זכויות מבצעים

תכלית התקיקה בנושא זכויות מבצעים יועדה להבטיח למבצע תמורה עבור ביצועו. עם זאת בית המשפט ציין כי נראה שלא היתה כוונה להקנות למבצע זכות חוקית (להבדיל מזכות חוזית אם הבטיח אותה לעצמו בהסכם) בכל העתק של קלטת. המחוקק, בוודאי מטעמים שבטובת המבצע ובעלי זכויות אחרים בקלטות והאיזון הראוי ביניהם לצורך האפשרות להפיץ את יצירותיהם, לרבות ביצועיהם, העדיף להקנות למבצע את האפשרות למנוע כל הקלטה של ביצועו ללא הסכמתו, אך משהסכים - ואין נפקא מינה אם וכמה קבל בתמורה עבור הסכמתו - פקעה זכותו לקבוע מה ייעשה בקלטת, שקלטה את ביצועו, ומה ייעשה בעותקיהם כל עוד הם משמשים למטרה המוסכמת. כלומר, המחוקק מנע מהמבצע את השליטה על כל אחד מההעתקים, שנעשו כדין, של ההקלטה הראשונה של ביצוע היצירה. המסקנה המתבקשת היא שהגנת חוק זכויות מבצעים ניתנה למבצע על הקלטת מופעו החי. איש, מלבדו, אינו רשאי להקליטו ללא הסכמתו ולעשות עושר מכשוריו בשירה, משחק או נגינה. אבל, משניתנה ההסכמה, פקעה זכותו של המבצע על הקלטת והנעשה בעותקיה כל עוד הם משמשים למטרה המוסכמת מראש (בין המבצע והמקליט). אין הוא יכול למנוע ממי שרכש את העתק הקלטת לעשות בה כראות עיניו, כי אין בחוק איסור על כך, למעט האיסור על שידור הקלטת. רכישת קלטת על ידי תחנת שידור אינה מקנה לה את זכות השידור ללא הסכמת המבצע אלא אם אותה תחנה היא "משדר מוסמך" (כמוגדר לעיל), שאז היא יכולה להסתמך על הסכמת המקליט ("המטביע"). כל תחנת שידור אחרת זקוקה להסכמת המבצע לשדר את הקלטת אלא אם המבצע הסכים מראש עם המקליט שהקלטת הביצוע תשמש לשידור על ידי תחנת השידור. זכות המבצע לאסור על הקלטת ביצועו (מופעו) מקנה לו את האפשרות להתיר את ההקלטה תמורת כל תמורה שימצא לנכון לקבלה, לרבות תמלוגים נאותים, בהתאם להסכם שיגיע אליו עם המקליט או המשדר (שאיננו "משדר מוסמך" כאמור בסעיף 2 (3) לחוק דמי ההסכמה או התמלוגים יכולים להיות משולמים מראש ויכולים להתפרס על פני השנים, הם יכולים להיות מותנים במספר העותקים שיופצו למכירה ויכולים להיות בלתי תלויים בהם. הזכות לקבלת הכספים ניתנת כמובן להעברה ולהמחאה לאחרים ככל זכות כספית אחרת. להלן החלטה בנושא זכויות מבצעים: החלטה השופט א. שטרוזמן א. המחלוקת המבקשת פנתה לבית המשפט במספר תביעות ובקשות לצוי מניעה זמנים (עד לברור התביעות) לאסור על כל אחד מהמשיבים הפרת זכויות מבצעים של המבקשת, לרבות איסור על השמעה לצבור של שירים בביצוע אמנים ישראלים ללא תשלום תמלוגים למבקשת. לטענת המבקשת, היא מייצגת מבצעים, הם הזמרים, בישראל על פי העברת זכויות מבצעים, שהעבירו הזמרים למבקשת בכתבי העברה חתומים על ידם, ומכח חוק זכויות מבצעים, תשמ"ד-1984. לכן היא מבקשת למנוע מהמשיבים את השמעת שיריהם באמצעות קלטות או תקליטים (להלן: "הקלטות"), שעליהס הוקלטו השירים, ולאסור עליהם את השמעת השירים להנאת אורחיהם באמצעות הגברת הקולות והצלילים הבוקעים מהטייפים