רשימת תפוצה - זכויות יוצרים

בית המשפט פסק כי זכות היוצרים של התובעת ברשימת התפוצה, המהווה "יצירה ספרותית" המוגנת מכח חוק זכיות יוצרים 1991. המבחן לקיומה של "יצירה ספרותית" הינו מקוריות היצירה. על היצירה להוות ביטוי של תוצר עבודה אנושית, שתלבש חזות ממשית. להלן פסק דין בנושא רשימת תפוצה - זכויות יוצרים: פסק דין העובדות: 1. התובעת הינה חברה העוסקת בהוצאה לאור של מגאזין כלכלי לרפואת שיניים בשם "דנטל פרופיט" (להלן - העיתון). קהל היעד לעיתון זה הינם ציבור רופאי השיניים, טכנאי השיניים ושאר העוסקים בתחום זה. הנתבעת מס' 1 הינה חברה העוסקת בשיווק מוצרי פרסום, ובין היתר גם באמצעות הדואר, כשקהל היעד הינו ועדי עובדים ברחבי המדינה. הנתבעת מס' 2 הינה חברה העוסקת בדיוור ישיר והפצה באמצעות הדואר. הנתבעים 3 ו - 4 הינם בעלי מניות ומנהלים בנתבעות 1 ו - 2. 2. במהלך שנת 1996 התקשרה התובעת עם הנתבעת מס' 2, בהסכם שנערך בעל פה, להפצת העיתון לקהל יעדו. לשם כך, העבירה התובעת לנתבעת מס' 2 רשימת תפוצה של אותו קהל יעד. רשימה זו הועברה מהתובעת לנתבעת על גבי דיסקט, לשימוש באמצעות מחשב (להלן - רשימת התפוצה). 3. עוד בדצמבר 95' רכשה התובעת מאת חברת האם שלה, חב' צ'קיר שתלים בע"מ, רשימת תפוצה בסיסית של קהל היעד, כאמור. מאז ועד העברת רשימת התפוצה לנתבעת מס' 2, עסקה התובעת בעדכון הרשימה, דהיינו, עדכון השמות ועדכון הכתובות. בעדכון זה הושקע מאמץ רב ומשאבים כספיים ניכרים. לעדכון הרשימה, ערך כלכלי רב, כאשר בעזרת תפוצה רחבה ומדוייקת, משיגה התובעת את האפשרות להפיץ ולשווק ביעילות את המוצרים המפורסמים בעיתון, כשהכנסת העיתון מושגת, בעיקר, ממכירת שטחי פרסום, ומכירה זו תלוייה ביכולת הפצת העיתון לקהל היעד. 4. עדכון רשימת התפוצה נעשה במספר אופנים. ראשית, הפעלת דוכן מאויש, בכנס בנושא רפואת שיניים, תוך קבלת עדכון כתובות והשגת שמות של אנשים נוספים המעוניינים להכנס לרשימת התפוצה. שנית, הקצאת שטחים בעיתון למודעה הקוראת לעדכון כתובות או להזמנה לחברות, בחינם, ברשימת התפוצה. שלישית, פניות טלפונית לאנשים בתחום רפואת השניים לקבלת פרטיהם או עדכון כתובותיהם וכדומה. 5. מנהל התובעת, העד אריה לביא, החל לחשוד כי הנתבעת מס' 2 עושה שימוש, שלא כדין, ברשימת התפוצה, בדיוורור של מוצרי פרסום אחרים, פרט לעיתון, לרשימת התפוצה. על כן, שלחה התובעת לנתבעת מס' 2, ביום 11/11/96, מסמך ובו התחיבות בכתב, שלא לעשות כל שימוש ברשימת התפוצה, ללא אישור והסכמת התובעת. הנתבעת מס' 2 חתמה על התחיבות זו והעבירה את המסמך החתום חזרה לתובעת (ראה נספח ד' לתצהיר ת1/). 