ביטול פירוק מרצון

מהותו של הליך פירוק מרצון, בדומה לפירוק כפוי, הינו הליך שמטרתו חיסול החברה, לאחר חלוקת נכסיה. אלא, שבניגוד לפירוק הכפוי, עניין לנו בהליך וולונטרי, אותו יוזמים משתתפי החברה. פירוק מרצון אינו מניח, ואינו דורש, הוכחת חדלות פרעון של החברה (קל וחומר שלא את הנסיבות הקיצוניות והחמורות הנדרשות לפירוק מן הצדק ומן היושר).

ההחלטה להלן עוסקת בנושא ביטול פירוק מרצון, אשר אין מחלוקת כי לא הוסדרו במפורש בפקודת החברות.
עם זאת, אין חולק כי הליכי פירוק מרצון ניתנים לביטול אף לפי הדין הקיים; תוצאה הפוכה תביא למצב אבסורדי, לפיו יהפוך מצב הפירוק מרצון לבלתי הפיך, בניגוד לדין החל לגבי פירוק כפוי.
המחלוקת בין הצדדים נסבה לגבי דרך ביטול הפירוק הכפוי. עמדת המבקשים הינה כי דין הליך הפירוק מרצון להתבטל באותה דרך בה החל - על-ידי החלטה מיוחדת של החברה, אשר תמסר לרשם החברות. הרשם שולל עמדה זו, וטוען כי רק בית המשפט של פירוק מוסמך ובידו הכלים לבטל את הליך הפירוק; זאת, בין היתר, לאור פרשנותו לסעיף 335 לפקודת החברות.

הליך הפירוק מרצון שייך, כל-כולו, לתחום המשפט הפרטי-מסחרי בו פועלים גופים סולבנטיים, הנשלטים בידי דיני החוזים והתאגידים הפעילים. זאת, להבדיל מהפירוק הכפוי או הקפאת ההליכים, המכניסים את החברה לתחום שונה לחלוטין, הוא התחום הקולקטיבי והקוגנטי של דיני חדלות הפרעון.

כך, למשל, לא חל על החברה עיכוב ההליכים הקוגנטי והגורף, העמיד אף בפני תניות שיפוט סותרות; הנושים אינם חסומים מנקיטת הליכים כנגד החברה, ואין הם מוגבלים בידי המנגנון הקוגנטי והנוקשה של הגשת תביעות חוב תוך פרק זמן שבסופו הם מאבדים את זכויותיהם. לא זאת, אלא אף זאת; לצד המנגנון של פירוק מרצון בידי נושים, אין הליכי הפירוק מרצון חוסמים כל נושה באשר הוא (ואף משתתף) מלהגיש בקשה לפירוק כפוי, בטענה כי החברה חדלת פרעון, או בכל טענה אחרת המוכרת בדין.

יתר על כן; הלכה פסוקה היא, כי כל עוד לא הפך הפירוק מרצון, למצער, לפירוק בפיקוח בית המשפט, אין המפרק שמונה על-ידי המשתתפים זהה במעמדו למפרק בפירוק כפוי: אין הוא נחשב כ"פקיד בית המשפט", ואף שכרו נקבע בדרך-כלל על-ידי הסכמה חוזית-וולונטרית בינו לבין המשתתפים שמינוהו לתפקידו.

להלן החלטה בנושא ביטול פירוק מרצון:

החלטה

חברה נכנסה להליכי פירוק מרצון, לפי ההליך הקבוע לכך בפקודת החברות; בשלב מסויים, החליטו בעלי המניות כי הם מעוניינים לחזור בהם, ולהשיב את החברה לסטטוס של חברה פעילה. בין החברה - רשם החברות - והכונס הרשמי נפלה מחלוקת בשאלה, האם נדרשת התערבותו של בית המשפט של פירוק בכדי לבטל את הליכי הפירוק מרצון.