ממקלטי הרדיו במסעדות, בתי-מלון ובכל מקום אחר ללא הסכמתה, כי הזמרים, כמו כל אמני ישראל, זכאים לתמלוגים על ביצועיהם והיא, המבקשת, טורחת בגבייתם וחלוקתם ביניהם. לטענת המשיבים אין לזמרים עילה בחוק למנוע את השמעת השירים העולים מהקלטות וממקלטי הרדיו ואין למבקשת זכות להתייצב בבית המשפט בשמם. שלש הבקשות לצוי מניעה זמניים, שהוגשו על ידי המבקשת והובאו בפני, נדונו בנפרד אך בשים לב לסוגיות המשותפות לכולן ניתנת החלטה אחת בענינן. אם יהיה צורך יימשך הדיון בבקשות ביחד או בנפרד בהתאם לזהות או לשוני בפלוגתאות האמרות שבין המבקשת לבין המשיבים. ב. הקלטת הביצוע ושיעתוקה סעיף 2 לחוק זכויות מבצעים, תשמ"ד - 1984, קובע: "2. למבצע תהיה הזכות שהמעשים המפורטים להלן לא ייעשו אלא בהסכמתו: 1. טביעה; 2. שעתוק, אלא אם כן נתקיימו שנים אלה: (א) הטביעה נעשתה בהסכמת המבצע; (ב)השעתוק נעשה לשם אותה מטרה שלמענה ניתנה הסכמת המבצע; 3 . שידור של ביצוע, אלא אם כן נתקיים אתד מאלה: (א) הביצוע משודר על ידי רשות השידור, הטלוויזיה הלימודית או גלי צה"ל, הוא נעשה על פי טביעה או שעתוק שלה שנעשו בהסכמת המבצע, וקיים הסכם בין המשדר ובין המטביע בדבר זכות השימוש בביצוע; (ב) השידור הוא שידור-משנה שהמשדר המקורי הסכים לו; 4. מכירה, השכרה, הפצה, יבוא או החזקה - לצרכי מסחר, של טביעה או של שעתוק שלה, כשהטביעה או השעתוק נעשו ללא הסכמת המבצע". לפי סעיף זה אסורה הקלטה ("טביעה" בלשון החוק) של שירת הזמר, או מעשה (כמשחק, נגינה וכד') של כל אדם הנמנה על הגדרת "מבצע" על פי החוק, ללא הסכמת הזמר. לפי סעיף זה אין שליטה מוחלטת למבצע על ההפצה ברבים של קלטות המתעדות את ביצועו ומאפשרות את שמיעת דבריו, שירתו או נגינתו, או על שווק סרטים המאפשרים צפיה בו באמצעות מכשיר וידיאו בעת שהוא מבצע "במשחק, בשירה, בנגינה, במחול או בדרך אחרת יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית" (סעיף 1 לחוק). שליטתו מוגבלת להקלטה (ה"טביעה") הראשונה, שאין לעשותה אלא בהסכמתו. משניתנה הסכמתו של המבצע להקלטה הראשונה נשללה זכותו לאסור את העתקת הקלטת ("שעתוק") שנעשתה "לשם אותה מטרה שלמענה ניתנה הסכמת המבצע". המשמעות של סעיפים 2 (1) ו-2 (2) לעניננו היא שהזמר המבקש ליהנות משליטה על הפצת ההעתקים של קלטות המשמיעות את זמרתו, וממילא מאפשרות לקבל תמלוגים בגין מכירתן, צריך לעגן את זכויותיו בהסכם מתאים בינו לבין המקליט, כי אם מלכתחילה נעשתה הקלטת הזמר בהסכמתו למטרה מסחרית (בין אם נהנה המבצע מתמורה עבור הסכמה חד פעמית זו ובין אם לאו) אין לו עוד זכות למנוע על פי חוק זכויות מבצעים את השמוש המסחרי באותה קלטת או בהעתקים הנעשים ממנה, על ידי המקליט, אלא אם זכות חוזית עומדת לו בהתאם להסכם שנעשה בעוד מועד בינו לבין המקליט. על כן כל הרוכש קלטת שהועתקה מקלטת שהוקלטה בהסכמת המבצע (בכפוף לחוק זכויות יוצרים וכד') רשאי להאזין לקולות ולצלילים העולים ממנה או לצפות בסרטים המוסרטים ממנה ללא צורך בקבלת הסכמתו של המבצע. ג. שידור שליטת המבצע על שידורה של קלטת, או העתק של קלטת שהוקלטה בהסכמתו, נשללת ממנו לפי החוק כאשר השידור נעשה על ידי רשות השידור, הטלויזיה הלימודית או גלי צה"ל (להלן: "משדר מוסמך") בהתאם להסכם בין המשדר למקליט ("המטביע" בלשון החוק). בכל מקרה אחר (למעט שידור משנה שהמשדר המקורי הסכים לו) אין היתר לשידור ללא הסכמת המבצע. על כן אין תמיהה על התמקדותה של המחלוקת בין בעלי הדין במשמעות המושג "שידור" בחוק זכויות מבצעים. "שידור" לפי הגדרתו בסעיף 1 לחוק הוא "העברה או הפצה, בין קוית בין אלחוטית ובין בכל דרך אחרת של צלילים או מראות, או שילוב של צלילים ומראות, לציבור". הגדרת "שידור" המיוחדת לחוק זה, להבדיל מחוקים אחרים, כוללת לטענת עו"ד בומבך ב"כ המבקשת (סעיף 17 לסיכומיו) "השמעת קלטות ותקליטים לציבור באמצעות מערכת הגברה ורדיו-טייפ" וכן "השמעת שירים לציבור מהרדיו באמצעות מערכת הגברה". למסקנה זו הגיעה המבקשת אחרי סריקת ההגדרה "שידור" בחוקים שונים והשוואה בין ההגדרה של "שידור" בהצעת החוק להגדרתו בחוק עצמו. ההגדרה בחוק רחבה מהגדרת "שידור" בהצעת החוק הודות להוספת המלים "ובין בכל דרך אחרת". לכן, לגרסת המבקשת, העברת הצלילים מהקלטת לצבור באמצעות מערכת הגברה אמנם איננה העברה או הפצה קוית או אלחוטית אבל היא בתחום ההגדרה של העברת הצלילים ב"דרך אחרת" לציבור. עו"ד פרזנטי, ב"כ הפדרציה, סקרה את זכות המבצעים על פי אמנת רומא, לדבריה המונח "שידור" באמנת רומא מתייחס לשידור באמצעות משדר הנקלט באמצעות מקלט ואיננו כולל השמעת מוסיקה באמצעות מכשירי הגברה. לכן, לדעתה בסיכומיה (סעיפים 2.1.5ו- 2.1.6) המבוססת על פרשנותה של אמנת רומא, זכויות המבצעים "מצטמצמות להרשאה לתיעוד של הופעותיהם "החיות" ולשידורם בלבד". שליטתו של המבצע היא "על התיעוד של מופע חי" ועל "שידור או העברה לצבור באמצעים אחרים של מופע חי" וזכאותו לתמלוגים היא ממופע חי, משידורו של מופע חי ומתיעודו. פרשנות החקיקה צריכה להלום את האמנה ולכן הפרשנות של חוק זכויות מבצעים מביאה, לטענת הפדרציה (סעיף 3.4 לסיכומיה), למסקנה האומרת: "למבצע אין זכות לאסור השמעה פומבית של התיעוד (טביעה) שנעשה בהסכמתו ולכן גם אינו זכאי לתמלוגים מהשמעה פומבית". את המונח "ביצוע" בחוק יש לפרש כמתייחס "לביצוע חי בלבד", כי למבצע אין זכויות על פי החוק "על ביצוע שתועד בתקליט" ואף לא על שידורו של אותו תקליט. הפרשנות המילולית בה דוגלת המבקשת איננה בלתי אפשרית מבחינת הלשון העברית. המלים "בכל דרך אחרת" בהגדרת "שידור" חובקות למעשה העברה או הפצה של צלילים ומראות בכל דרך שהיא, בין על ידי הכנסת הקלטת לטייפ והשמעתה למאזינים או למערכת וידיאו והסרטתה לצבור הצופים ובין ע"י הגברת הקולות הבוקעים ממכשיר הרדיו או הטייפ באמצעות מגברים כך שיגיעו לצבור הרחב. אף על פי כן הפרשנות המילולית, לדעתי, איננה הפרשנות הנכונה של הגדרת "שידור" בחוק ואין היא הולמת את תכלית החקיקה. הפרשנות המילולית האמורה מייתרת למעשה את המלים "בין קוית, בין אלחוטית" בהגדרת "שידור", כי העברה "בכל דרך אחרת" משמעה "כל דרך" ולכן די היה בנסוח ההגדרה: "שידור - העברה או הפצה בכל דרך של צלילים או מראות, או שילוב של צלילים ומראות, לציבור". ההתייחסות בהגדרת ה"שידור" להעברה "בין קוית, בין אלחוטית" באה ללמדנו שגם העברה "בכל דרך אחרת" צריכה להיות מסוג דומה של העברה קוית או אלחוטית. כלומר, כגרסת הפדרציה, העברה שיש בה משדר בצד אחד ומכשיר קולט מצד שני. העברה כזו יכולה להיות באמצעים טכניים, אלקטרונים או אחרים שהמדע פתח או יפתח ובלבד שתהיה בהם העברה ממכשיר אחד, ממנו משודרים הצלילים או המראות,למכשיר שני, הקולט אותם ומשמיע או מציג לצבור את הצלילים והקולות, ולא להגברה של צלילים הבוקעים מקלטת הנמצאת במכשיר אחד, כמו בטייפ, ולא להצגת סרט על צג הטלויזיה ממכשיר הוידאו המחובר אליו עד כי ניתן לראות בהם מכשיר אחד. השאלה אם הסרטת סרט ממכשיר (וידיאו) אחד למכשירי טלויזיה הנמצאים במספר חדרים (כמו, למשל, בחדרים שונים בבית מלון) באמצעות מכשירי טלויזיה (המותקנים בכל חדר) היא "שידור" נשארת עתה בצריך עיון. זאת ועוד, פרשנות המונח "שידור" לפיה "שידור" הוא כל השמעה באמצעות מגבר של העתק קלטת שהוקלטה בהסכמת המבצע היא פרשנות המגיעה לאבסורד, כי על פיה אסורה השמעתה של כל קלטת (לרבות קלטת שהוקלטה והועתקה כדין) באמצעות טייפ, שהרי בכל מכשיר כזה ישנו רמקול המעביר את צלילי הקלטת לצבור המאזין לו בבית, במכונית, בבית המלון ובבית הקפה גם ללא מכשיר הגברה מיוחד נוסף שיותקן לצדו. אין ספק שהמחוקק לא התכוון לפרשנות כזו. ד. זכות המבצע. תכלית התקיקה יועדה להבטיח למבצע תמורה עבור ביצועו אבל למקרא הוראות סעיף 2 לחוק נראה שלא היתה כוונה להקנות למבצע זכות חוקית (להבדיל מזכות חוזית אם הבטיח אותה לעצמו בהסכם) בכל העתק של קלטת. המחוקק, בוודאי מטעמים שבטובת המבצע ובעלי זכויות אחרים בקלטות והאיזון הראוי ביניהם לצורך האפשרות להפיץ את יצירותיהם, לרבות ביצועיהם, העדיף להקנות למבצע את האפשרות למנוע כל הקלטה של ביצועו ללא הסכמתו, אך משהסכים - ואין נפקא מינה אם וכמה קבל בתמורה עבור הסכמתו - פקעה זכותו לקבוע מה ייעשה בקלטת, שקלטה את ביצועו, ומה ייעשה בעותקיהם כל עוד הם משמשים למטרה המוסכמת. כלומר, המחוקק מנע מהמבצע את השליטה על כל אחד מההעתקים, שנעשו כדין, של ההקלטה הראשונה של ביצוע היצירה. המסקנה המתבקשת היא שהגנת החוק ניתנה למבצע על הקלטת ("שימור של ביצוע" ",תיעוד") מופעו החי. איש, מלבדו, אינו רשאי להקליטו ללא הסכמתו ולעשות עושר מכשוריו בשירה, משחק או נגינה. אבל, משניתנה ההסכמה, פקעה זכותו של המבצע על הקלטת והנעשה בעותקיה כל עוד הם משמשים למטרה המוסכמת מראש (בין המבצע והמקליט). אין הוא יכול למנוע ממי שרכש את העתק הקלטת לעשות בה כראות עיניו, כי אין בחוק איסור על כך, למעט האיסור על שידור הקלטת. רכישת קלטת על ידי תחנת שידור אינה מקנה לה את זכות השידור ללא הסכמת המבצע אלא אם אותה תחנה היא "משדר מוסמך" (כמוגדר לעיל), שאז היא יכולה להסתמך על הסכמת המקליט ("המטביע"). כל תחנת שידור אחרת זקוקה להסכמת המבצע לשדר את הקלטת אלא אם המבצע הסכים מראש עם המקליט שהקלטת הביצוע תשמש לשידור על ידי תחנת השידור. זכות המבצע לאסור על הקלטת ביצועו (מופעו) מקנה לו את האפשרות להתיר את ההקלטה תמורת כל תמורה שימצא לנכון לקבלה, לרבות תמלוגים נאותים, בהתאם להסכם שיגיע אליו עם המקליט או המשדר (שאיננו "משדר מוסמך" כאמור בסעיף 2 (3) לחוק דמי ההסכמה או התמלוגים יכולים להיות משולמים מראש ויכולים להתפרס על פני השנים, הם יכולים להיות מותנים במספר העותקים שיופצו למכירה ויכולים להיות בלתי תלויים בהם. הזכות לקבלת הכספים ניתנת כמובן להעברה ולהמחאה לאחרים ככל זכות כספית אחרת. הערה: אין בהחלטה זו, הקובעת או מסייגת את זכויות המבצע, כדי לפגוע בכל זכות אחרת של יוצר על יצירתו המוקלטת. ה. עבירות זכות המבצעים הרשות לפי סעיף 3 לחוק לתת הסכמה להקלטת המופע נתונה למבצע או לנציגו, לקבוצת מבצעים באמצעות נציגה או על ידי רוב חברי הקבוצה. אינני סובר שישנה הגבלה על מבצע להעביר את זכותו ליתן הסכמה להקלטת מופעו לאחר. לדעתי, זכות זו אינה מוגבלת והיא ניתנת להעברה על ידי המבצע לאחר, להורשה ליורשיו או להענקה בצוואתו. הגדרת ה"ביצוע" כמתייחסת למופע חי בלבד איננה מחייבת פרשנות המכירה רק בהסכמה אישית של המבצע להקלטת יצירותיו. הוא רשאי להעביר לאחר את הזכות להסכים, או לא להסכים, להקלטת יצירותיו. צמצום זכות ההעברה היה מתקבל על הדעת אם האפשרות היחידה לשמירת זכויות המבצע לפי החוק היתה קימת כל עוד הוא מבצע את מופעיו, כי בהעדר ביצוע אין אפשרות של הקלטה. אבל, לדעתי, יכול המבצע להקליט בעצמו את מופעו ולימים להמציא את הקלטת למפיץ שיעתיקנה ויעשה בהעתקיה כדרך הסוחרים תמורת תשלום נאות למבצע. זכות המבצע על פי החוק נשארת בעינה, גם על קלטת שהוקלטה על ידי המבצע בעצמו על ידי שלוחו או עובד מטעמו. איש אינו רשאי להעתיק (ל"שעתק") את הקלטת, שהקליט המבצע בעצמו, או לשדרה ללא הסכמתו. המבצע רשאי להעביר לאחר, בתנאים שיסכימו ביניהם, את הקלטת, שהקליט המבצע את עצמו, ולהקנות לו בהעברה זו את הזכות לשעתק את הקלטת וממילא את הזכות לעשות ממנה העתקים לצרכי שידור ומסחר. הקלטת שהוקלטה על ידי המבצע, יכולה להשאר בידיו עד אחרי אריכות ימיו ורק לאחר מכן תמסר על ידי יורשיו להעתקה או לשידור. אינני סובר שמותו של המבצע סותם את הגולל על זכות יורשיו לנקט עמדה של הסכמה או סירוב להעתקת הקלטת, שהקליט המוריש את מופעו, לצרכי הפצתם ברבים או לשידורה. על כן ברור לי שזכות המבצע היא זכות, ולדעתי זכות קנינית, הניתנת להעברה ולהורשה כל עוד הזכות תקפה. כלומר לפי סעיף 10 לחוק זכויות מבצעים במשך "עשרים וחמש שנים מתום השנה שבה בוצע הביצוע המקורי". ה. כתבי ההעברה לפדרציה. המבקשת סומכת את תביעתה על כתב העברת זכויות שניתן לה על ידי המבצע ואילו הפדרציה טוענת שאין המבצע יכול להעביר למבקשת את זכות המבצעים שלו אשר הועברה קודם לכן לחברת התקליטים על פי הסכמים שנעשו בינו לבינה. הפדרציה, המיצגת את תברת התקליטים, צרפה לסיכומיה צלומי הסכמים שנעשו בינה ובין שנים מהמבצעים, ואף כי טרם הגיעה השעה להצגת הראיות ניתן להתייחס להסכמים אלה בעקבות חילופי הטענות המשפטיות בסיכומיהן של בעלות הדין ובהנחה, הניתנת לסתירה, שההסכמים אמנם נכרתו והינם תקפים עד עתה. עיון בהסכמים מלמד שאין לקבל את גרסת המבקשת לפיה העבירו המבצעים לחברות התקליטים "זכויות מכניות בלבד" (כאמור בסעיף 26 לסיכומי התשובה של המבקשת). הסכמים המקנים לחברת התקליטים, שעיסוקה במסחר בתקליטים או בקלטות, את הקלטת שירתו של המבצע מפיו מעניקים לחברה על פי חוק זכויות מבצעים, אם אין הוראה סותרת בהסכם, את הזכות לבצע העתקות (שעתוקים) של אותה הקלטה ומכירת הקלטות של אותן העתקות ואת הזכות להתיר את השמעת הקלטות ע"י "משדר מוסמך", כלומר על ידי רשות השידור, הטלויזיה הלימודית או גלי צה"ל, ללא צורך בקבלת רשותו של המבצע. על כן, לפי החוק, כל הקלטה של ביצוע של מבצע שהוקלט בהסכמה ולמטרות מסחריות על ידי חברת התקליטים איננו רק זכות "לייצר, להפיץ ולמכור תקליטים של המבצע" (כאמור בסכומי התשובה של המבקשת), אלא גם, מקנה, בהעדר הוראה סותרת בהסכם, לחברת התקליטים להתיר את שידור הקלטת או העתק הקלטת על ידי רשות השידור, הטלויזיה הלימודית וגלי צה"ל בלבד. על כן כל עוד תקפה הסכמת המבצע לחברת התקליטים, שניתנה להקלטת ביצועו, ושעתוק ההקלטה נעשה למימוש מטרת ההקלטה אין למבצע זכות חוקית או חוזית להעביר את זכות המבצעים שלו בגין אותו ביצוע לחברה אחרת. ו. תחולת החוק. תחולת חוק זכויות מבצעים היא רק על ביצוע שבוצע בישראל מ- 21.7.84. מבצע המבקש לאכוף את זכות המבצעים שלו על פי החוק ולמנוע הפצה או שמוש בתקליטים או קלטות שהקליטו את ביצועו ללא הסכמתו חייב לשכנע את בית המשפט בקיום התנאים בדבר המקום והזמן בהם הוקלט מופעו, כלומר בהקלטת ביצועו בישראל אחרי 7.84. 21. ז. עשיית עושר ולא במשפט המבקשת מתרעמת על עשיית עושר ולא במשפט על ידי המשיבים המנצלים את צלילי המוסיקה וקולות שירתם של הזמרים להשמעתם ללקוחותיהם ללא תשלום תמלוגים למבצע ועושים כך עושר ולא במשפט, בנגוד לדין ולהלכה, שניתן לה ביטוי, בין היתר, בהחלטתי בת"א 1577/94, המ' 12716/93, אנימה אופנה בע"מ נ' ראובן בלן (לא פורסמה). לדעתי, גם אם לא היה נחקק חוק זכויות מבצעים לא היה זה מן הדין להתיר את הקלטת מופעו של המבצע לצורך מסחרי ללא הסכמתו. השקפתי זו הולמת את חוק זכויות מבצעים המחייב למעשה את קבלת הסכמתו של המבצע להקלטה ומסייג את אפשרות שעתוקה וממילא את אפשרות הפצתה לצרכי מסחר, בתנאי המפורט בסעיף 2 (2) (ב) לחוק לפיו "השעתוק נעשה לשם אותה מטרה שלשמה ניתנה הסכמת המבצע". כלומר אם הסכמת המבצע (במפורש את מכללא) להקלטת מופעו ניתנה מראש לצרכי ניצולה המסחרי ממילא גם השעתוק של אותה הקלטה לקלטות אחרות והפצתן נעשים בהסכמתו. כל מכירה והפצה לצרכי מסחר של תקליט או קלטת, שנעשו ללא הסכמת המבצע, אסורה על פי סעיף 2(ד) לחוק. אם היו הוראות דומות חלות על זכותם של מעצבי המדגמים (נשוא החלטתי בענין אנימה) לא הייתי נזקק לעשות צדק עמם בעזרת החוק על עשיית עושר ולא במשפט. ח. המסקנה השמעת הצלילים מהתקליטים או מהקלטות, שהועתקו (שועתקו) מההקלטה הראשונה, המקורית, של שירת הזמר שנעשתה בהסכמתו לצרכי מסחר איננה טעונה הסכמת המבצע למשמיע התקליט או הקלטות. המבצע רשאי, כמובן, להתנות מראש את הסכמתו להקלטת ביצועו בתנאים הנראים בעיניו, לרבות בתנאים כספים, אך משניתנה הסכמתו אין לו עוד שליטה מכח חוק זכויות מבצעים על הנעשה בתקליטים ובקלטות המועתקים מההקלטה המקורית למעט הזכות לאסור את שידורם (אם לא הוסכם אחרת בינו לבין המקליט או מחברת תקליטים) על ידי משדר שאיננו "משדר מוסמך", כלומר אחד המשדרים המנויים בסעיף 2 (3) לחוק שהם רשות השדור, הטלויזיה הלימודית וגלי צה"ל (ראה הרחבה בהצעת חוק הבזק (תיקון מס. 11, תשנ"ה1994-, ה"ח 2342, עמ' 195). השמעת צלילי השירה והמוסיקה מתקליטים או קלטות שהועתקו כדין מהקלטת המופע החי של המבצע באמצעות מגבירי קול איננה שידור. "השמעה פומבית" על ידי הגברת הקול באמצעים מיכנים של צלילים הבוקעים ממקלט הרדיו או ממכשיר הטלויזיה איננה בגדר "שידור" ואיננה טעונה הסכמת המבצע. בעל בית מלון, בעל מסעדה, תקליטן, או כל אדם אחר, המשמיע באמצעות מגביר קול את צלילי השירה והמוסיקה הבוקעים מתקליטים וקלטות או ממשדר כלשהו להנאת אורחיו ולקידום עסקיו איננו משדר ולכן אם הוא מחזיק בתקליטים או קלטות שהוקלטו או שועתקו כדין איננו נזקק להסכמת המבצע וממילא איננו חייב בתשלום למבצע. זכות המבצע על פי חוק זכויות מבצעים חלה רק על ביצוע שנעשה בישראל אחרי 21.7.84. זכותו של המבצע, כל עוד היא תקפה, ניתנת להעברה ולהורשה. השמעת צלילי שירתו או נגינתו של המבצע מעל קלטות שלא הועתקו (שועתקו) על ידי המקליט המוסכם על המבצע מקנה למבצע את הזכות לאסור על השמעתן או להתיר את השמעתן בהתאם לרצונו ולתנאיו ובכפוף, כמובן, להסכם שנכרת, אם נכרת, בינו לבין המקליט המוסכם. ט. התוצאה מסקנותי המובאות לעיל אמורות להנחות את בעלי הדין בדבר סיכוייהם להצלחה בהמשך ההליכים בפני. חוששני שאין בהן תמיכה לעמדת המבקשת אך ללא שמיעת בא כוחה והבאת ראיות, אם יש צורך בכך, לא אחליט בבקשתה בת"א 377/94, בו טרם נשמעו הראיות. סבורני שהצדק מחייב להתיר לבעלי הדין בת"א 149/94 ו- 259/94 הבאת ראיות נוספות, אם ירצו בכך, בשלב זה של הדיון, או את השלמת סיכומיהם, לפני יישום מסקנותי על פי הראיות שהובאו בטרם הובעה דעתי המשפטית בהרחבה רבה מאשר צפו לה בעת הדיון. זכויות מבצעים ומשדרים