בית המשפט פסק כי בהתחשב בנסיבות של השמעת היצירות, בחדרי האורחים שבבית ההארחה, נראה כי אין המדובר ב"ביצוע פומבי" המחייב קבלת רישיון מבעלי זכות היוצרים, אלא מדובר בביצוע ביתי או מעין ביתי, DOMESTIC או QUASI DOMESTIC ומשום כך אין הקיבוץ מפר זכות היוצרים של הפדרציה. להלן החלטה בנושא ביצוע פומבי - מוסיקה: החלטה 1) בפני בקשה לביטול צו מניעה זמני, שניתן ביום 8.6.99, במעמד צד אחד בלבד בתיק בש"א 1191/99, וזאת ע"פ בקשתה של הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ, המשיבה בבקשה דנן (להלן: "הפדרציה"), ולפיו נאסר על קיבוץ הסוללים אגודה שיתופית בע"מ, המבקשת בבקשה הנדונה (להלן: "הקיבוץ"), בעצמו, ו/או באמצעות אחרים ו/או באמצעות מי מטעמו להשמיע בפומבי מוסיקה מתקליטים, תקליטורים, קלטות וכל אמצעי תיעוד אחר, אשר הפדרציה היא בעלת הזכות הבלעדית להרשות את השמעתה בפומבי ו/או שידורה בישראל, לרבות באמצעות מקלטי טלויזיה ורדיו שבחדרי בית הארחה שבבעלותו ו/או בשליטתו של הקיבוץ וזאת עד להכרעה בתובענה שהפדרציה הגישה נגד הקיבוץ למתן צו מניעה קבוע ולחוב בפיצוי כספי. 2) בדיון שהתקיים בבקשה זו ביום 2.8.99, הצהירו ב"כ הצדדים לפרוטוקול הדיון כי אין מחלוקת עובדתית בינהם, וכי מוסכם על שניהם כי רק בחדרי האירוח של המבקשת נמצאים מקלט טלויזיה המחוברים, כל אחד בחיבור ישיר ועצמאי, לאנטנה המרכזית, וכי באמצעות מקלטים אלה נקלטים שידורי הערוץ הראשון והערוץ השני, לרבות שידורי מוסיקה מהרדיו המשודרים באמצעות הערוץ השני, לאחר תום שעות השידור שלו. נוסף להסכמה הנ"ל הודיע ב"כ הקיבוץ כי לצורך סעד הביניים בלבד הוא מסכים לטענת הפדרציה בדבר זכויותיה כנטען בבקשה לעניין זכות יוצרים. על מנת להשלים את התמונה, ראוי לציין כי הקיבוץ אינו חולק על כך, שבמסגרת שידורי הטלויזיה האמורים, מושמעות יצירות מוסיקאליות אשר לפדרציה זכות יוצרים לגביהן. 3) בעקבות ההסכמות הנ"ל מצטמצמת המחלוקת בין הצדדים 1 למחלוקת משפטית גרידא, והיא האם בסיטואציה העובדתית כפי שהוסכם בין הצדדים,וכפי שפורטה לעיל, מתבצעת השמעה מפירה לזכות היוצרים של הפדרציה. ובמלים אחרות האם השמעת המוסיקה הנקלטת משידורי שני ערוצי הטלויזיה באמצעות מקלטי הטלויזיה הנמצאים בחדרי האירוח של הקיבוץ מהווה "ביצוע פומבי" המותרת רק באישורה של הפדרציה, ומשום כך מהווה השמעה מפירה כאשר היא נעשית ללא הרשאה כזו, או שיש לראות בה משום ביצוע בעל אופי פרטי; DOMESTIC או DOMESTIC QUASI שאינו מצריך הרשאה מצד הפדרציה, משום שאינו מהווה הפרת זכות היוצרים שיש לפדרציה באותם יצירות ו/או אמצעי תיעוד מהן שודרה המוסיקה ע"י שני ערוצי הטלויזיה. 