עמדת הרשם והכונס הרשמי (להלן: "המשיבים") הינה, כי חרף העובדה שאין עסקינן בפירוק כפוי, או אף בפירוק בפיקוח בית משפט, נעדר רשם החברות סמכות לבטל את הפירוק, ונדרש צו מבית המשפט של פירוק.
אין חולק, כי פקודת החברות נעדרת הוראה ספציפית לעניין ביטול הליכי פירוק מרצון; חרף זאת, לא נטען בפני (ובדין לא נעשה כן) כי מרגע שהחלה חברה בהליכי פירוק מרצון, אין היא יכולה "לחזור לאחור", דבר שהיה מביא לתוצאה אבסורדית ובלתי-יעילה. דעתם זו של המשיבים, כי סיום הליכי פירוק נמצאים בסמכותו הבלעדית של בית המשפט של פירוק, נסמכת על סעיף 335 לפקודת החברות, וזו לשונו:

"המפרק (בפירוק מרצון - ו.א) או כל משתתף או נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיחליט בכל שאלה הנובעת מן הפירוק, או שישתמש בסמכות מן הסמכויות שהיו נתונות לו לענין אכיפת דרישות תשלום או כל ענין אחר אילו עמדה החברה לפירוק בידי בית המשפט, ובית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר צודק ומועיל, להענות לבקשה, כולה או מקצתה, בתנאים שיראו לו, או ליתן על יסוד הבקשה צו אחר שייראה לו לצודק". (ההדגשות שלי - ו.א).

טענות המשיבים, לעניין זה, הינן כדלקמן:

1.     סעיף 335 הינו "סעיף סל", ובית המשפט רשאי להענות לבקשה לבטל את הליכי הפירוק, כשם שהוא רשאי ליתן כל החלטה אחרת במסגרת זו; קרי, אין לקונה בחוק החברות בעניין סיום הליכי פירוק, אלא שהנושא מוסדר בסעיף 335 לפקודה.

2.     לחלופין, אף אם מדובר בלקונה, הרי שרשות מנהלית אינה מוסמכת למלא אותה מיוזמתה, באשר הסמכות להשלמת לקונות מצויה בידי בית המשפט, זאת מכח חוק יסודות המשפט, התש"מ 1980.
סמכויותיו של רשם החברות מוגדרות בדין, ואין לו סמכויות שבשיקול דעת, אלא במקום בו קובע זאת הדין במפורש. בעניינים אחרים, סמכויות הרשם הינן מנהליות-טכניות בלבד. סמכות הרשם, בעניין דנן, הינה למחוק את ההערה בדבר הפירוק מרצון, לאחר שינחה אותו בית המשפט לעשות כן.

3.     שינוי הסטטוס שבביטול הליכי פירוק מרצון הינו מהותי ביותר, ומצריך בדיקות - כגון, האם שולמו חובות החברה, או האם הנושים יכולים להפרע אם יבוטל הליך הפירוק. אין לרשם החברות כלים דרושים לכך. זאת במיוחד באשר יתכן כי מאז החל הפירוק מרצון הפכה החברה לחדלת פרעון. גם בעלי המניות של החברה עשויים להפגע, ולאבד זכויות שהיו ניתנות להם עם סיום הפירוק מרצון. בנוסף, עשויים להפגע מפרק החברה, ששכרו היה אמור להגבות מתוך קופת הפירוק, עובדים שפוטרו וכיוצא באלו. מכל האמור לעיל יוצא, כי אין מדובר בסמכות טכנית גרידא.

4.     יתכן וקיימים מקרים, בהם יתכן ביטול הפירוק מרצון בלא אישור בית משפט; זאת, כאשר נשללת בבירור אפשרות הפגיעה בצדדים שלישיים; אלא, שהדבר מצריך תיקון חקיקתי.

