להלן החלטה בנושא סמכות לדון בתביעת הגבלים עסקיים בבית משפט השלום: החלטה 1. השאלה הניצבת בהחלטה זו היא - האם תביעה שעילתה הסדר כובל על פי חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח- 1988; ועוולת התערבות לא הוגנת כמשמעה בחוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999: כמו גם צו מניעה קבוע למניעת התקשרות בהסכם או ביצוע פעולה, ללא שווי סכום מוערך הם עניינים שבסמכותו של בית משפט השלום. סמכות בית המשפט נקבעת על פי האמור בכתב התביעה. י. זוסמן סדר הדין האזרחי מהדורה שביעית בעריכת ש. לוין 1995 בעמוד 161. תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 מחייבת את התובע לכלול בכתב התביעה את העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתביעה. מכאן שהמקור היחיד לבדיקת סמכותו העניינית של בית המשפט הוא כתב התביעה המכיל את עילות התביעה כלשון תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין, דהיינו- "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה". בנוסף לכך מופיע בסיום כתב התביעה הסעד המבוקש ואף זאת יש לכלול בכתב התביעה כמצוות תקנה 9(7) לתקנות סדר הדין. פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי כאשר נדרש בית המשפט לבחון את סוגיית הסמכות, יש להתבונן בסעד המבוקש ולא במהות הסכסוך ראה: דעת הרוב בע.א. 22/77 טובי נ' רפאלי פד"י לא (3) 561. 1א. גישה זו מבוססת, בין היתר, על כך כי כאשר הסעד המבוקש מצוי, דרך משל בסמכות ייחודית של בית משפט השלום, רשאי בית משפט השלום לדון גם בנושאים המצויים בסמכותו של בית המשפט המחוזי, וזאת מכח סמכות שבגררא כקבוע בסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984. אציג להלן את כתב התביעה והסעדים המבוקשים בו. 2. אקדים ואומר- נושא מכירתם ושירותי אחזקתם של מונים למוניות מוסדר בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (רכישת מונים למוניות, התקנתם, ושירותי אחזקתם), התשמ"ד- 1984. 3. התובעת וחברת מוניטקס בע"מ, הינן שתי החברות היחידות בישראל המורשות לפעול כמוכר מוסמך וכנותן שירות מוסמך, בשוק המונים למוניות בארץ והמונה כ- 18,000 מוניות. השוק נחלק בין התובעת לחברת מוניטקס בע"מ, ששתיהן מספקות מונים למוניות. 4. הן התובעת והן חברת מוניטקס בע"מ- המתחרה - מחויבות במתן שירותי אחזקה וחלפים למונים , לתקופה של 10 שנים מיום התקנת המונה החדש, על פי דרישת משרד התחבורה. בהתאם חייב כל בעל מונה בתשלום שנתי בגין שירותי האחזקה הניתנים במהלך כל שנת שירות. 5. השכר השנתי בגין שירות אחזקה אותו מחויב לשלם כל בעל מונה מדי שנה, מהווה את עיקר הכנסתה של התובעת כמו גם של מוניטקס. הכנסה נוספת משתלמת מהתקנת המונה שסיפקה המשיבה לנהג מונית בעת שזה מחליף את הרכב בו מותקן המונה במונית אחרת. 6. תחנת המוניות הדר- לוד - המשיבה 1 זכתה במכרז שפרסמה רשות שדות התעופה למתן שירות של הסעת נוסעים במוניות בנסיעות מיוחדות מנמל התעופה הבינלאומי על שם בן גוריון לכל חלקי הארץ . 7. תחנת המוניות המשיבה 1 כוללת כ- 450 מוניות כאשר ברובן מותקנים מונים שסיפקה התובעת, המשיבה. ועוד מאות מוניות שבעליהן אינם בעלי מניות במשיבה. 8. על פי דרישה של רשות שדות התעופה במכרז, היה על תחנת המוניות המבקשת 1 כמי שזכתה במכרז, להציע מערכת שתאפשר לרשות שדות התעופה לעקוב אחר מועדי כניסה ויציאה של כל מונית לנתב"ג ולקבוע תור בין המוניות הנמצאות בנתב"ג, ולגבות סך של 5 ₪ מכל מונית הנכנסת לנתב"ג. כוונת רשות שדות התעופה היתה לבצע דרישות אלה באמצעות מערכת ממוחשבת המבוססת על קשר רדיו בין השער שבפתח השדה לבין מכשיר המותקן בכל מונית. 