4) ב"כ הפדרציה סבורה כי קליטת שידורי המוסיקה המשודרת בערוצי הטלויזיה, באמצעות מכשיר טלויזיה שהקיבוץ התקין בכ"א מחדרי האירוח שלו הינה בבחינת השמעה בפומבי, ומהווה הפרה לזכות היוצרים של הפדרציה, כל עוד והפדרציה לא הרשתה זאת. ב"כ הפדרציה סבורה, כי בשים לב לכך כי האנשים המתאכסנים בחדרי ההארחה הינם זרים זה לזה, והם מתחלפים באופן תמידי, אין מקום לומר כי המדובר בהשמעה פרטית כגון, השמעה בבית או במסיבות משפחתיות אליהם מוזמנים בני משפחה וחברים קרובים. בנוסף נעזרת ב"כ הפדרציה במבחן של התועלת הכלכלית שצומחת לקיבוץ מהצבת אותם מקלטי טלויזיה בחדרי הארחה וקליטת אותה מוסיקה באמצעות מקלטים אלה; וכפי שהדבר עולה מבקשת הקיבוץ עצמו, כדי להראות כי אין המדובר בהשמעה פרטית אלא, בהשמעה פומבית שבאה במטרה להגדיל את ההכנסות מהשכרת חדרי הארחה ולהגדיל את רווחי הקיבוץ. לדעתה של עוה"ד פרזנטי ב"כ הפדרציה, אין כל הבדל אם אותם מכשירי טלויזיה קולטים את השידורים באמצעות מערכת ניתוב מרכזית שבבית ההארחה או באמצעות אנטנה מרכזית אליה מחובר כל מכשיר טלויזיה בחיבור נפרד וישיר, ואין כל הבדל לגישתה, בין הצבת מכשירי טלויזיה אלה בשטחים הציבוריים של בית ההארחה או בחדרי ההארחה, לתמיכה בעמדותיה אלה, מביאה הפדרציה ציטוטים משורה של פסקי דין זרים, וכן מפסק דינו של השופט בן דרור, ע"א 1000/80 ארנסט בלומרס ואח' נגד הסניף הישראלי של הפדרציה הבין לאומית של תעשיות התקליטים ואח' בס"מ תשמ"ב (ב) עמ' 156. לעומתה תומך ב"כ הקיבוץ את טענתו לפיה אין לראות בקליטת שידורי הטלויזיה, באמצעות מקלטים הנמצאים בחדרי האירוח והמחוברים בחיבור ישיר לאנטנה מרכזית, משום השמעה פומבית, במה שכתבה ב"כ הפדרציה ד"ר פרזנטי עצמה בספרה דיני זכויות יוצרים, כרך 2 (הוצאת בורסי), ומפנה לדבריה שבעמודים 433-428 שם הועלתה שאלה זהה לשאלה המתעוררת בעיניננו ובזו הלשון: "אם היה מנהל המלון מצייד את חדרי המלון במכשירי רדיו וטלויזיה, והאורח אשר שכר את החדר לתקופת הזמן הנתונה היה מחליט להפעיל את המכשירים ולהאזין לשידורים המשודרים על ידי רשות השידור, האם היה נחשב כמי שמבצע השמעה בפומבי ליושבי החדר, שמטבע הדברים, הם מקורבים בדרך זו או אחרת איש לרעהו". t ומשיבה על שאלה זו כהאי לישנא: "לדעתי התשובה במקרה זה היא שלילית, הכנסת מכשיר של רדיו וטלויזיה לחדרי המלון, ללא הפעלה מרכזית, אינה בבחינת השמעה פומבית, אלא העמדה של מיכשור לרשות האורחים"... ובהמשך מוסיפה: "כל עוד אין המחוקק משנה את החוק... וקובע מיסוי או תמלוגים כפויים על רשומות קול או קלטות וידיאו ריקות, וכן על מיכשור הקלטה או שידור, אין לחייב את בתי המלון במס כפוי על העמדת המיכשור לרשות אורחי המלון בחדרים הפרטיים". ב"כ הפדרציה, ד"ר שרה פרזנטי משיבה כי זו היתה דעתה המלומדת בעבר, אולם לטענתה מאז היא כתבה דיעה זו חלו התפתחויות בפסיקה בעולם ובעקבות שיקול נוסף מצידה היא שינתה עמדתה, והיום היא סבורה, כי קליטת שידורי טלויזיה באמצעות מכשירי טלויזיה שסופקו לחדר במלון או בחדר בבית הארחה, הוא בבחינת השמעה פומבית. בנוסף הפנה ב"כ הקיבוץ ל"פסק הדין האמריקאי". COLUMBIA PICTURES INDUSTRIS, INC V. PROFESSIONAL REAL ESTATE INVESTORS INC. ABA LA MANCHA PRIVATE CLUB AND VILLAS KENNELTH