עד כאן העובדות והטענות, ולהלן החלטתי;

5.     עניין לנו בסוגיית ביטול הליכי פירוק מרצון, אשר אין מחלוקת כי לא הוסדרו במפורש בפקודת החברות. עם זאת, אין חולק כי הליכי פירוק מרצון ניתנים לביטול אף לפי הדין הקיים; תוצאה הפוכה תביא למצב אבסורדי, לפיו יהפוך מצב הפירוק מרצון לבלתי הפיך, בניגוד לדין החל לגבי פירוק כפוי. המחלוקת בין הצדדים נסבה לגבי דרך ביטול הפירוק הכפוי. עמדת המבקשים הינה כי דין הליך הפירוק מרצון להתבטל באותה דרך בה החל - על-ידי החלטה מיוחדת של החברה, אשר תמסר לרשם החברות. הרשם שולל עמדה זו, וטוען כי רק בית המשפט של פירוק מוסמך ובידו הכלים לבטל את הליך הפירוק; זאת, בין היתר, לאור פרשנותו לסעיף 335 לפקודת החברות.

6.     מהותו של הליך פירוק מרצון, בדומה לפירוק כפוי, הינו הליך שמטרתו חיסול החברה, לאחר חלוקת נכסיה. אלא, שבניגוד לפירוק הכפוי, עניין לנו בהליך וולונטרי, אותו יוזמים משתתפי החברה. פירוק מרצון אינו מניח, ואינו דורש, הוכחת חדלות פרעון של החברה (קל וחומר שלא את הנסיבות הקיצוניות והחמורות הנדרשות לפירוק מן הצדק ומן היושר).
לשון אחר; הליך הפירוק מרצון שייך, כל-כולו, לתחום המשפט הפרטי-מסחרי בו פועלים גופים סולבנטיים, הנשלטים בידי דיני החוזים והתאגידים הפעילים. זאת, להבדיל מהפירוק הכפוי או הקפאת ההליכים, המכניסים את החברה לתחום שונה לחלוטין, הוא התחום הקולקטיבי והקוגנטי של דיני חדלות הפרעון (לעניין זה, ראה בין היתר פש"ר 1357/02, בש"א 9258/02, בזק נ' תבל). כך, למשל, לא חל על החברה עיכוב ההליכים הקוגנטי והגורף, העמיד אף בפני תניות שיפוט סותרות; הנושים אינם חסומים מנקיטת הליכים כנגד החברה, ואין הם מוגבלים בידי המנגנון הקוגנטי והנוקשה של הגשת תביעות חוב תוך פרק זמן שבסופו הם מאבדים את זכויותיהם. לא זאת, אלא אף זאת; לצד המנגנון של פירוק מרצון בידי נושים, אין הליכי הפירוק מרצון חוסמים כל נושה באשר הוא (ואף משתתף) מלהגיש בקשה לפירוק כפוי, בטענה כי החברה חדלת פרעון, או בכל טענה אחרת המוכרת בדין.

יתר על כן; הלכה פסוקה היא, כי כל עוד לא הפך הפירוק מרצון, למצער, לפירוק בפיקוח בית המשפט, אין המפרק שמונה על-ידי המשתתפים זהה במעמדו למפרק בפירוק כפוי: אין הוא נחשב כ"פקיד בית המשפט", ואף שכרו נקבע בדרך-כלל על-ידי הסכמה חוזית-וולונטרית בינו לבין המשתתפים שמינוהו לתפקידו.

7.     טוען רשם החברות, כי סמכותו שלו אינה אלא סמכות מנהלית-טכנית בעיקרה, ואין הוא מקיים בידו סמכות מהותית, אלא במקום בו הקנה לו הדין סמכות כזו במפורש; דומה, כי ככל שדברים אמורים בפירוק מרצון, יש בטענה זו מן הצדק. כאשר מתחילים הליכי פירוק מרצון, אין הרשם מקיים בידו כלים לפיקוח מהותי על החברה, וספק אם ביכולתו לעשות כן. תפקידו של הרשם מתמצה ברישום הערה על פירוק מרצון, דבר אותו הוא עושה אם וכאשר מוגשים לו המסמכים הנדרשים בדין. כך למשל, אין רשם החברות מסוגל לדעת ואין הוא נדרש לברר, האם הצהרת כושר פרעון שניתנה לו הינה אמיתית או כוזבת. מאידך גיסא, מאחר והפירוק מרצון לא הקנה לחברה את החסינות הגורפת שניתנת עם הפירוק הכפוי, הרי נושה המגלה כי ההצהרה היתה כוזבת, רשאי להגיש תביעה כנגד האחראים, או להגיש בקשה של פירוק כפוי, בטענה כי החברה חדלת פרעון. באורח דומה, אם התקבלה ההחלטה המיוחדת לפירוק החברה בדרך הנגועה בעושק המיעוט, רשאי בעל מניות המיעוט המתנגד לנקוט בהליכים המתאימים בכדי לעמוד על זכויותיו; אין חולק, כי אף לא אחד מהליכים אלו מתנהל בפני רשם החברות. יוצא, כי בדין טען הרשם כי סמכותו הינה סמכות טכנית; אלא שאין בכך, לכשעצמו, בכדי להביא לקבלת עמדתו. זאת, מן הסיבות שיפורטו לעיל.