6. על מנת לבחון האם נעשה שימוש שלא כדין ברשימת התפוצה, הכניס מנהל התובעת, העד אריה לביא, לרשימת התפוצה את שמו הקודם, כד"ר אריה ויסמן, על אף שאינו רופא, כשכתובתו צויינה בתיבת דואר 45062, תיבת הדואר הפרטית שלו. והנה, בחודש אפריל 1997, קיבל העד לתיבת דואר זו חומר פרסומי מאת התובעת 1, פרסום של "מבצע מיוחד לחג הפסח לחבילות שי", כשחומר זה נשלח במעטפת הדיוור הישיר של התובעת מס' 2, עליה מדבקת כתובת, ובה מודפס "ד"ר אריה ויסמן, ת.ד 45062, תל אביב". (ראה הפרסום והמטעפת הדיוור - ת2/). 7. בחודש מאי 97', שלחה התובעת לנתבעת דרישה לפיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעת ברשימת התפוצה, ובחודש יוני 97' דחה ב"כ הנתבעים דרישה זו, מכל וכל, ומכאן התובענה שבפני. הפרת זכות יוצרים: 8. לדעתי, אכן הופרה זכות היוצרים של התובעת ברשימת התפוצה, המהווה "יצירה ספרותית" המוגנת מכח חוק זכיות יוצרים 1991. המבחן לקיומה של "יצירה ספרותית" הינו מקוריות היצירה. על היצירה להוות ביטוי של תוצר עבודה אנושית, שתלבש חזות ממשית. (ראה ע"א 513/89 S/A intelego- נ' Exin lines bors פד"י מח'(4) 167,133). היצירה המקורית עשוייה להיות גם מאסף של עובדות, כל עוד "מאסף" שכזה נעשה תוך מאמץ, כשרון והשקעה של המחבר. גם כשהמאמץ והכשרון מושקעים ב"ליקוט, בסידור ובעריכה של נושא קיים", די בכך לרכישת הזכיות. (ע"א 360/83 סטרוצקי ואח' נ' גלידה ויטמן בע"מ פד"י בע"מ(3) 346,360). התובעת, תוך השקעת מחשבה, מאמץ והשקעה כספית, הכינה רשימה מעודכנת של האנשים העוסקים בתחום רפואת השיניים. העובדות, שמות האנשים וכתובותיהם, אכן מצויים בספרי הטלפונים או בספר "דפי-זהב", אך צירופם של כל בעלי המקצוע השונים בתחום לרשימה אחת, תוך עדכון הרשימה, וזאת במאמץ ובמחשבה והשקעה כספית, הופכת את רשימת התפוצה ליצירה ספרותית מוגנת. בע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב, היחידה הבין קיבוצית לשרותי ניהול, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם), היה הענין בהפרת זכויות יוצרים, בהעתקה על ידי המשיבה, של מחירון תשומות בניה, שהכינה המערערת, ועדכנה מדי פעם ופעם. דקל, המשיבה, היתה אוספת נתונים של מחירי עבודות שונות בענף הבניה, ועל סמך נתונים אלו, נערכו חישובים של המחיר בכל נושא ונושא, ורשימה זו עודכנה מדי תקופה. הנתונים נאספו מתוך מקורות גלויים, אך הושקע מאמץ וכשרון רב, על מנת להפוך נתונים אלו ליצירה מקורית, הראויה להגנת החוק. ביהמ"ש המחוזי קבע את מקוריותה של היצירה, ועל החלטה זו לא הוגש ערעור, וכב' ביהמ"ש העליון מאמץ בפסק דינו קביעה זו. בפרשתנו, המצב דומה. התובעת אוספת נתונים ממקורות גלויים תוך שהיא משקיעה מאמץ ניכר באיסוף זה, ובמיוחד בעידכונו, כשריכוז רשימת התפוצה המעודכנת נעשה תוך השקעת מחשבה ומאמץ. על כן, רשימה זו הינה יצירה מקורית, הראויה להגנת החוק. בנוסף לכך, טענת התובעת כי רשימת התפוצה טובה יותר מהנתונים הגלויים, כמו דפי זהב, לא נסתרה. לכאורה, המאמצים הטלפוניים והפרסומיים מגדילים את הרשימה, מעדכנים אותה, ומצרפים לה גורמים נוספים שלא ימצאו בפרסומים כמו דפי זהב וכדומה. הנתבעים אף לא ניסו לסתור טענה זו, ויש לקבלה. על כן, אין בפנינו רק איסוף וליקוט, שאף להם משמעות מבחינת הזכות, אלא השקעת מאמץ וכשרון נוסף, לשיפור רשימת הנתונים הקיימת. 