להלן מאמר בנושא סימני מסחר דין פסיקה ומשפט משווה: ## (1) סימני מסחר - הדין:## סעיף 1 לפקודת המסחר (נוסח חדש), תשל"ב - 1972 קובע כי שימוש "בסימן מסחר רשום" או ב"סימן הדומה לו" לגבי טובין מאותו הגדר, מהווה הפרת סימן מסחר. ##(2) סימני מסחר - פסיקה:## המבחנים המקובלים בשאלת קיומו או העדרו של דמיון מטעה בין סימני מסחר הם המבחנים המקובלים בעוולה של גניבת עין, דהיינו: מבחן המראה והצליל, סוג הסחורה וחוג הלקוחות וכן, נסיבות העניין עם זאת, מושא הבדיקה בהפרת סימן מסחר ובעוולת גניבת עין הוא שונה: בהפרת סימן מסחר, בודקים אם הסימן לגביו נטען שהשימוש בו מפר סימן מסחר רשום, דומה באופן מטעה לסימן הרשום. ואילו בגניבת עין בודקים אם מכלול מעשי הנתבע הוא מטעה או מבלבל לאור המוניטין של התובע במוצר. כאשר מדובר בתביעה על הפרת סימן מסחר יש לבחון את הסימן של הנתבע בהתחשב באופן שבו הוא מופיע בשימוש על המוצר בפועל. יש לבחון את צורת הופעתו על גבי המוצר, צורת האותיות וגודלן. יש להתחשב גם בצבעו של הסימן. אם כי בעניין הפרת סימן מסחרי, אין זה שיקול מרכזי. ##(3) סימני מסחר - משפט משווה## מספר מקרים כאלה נדונו בפני בתי המשפט האנגליים. התוצאה אינה אחידה ותלויה בנסיבות העניין. כך למשל, נקבע כי השימוש בסימן "C.E.C" מהווה הפרה של הסימן "C.E.G" מן הטעם שהדמיון החזותי בין האותיות "G" ו- "C" הוא רב וקרוב לזהות. לעומת זאת, הותר השימוש " “M.E.M על אף קיומו של סימן מוגן בשם "M.E.G". זאת, מכיוון שהאותיות "G" ו-""M הן שונות מאוד מבחינה ויזואלית וכן בשל כך שמאחורי שתי המילים עומד רעיון שונה. במקרה אחר נקבע כי השימוש בסימן "G.E" אסור ומטעה לנוכח קיומו של הסימן "C.E.G". כן נקבע כישעשה שימוש בראשי התיבות E.P”." בצבע שחור על רקע צהוב הפר סימן מסחרי “B.P” שנכתב בצהוב על רקע ירוק. ##הפרת סימן מסחר רשום:## סוגיית הדמיון המטעה מתעוררת בעת בחינת הפרתו של סימן מסחר רשום, על פי פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, טענה אשר כאמור לא הועלתה בעניין שלפני. המבחן לקיומו של דמיון מטעה בעילה של הפרת סימן מסחר זהה בעיקרו לזה הנוהג לגבי יסוד ההטעיה בעוולת גניבת העין (רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2), 438, 450, להלן: "עניין טעם טבע"). הגיונם של דינים אלה ומטרתם דומים הם, וניתן לשאוב הלכות מן התחום האחד לתחום האחר (עניין משפחה טובה לעיל, בעמ' 943). לצורך בחינת הדמיון המטעה, במקרים של הפרת סימני מסחר, פיתחה הפסיקה שלושה מבחנים עיקריים, שזכו לכינוי "המבחן המשולש": מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; ומבחן יתר נסיבות העניין (עניין טעם טבע, עמ' 451 - 453). אותם המבחנים יכולים לשמש גם, כאמור, לבדיקת חשש סביר להטעיה בעוולת גניבת העין (רע"א 4322/09 ש.א. פורמט סחר ושירותים (1994) בע"מ ואח' נ' א.ש. שניר בע"מ, להלן: "עניין ש.א."). יחד עם זאת, קיים הבדל חשוב בין שתי העילות. בעילה של הפרת סימן מסחר נעשית השוואה בין הסימנים בכללותם, אולם במנותק ממכלול הפעילות של הנתבע, ובעוולת גניבת העין, לעומת זאת, מושא הבחינה הוא התנהלותו הכוללת של הנתבע, והשאלה הנבחנת היא האם יש בהתנהלות זו, בהתחשב בכל רכיביה, כדי להקים חשש סביר להטעיית הציבור (עניין טעם טבע, בעמ' 450- 451; ע"א 11487/03 August Storck KG נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ; וראו רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ ואח' נ' רב בריח תעשיות בע"מ ואח', פסק דינו של כבוד השופט גרוניס, אשר ניתן ביום 12/1/10, ימים ספורים בטרם קיום הדיון בתביעה שלפני, וטרם מתן פסק דין זה, להלן: "עניין רב בריח"). כך למשל, בעניין ש.