האם הייתה רשלנות רפואית בביצוע הניתוח להסרת משקפיים עצמו? האם נתן התובע הסכמתו המודעת לניתוח? להלן פסק דין בנושא ניתוח לייזר להסרת משקפיים לאסיק: מבוא 1. תביעה זו עניינה בשאלת אחריותו בנזיקין של הנתבע (להלן: "הנתבע") בגין נזק שנגרם לתובע (להלן: "התובע) לטענתו, בעקבות ניתוח להסרת משקפיים לרוחק ראיה שביצע הנתבע, ניתוח מסוג "לאסיק". ואלה העובדות הצריכות לעניין: 2. התובע, יליד 1957, פנה ביום 8.4.99 לנתבע והתעניין בביצוע ניתוח לייזר לתיקון רוחק הראייה בעיניו. 3. הנתבע ביצע לתובע מספר בדיקות (הצדדים חלוקים אילו בדיקות בוצעו), והמליץ לתובע לנתבע לעשות את הניתוח. 4. ביום 26.4.99 נותח התובע בעין ימין. ביום 3.5.99 נותח התובע בעין שמאל (להלן, ולשם הנוחיות, אתייחס לניתוחים בשתי העיניים כאל "הניתוח"). 5. לטענת התובע בעקבות הניתוח שעבר בעיניו לא רק שלא נפתרה בעיית רוחק הראייה אלא שנגרמו לו נזקים קשים ובלתי הפיכים בעיניים. 6. כיום נדרש התובע לשימוש במשקפיים אך בפועל עושה בהן שימוש רק בעת נהיגה בלילה. במשך היום עושה שימוש בתרופה מסוג פילוקרפין שמקלה על ראייתו בשל תכונתה לכווץ את האישון. 7. מטעם התובע העידו הוא עצמו ומר דורון נויוירט, חברו של התובע אשר הכיר לתובע את הנתבע. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו. 8. כמו כן הגישו הצדדים חוות דעת של מומחים בתחום רפואת העיניים . מטעם התובע הוגשו חוות דעתו של פרופ' בן סירה ומטעם הנתבע הוגשו חוות דעתו של פרופ' פרוכט. המומחים נחקרו על חוות דעתם. השאלות השנויות במחלוקת 9. האם נתוניו של התובע במועד ביצוע הניתוח בעיניו התאימו לצורך ביצוע ניתוח שכזה? בהקשר זה חלוקים הצדדים גם בשאלות האם ניתן במועד זה אישור ה- F.D.A לטיפול בלייזר ברוחק ראייה בנתוני התובע ומה משמעותו וכן האם עבר התובע בדיקות מקדמיות עובר לניתוח ומשמעותן. 10. האם הייתה רשלנות בביצוע הניתוח עצמו? 1. האם נתן התובע הסכמתו המודעת לניתוח? 12. האם נגרם לתובע נזק ראייתי בהיות התיעוד הרפואי דל ביותר, באופן המעביר את נטל הראייה לנתבע? 13. מהו הנזק שנגרם לתובע בעקבות הניתוח? האם התאים התובע לניתוח לאסיק? 14. ראשית יש לקבוע מה היו נתוניו של התובע? התובע סבל מרוחק ראייה. בהיותו אדם צעיר הצליח לבצע אקומודציה טבעית של הראייה ומכאן שנדרש למשקפיים בעלי מספר קטן מזה שבאמת היה נדרש לו. הוא נהג לעשות שימוש בעדשות מגע. בבדיקת חדות ראייה, שנעשתה על ידי הנתבע בסמוך לניתוח, נרשם כי התובע נזקק לעדשות 5.25+ בעין ימין כדי להגיע לחדות ראייה 6/6 ולעדשות 6.00+ בעין שמאל כדי להגיע לחדות ראיה של 6/9. לטענת פרופ' בן סירה חדות הראייה של התובע ללא אקומדציה הייתה גבוהה יותר מזו שנמצאה על ידי הנתבע ועמדה על 7+ - 8+, כפי שעולה גם מן הבדיקה שביצע הנתבע לתובע לאחר שימוש בטיפות מידרמיד שנועדו לנטרל את האקומודציה הטבעית שלו. בפועל בוצע בניתוח תיקון של 5.5+ בעין ימין ו - 6+ בעין שמאל. 15. התובע עבר גם בדיקת טופוגרפיה אשר הצדדים חלוקים לגבי ממצאיה אלא שהיא אינה עיקר המחלוקת בין הצדדים במקרה זה. לטענת פרופ' בן סירה הקרניות של התובע היו שחוקות בשל שימוש ארוך שנים בעדשות מגע בעוד שפרופ' פרוכט סבור כי מצב הקרניות היה בגדר הנורמה. 