8.     סעיף 335, עליו מסתמך הרשם, אינו תומך במסקנותיו; עניין לנו בסעיף, המנוסח כל-כולו כסעיף רשות, קרי: אם מתעוררת במהלך בפירוק מרצון בעיה משפטית או סכסוך סבוך, רשאים המפרק או צד מעורב אחר לפנות לבית המשפט של פירוק בכדי שידון בכך, ובית המשפט רשאי (אך לא חייב) להענות לכך בתנאים שיקבע - הכל לפי שיקול דעתו.
יגעתי ולא מצאתי, הכיצד מסיק רשם החברות כי סעיף זה, לפי לשונו, יכול לשמש כסעיף חובה, אשר יחול אוטומטית בכל עת בה מעוניינת החברה לחזור בה מהליכי הפירוק מרצון.

אף לפי בחינתו המהותית של הסעיף, אין תימוכין לעמדת הרשם;

ראשית; הסעיף מכוון לפי מהותו למצבים בהם מתעוררת דה-פקטו בעיה שהצדדים אינם מצליחים לפותרה. אי לכך, מאפשר להם הדין (באופן המזכיר את הליך האבעיה מתקנות סדר הדין האזרחי) להפנות את הבעיה לערכאה בעלת ידע בדיני פירוק. הכיצד מסתדר דבר זה עם העובדה (בה מודה רשם החברות במפורש), כי קיימים מצבים רבים בהם ביטול הליכי הפירוק אינו מעורר כל בעיה - מצבים בהם אף לעמדת הרשם, אין צורך אמיתי בהתערבות בית המשפט?

שנית; הכלל הרחב של פירוק מרצון, הינו כי הוא מתחיל, מתנהל ומסתיים בלא התערבות בית המשפט של פירוק. כאשר רצה המחוקק לחרוג מכך, ידע לומר זאת במפורש. כך, בין אם מדובר בהתערבות אד-הוק בעניין ספציפי, לפי סעיף 335 לפקודה, ובין אם מדובר בהעברת הפירוק לסטטוס מתמשך של פיקוח, לפי האמור בפרק העוסק בפירוק מרצון בפיקוח בית משפט. אין כל רמז בפקודה לכך, כי ביטול הליכי הפירוק מרצון דורש את "מעבר הפאזה" דנן, ואין לכך כל רציונל מהותי.

זאת ועוד: יתכן מאד, כי במקרים מתאימים, בהם ביטול הליכי הפירוק יעורר דה-פקטו בעיה משפטית סבוכה, יהיה מקום להדרש לסעיף 335. אז ורק אז, יקום צורך אמיתי לפנות לבית המשפט של פירוק ולבקש את עזרתו בפתרון בעיה ספציפית שהתעוררה בנסיבות המקרה. אולם מכאן ועד לכלל מיכני, אשר יערב את בית המשפט של פירוק באורח גורף בכל מקרה של ביטול הליכי פירוק מרצון, רב הדרך.
מעבר לדרוש אשוב ואעיר; הרשם עצמו העיר כי יהיו מקרים, בהם ביטול הפירוק אינו מצריך את התערבות בית המשפט. אולם, סתם הרשם המלומד ולא פירש, מי תהיה הערכאה אשר תקבע זאת, אם תתקבל עמדתו. זאת, היות וקבלת עמדתו פירושה כי הרשם אינו מוסמך לבטל הליכי פירוק מרצון. האם משמעות הדברים כי בית המשפט הוא שיקבע, בדיעבד, כי אין צורך באישור בית המשפט בכדי לבטל את ההליך?! עיננו הרואות, כי תוצאה זו, מוליכה לתוצאה אבסורדית.