F. IRWIN פסק דין אשר אישר את פסק דינה של הערכאה הראשונה לפיה אין בית המלון מפר זכות יוצרים ע"י השכרת קלטות וידיאו לצפיה באמצות מכשירי וידיאו בחדרי האורחים. באותו פסק דין עונה בית המשפט על טענתה של המערערת חברת קולומביה, כי בהיות חדרי המלון "לאמאנשס" ניתנים להשכרה ע"י ציבור, הם פתוחים לציבור ועל כן צפיה בסרטים בחדרי האירוח בבית המלון הם בבחינת ביצוע בפומבי וקובע: ”THE PLAIN LANGUAGE AND THE LEGISLATIVE HISTORY TOGETHER LEAD US TO CONCLUDE THAT HOTEL GUEST ROOMS ARE NOT PUBLIC FOR PURPOSES OF THE ACT” ובהמשך מאבחן בית המשפט את המקרה בו הוא דן מהמקרה שנדון בפסק הדין בעניין: COLUMBIA PICTURES INDUS V. REDD HORNE INC . 740 F. 2D 154, 3 RD ( CIR 1984) . וכך הוא אומר: “LAMANCHA’S OPERATION DIFFER’S FROM THOSE IN AVECO AND RED HORNE BECUASE ITS NATURE” IS PROVIDING OF LIVING ACCOMODATION" AND GENERAL HOTEL SERVICES, WHICH MAY INCLUDE THE RENTAL OF VIDEO DISCS TO INTERESTED GUESTS TO VIEWING IN GUEST ROOMS, WHILE THE HOTEL MAY BE INDEED “OPEN TO THE PUBLIC” HOTEL ROOM ONCE RENTED IS NOT A GUEST’S ובהמשך מוסיף: “THE MOVIES ARE VIEWED EXLUSIVELY IN GUEST ROOMS, PLACES WERE INDIVIDUALS ENJOY UBSTANATIAL EGREER OF PRIVCY NOT UNllKE THEIR OWN HOUS” 5) השאלה העולה בעניננו, ואשר עלי להכריע בה, טרם נדונה, לפי מיטב ידיעתי, ע"י בית המשפט העליון ואף פסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים שהוזכרו ע"י ב"כ הצדדים, מתייחסים אומנם לשאלה המתעוררת כאן, אולם כבדרך אגב, ומבלי שהדבר יהיה דרוש להכרעה בעניין בו דנו. כך בפסק הדין, אליו הפנה ב"כ הקיבוץ בעניין אקו"ם בע"מ נגד חב' מלון דבורה, פס"מ ע"ח 263 בו נכתב, בע"מ 265 בזו הלשון: "אילו היו השידורים מושמעים וניתנים רק לאורחי המלון בחדר פרטי המיועד להם ולהם בלבד, הרי ההצגה היא מעין ביתית (QUASI DOMESTIC) ממש כאילו האורח מביט בטלויזיה בהיותו בחדרו הפרטי בתוך המלון. כי שם בחדרו הראייה בתוכנית הטלויזיה היא "ביתית" ממש כאילו האורח נמצא בביתו" השאלה שעמדה לדיון בפס"ד זה נגעה להצגת תוכניות טלויזיה בטרקלין המלון, ועל כן ברור כי הדברים הנ"ל נאמרו כבדרך אגב, ומבלי שתדרשנה לצורך ההכרעה בשאלה שעמדה בפני בית המשפט, כך גם פסק הדין בעניין בלומרס בו חלק השופט בן דרור על העמדה הנ"ל שהובעה בפסק דין בעניין מלון דבורה, הסיטואציה העובדתית בה דן פסק דין זה היתה שונה מזו שבפני, שם בית המלון עצמו נהג לשדר את המוסיקה שניתן לקלוט אותה בחדרי המלון, בהתייחסו לעמדה שהובעה בפסק דין בעניין מלון דבורה, כותב השופט בן דרור: "השאלה שעמדה לדיון במשפט הנ"ל (מלון דבורה) נגעה להצגת תוכניות הטלויזיה בטרקלין המלון, ואין צורך לציין כי הדברים הנוספים שמצא לנכון לומר השופט הנכבד, נאמרו "כבדרך אגב". חוששני, עם כל הכבוד, שלא אוכל לצרף דעתי לדעתו...". לדעתו של השופט בן