16. לטענת התובע הניתוח אותו עבר היה ניתוח ניסיוני שהיה לגביו נסיון מועט ביותר בעולם באותו זמן, בכל הנוגע לרוחק ראייה. בהקשר זה סומך התובע על דבריו של המומחה מטעמו פרופ' בן סירה, אשר כתב בחוות דעתו כי : "בתחילת שנת 1999 ניתוח ה- Lasik לרוחק ראייה היה עדיין בחיתוליו.".( ראה ת/3 בעמ' 4). 17. עוד טוען פרופ' בן סירה כי באותו המועד לא היה אישור לביצוע ניתוחי לאסיק אלא עד מספר 6+. בהקשר זה הוא מפנה לעובדה שבאותו המועד לא ניתן אישור ה - FDA לנתח ניתוחים מסוג זה מעבר ל - 6+. (ראה דבריו בעמ' 10 לפרוטוקול). לטענתו אם מביאים בחשבון את נתוני רוחק הראייה האמיתיים של התובע, היינו לאחר ניטרול האקומודציה, הרי שהייתה קונטרה אינדיקציה לביצוע הניתוח. הקונטרה אינדיקציה נבעה מן הנזק שיכול להיגרם בעקבות אותו ניתוח. 18. בחקירתו הסכים פרופ' בן סירה כי לא היה איסור לבצע ניתוחים גם במספרים גבוהים אלא שכאמור היה בהם סיכון. לטענתו מקום שאינך יכול להביא מטופל להסרת משקפיים - אין טעם בניתוח. משמע, אם לאחר הניתוח המטופל יידרש להרכיב משקפיים, גם עם במספר נמוך יותר, מבחינתו לא עשית דבר. 19. פרופ' פרוכט מסכים כי נתוניו האמיתיים של התובע היו גבוהים מאלה שנמדדו לראשונה אצל הנתבע וניתן להבין מדבריו כי הנתונים עלו על 6+. יחד עם זאת הוא חולק בחוות דעתו על טענת פרופ' בן סירה וקובע כי באותה העת בוצעו ניתוחים של רוחק ראייה בשאר העולם גם במספרים גבוהים היות והיו מכשירים שאפשרו טיפול ברוחק ראייה בסדר גודל כזה (למשל עם מכשיר NIDEK). 20. בחקירתו הודה פרופ' פרוכט כי ניתוחי רוחק ראיה היה שנויים במחלוקת בתחילה אולם היה "טרנד" בציבור לעשות ניתוחים כאלה וכי הרופאים החשובים בתחום עשו את הניתוחים האלה ואף הוא עצמו ביצע ניתוח לתיקון רוחק ראיה עד עשרה מספרים (ראה עדותו בעמ' 90- 91 לפרוטוקול). 21. ממכלול דברי המומחים עלה כי ניתוחי רוחק ראייה היו נפוצים ועודם נפוצים פחות מניתוחי קוצר ראייה. לכך יש להוסיף את העובדה שניתוחים במצבי רוחק ראייה גבוה נעשו עוד פחות. משמע הניסיון הקליני בניתוחים במצבי רוחק ראייה כמו אצל התובע, היה קטן יותר. מתוך דברי המומחים עלה כי בניתוחים במצב רוחק ראייה כאמור - לא היה המטופל מתפטר מן הצורך בשימוש במשקפיים אלא בעיקר מקטין את שיעור רוחק הראייה שלו. 22. עוד עלה כי בניתוחים במספרים גבוהים הסיכוי לרגרסיה כעבור מספר שנים גבוה יותר הגם שהדבר תלוי בנתוני כל אדם. אחד הסיכונים הנוספים בניתוחים מסוג זה הוא הסיכון לפגיעה באיכות הראייה. 23. ממכלול דברי המומחים עלה עוד כי במצבים של קורטקונוס יש קונטרה אינדיקציה לניתוח לאסיק (ראה אף דברי פרופ' פרוכט בעמ' 97 לפרוטוקול), אלא שאצל התובע לא היה מצב של קורטקונוס כלל, אף לשיטת פרופ' בן סירה. 24. לטעמי, עצם העובדה שמדובר היה בפרוצדורה חדשה יחסית שהניסיון בה עדיין לא גדול, היא לכשעצמה לא מולידה רשלנות או אי התאמה לניתוח. לא ניתן להתעלם מן העובדה שבשנים שחלפו מתבצעים ניתוחים כאלה גם ברוחק ראייה גבוה, אף אם אין בכך כדי להביא למצב אופטימאלי של הסרת הצורך במשקפיים לחלוטין. לא הוצג בפניי כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על איסור על ביצוע ניתוחים בנתונים כפי שהיו נתוני התובע. 25. ראיתי לקבל את דבריו של פרופ' פרוכט כי גם במועדים הרלוונטיים לתביעה בוצעו ניתוחים כאלה בהצלחה בעולם ובארץ ואף על ידו. טענה זו לא נסתרה על ידי התובע ו/או פרופ' בן סירה. ראיתי להביא בחשבון כי פרופ' בן סירה לא ביצע, ואינו מבצע גם היום, ניתוחי לאסיק ומכאן שלא יכול היה להביא מנסיונו האישי. הספרות הרפואית שהוצגה על ידי פרופ' פרוכט מלמדת שאכן היו ניתוחים כאלה שרובם השיגו תוצאות טובות. ראה מאמר 2 לחוות דעתו - Laser in situ Keratomileusis to Correct Hyperopia from +4.25 to +8.00 Diopters, מאת Goker ואח' מינואר-פברואר 1998. שם מגיעים הכותבים למסקנה כי: "Based on our experience, LASIK with the Keracor 116 is safe procedure for hyperopia up to +8.00 D,but predictability needs improvement. The stability of refraction appears to be acceptable at 18 months, but a longer follow-up study is needed to confirm stability." יש להביא בחשבון שהמאמר שראה אור בתחילת 1998 דן במקרים שנותחו עוד לפני כן. מכאן שיש להניח שבעת שהתובע נותח כבר היה הניסיון רב יותר. העובדה שה - FDA לא אישר, נכון לאותו מועד, את הניתוחים הללו אינה מלמדת בהכרח שהניתוח היה אסור. יש בה כדי ללמד שמדובר בפרוצדורה חדשנית שטרם נבדקה דיה על ידו ומכאן שטרם קיבלה אישור. אין חולק כי בחלוף 3 שנים אישר ה - FDA את הפרוצדורה. יחד עם זאת לעובדה זו, של העדר אישור ה - FDA, יש משקל לצורך בהסבר על הניתוח כפי שיידון בהמשך. 26. ב"כ התובע מבקש לסמוך על מסקנות פסק הדין בעניין ת.א. (ת"א) 2079/04 רוני פרץ נ' רואים 6/6 לייזר רפואי ומדעי בע"מ ואח' , (לא פורסם) מפי כב' השופטת נורית אחיטוב. גם בתביעת רוני פרץ שימשו שני המומחים שבפניי כמומחים מטעם הצדדים. גם שם דובר בניתוח מסוג לאסיק בשנת 1999 וברוחק ראייה במספרים גבוהים. באותו מקרה ראה בית המשפט לקבוע כי הנתבעים התרשלו בכך שניתחו את התובע שם כשנתוני רוחק הראייה הקיצוניים מהם סבל לא אפשרו זאת על פי הידע שהיה קיים באותה העת. 27. עיון בפסק -הדין בעניין רוני פרץ מלמד על קיומם של נתונים משמעותיים שונים מאלה שהובאו בפניי. ראשית, במקרה שם ביצעו הרופאים ניתוח מתקן שנדרש בסמוך לניתוח הראשון, לא כך בענייננו. שנית, במקרה שם נראה כי לא היה חולק כי ביצוע שני הניתוחים הביא לירידה של ממש בראיית התובע שם והצדדים היו חלוקים רק בשאלת הקשר הסיבתי שהביא לנזק. שלישית, במקרה שם העידו רופאים נוספים ועדותם אינה יכולה לשמש במקרה שבפניי. חשיבות של ממש ראה בית המשפט שם ליתן להנחיות שהוציא המכון הנתבע עצמו ולפיו קבע לעצמו רף זהירות גבוה בציינו כי ניתוחים לתיקון הראייה מומלצים במטופלים בעלי רוחק ראייה של עד 8+. 28. כאמור במקרה שבפניי המקסימום של רוחק הראייה של התובע עובר לניתוח עמד על 8+. עד לרוחק ראייה זה גם הנחיית המכון בעניין רוני פרץ עוברת. לרוני פרץ היה רוחק ראייה גבוה יותר וככל הנראה בעיות נוספות. 29. יתרה מכך, כלל הוא ש"פסק דין בעניין אחד הוא עדות סברה לגבי עניין אחר. לעולם על השופט להכריע בדין על סמך הראיות המובאות בפניו. בע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממינהל נ' פולק, פ"ד כז (1), 768 הסביר השופט לנדוי כי "במשפט השני.... רשאים הצדדים לפסק בו ייחתך הדין על-סמך המסקנות אליהן הגיע אותו שופט שבפניו התברר המשפט, ומסקנות אלה צריך שתהיינה מושתתות על עדויות שגבה אותו שופט עצמו." " כדברי כב' השופטת נאור בפרשת ע"א 9817/02 נחום וינשטיין נ' ד"ר דוד ברגמן ואח'. מכאן שאיני סבורה שיש ללמוד גזירה שווה מפסק הדין שם לענייננו. 30. נקודה נוספת בה חלוקים המומחים נוגעת לאופן ביצוע בדיקת הרפרקציה עובר לניתוח. לטעמו של פרופ' בן סירה היה על הנתבע לעשות בדיקה ציקלופלגית בה משתקים את פעילות האישון עם טיפות ציקלוג'ל ולא כפי שעשה הנתבע בטיפות מידרמיד. מכאן לטענתו שהנתבע לא ידע נתונים מדוייקים על מצב חדות הראייה האמיתי של התובע עובר לניתוח. 31. פרופ' פרוכט חולק על פרופ' בן סירה שכן לטעמו די בשימוש בטיפות מידרמיד. 32. לדעתי בסופו של יום אין למחלוקת זו משמעות בנתוני המקרה שבפניי. מתוך העדויות עלה כי לא היה איסור לבצע ניתוחים מסוג זה גם במטופלים שרוחק הראייה שלהם גבוה. המחלוקת הינה על שיעור ההפחתה שניתן היה לבצע. מכאן שלעצם השאלה האם הייתה קונטרה אינדיקציה לניתוח אין רלוונטיות למספרו המדויק של התובע. אף אם מספרו היה +9 לא היה מעצם זה בלבד איסור לנתחו. 33. מכאן שבמועד שבו נותח התובע לא הייתה מניעה מלבצע את הניתוח בנתוניו של התובע. כל שהיה לעשות היה להעמידו בפני מלוא העובדות הרלוונטיות והמידע נכון לאותו מועד. (על כך ראה דיון בהמשך במסגרת דיון בהסכמה מדעת). האם הייתה התרשלות בביצוע הניתוח ובטיפול לאחריו? 34. ב"כ התובע מציין בפתח סיכומיו כי רשלנות הנתבע התבטאה בין היתר גם בביצוע בדיקות חסרות ו/או לא באורח מקצועי, בעצם ביצוע רשלני ובלתי מקצועי של הניתוח והמעקב לאחריו וביצוע הניתוח במכשיר שלא אושר עד היום לשימוש בניתוחים מסוג זה על ידי ה - FDA. 35. באשר לבדיקות קובע פרופ' בן סירה, כי היה על הנתבע לבדוק את הרפרקציה על ידי שיתוק האישון באמצעות טיפות ציקלוג'ל וכי השימוש בטיפות מידרמיד, בהן השתמש הנתבע, אינו מביא לשיתוק מלא ומכאן שאינו מאפשר להגיע לנתוני אמת. 36. אלא שיש לציין שבחקירתו הנגדית הופנה המומחה למאמר שמצביע על שימוש בטיפות מסוג מידרמיד ואזי השיב כי השאלה היא מה מידת החוזק של הטיפות. הוא אישר כי ניתן להגיע לאותה התוצאה עם שימוש במידרמיד בחוזק 1% כאשר נותנים אותו פעמיים בהפרשי זמן מתאימים (ראה דבריו בעמ' 44 לפרוטוקול). אלא שפרופ' בן סירה לא הצביע על כל מאמר שיתמוך בטענתו זו. 37. יתרה מכך בסופה של החקירה בנושא זה ציין פרופ' בן סירה כי טיפות מידרמיד בחוזק של 1/2% הן היחידות המצויות בארץ, משמע גם אם רצה הנתבע לעשות שימוש בטיפות בחוזק של 1% לא היה הדבר באפשרותו. 38. כפי שציינתי לעיל, איני רואה לייחס משמעות רבה למחלוקת זו שכן ברי שהנתבע לא ביצע תיקון מקסימאלי ואף לפי נתוניו הוא, על פי בדיקה עם מידרמיד, התובע סבל מרוחק ראייה גבוה יותר ממקסימום התיקון שניתן היה לבצע. 39. עוד טוען פרופ' בן סירה כי הנתבע לא ביצע בדיקות אמת של מצב הקרנית. זאת בעיקר מאחר והתובע לטענתו עשה שימוש בעדשות מגע. לטענת פרופ' בן סירה מקום שמטופל עושה שימוש ארוך טווח בעדשות, יש בכך כדי לשבש את תוצאות בדיקת הטופוגרפיה. לטענתו ניתן ללמוד מתוצאות בדיקת הטופוגרפיה שנעשו לתובע לאחר הניתוח, כי הקרניות היו עם קמירות מוגזמת בחלקים התחתונים ועם שטיחות בחלקים העליונים. עוד עלה בבדיקות כי הקרניות חלשות ודקות, דבר אשר עלול להתפתח לכדי קורטקונוס. 40. אלא שפרופ' בן סירה עצמו אינו מקבל את תוצאות הבדיקות הללו שנעשו בדיעבד וקובע כי התובע לא סובל מאקטזיה ולא מקורטקונוס (ראה דבריו בעמ' 3 לחוות דעתו הראשונה ת/3 וכן בעמ 5 לחוות דעתו המשלימה ת/6). ראיתי לקבוע כי בדיקות הטופוגרפיה והקרטומטריה שבוצעו לתובע עובר לניתוח היו בגדר הנורמה כפי קביעתו של פרופ' פרוכט. 