9.     ביטולם של הליכי פירוק מרצון אינם אלא פעולה הפוכה לפעולה של כניסת חברה לאותם הליכים; אי לכך, דומה כי אך טבעי ומתבקש לערוך היקש בין שני הליכים אלו. זאת ועוד; כל אותם חששות לפגיעה בצדדים שלישיים, אותם ציין הרשם בהרחבה בכתב טענותיו, מתקיים גם, ואף ביתר שאת, בעת כניסת החברה לפירוק מרצון: פגיעה בנושי החברה או בציפיות של עובדים וצדדים שלישיים אחרים; אפשרות לנצל את ההליך לרעה, או לקיימו תוך קיפוח המיעוט בחברה, וכיוצא באלו. אלא, שחרף אותה פגיעה אפשרית, לא דרש המחוקק את אישור בית המשפט של פירוק. זאת, למרות העובדה כי אין לרשם, כדבריו, כלים בכדי לקיים שיקול דעת ופיקוח מהותי על ההליכים.
הסיבה לכך היא ברורה מאליה: יכולתם של נושים, משתתפים או צדדים שלישיים שנפגעו שלא כדין לנקוט בעצמם את ההליך הרצוי להם, בין אם על-דרך עירוב בית המשפט של פירוק, ובין אם בדרך אחרת. כך בהכנסת החברה לפירוק מרצון, וכך גם בעת ביטולו. לעניין זה, דומה כי הדין עם דבריה של פרופ' צ' כהן, אשר כתבה כי ביטול פירוק מרצון צריך להעשות באותה דרך בה החל - על-ידי החלטה מיוחדת של 75% מבעלי המניות של החברה.

10.     תמוהה בעיני הסתמכותו של הרשם על חוק יסודות המשפט. ראשית יוער, כי אין עסקינן בלאקונה בחוק, אלא בשאלה אינהרנטית של הגיון ופרשנות יסודית של פקודת החברות. בהעדר הוראה מפורשת לסתור, חל הדין הכללי, כי הליך יבוטל באותה דרך בה החל. זאת, בגדר "הפה שהתיר הוא הפה שאסר". מה לו, לרשם, כי ילין על-כך, ויהפוך עצמו לפה לכל אותם צדדים שלישיים, בלא צורך ובלא שהוסמך לכך?

יתר על כן, אף אם מדובר אכן ב"לאקונה", הרי התוצאה המתבקשת הינה, כי העניין יופנה פעם אחת לפרשנות בית המשפט, בכדי שתקבע הלכה פסוקה המפרשת ומשלימה אותה, אם ניתן; לאחר שהחסר פורש או הושלם, שוב אין לאקונה בחוק. זאת בעוד, מטענות הרשם המלומד עולה כאילו על בית המשפט יהיה לשוב ולהדרש פעם אחר פעם אל אותה ה"לאקונה"; ולהתחיל בכל פעם את מלאכתו מבראשית; קשה לי (בלשון המעטה) לקבל טענה כזו כשהיא באה מאחת מרשיות המדינה.

11.     מכל האמור לעיל עולה, כי ביטול הליכי פירוק מרצון יעשה באותה הדרך בה החל ההליך: החלטה ברוב המיוחד הנדרש להכנסת חברה להליך פירוק מרצון, המבטלת את הפירוק, בתוספת (במידת הצורך) של אותם מסמכים פורמליים שנדרשו לשם תחילת הפירוק (למשל: הצהרה, במקרים מתאימים, כי החברה מסוגלת לפרוע את חובותיה); בשולי הדברים יוער; כי צודק הרשם בטענתו, כי טוב יהיה אם יתערב המחוקק ויסדיר את סוגיית ביטול הליכי פירוק מרצון במפורש בפקודת החברות. אלא, שעד אז אין כל מניעה כי בית המשפט יתן מענה לבעיה זו, בהתאם לרוחה ומטרותיה של החקיקה הקיימת.
מכל הסיבות דנן, דין הבקשה להתקבל.

בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

     







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פירוק איגוד

  2. בית המשפט של פירוק

  3. תרומה לקופת הפירוק

  4. פירוק איגוד מקרקעין

  5. עורך דין פירוק חברה

  6. הערת עסק חי

  7. אי הצדקה לבקשת פירוק

  8. טופס בקשת פירוק

  9. תקנות פירוק חברה

  10. חיוב משקיע לשלם

  11. פירוק הפועל חיפה

  12. ביטול פירוק מרצון

  13. פירוק חברה - העלמת כספים

  14. ערעור החלטת המנהל המיוחד

  15. חוב תמלוגים – פירוק חברה

  16. שכר מעל דין קדימה

  17. העלמת נכסים של חברה בפירוק

  18. התנגדות נושים לפירוק חברה

  19. התנגדות לבקשת פירוק חברה

  20. הפועל רמת גן - פירוק

  21. פירוק חברה חוב שכר לעובדים

  22. פירוק חברה מטעמי צדק ויושר

  23. פירוק חברה - פיטורים בהריון

  24. ערעור על החלטת המנהל המיוחד

  25. מכירת מוצרים לפני קריסת חברה

  26. דוח שנתי - חברה בפירוק

  27. בקשה לתבוע חברה בהליכי פירוק

  28. פירוק חברה מרצון - מיסוי

  29. מניעת מכירת נכס של חברה בפירוק

  30. תביעה נגד מנהל מיוחד פירוק חברה

  31. אחריות מוגברת בין חברה לעובדיה

  32. בקשה לעכב את ההליכים - צו פירוק

  33. תביעה לתשלום יתרת חוב מחברה בפירוק

  34. רשות להגיש כתב תביעה לאחר צו פירוק

  35. מלאי חברה בפירוק - בקשה לקבל נתונים

  36. הסכם בין חברה בפירוק ללקוחות

  37. הגשת בקשה לפירוק חברה על ידי עובדים

  38. הוועד הממונה של הקו-אופ - הליך פירוק

  39. זכויות עובדים בפירוק או פשיטת רגל המעביד

  40. בקשה לאשר תביעה כספית נגד חברה בפירוק

  41. פירוק על ידי בית המשפט עקב חדלות פרעון

  42. פירוק חברה ע"י בית משפט מן הצדק והיושר

  43. בקשה אישור להמשיך בהליך נגד חברה בפירוק

  44. בקשה שבית המשפט יתערב בהליך פירוק מרצון

  45. העברת כספים במהלך פירוק חברה לצורך מיסוי

  46. טופס צו לפירוק חברה בידי בית המשפט

  47. פירוק חברה - מנהלים רוקנו את כל הכסף בחברה

  48. אישור בית משפט להמשיך הליכים בפירוק

  49. החלטה של מנהל מיוחד פרוק חברה – הגדרת עובד

  50. בקשה למתן צו פירוק בעילת חדלות פירעון

  51. תביעה להחזר כספים על דירה - פירוק חברה קבלנית

  52. תביעה אישית נגד מעביד - פירוק חברה / פשיטת רגל

  53. טופס הודעת הכונס הרשמי בדבר מתן צו פירוק

  54. פירוק מטעמי צדק ויושר - סעיף 257(5) לפקודת החברות

  55. המחאות הוחזרו בגלל חשבון מוגבל בבנק - צו פירוק חברה

  56. סעיף 257(5) לפקודת החברות – פירוק חברה בגלל צדק ויושר

  57. טופס הודעה בדבר הגשת בקשה לבית המשפט לפירוק חברה

  58. זכאות עובדים לגמלה מביטוח לאומי - צו פירוק חברה בידי בית המשפט

  59. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון