ראש נזק "אבדן סיכויי החלמה"

ראשיתה של ההכרה בפיצוי בגין "אובדן סיכויי החלמה" בפרשת פאתח (ע"א 231/84 קופת חולים נ' פאתח, פ"ד מב(3) 312 (1988)). באותו עניין נקבע מפי השופט ש' לוין כי: אובדן סיכויי החלמה, שנגרם עקב הרשלנות רפואית, יכול להיחשב, הוא עצמו, כנזק בר-פיצוי... אם הסיכון לפי טיבו יכול להיות נושא לנזק בר-תביעה, עדיין לא זנחנו את דיני הראיות, שכן את קביעת מידת הסיכון יש לקבוע לפי מבחן עודף ההסתברויות או לפי אומדן, כשהדבר רצוי או ניתן, שאז אין מתעוררת כלל השאלה, אם מאן דהוא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו אם לאו. "ראש הנזק" של "אובדן סיכויי החלמה", כפי שפותח בפרשת פאתח, בא להציע מענה לאותו ניזוק שהנתבע נהג כלפיו בחוסר זהירות, ונמצא גם כי לניזוק נגרם נזק, אלא שלא הוכח במאזן ההסתברויות הדרוש, מעבר ל-50%, כי אכן נתקיים קשר סיבתי בין התרשלות המזיק לבין הנזק שהוסב לניזוק; כך הדבר משום שנותרה פתוחה האפשרות שהנזק הוסב לניזוק בלא קשר להתרשלות הנתבע. הלכת פאתח הציעה כי בהיעדר הוכחה ברף הנדרש לקיום הקשר הסיבתי יבוא תחת הפיצוי המלא פיצוי חלקי, לפי שיעור ההסתברות שקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, או בנוסח פסק הדין - לפי שיעור "אובדן סיכויי ההחלמה". ההכרה בזכאות הזו נסמכה בפרשת פאתח על השיטה הנוהגת, שבמסגרתה מותנית האחריות בהתקיימותו של מאזן הסתברויות, לאמור בהוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק בהסתברות של למעלה מ-50%. הלכת פאתח הציעה להכיר בראש נזק חדש ששיעורו כשיעור ההסתברות, אולם בפועל ננקטה שם שיטה של אחריות יחסית, לאמור, אחריות הסתברותית. בפרשת פאתח נפסקו פיצויים בגובה מכפלת שיעור הפגיעה בסיכויי ההחלמה בסכום הנזק הכולל, ושולם הסכום היחסי של הפיצוי מתוך הנזק הכולל; גובה הפיצוי נקבע לפי שיעור הפגיעה בסיכויי ההחלמה. כאמור, יש לראות בפיצוי זה משום דוגמה אחת של שיטת הפיצוי היחסי. יישומה של הלכת פאתח במשפט הישראלי נתייחדה לאותם מקרים בהם הנזק התממש: החולה מצא את מותו בשל המחלה או שנזקיה של המחלה התממשו באורח אחר. כך היה בפסק דינה של השופטת א' חיות בפרשת לוי הנ"ל וכזה היה המקרה בפסק דינו של השופט י' דנציגר בפרשת קסלר בע"א 44/08 שירותי בריאות כללית נ' קסלר) בהיעדר פיצוי למקרה של החלמה, לאמור במקרים בהם לא נתממש הנזק, ממילא אין משמעות לבחינת הגריעה מסיכויי ההחלמה בהיעדר עילת תביעה; ואילו במקרים בהם נתממש הנזק השאלה הרלוונטית שוב איננה הגריעה מסיכויי ההחלמה, כי אם שאלת ההסתברות שהנזק נגרם כתוצאה מן ההתרשלות. חשוב לציין כי הבאת מצבו של התובע המסוים העומד בפני בית המשפט בחשבון הפיצוי עשויה, במקרים מסוימים, להביא לפיצוי מלא של התובע שאבדו סיכוייו להחלים. כזה היה המקרה שנדון למשל בע"א 8591/06 פלונית נ' מדאינווסט אינטרנשיונל (1985) בע"מ. בפרשת עדן מלול (דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' מלול צוין כי בפועל הפיצוי בגין "אובדן סיכויי החלמה" אינו פיצוי בגין ראש נזק חדש, כי אם פיצוי יחסי שיש לו מקום אך באותם מקרים של הטיה חוזרת ונשנית בכל הקשור לאפשרות להטיל את האחריות על המזיק. סברתי כי אין זה ראש נזק חדש שהקשר הסיבתי בינו לבין ההתנהגות המזיקה הוכח על פי מאזן ההסתברויות הרגיל. לשיטתי, אין זה אלא מנגנון של הטלת אחריות יחסית "בתחפושת"; אלא שבסופו של יום הותר מנגנון הפיצוי המיוחד הזה על כנו בפרשת מלול וגם אחריה נותרה לניזוקים הזכאות לפיצוי בגין "אובדן סיכויי החלמה". בשל הבחירה הזאת נתייחס בחישובנו גם למינוח "אובדן סיכויי החלמה", אף שבפועל נעסוק בפיצוי הסתברותי. תביעות רשלנות רפואיתאובדן סיכויי החלמה