41. טענה נוספת שמעלה פרופ' בן סירה נוגעת לסוג המכשיר בו בוצע הניתוח. אלא שבעת חקירתו הנגדית אישר פרופ' בן סירה כי היצרנית של מכשיר ה - NIDAK הגישה בקשה לאישורו על ידי ה - FDA עוד עובר לניתוח שעבר התובע באמצעות מכשיר זה, וכי נכון שהמכשיר אושר לביצוע הניתוחים הללו לאחר מכן. 42. מכאן שאף הטענה כי הנתבע עשה שימוש במכשיר שאינו מתאים לסוג זה של ניתוח לא הוכחה. 43. מתוך העדויות עלה כי הנתבע פנה לייעוץ אצל פרופ' משה לזר, ששני המומחים הסכימו כי הוא בעל ניסיון רב בתחום זה ופרופ' לזר אף נכח בניתוח שביצע הנתבע לתובע. 44. העובדה שבסופו של יום לא הביא הניתוח לתוצאות הרצויות אין בה כשלעצמה כדי ללמד על רשלנות בביצוע הניתוח. ראשית, ידוע היה כבר אז כי הסיכוי שתבוא רגרסיה אצל מטופל בעל רוחק ראייה גבוה, גדול יותר מאשר אצל מטופלים בעלי רוחק ראייה. שנית תיתכן תגובה לא אופטימאלית של הגוף אשר תביא לנסיגה בטווח זמנים קצר לאחר הניתוח. 45. אף הסיכונים של רגישות לאור חזק ופגיעה כזו או אחרת בקרנית בעקבות הניתוח היו ידועים ועל כן עצם קיומה של התופעה אין בה לבדה להוכיח התרשלות בביצוע הניתוח. 46. בסופו של יום לא שוכנעתי כי הייתה התרשלות בביצוע הבדיקות עובר לניתוח ובהתנהלות הנתבע בניתוח. 47. בשולי הדיון בעניין זה ראיתי להוסיף שהבחינה צריכה להיעשות על פי רמת הידע והנוהג באותה התקופה. ייתכן שניסיון נוסף ברבות השנים הביא לנקיטת בדיקות נוספות ו/או דרכי פעולה אחרות. במקרה שבפניי לא הוכח כי הייתה התרשלות לא בבדיקות עובר לניתוח ולא בניתוח עצמו. מהו הנזק שנגרם לתובע בעקבות הניתוח? 48. לטענת התובע איכות ראייתו ירדה בעקבות הניתוח והוא מתקשה לקרוא ואף לנהוג. הוא מסתנוור באור ויחד עם זאת שימוש במשקפיים אינו תורם רבות לשיפור הראייה שלו. עוד טען התובע כי חרף הניתוח, שב רוחק הראייה בעיניו למצבו כפי שהיה עובר לניתוח. 49. פרופ' בן סירה ביקש לבסס את טענת התובע לירידה באיכות ראייתו בכך שהניתוח פגע במצב הקרניות בעיניו של התובע שכן הוא שינה את קמירותן. 50. פרופ' פרוכט מסכים כי ראייתו של התובע שבה למצבה שעובר לניתוח מבחינת רוחק הראייה. הוא מציין שאלו דברים ידועים שעשויים לקרות ללא כל קשר לאופן ביצוע הניתוח ובעצם תלויים בגופו של המנותח. דבר זה לא ניתן לחזות מראש. הוא מוסיף ומציין שידוע שאצל מטופלים עם רוחק ראייה גבוה, הסיכוי לחזרת המצב לקדמותו גבוה יותר. דבר זה אינו מעיד על כל התרשלות מצד המנתח. 51. באשר לטענת התובע לירידה באיכות ראייתו מציין פרופ' פרוכט כי תופעת הסנוור בניתוחים מסוג זה ידועה, אם כי בדרך כלל חולפת זמן מה לאחר הניתוח. באשר לעכירות והירידה באיכות הראייה, לא מצא כל ממצא בבדיקתו את התובע אף בסמוך לשמיעת הראיות, במרחק רב שנים מן הניתוחים. 52. אני מקבלת כי בפועל הניתוח לא הביא לתוצאה המקווה כי ראייתו של התובע בבחינת שיעור רוחק הראייה, תשתפר והיום שב למצבו טרם הניתוח. יחד עם זאת ראיתי להעדיף את דעתו של פרופ' פרוכט בכל הנוגע לעצם הירידה באיכות הראייה. זאת מאחר והתובע עצמו מצביע בהתנהגותו כי אין מדובר בהפרעה של ממש. הוכח כי התובע כמעט ואינו עושה שימוש במשקפיים ואף לא פנה לרכישת משקפיים בהתאמה אישית למצב עיניו. את משקפיו רכש מן המדף והוא עושה שימוש במשקפיים עם מספר חסר מבחינת צרכיו, כפי שציין גם פרופ' בן סירה. 53. נאמר כבר בתחילת הדרך כי התובע מבצע אקומודציה טבעית חזקה אשר מאפשרת לו לראות "טוב יותר" ממצבו האמיתי. לאחר הניתוחים בחר התובע להשתמש בטיפות פילוקרפין שמקווצות את האישון ובדרך זו מאפשרות ראייה טובה יותר גם ללא משקפיים. 54. ואכן, בפועל אין התובע עושה שימוש במשקפיים רוב שעות היממה על פי עדותו הוא (ראה דבריו בעמ' 9 לפרוטוקול). כך גם לא פנה עד היום לתיקון הראייה פעם נוספת ומכל מקום תיעוד על כך לא הוצג. 55. אשר על כן ראיתי לקבוע כי נזקו של התובע היה בעצם המעבר של הפרוצדורה הניתוחית וההחלמה ממנה וכי הוא נמצא בגדרם של אותם מקרים שבהם חרף התיקון העין שבה לסורה וחוזרת למצב הראייה שעובר לניתוח. מיעוט חומר רפואי ומשמעותו 56. לטענת התובע, לא ערך הנתבע רישומים רפואיים כנדרש והתיק הרפואי דל בממצאים. כך למשל אין כל תרשומות על ביקורים של התובע אצל הנתבע לאחר הניתוח. לטענת ב"כ התובע היה על הנתבע לשמור את העתק תיקו הרפואי של התובע, אף אם נתבקש לתת אותו לתובע. הוא מוסיף וטוען כי אף קבלה על תשלום בגין הניתוח לא יכול היה הנתבע להציג. 57. כל אלה יש בהם לטענת ב"כ התובע כדי לתמוך בטענת הרשלנות בביצוע הניתוח ולחילופין כדי להצביע על התקיימות התנאים לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולהעברת הנטל לכתפי הנתבע להוכיח שלא היה במעשיו כדי התרשלות. 58. הנתבע טוען מנגד, כי נתן את התיק בידי התובע, בעת שזה ביקש להתייעץ עם פרופ' לזר בשנת 2001, והוא הושב לידיו רק בשנת 2005 לאחר שביקש אותו חזרה מהתובע. לטענתו התיק הוחזר כשהוא חסר מסמכים. 59. התובע טען תחילה כי שום תיק רפואי לא הועבר לידיו, אף לא כאשר פנה אל פרופ' לזר. אלא שבהמשך חקירתו הנגדית נראה היה מתוך תשובותיו שתיק רפואי כזה או אחר הועבר אליו וכי בשלב מסוים הוא החזיר אותו באמצעות עורך דינו (ראה עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול). 60. לאור קביעתי שלעיל ולפיה לא מצאתי התרשלות בביצוע הניתוח, הרי שלשאלה הנוגעת להעברת התיק הרפואי ולמסמכים שאמורים להיות מצויים בו, נודעת חשיבות משנית בלבד. 61. לאור העובדה כי התיק המקורי אכן הועבר בשעתו לידי התובע והוחזר בשלבים מאוחרים יותר כאשר התביעה התגבשה, לא אוכל לקבוע היום אם התיק היה חסר מסמכים כבר מראשיתו או שמא לא הוחזר במלואו. 62. בכל הנוגע לדלות הרישום בכרטיס ובעיקר בכל הנוגע לרישום פרטי הניתוח, יש לזכור כי מדובר בשנת 1999, כאשר חובת הרישומים המפורטים טרם הושרשה והתבססה בקרב הרופאים. לטענת הנתבע עבר הניתוח ללא סיבוכים ועל כן מופיע דוח הניתוח כפי שהוא יוצא מפלט המכונה. ראה נספחים ב' לתצהיר הנתבע. בדוח הממוחשב מופיעים כל הפרמטרים הנדרשים כמו נתוני התובע עובר לניתוח, מה תוקן, משך הניתוח וכו'. גם בכרטיסיה שנרשמה עובר לניתוח מצוי המידע הרלוונטי לניתוח עצמו כמו מה שיעור רוחק הראייה של התובע לפני הרחבה ואחריה, צילינדר, קמירות הקרנית ועוד. 63. אכן הרישום עצמו בכרטיס מסתיים באוגוסט 1999, אלא שלאחר מכן ישנם צילומים של בדיקות שנערכו לתובע עם פרטי הממצאים. 64. מאחר וטענת התובע הינה כי הייתה רשלנות בעצם ביצוע הניתוח בנתוני עיניו ולא הועלתה טענה כי הטיפול הפוסט ניתוחי הוא שהיה רשלני, אזי הטענה בדבר תיעוד חסר על בדיקות שלאחר הניתוח אינה יכולה להקים את טענת הרשלנות. אם אוסיף לכך את הטענה כי התיק נמסר לידי התובע והוחזר כשהוא חסר, כי אז כלל לא ניתן ללמוד מן הרישום המצומצם, כנטען, דבר לענייננו. 