9. לטענת התובעת - כי המשיבה 1 לא אפשרה לתובעת להציג לרשות שדות התעופה מערכת אלטרנטיבית בעלות נמוכה ללא צורך בהחלפת המונים הקיימים, ובמקום זאת - נקשרו תחנת המוניות - המשיבה 1 וחברת מוניטקס בע"מ בהסכם לפיו הוצעה לרשות שדות התעופה ע"י חברת מוניטקס המתחרה מערכת אשר חייבה החלפתם של כלל המונים המותקנים בכ-450 מוניות של תחנת המוניות המשיבה 1, ובלא מתן הזדמנות שווה לתובעת. עובדה זו חייבה את רוב נהגי התחנה המשיבה 1 המחזיקים במונה שסופק ע"י התובעת וקשורים עמה בהסכמי שירות לרכוש מאת מוניטקס בע"מ מונה חדש, בעלות של 5,000 ₪ לכל נהג. 10. טוענת התובעת כי חיובן של המוניות העובדות בשירותה של המשיבה 1 - תחנת המוניות ואשר מותקן בהן מונה מתוצרת התובעת להחליפן במונה של מוניטקס והפעולות שבוצעו ע"י המשיבה 1 לצורך מימוש מטרה זו, עולות כדי: - עוולת התערבות לא הוגנת כמשמעה בחוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999. - עוולות הסדר כובל כמשמעה בחוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח - 1988. - כי המשיבים - הנתבעים 2, 3 כמי שביצעו עבורה ובשמה של הנתבעת את הפעולות המתוארות, חבים אישית כלפי התובעת בגין העוולות המתוארות: - עוד טוענת התובעת כי העובדות המיוחסות לנתבע 4 עולות כדי עוולת גרם הפרת חוזה . - כן טוענת התובעת כי במכתב המשיבה 1 נספח "ה" יש משום פרסום לשון הרע, כאמור בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965. 11. בסעיף 43 לכתב התביעה מעמידה המשיבה את התביעה לצרכי אגרה את נזקיה על סך 150,000 ₪ ואת נזקיה בגין לשון הרע על סך 120,000 ₪. 12. בסעיף 41 לכתב התביעה עותרת התובעת למתן צו מניעה קבוע - להורות למבקשים להמנע מלהתקשר בכל הסכם או לבצע כל פעולה שמטרתה לחייב את בעלי המוניות שבבעלותם מונה מתוצרת התובעת, להחליפו במונה של מוניטקס בע"מ. 13. הסעדים שנתבעו בכתב התביעה, בגין עוולת ההסדר הכובל, הם משני סוגים. האחד - סעד כספי בגין הנזק שנגרם, ואשר במסגרתו נתבקש סעד למתן חשבונותיו; והשני - סעד של צו מניעה להמשיך בביצוע העוולה - זו של ההסדר הכובל, זו של גרם הפרת חוזה, וזו של התערבות בלתי הוגנת. 14. על פי הוראות סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984, "כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך ליתן... צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שייראה לנכון בנסיבות שלפניו". על פי סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט, מוסמך בית משפט השלום לדון בתביעות אזרחיות כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2.5 מיליון ₪. בית משפט השלום מוסמך אפוא ליתן צווים מסוג זה בכל עניין שאינו עולה על הסכום שבסמכותו. "גם במקרים שבהם הסעד העיקרי המתבקש הוא צו מניעה, התובע יכול להעריך את היקף הנזק שנגרם לו, על מנת שבית המשפט יחליט האם הוא מוסמך לדון בתובענה" י. קלדרון, חיקויים מסחריים בישראל, עמוד 305 ג. גינת, גניבת עין עמוד 42 הערת שוליים 104. 15. המשיבה אמנם העריכה את נזקיה כעולה מכתב התביעה: כך בסעיפים 6.9 ו- 6.10 לכתב התביעה טוענת התובעת כי הכנסתה העיקרית מהמונה הינה השכר השנתי בגין שירותי אחזקה ששיעורו השנתי 544 ₪. כמו כן משולמים דמי פירוק והרכבה של המונה, פעולה המתבצעת בממוצע אחת לשנה וחצי תמורת סך 590 ₪ (סעיפים 6.9 ו- 43 לכתב התביעה). 16. בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף בסעיף 13 טוענת התובעת כי אלה שני ראשי הנזק הנגרמים לתובעת בגין כל מונה מתוצרתה שהוחלף במונה מוניטקס בע"מ. בסעיפים 8, 16 ו- 23 לכתב התביעה מצוין כי התביעה עוסקת בסך הכל בכ-1,000 מוניות. 17. בסעיף 7 לכתב התביעה צוין כי המערכת הותקנה במסגרת חוזה הרשאה שנחתם בין רשות שדות התעופה למשיבה 1 תחנת המוניות שמעניק לה זכות בלעדית למתן שירותי הסעת נוסעים בנסיעות מיוחדות לתקופה בת 5 שנים, החל מאפריל 2004 (כתב התביעה הוגש בספטמבר 2004). גם לשיטת התובעת המשיבה, הצו הקבוע מתייחס לתקופת חוזה ההרשאה. 18. אשר על כן הסעד הכספי המבוקש הוא: 1,000 מוניות X 544 ₪ שנתי + (דמי פירוק והרכבה 590 ₪ אחת לחצי שנה) X 5 שנים - מביא לתוצאה של 4.5 מיליון ₪. אפילו תאמר כי רק מחצית מהמוניות נושאות מונים של המשיבה - ולא רובן המכריע, גם אז עובר שווי הסעד המבוקש בצו המניעה הקבוע את סמכותו של בית משפט השלום, ואין לבית משפט השלום סמכות עניינית לדון בעתירה לצו מניעה קבוע. 19. כך גם אין לבית משפט השלום סמכות עניינית לדון בעוולות התערבות לא הוגנת על פי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999. סעיף 40 (4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] קובע