החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) בה דחה את בקשת המבקשות לביטול מינויו של כונס נכסים זמני לנכסיהן. 2. נפרט בתמצית את העובדות הרלוונטיות לענייננו. המבקשות הן שתי חברות קשורות אשר רכשו שתי חלקות קרקע במתחם מדרחוב נחלת בנימין בתל אביב, על מנת להקים שם פרויקט בנייה ייחודי למגורים ולמסחר. לצורך הקמת הפרויקט נטלו המבקשות מהמשיב הלוואות כנגד העמדת בטוחות ושעבודים. למבקשת 1 (להלן - המבקשת) אישר המשיב מימון לפרויקט בסך עשרות מיליוני שקלים כנגד מישכון החלקה שבבעלותה. על פי תנאי שטר המשכנתה רשאי המשיב להעמיד לפירעון מיידי את סכום ההלוואה שהעניק אם המבקשת לא תשלם בזמן סכום כלשהו אשר יגיע למשיב מתוך הסכומים המובטחים, אם יתברר כי הצהרה כלשהי של המבקשת אינה נכונה, או אם יחשוש המשיב כי המבקשת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. למשיב הובטחה בתמורה תשואה בשיעור של 40 אחוזים מהרווח אשר צפוי למבקשת בגין הפרויקט ולא פחות מ-400,000 דולר. ההלוואה ניתנה למרות שטרם נחתם הסכם ליווי בין המבקשת למשיב. חתימת ההסכם הייתה מותנית, בין היתר, בהוצאת היתר בנייה לפרויקט. משלא קיבלה המבקשת את היתר הבניה הדרוש, סירב המשיב לחתום על הסכם הליווי והתריע על שקילת צעדים משפטיים כנגד המבקשת בשל פיגור בפירעון חובותיה. המבקשת 2 נטלה אף היא מהמשיב הלוואה בסכום כולל של עשרות מיליוני שקלים. בכדי להבטיח את ההלוואה חתמה המבקשת 2 על אגרות חוב היוצרות שיעבוד צף על כל רכושה ושיעבוד קבוע מיוחד על כל הזכויות בחלקה שבבעלותה. חתימת הסכם ליווי בין המבקשת 2 הייתה מותנית גם במקרה זה בהשגת היתרי הבנייה הנדרשים להקמת הפרויקט. מאחר שלא התקבלו אותם ההיתרים סירב המשיב לחתום על הסכם הליווי וטען כי הוא זכאי לאכוף את אגרות החוב. 3. המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר, בין השאר, נגד המבקשת 2, אשר התקבלה ובסופה ניתן פסק דין אף כנגדה, שחייב אותה בתשלום של כ-12 מיליון ש"ח. בהליך אחר ביקש המשיב במעמד צד אחד מבית משפט קמא לאכוף בדרך של מינוי כונס נכסים את השעבודים על נכסי המבקשות, ביניהם את השעבודים על חלקות שבבעלותן (להלן - הבקשה הראשונה). בבקשה טען המשיב כי יש צורך במינוי כונס נכסים זמני, שכן אם לא יינתן צו כאמור עלולות המבקשות לבצע פעולות שונות בנכסים אשר יהיה בהן כדי לפגוע בשווי הנכסים המשועבדים. בית המשפט לא מצא מקום להיענות לבקשה במעמד צד אחד וביקש את תגובת המבקשות לבקשה לקראת דיון במעמד שני הצדדים. ביום 4.12.03, במסגרת הדיון, הצהיר בא כוחן של המבקשות כי לא ייעשו כל שינויים מהותיים בנכסים המשועבדים. בהמשך הדיון, ביום 24.12.03, התריע המשיב מפני פעולות שמבצעות המבקשות במטרה למכור יחידות בפרויקט. בעקבות זאת הורה בית המשפט המחוזי למבקשות שלא לבצע מכירה כלשהי או כל פעולה אחרת בנכסים המשועבדים (התחייבות המבקשות תיקרא להלן - סיכום הביניים). 