר בפגיעה ממשית בהליך של בירור האמת, אין די בכך שמדובר בסוד מסחרי. כדי לשכנע את בית הדין כי אין "הצורך בעיון לשם עשיית צדק עדיף מן הטעם למניעת העיון", על החברות המתנגדות להוכיח אפשרות מסתברת לגרימת נזק של ממש בעקבות גילוי הנתונים (ראו: ה"ע (י-ם) 1/99 הנ"ל). גם בנושא זה היו טענות החברות המתנגדות כאן כלליות וסתמיות. בנסיבות העניין גם אם אין לשלול בוודאות את האפשרות שייגרם לחברות הזרות נזק עקב גילוי הנתונים, מדובר בנזק בלתי מוגדר, שקשה לעמוד על ממשותו, כמו גם על היקפו. מעבר לכל אלה, כפי שטענה אל-על, מדובר כיום בנתונים מספריים משנת 2004, אשר ספק אם יש להם כיום עוד משמעות, ובכל מקרה, ברור שערכו של מידע זה הולך ופוחת עם הזמן. 9. האיזון הנכון של כלל השיקולים שצוינו לעיל יהא בהיענות לבקשה, תוך אימוץ האמצעי שננקט בפרשת ידיעות אחרונות, דהיינו; העמדת החומר לעיון שניים מב"כ אל-על, שיידרשו לחתום על התחייבות לשמור את המידע בסודיות. בהתייחס לאמצעי זה קבע בית המשפט העליון, כי "מדובר באמצעי הולם ואפקטיבי להגנה על הסוד המסחרי". בית המשפט העליון אף ציין, כי "אין להעלות על הדעת כי ב"כ ידיעות יפרו את ההתחייבות שעליה חתמו וייחשפו את הנתונים בפני מרשתם או בפני מאן דהוא, בניגוד לאותה התחייבות". בהקשר זה אוסיף, כי אם יתעורר קושי בנושא החשיפה לגבי השימוש בנתונים או במסמכים על-ידי אל-על, תוכל זו, באמצעות באי כוחה, להסביר לבית הדין קושי זה, תוך הפניה למסמך המתאים ואף לפנות בבקשה למינוי מומחה, אשר יסיק מסקנות מבלי לגלות את הנתונים הספציפיים. כמו כן, כל אחד מהצדדים רשאי לפנות להכרעת בית הדין לגבי גילוי או אי גילוי של פרטי מסמך או מסמכים מסוימים המעוררים בעיות מיוחדות. מידע פנימי 10. שאלה נוספת שהבקשה מעוררת היא שאלת גילוי תחשיבי הממונה והמסמכים הפנימיים של הרשות, העוסקים באופן חישוב נתח השוק של אל-על. הוראות חוק מפורשות קובעות, כי אין זכות עיון בחומר פנימי המשקף התייעצויות פנימיות של הרשות, כעולה מסעיף 30(ב)(5) לחוק בתי דין מנהליים, תשנ"ב-1992 וכן מסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. ברם, הוראות אלה, לפי עצם תוכנן, אינן משחררות מזכות העיון במסמכים המשקפים את עיקר הממצאים והמסקנות של ההתייעצות הפנימית. בנוסף, מסירת מסמכים כאלה, משרתת את היכולת לבחון את דרך קבלת ההחלטה ולבקר אותה. בעע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הארץ, תק-על 2006(1) 697, 712 (2006) הבהיר בית המשפט העליון, כי לצורך מניעת העיון, אין די בכך שהגוף הנדרש למסור מידע יעלה טענה כי המידע נוגע לדיון פנימי בהישענו על הסייג הקבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. על גוף כזה להראות בכל מקרה, כי החלטתו שלא לחשוף את המידע הפנימי עומדת במבחן הסבירות המינהלית ולזכור כי חשיפת המידע היא הכלל וחיסויו הוא היוצא מן הכלל. כן נקבע, כי ככל שהמבקש יצביע על אינטרס בעל חשיבות עקרונית ומהותית יותר מבחינתו, כך יגברו סיכוייו לקבל את המידע המבוקש, ולהיפך: ככל שהאינטרס של המבקש הינו כללי יותר, כך יטו כפות המאזניים אל עבר האינטרס של הרשות הציבורית לחיסוי המידע. בענייננו, אינטרס המבקשת ברור וחיוני, שהרי בלא הנתונים שעליהם ביסס הממונה את ההכרזה, אין למבקשת אפשרות של ממש לבחון את ההכרזה וסבירותה. מנגד, הפגיעה האפשרית היחידה שהעלתה נציגת הממונה היא הפגיעה בסודיות כלפי החברות המתנגדות. הבט זה נסקר לעיל בהחלטתי, והדברים האמורים חלים גם על המסמכים הפנימיים. לפיכך, אם סבורה הממונה כי החומר הפנימי מגלה סודות מסחריים של החברות המתנגדות, תוכל לפעול בדרך שהותוותה לעיל, המאפשרת חשיפת החומר לבאי כח המבקשת בלבד, בכפוף להתחייבותם. סוף דבר 11. התוצאה היא שאני נעתרת לבקשת אל-על ומורה לממונה להעביר לבית הדין את תיק הרשות בו הנתונים שעליהם ביסס הממונה את ההכרזה. זאת בהתאם למנגנון הדו-שלבי הקבוע בסעיף 30 לחוק בתי דין מנהליים, לפיו העברת מסמכים הכוללים סודות מסחריים תיעשה רק לאחר שבית הדין קיבל את תיק הרשות ועיין בו. תיק הרשות יוגש לבית הדין כפי שהוא כיום ובמידה ויש לב"כ הממונה הסתייגות ממסירת נתונים מתוך מסמך מסוים, יצוין הדבר על גבי צילום המסמך ובית הדין ייבחן את הדברים על-פי העקרונות שפורטו. לאחר מכן יועבר התיק לעיונם של שני עורכי דין ממשרד עורכי הדין המייצג את אל-על, זאת לאחר שאלה יחתמו על התחייבות לשמור על סודיות הנתונים, לא להעבירם לאיש מלבדם (בכפוף להחלטות שינתנו בהמשך) ולא לעשות בהם כל שימוש למעט שימוש לצורך ההליך הנוכחי. בסיומה של החלטה זו אציין, כי בשל תקלה לא הגיע אלי התיק למתן החלטה אלא לאחרונה, אף כי תגובת אל-על הייתה מונחת בו כבר מיום 10.9.06. אבקש להביע התנצלותי על העיכוב שנבע מתקלה זו. דיני חברותהגבלים עסקייםמונופולין