9. הנתבעת מס' 2, בעשותה שימוש ברשימת התפוצה שלא למטרה המוסכמת, בגינה הועברה אליה רשימה זו, הפרה את זכיות היוצרים של התובעת ברשימה זו. הנתבעת הזינה את מחשביה ברשימת התפוצה, ועשתה שימוש ברשימה זו לצורך דיוורור של חומר פרסומי, משל הנתבעת מס' 1, לכל פריטי הרשימה, דהיינו, לעוסקים בתחום רפואת השיניים. אין כל הסבר אחר לקבלת חומר פירסומי זה, לתיבת הדואר של העד אריה לביא, ולמעשה, מנהל הנתבעת מס' 2, מר דורון רבינוביץ, מודה בכך בעדותו (עמ' 8 לפרוטוקול), רק שלדבריו הדבר נעשה בטעות. 10. טענת הטעות או העדר הכוונה בהפרת זכויות יוצרים, אינה עשויה לשמש הגנה לנתבעת מס' 2. עניננו בזכות קניינית, קנין רוחני, וכוונתו או רשלנותו בלבד, של המפר, אינה רלוונטית לשאלה אם הופרה הזכות, אם לאו. (ראה פרזנטי, "זכיות יוצרים" כרך שני, עמ' 403). הנתבעת מס' 2 אינה טוענת להגנה המוקנית לה בסע' 8 לחוק הנ"ל, דהיינו, פטור מהפיצוי בגין ההפרה, כאשר המפר אינו יודע על "דבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה". הנתבעת רק טוענת כי התובעת לא הוכיחה קיום "זכות יוצרים", וטענה זו, כאמור, נדחתה, וטענתה השניה הינה כי ההפרה בוצעה בשגגה, דהיינו, רשלנות וטעות, וללא כוונה להפר את הזכות, ואף טענה זו - אין בה דבר. בנוסף לכך, הרי הנתבעת מס' 2 חתמה על התחיבות להמנע מעשית כל שימוש ברשימת התפוצה, אלא למטרה שלשמה נמסרה לה. אומנם מהתחיבות זו קמה לכאורה חבות חוזית בלבד, אך הנתבעת מס' 2 אינה יכולה עתה להיתמם ולטעון כי לא ידעה שהתובעת עומדת על זכות חוקית בלעדית ברשימה זו. הפיצוי: 11. התובעת דורשת את הפיצוי הסטאטוטורי המירבי הקבוע בסעיף 3א' לפקודת זכויות יוצרים, בהעדר הוכחת נזק. סעיף זה נאמר כדלקמן: "לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, לבקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ 10,000 ש"ח ולא יעלה על 20,000 ש"ח..." (ההדגשה שלי - ד.מ.). כפי שסעיף זה פורש בפסיקת ביהמ"ש העליון (ראה ע"א 592/88 שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו, פד"י מו(2) 254 וע"א 3616/98 פרשת דקל הנ"ל), הרי ללא כל קשר לאפשרות להוכיח נזק ממשי, זכאית הנפגעת לתבוע את הפיצוי הקבוע בפקודה, ולמעשה היא פטורה מלהוכיח את הנזק הממשי, כל עוד יהיה בפני בית המשפט המינימום הראייתי הנחוץ להפעלת שיקול הדעת הנתון לו, להחלטה שבין המינימום למקסימום. טוען ב"כ התובעים כי זכות התובעת לפיצוי - "מותנה בשכנוע בית המשפט בהתרחשות הנזק, ובעצם אירועו, שהרי לא כל הפרה של זכות יוצרים גורמת מניה וביה, נזק ליוצר" (ת.א 957/88 (ת"א) טל נ' המכון האמריקאי להשכלה בכתב בע"מ, (לא פורסם). הדוגמה למצב דברים זה הינו העתק יצירה מוגנת, בעשרות העתקים, אך השארתם, כאבן שאין לה הופכין, במחסנו של המעתיק (שם, עמ' 9 לפסה"ד). אולם בפרשתנו, נעשה בפועל שימוש ברשימה. הנזק שנגרם לתובעת הוא ההפסד שנגרם לה מאי קבלת התמורה, לה היא זכאית, מהשימוש ברשימה, או האפשרות לסרב לשימוש זה. בנוסף לכך, הפיצוי, כידוע, אף מהווה הרתעה מהפרת זכויות יוצרים מוגנות. 12. בנוסף לכך, מתקשה בית המשפט לקבל את טענת הטעיית התמימה, בתום לב, של הנתבעת מס' 2, בלחיצה על מקשי המחשב, על "הוצאת קובץ X במקום קובץ Y", כדברי מנהלה. עובדי הנתבעת מס' 2 מודעים לקיומה של רשימת התפוצה בזכרון המחשב. כאשר הם שולחים ומפיצים את הפרסום שנשלח (ת2/), להם ענין כי פרסום זה יגיע למספר גדול ככל האפשר, של קהל מתאים. רופאי השיניים עשויים להיות קהל יעד גם למוצר כמו חבילות שי. אם עניננו בנזק רב שנגרם לנתבעת מס' 2, ממשלוח של כ- 5000 מעטפות "מיותרות", יש להניח כי היה נעשה מאמץ רב להמנע מ"טעויות". לרשימות תפוצה שכאלה, ערך רב לצורכי שיווק מוצרים. היכולת להגיע בנקל לרשימה מרוכזת של אנשי מקצוע, כאלו או אחרים, הינה בעלת ערך כלכלי ניכר, והנתבעת מס' 2 ניצלה רשימה זו ושלחה מוצרי פרסום לקהל יעד שיתכן ויעשה שימוש בפרסום זה, אף אם הסיכויים לכך אינם גדולים. 13. בנסיבות אלה, כשעל בית משפט להתחשב בכך שהתובעת אינה יכולה להצביע אלא על הפרה אחת של הזכויות, במשלוח החומר ת2/, וכשהתובעת לא הוכיחה את השווי הכלכלי של רשימת תפוצה זו בשוק החופשי, הרי גם כשטענת תום הלב נשמעת תמוהה, נראה לבית המשפט כי ניתן להסתפק בסכום מינימלי הנקוב בסעיף 3א' לפקודה. אף אין כל ראיה על הפרת זכות היוצרים על ידי הנתבעת מס' 1, כאשר ההפצה והדיוורור נעשה על ידי הנתבעת מס' 2. כאשר הנתבעת מס' 2 הינה גוף משפטי נפרד ממנהליה ובעלי מניותה, אין אף כל מקום לחייב הנתבעים 3 ו - 4 בפיצוי. 14. לאור כל זאת, הנני קובע כדלקמן: הנני מחייב את הנתבעת מס' 2, א.ד הפצות ואיסוף בע"מ, לשלם לתובעת את הסך של 10,000.- ש"ח, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית החל מיום הגשת התביעה, ה- 10/12/98 ועד לתשלום בפועל. כמו"כ הנני מחייב את הנתבעת מס' 2 לשאת בהוצאות המשפט של התובעת וכן שכ"ט עו"ד על פי התעריף המומלץ של לשכת עוה"ד על סכום פסה"ד להיום. והערה לסיום: בית המשפט קבע בהחלטתו, שבסיום שלב ההוכחות, את היקף הסיכומים לחמישה עמודים. ב"כ התובעת אומנם הגיש סיכומיו על 5 עמודים, אך בעמודים המודפסים בצפיפות, ללא רווחים וכמעט ללא שוליים, ותוך נסיון בולט להשאר במסגרת המותרת, כשבהדפסה רגילה ההיקף היה לפחות כפול. דבר זה אינו ראוי, ורק לפנים משורת הדין לא הוטלו הוצאות כבדות בענין זה. זכויות יוצרים (הפרת)