כי תביעה אזרחית לפי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999 אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום שבסמכות בית משפט השלום - על פי סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט - ידון בו בית המשפט המחוזי. המשיבה - התובעת אמנם העמידה נזקיה על סך של 15,000 ₪ בגין עוולה זו - אולם אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בה. 20. העילות האחרות שבכתב התביעה - העילה על פי חוק איסור לשון הרע וגרם הפרת חוזה על פי פקודת הנזיקין אותן מעלה המשיבה בכתב התביעה, על פי סכומן הנתבע בו, הן אכן מצויות בסמכותו של בית המשפט ;וכך גם העילה על פי עוולת הסדר כובל על פי חוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח-1988, שהן כולן עוולות מדיני הנזיקין והסעד המבוקש ביחס אליהן אינו עולה על סמכותו של בית המשפט לפסוק בהן. 21. אלא שעומדת בפני השאלה האם יש בידי בית משפט השלום להכריע בשאלות שאינן בסמכות בית משפט השלום כשאלות אגב, כחלק מההכרעה. 22. סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984 מקנה לבית המשפט סמכות להכריע בעניין המצוי בסמכותו של בית משפט אחר, אם השאלה התעוררה אגב הכרעה בתובענה אשר בסמכותו . תכליתה של הוראה זו היא למנוע פיצול מיותר של ההליכים המשפטיים. 23. ועל היקף הדיונים המותרים בסמכות שבגררא עמד כבוד השופט בועז אוקון בת.א. 1264/97 - אוד חטאב חסיין ואח' נ' כהן שאול ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 23.03.03): "הוראה זו נועדה להתגבר על ההכבדה בהעברת שאלות מבית משפט אחד לרעהו לצורך בירור מחלוקת מעשית אחת".. 24. ובהמשך- "אך סעיף 76 איננו בבחינת שטר פתוח. בית המשפט יכול להידרש לשאלת אגב המצויה בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר, רק אם ההכרעה בה "דרושה לבירור העניין" התלוי ועומד לפניו. המבחן איננו מבחן טכני. הוא מבחן מהותי. הוא נועד לאפשר לבית המשפט להכריע בשאלה העומדת לפניו בדין. על כן ברור כי בית המשפט לא יעמיד על מכונה תובענה המצויה בסמכות בית משפט אחר, רק משום שהיא נעטפה בעטיפה חיצונית כשרה, שאין תוכה כברה". 25. ועוד אומר כב' השופט בועז אוקון: "כך סעיף 76 אינו מאפשר לבית המשפט לרכוש סמכות אגב, רק משום ששתי טענות צורפו לכתב תביעה אחד. כאשר ההכרעה בשאלה המצויה בסמכות בית משפט אחר איננה נחוצה לצורך בירור השאלה העומדת בפני בית המשפט, לא יוכל בעל הדין להביאה בפניו". 26. עומדת על כך פרופ' נינה זלצמן בספרה: מעשה בי-דין בהליך אזרחי, ת"א תשנ"א בעמוד 227 אין לפרש סעיף 76 כקובע הוראה כללית ביחס לכוחה המחייב של כל הכרעה בדרך אגב, שנתן בית המשפט בשאלה שהיתה דרושה לצורך הכרעתו בתובענה. הסעיף מתייחס רק למקרה בו נדרש בית המשפט, לצורך הכרעה בעניין הנתון בסמכותו, לפסוק בשאלה שאינה בתחום סמכותו. 27. לעניין זה, שאלת אגב היא שאלה הטעונה הכרעה לצורך בירור העניין העיקרי. אין מדובר בשאלה חשובה סתם או בשאלה מהותית, אלא רק בשאלה שהמענה לה נדרש לצורך הנושא שעל הפרק. בג"צ 144/85 קליל נ' רשם הפטנטים והמדגמים, פד"י מב (1) 309. 28. הסעדים המבוקשים ע"י המשיבה בכתב התביעה ואשר אינם בסמכותו של בית המשפט השלום להעניקם אינם בבחינת שאלה שהמענה לה נדרש לצורך בירור השאלה העומדת בפני בית המשפט. אלה הן עילות התביעה המרכזיות שבכתב התביעה ובהן יש צורך להכריע. 29. אין לבית המשפט סמכות לדון בטענות הללו רק משום שצורפו בכריכה אחת בכתב טענות אחד. ההכרעה בשאלות של צו המניעה הקבוע ועוולת התערבות לא הוגנת על פי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999 מצויה בסמכות בית משפט אחר, ואיננה נחוצה לצורך בירור השאלות העולות מן העילות האחרות העומדות בפני בית המשפט. 30. בנסיבות אלה דינה של תובענה זו להיות מסולקת על הסף ומחוסר סמכות עניינית, בהתאם להוראות תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 תוך השבת מלוא האגרה למשיבה בהתאם להוראת תקנה 15(א) לתקנות בית המשפט (אגרות) תשמ"ח- 1987. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. דיני חברותהגבלים עסקיים