4. ביום 26.1.04 הגיש המשיב בקשה נוספת במעמד צד אחד למינוי כונס נכסים זמני לנכסי המבקשות. בבקשה טען המשיב, כי המבקשת מבצעת פעולות שיווק למכירת יחידות בפרויקט למרות התחייבותה שלא לבצע כל פעולות בנכסים המשועבדים. המשיב צירף לבקשה תמליל של פגישות שנערכו בין נציגי המבקשת לבין חוקר שנשלח מטעם המשיב, אשר הציג עצמו כמייצג קבוצת משקיעים המעוניינת לרכוש יחידות בפרויקט. כמו כן צורפה לבקשת המשיב דוגמה של הסכם מכר אשר נמסר לחוקר. על יסוד טענות אלו נענה בית המשפט קמא לבקשת המשיב וציווה במעמד צד אחד על מינוי כונס נכסים זמני לנכסי המבקשות. המבקשות הגישו בתגובה בקשה לביטול צו הכינוס הזמני, בטענה כי ביצעו פעולות שיווק בלבד, שלא נאסרו עליהן במסגרת סיכום הביניים. לדידן של המבקשות פעולות שיווק וקבלת הצעות רכישה ליחידות אינן נופלות בגדר שינויים מהותיים בנכסים המשועבדים או מכירתם. ביום 5.2.04 התקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשת המבקשות לביטול הצו לכינוס נכסים זמני. בעקבות זאת ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה. ממצאו של בית המשפט המחוזי היה כי המבקשות "עשו מאמץ מרוכז מתחילת חודש ינואר 2004 ועד לדיון שהתקיים ביום 5.2.04 על מנת למכור יחידות בפרויקט". עוד נקבע, כי נקשרו 14 או 16 הסכמי מכר לגבי יחידות בפרויקט וכי יש בכך משום פגיעה פוטנציאלית בנכסים המשועבדים לטובת המשיב. בית המשפט מצא, כי התחייבות המבקשות למכור יחידות מסוימות עלולה להעמיד את המשיב במצב בו ייאלץ להתמודד עם תביעות שונות של רוכשים בודדים שיפגעו באפשרותו לממש את הנכסים המשועבדים כמיקשה אחת. לאור זאת דחה בית המשפט ביום 23.5.04 את בקשת המבקשות והותיר על כנו את צו כינוס הנכסים הזמני. על החלטה זו הוגשה בקשת הערעור שלפנינו. 5. דין הבקשה להידחות. מן הנתונים העובדתיים שהובאו לפני בית המשפט המחוזי התברר לכאורה שהמבקשות חייבות סכומי כסף נכבדים ביותר למשיב (אף שכנראה קיימת מחלוקת על שיעורו של החוב). והעיקר: בית משפט קמא קבע, כי המבקשות הפרו לכאורה את סיכום הביניים. חרף התחייבותן שלא לעשות שינויים מהותיים בנכסים המשועבדים, פעלו המבקשות למכירת יחידות בפרויקט. כפי שאמר בית המשפט המחוזי, מכירה של יחידות עשויה לפגוע בבטוחות שלזכות המשיב. השילוב של הפרה של סיכום הביניים בצירוף הפגיעה בבטוחות מצדיק את ההחלטה להותיר על כנו את מינויו של כונס הנכסים הזמני. אוסיף עניין אחר והוא, כי הדיון בהליך העיקרי נמצא בשלב מתקדם. ביום 12.7.04 נערך דיון בבקשה לאכיפת השעבודים ולמינויו של כונס נכסים קבוע. אי לכך נראה, כי צפוי שהכרעה סופית בעניין תיפול בקרוב. על רקע כל אלה לא ראיתי מקום למתן רשות ערעור. אף לא התעלמתי מן הבקשה להגשת ראיות נוספות שהוגשה ביום 2.8.04. עיינתי בבקשה ולא מצאתי שיש בה כדי לתרום תרומה כלשהי שתסייע למבקשות. 6. הבקשה נדחית ללא צורך בתשובה. מינוי כונס נכסיםכינוס נכסים