65. התובע טען כי שילם עבור הניתוח במזומן ואזי קיבל הנחה במחיר (ראה עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול). מתוך דברים אלו נראה כי גם התובע היה מודע לכך שההנחה ניתנת לו בשל התשלום במזומן על כל המשתמע מכך. מכאן שלא ראיתי ללמוד דבר לעניין שבפניי מן העובדה שהנתבע לא הציג קבלה על תשלום. זאת הגם שאין דעתי נוחה כלל ועיקר מהתנהלות זו של הצדדים ככל שאכן לא הוצאה קבלה. 66. מתוך כל דבריי שלעיל לא ראיתי לקבל גם את טענת התובע כי בענייננו חל הכלל של הדבר מדבר בעדו. נזקו של התובע לא מתיישב יותר עם המסקנה שהייתה התרשלות מצד הנתבע, שכן כפי שציינתי לעיל לצערו של התובע הוא נופל בגדר אותם מטופלים שהניתוח לא הביא לשיפור הראייה אלא המצב חזר לקדמותו. על פי הספרות הרפואית דבר זה הינו ידוע הגם שלא ניתן לחזותו מראש. 67. מכאן שהטענה לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, כמו גם העברת נטל ראיה בשל דלות המסמכים - דינה להידחות. הסכמה מדעת 68. דוקטרינת ההסכמה מדעת נקבעה תחילה בפסיקת בתי המשפט ובשנת 1996 עוגנה בחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996, בסעיף 13 בו. 69. התובע ביקש לטעון כי "הוסבר לי כי מדובר בניתוח פשוט ובלתי מסוכן. לא הוסבר בשום שלב לגבי סיכונים כאלה ואחרים ועל אחת כמה וכמה לא הוסבר כי מדובר בשיטת ניתוח שהיתה עדיין בחיתוליה וכי הניסיון בשיטת ניתוח זאת (LASIK) לגבי בעיות רוחק ראיה היה מועט ביותר וזאת בלשון המעטה." ( ראה סעיפים 6 ו- 7 לתצהירו ת/2). בהמשך טען כי " ברור כי אם הייתי מקבל את המידע המלא ביחס לניתוח , סיכוניו, חוסר התאמתו למצבי, העדר נסיון מספיק בשיטה זו, אפשרויות טיפול אחרות, אין סיכוי שהייתי מסכים לניתוח" (ראה סעיף 20 לתצהירו - ת/2). 70. בעדותו טען התובע כי הבין שהוא הולך לעשות ניתוח לתיקון רוחק ראיה וכי הנתבע אמר לו שני דברים לפני הניתוח: האחד, כי מדובר בניתוח קוסמטי ואין שום בעיה לעשות אותו והשני, שאם תהיה רגרסיה והיא יכולה לקרות, הוא יוכל לעשות תיקון (ראה עמ' 7 לפרוטוקול). 71. הנתבע טען כי הסביר לתובע אודות הניתוח, לרבות באשר לסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוחים מסוג זה, כפי שנהג לעשות לכל מטופל שלו. (ראה סעיפים 10 ו- 11 לתצהירו של הנתבע). עוד ציין כי כאשר הגיע התובע למרפאתו לצורך הניתוח הראשון, ניתן לו טופס הסכמה לניתוח אותו הוא התבקש לקרוא בנחת בזמן ההמתנה בטרם הבדיקה וזאת על מנת שיוכל לשאול את הנתבע כל שאלה שיחפוץ. הוא אף ציין כי גם לאחר מכן ניתן על ידו לתובע הסבר מפורט אודות הניתוח , סיכוניו וסיכוייו. (ראה סעיפים 17 ו- 18 לתצהירו של הנתבע). 72. בחקירתו העיד הנתבע כי הוא הקריא לתובע את טופס ההסכמה והסביר לו לגביו: "ש. את טופס ההסכמה הקראת לתובע והסברת לו לגביו? ת. אכן. ש. אתה יושב מול התובע , מקריא לו את הטופס ואז מחתים אותו על הטופס? ת. לא. התובע קיבל בכמה וכמה פגישות מקדימות לניתוח הסברים מפורטים על כל הסיכונים, הסיבוכים מהות הניתוח וכן הלאה. ביום הניתוח הוא קורא את הטופס אם יש לו שאלות הוא שואל אותי ואם לא, הוא חותם על זה. הוא יודע לקרוא לבד, אני לא צריך להקריא לו את זה. ש.