דרור באותו פסק דין בעניין בלומרס קליטת שידורי רדיו באמצעות מכשיר שהוצב ע"י המלון בחדר, ושידרה ובחזרה, כך שאורחי המלון יוכלו לקלוט אותה בחדרים באמצעות מכשירי קליטה שהמלון התקין בחדרים הינה בבחינת השמעה פומבית, ואת דעתו זו הוא מבסס בעיקר על מבחן התועלת שמפיקים בעלי המלון וכך הוא כותב: "ברור לי שהמתקנים הנ"ל בחדרי בית המלון (בין היתר שידורי הרדיו) לא נועדו אלא לשפר את השירות שניתן לאורחים, להעלות את רמתו של בית המלון, להגדיל הכנסותיו ולהאדיר רווחיה, חלק זה של פעולתם העסקית של המערערים מבוסס רובו אם לא כולו, על יצירותיהם של המשיבים יצירות שהמחוקק בחר להגן עליהם ולהעניק חסותו לאלה שיגעו וטרחו ועמלו, מבחינה זו קשה שלא להיווכח כי כל כוונתם של המערערים היא להנות, ללא כל תשלום מפרי עמלם של המשיבים". כאמור אין עדיין הלכה פסוקה, מחייבת בשאלה זו ופסק הדין הנ"ל וכן פסקי הדין האמריקאים והאנגליים, שאוזכרו ע"י ב"כ הצדדים, וכן דעתה של המלומדת ד"ר שרה פרזנטי בספרה: "דיני זכות יוצרים". אינם מחייבים את בית המשפט יחד עם זאת, וחרף הדעות המנוגדות שהובעו בהם, ניתן להעזר בכל אלה על מנת לגבש את הפירוש של המונח "ביצוע פומבי", או השמעה פומבית. 6) השאלה של "המובן" שיש לתת למונח "ביצוע פומבי", התעוררה באנגליה עוד בשנת 1936 בעניין: STEPHENS - V. STEPHENS. ALL ENGLAND LAW REPORT VOL . 1 PAGE 409. ובעניין זה כתב הלורד WRIGHT בעמוד 412: “THUS IT IS CLEAR THAT BY PUBLIC IS MEANT, IN THE WORDS OF BOWEN, L.J. “ PORTION OF THE PUBLIC”. THE PARTICULAR PORTION OF THE PUBLIC WHICH IS MENT MAY BE, SMETIMES, VERY SMALL INDEED”. ואכן מסכים אני כי אין לפרש את המונח פומבי ע"י המבחן של מספר האנשים הנוכחים בעת ביצועה של יצירה, באותו פסק דין הציע הלורד WRIGHT את המבחן של אופי הקהל ולא מספרו, או מקום המצאו, וכך הוא כותב בעמוד 414 של אותו פסק דין: “THE PRESENCE OR ABSENCE OF VISITORS IS NOT THE DICISIVE FACTOR, NOR DOES IT MATTER WHETHER THE PERFORMANCE IS PAID OR GRATUITIOUS, NOR IS IT CONCLUSIVE THAT IS FREE OR FOR PAYMENT NOR IS THE NUMBER OF THE AUDIENCE DECISIVE.... THE ANTITHESIS ADOPTED BY THE CASES BETWEEN PERFORMANCES IN PUBLIC AND PERFORMANCES DOMESTICS OR QUASI DOMESTICS CANNOT SAID NECESSAILY TO DEPEND ON THESE FACTORS EITHER SEPERATELY OR IN COMBINATION. THE TRUE CRITERION SEEMS TO BE THE CHARACTOR OF THE AUDIENCE”... ובהמשך מציין כי מקרים בהם הקהל בפניו היה הביצוע התאסף ע"פ הזמנה כללית, לא יכול להיות ספק כי המדובר בביצוע בפומבי, להבדיל מביצוע בפני קבוצה מוגדרת וסגורה שהוזמנה כל אחד באופן אישי לחזות בביצוע. בפסק הדין בעניין בלומרס השופט בן דרור מאמץ את הגישה העולה מפסה"ד האנגלי בעניין: MESSAGER V. BRITISH BROADCASTIING CO. KINGS BENCH DIVISION VOL . 