א. הנ"ל, מצא בית המשפט העליון כי סימן המסחר הרשום "Gold Label" לא הופר, משום שלא היה דמיון מטעה בין סימן המסחר הרשום לבין הסימן שנטען כי הוא מפר, "Gold 55", אך במכלול הנסיבות נמצא כי קיים דמיון משמעותי בין המוצרים המקים חשש סביר להטעיית הלקוחות, במסגרת מבחני עוולת גניבת העין. ההכרעה אם מוצר או שירות רכשו מוניטין תבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. עצם החיקוי לבדו אינו מלמד שהתובע רכש מוניטין במוצר. שימוש ממושך ונרחב יכול שיהיה בכוחו להוכיח את רכישת המוניטין, אך אין הוא תנאי מספיק. מהותו של השימוש שנעשה הוא החשוב. על התובע להוכיח כי נעשה שימוש כזה שהקונה בשוק מזהה את הסחורה כסחורתו שלו (עניין פניציה לעיל). מן הגורמים שנמנו בפסיקה כמעידים על רכישת מוניטין: אורך זמן השימוש במוצר או בשירות, מידת הפרסום של המוצר או השירות, עלות הפרסום, המאמץ ליצור קשר מודע בין המוצר או השירות לבין הספק בעיני הצרכן, האם הציבור יחס חשיבות לזהות היצרן ולא רק לתכונות, לצורה או למבנה של המוצר או השירות; האם הביקוש למוצר או לשירות מושפע מהמיומנות ומההגינות של הספק, ועוד. ## ההגנה על סימן מסחר רשום:## נקבע בפסיקה, כי מקובל להבחין, הן לעניין גניבת עין והן לעניין סימני מסחר, בין ארבע סוגי שמות: שמות גנריים, שמות תיאוריים, שמות מרמזים, ושמות שרירותיים. עוצמת ההגנה המוענקת לשמות נגזרת מסיווגם לאחת מן הקטגוריות. ככלל, לשמות שרירותיים או דמיוניים תינתן ההגנה הרחבה ביותר, בעוד ששמות גנריים לא יזכו להגנה, ושמות תיאוריים יזכו להגנה במקרים חריגים בהם הוכחו נסיבות מיוחדות לפיהן השם רכש משמעות ייחודית היוצרת זיקה ישירה בינו לבין הטובין או השירות המסוימים ("אופי מבחין" או "משמעות שנייה"). (עניין משפחה טובה לעיל, פסקה 11; ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט ואח', פ"ד נט(1), 873, להלן: "עניין טוטו זהב"). המבחנים בהם נעשה שימוש לקביעת אופיו המבחין של שם מסחר, דומים למבחנים שנקבעו בפסיקה באשר לקיומו של מוניטין. בעניין טוטו זהב לעיל, יצא בית המשפט העליון מנקודת הנחה כי כאשר נלוות לסימן המסחר הרשום מילים נוספות או איורים, אין מדובר עוד בשימוש בסימן "זהה" אלא בסימן הדומה לסימן המסחר הרשום, ולפיכך נדרשת הוכחת הטעיה על פי המבחנים המקובלים בפסיקה. יתכן ותוספת מסוימת, מילולית או ויזואלית, תקנה לשם אופי המבדיל אותו משם המסחר הרשום עד כי יהיה בכך כדי לאיין את החשש מפני הטעית הציבור. אולם לא כל תוספת תקיים את התכלית האמורה, אלא דרוש כי תהיה זו תוספת דומיננטית, בעלת משמעות, שיש בה כדי לבטל את הדמיון התודעתי בין הסימן לסימן המסחר הרשום. כמו כן, קיימת חשיבות לעיצוב ולמראה של הסימן (וראה גם רע"א 7836/09 ג.ו.פ. שמש השקעות בע"מ ואח' נ' נעמה מנשה. גם במקרים בהם זוכה שם תיאורי להגנה מכיוון שהוכח שהוא רכש משמעות נוספת, היקף ההגנה יהיה מצומצם יותר מזה העשוי להינתן לשמות מרמזים או שרירותיים. גם אם יוכח לבית המשפט כי מילה שכיחה זכתה למשמעות משנית המקנה זכות לעוסק פלוני, גם אז תוגבל ההגנה לשימוש באותה מילה בלבד, אך לא לצירופים שונים הכוללים אותה או להטיותיה. המשפט לא יתיר לפלוני להפקיע מילה מן השפה לטובת עסקו, ומכאן שבית המשפט מחויב בזהירות-יתר בעניין (עניין שמש לעיל; עניין משפחה טובה, פיסקה 14). משפט משווהסימן מסחרי