98 עמוד 198, לפיה המושג מקום איננו חלק ואיננו יסוד בהגדרה של ביצוע פומבי, וכך הוא כותב בעמוד 160: "תמים דעים אני עם השופטת הנכבדת, שהמושג של "מקום" איננו חלק ואיננו יסוד בהגדרה של ביצוע בפומבי (PECROFORMANCE IN PUBLIC) דבר זה אף עולה מן האמור במשפט MESSAGER V. B.B.C שבו נקבע ששידור בתחנת רדיו הוא הצגה פומבית, ואין הבדל אם האומן המבצע מרכז את קהל מאזיניו באולם אחד, או מעביר את השידור ומשמיעו לקהל רחב באמצעות גלי האתר והמקלטים". נראה לי כי לא ניתן ואין גם צורך לאמץ מבחן, או מספר מבחנים נוקשים, לפיהם תבחן השאלה האם המדובר "בביצוע בפומבי" או ביצוע ביתי או מעין ביתי, בשלב זה וטרם התגבשה הלכה מחייבת ראוי לנהוג בגמישות ולבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, יתכן ובעתיד יהיה ניתן לגבש מבחנים מוגדרים לעניין זה, אולם כאשר הפסיקה בשאלה זה עדיין בחיתוליה, ראוי להסתפק בבחינת כל מקרה ונסיבותיו ובהתאם לנסיבות אלה לקבוע אם המדובר בביצוע פומבי אם לאו. יחד עם זאת בבוא בית המשפט לבחון את המקרה שבפניו, קיימים מספר פקטורים, שיכולים להיות לעזר לבית המשפט בהחלטתו בשאלה זו. הפקטור הראשון, האופי של הקהל בפניו מבוצעת היצירה, והאם זה קהל שהתאסף באקראי, או שהוא ציבור מוגדר של חוג קרובי משפחה, או חברים שזומנו בהזמנות אישיות לחזות בביצוע. יש גם לתת משקל כל שהוא למקום בו נעשה הביצוע, ואפשרות הקהל הרחב לבוא בשעריו וללא הבחנה. יש גם לתת משקל למעשיו של מי שטוענים נגדו את ההפרה, ואם הוא עשה מעשה אקטיבי כלשהו ע"מ לאפשר לאחרים לשמוע את ביצוע היצירה או שמעשיו הצטמצמו לאספקת מכשיר לקליטת שידורים הנעשים ע"פ דין. יש מקום גם לייחס משקל כלשהו, לשאלת התועלת הכלכלית הצומחת לנתבע מאותו ביצוע. 7) כאמור גם פסה"ד בעניין בלמורס דן בסיטואציה עובדתית שונה מזו שבענייננו, שם אומנם דובר בחדרים של בית מלון, כבמקרה דנן, אולם המוסיקה הושמעה בחדרים ע"י שידור שנעשה ע"י בית המלון לכלל החדרים, ובית המשפט שם הגיע למסקנה כי המדובר בביצוע פומבי בעיקר, משום ששידור מהווה ביצוע פומבי, גם אם הוא אינו מופנה לקהל מאזינים שהתקהלו באולם אחד, אלא, בחדרי בית המלון, ובמיוחד כאשר האנשים להם מיועד השידור הינם אנשים זרים המתחלפים לעיתים קרובות, וכך נכתב באותו פסק דין, בהקשר לזה: "במקרה של שידורים בבית מלון, יסוד של פומביות מתחזק ומכריע את הכף, מפני שהוא נעשה למספר אנשים זרים ושונים שמתחלפים חדשות לבקרים ואי אפשר להדביק על קבוצה כזו תוית של התכנסות ביתית. לכן בין אם יאזינו למנגינות האמורות בחדר הקבוצה של הבית מלון, כולם יחד, ובין אם יפנו איש לחדרו ויאזינו כל אחד בנפרד למנגינות אלה - התוצאה אינה יכולה להשתנות. והטענה לכך היא שבכל המקרים האמורים אין הם אלא ציבור, וממילא השמעת המנגינות לציבור דינה כדין ביצוע פומבי". כאמור קיים הבדל מהותי בין המקרה שנדון בפסק הדין הנ"ל לבין המקרה הנדון בפני, שם בית המלון נקט במעשה אקטיבי של שידור מנגינה, שניתן לקלוט אותה בכל אחד מחדרי המלון, ומאחר ואין חולק כי שידור מהווה ביצוע פומבי נקבע בפסק הדין בעניין בלומרס את אשר נקבע. לעומת זאת במקרה הנדון כאן, כל אשר עשה הקיבוץ הוא צייד חדרי ההארחה במקלטי טלויזיה, מבלי שיזם פעולה של שידור כלשהו, אלא סיפק מכשירי טלויזיה לחדרי האורחים שבאמצעותם ניתן לקלוט שידורי שני ערוצי הטלויזיה. השידורים עצמם מבוצעים ע"י, ערוצי הטלויזיה כדין, הקיבוץ שילם אגרה עבור כל אחד מאותם מכשירי טלויזיה, על כן לא נראה לי כי בהעדר הוראה חוקית מפורשת ניתן להטיל על הקיבוץ חובה לתשלום תמלוגים רק משום שהוא צייד חדרי ההארחה במקלטי טלויזיה. גם היום נראית לי דעתה של ד"ר פרזנטי כפי שמצאה ביטויה בספרה "דיני זכויות יוצרים" כפי שהובאה על ידי לעיל, ולא מצאתי כי מאז חלה התפתחות שתצדיק גישה אחרת. אין בתועלת הכלכלית הנוספת שהקיבוץ משיג ע"י השכרת חדרי הארחה מצוידים במקלטי טלויזיה, בצורת דמי שכירות גבוהים יותר, כדי להפוך את הביצוע כפי שהוא מבוצע כביצוע בפומבי ואין לראות בקיבוץ כמפר של זכות היוצרים, השידורים כאמור, מבוצעים ע"י, ערוצי הטלויזיה, והקליטה בחדרי ההארחה נעשית ישירות באמצעות מקלטי הטלויזיה, בהם צויידו החדרים, כשהם מחוברים ישירות לאנטנה מרכזית, ומבלי שהקיבוץ ינקוט בפעולה אקטיבית כלשהי לצורך ההשמעה של יצירות מוסיקאליות כמו במקרה בעניין בלומרס. לסיכום: בשוקלי את כלל הנסיבות של השמעת היצירות, בחדרי האורחים שבבית ההארחה, וכפי שאלה פורטו בהרחבה לעיל, נראה לי כי עלי לקבוע כי אין המדובר ב"ביצוע פומבי" המחייב קבלת רישיון מבעלי זכות היוצרים, אלא מדובר בביצוע ביתי או מעין ביתי, DOMESTIC או QUASI DOMESTIC ומשום כך אין הקיבוץ מפר זכות היוצרים של הפדרציה, ועל כן דינו של צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד בלבד, להתבטל, ודין בקשתה של הפדרציה בעניין זה להדחות. 8) לאור המסקנה האמורה לעיל, פטור אני מלדון בשאר הטענות שב"כ הקיבוץ העלה, הן בשאלת היות ההסדר בין הפדרציה לחברות הסדר קובל והן בשאלת השיקולים הכרוכים, במתן צו מניעה זמני בהיותו סעד מן היושר, יחד עם זאת אעיר בקצרה לגבי כל אחת מטענות אלה. באשר לטענה של הסדר קביל; לא הונחה בפני בית המשפט תשתית עובדתית ראויה שממנה ניתן להגיע למסקנה, כי אכן המדובר בהסדר קובל. גם בטענת השיהוי שב"כ הקיבוץ העלה, אין ממש, ביצוע יצירות בפומבי שנעשה ללא רישיון מהווה הפרת זכות יוצרים בכל פעם בו מבוצעת היצירה מחדש, זאת ועוד כאשר מדובר בזכות קניין, וקניין רוחני בכלל זה, כמעט ואין ליתן משקל כלשהו לשיקולים הרלבנטיים בעניין סעד מן היושר, כגון נקיון כפיים, שיהוי ומאזן נוחות. לאור הנ"ל, אני מקבל את הבקשה ומבטל את צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד בלבד ביום 8.6.99, בתיק בש"א 1191/99, ודוחה את בקשת הפדרציה למתן צו מניעה זמני. הפדרציה תשלם לקיבוץ הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000.- ש"ח + מע"מ. זכויות יוצרים (הפרת)