ואם התובע אומר שהוא ממש זמן קצר לפני הניתוח אמרו לו לחתום על טופס פורמלי אצל המזכירה בלי שום הסבר , והוא עבר לידה חתם ונכנס לניתוח , זו האמת לדעתך או שהנסיבות היו אחרות? ת. אני חושב שהוא טועה , זו לא הטעות היחידה שלו עד עכשיו." (ראה עמ' 12 לפרוטוקול). 73. בהמשך עדותו הודה הנתבע כי החתים את התובע על טופס הסכמה לניתוח של קוצר ראייה אולם טען כי המדובר בטופס זהה לשני הניתוחים וכי ממילא נתן לתובע את מלוא ההסברים על הסיכונים והסיכויים לניתוח לרוחק ראייה: "ש. בטופס הזה אין זכר בכלל לניתוח מהסוג שאתה ביצעת , הטופס הזה מדבר על ניתוח של קוצר ראייה ואם אתה בא היום ואומר לי שאתה ביצעת את מה שכתוב בטופס ההסכמה , אז ביצעת ניתוח אחר לחלוטין מזה שהתובע היה אמור לעבור. ת. אני לא הבנתי את השאלה שלך ונכשלתי בלשוני . אני רק אומר , שהוא קיבל הסברים מפורטים בכמה וכמה ישיבות שלפני הניתוח וביום הניתוח חתם על הטופס כשקיבל הסברים מפורטים לגבי מהות הניתוח שלו, לרוחק ראיה. ת. דף המידע זה לייזר לסיק, זה כולל קוצר רוחק ואסטיגמציה . הוא כולל את כל סוגי האפשרויות של תיקוני הראיה. אני לא יודע למה זה לא כתוב , אני לא חיברתי את הטופס ולא המצאתי אותו. זה הטופס עליו חתם התובע. מי שחיבר את המסמך הוא המרכז לבריאות העין אצלם שכרתי את המכשיר לצורך ביצוע הניתוח.". (ראה עמ' 13 לפרוטוקול). 74. גם פרופ' פרוכט , המומחה מטעם הנתבע העיד כי מדובר בטופס אחיד הן לניתוח לקוצר ראייה והן לניתוח לרוחק ראייה ולכן אין זה משנה שבטופס עליו חתם התובע היה כתוב כי מדובר בניתוח לקוצר ראייה ולדבריו: "ש. ... תראה לי בבקשה באותו טופס, איפה כתוב ניתוח לתיקון רוחק ראייה? ת. אני לא צריך להראות לך , אתה יודע, לא כתוב וגם היום לא כתוב. גם היום לא כתוב בטפסים דומים שהונפקו ע"י איגוד רופאי העיניים ואנחנו משתמשים בהם. אין הפרדה. אם אני יכול רק לפרט את זה , מדוע זה , אין הפרדה בין קוצר ראייה ורוחק ראייה בנוגע לסיבוכים. במהות הסיבוכים הם אותם סיבוכים אם הם בלאסיק. אם החיתוך הוא לא טוב , הוא לא טוב כאן, הוא לא שם. אם מקבלים אסטיגמציה מיותרת מסיבה כלשהי , זה קורה פה , זה קורה פה, זה קורה שם, אם תאים צומחים מתחת לקרנית , זה קורה פה, זה קורה שם וכו'. ... ... ת. אני אומר שזה לא חשוב , המילה של קוצר ראייה, כי זה פשוט, זה כתוב כרוב הגדול של הניתוחים, 95 אחוז מהניתוחים הם קוצר ראייה. יותר קל להתנהל מול אנשים . אבל זה אותו הדבר, אתה חייב להסביר לאנשים מעבר לדף הזה. הדף הזה לא מספק מבחינת הכל. אבל הוא נותן לך את המסגרת ואתה צריך להבהיר מה זה רואים פחות טוב, כמה,." . (ראה עמ' 76, 77 לפרוטוקול'). 75. בהמשך חקירתו העיד כי התובע סיפר לו שהנתבע הסביר לו על הסיכונים של הניתוח: "ת. רק מה שהוא אמר לי , מילים שלו. הוא אמר לי , ככה , הסבירו לו שיש, שדיברו על סיבוכים שייתכנו בסבירות נמוכה , כללי ועכשיו הוא אומר לי , בכל ניתוח ייתכן סיבוך זה או אחר. זה מילים שלו, אני רק כותב את זה בחוות הדעת , כי זה מה שהוא אמר. ניתן לעשות תיקונים ותהיה , תיתכן רגרסיה, נסיגה, אמרו לו את זה, תוך שנתיים ושלוש וזה ניתן לתיקון ושהוא יזדקק למשקפי קריאה, זה הוא סיפר לי בנוגע לסיבוכים.". (ראה עמ' 79 לפרוטוקול). 76. אלא שפרופ' פרוכט לא שמע מן התובע כי הוסבר לו שלא ניתן יהיה לבצע תיקון מלא של רוחק הראייה שלו אלא, רק 6 דיופטרות, וכן כי מדובר בניתוח שהניסיון בו, בשל היותו ברוחק ראייה משמעותי, אינו רב. בעניין זה ראיתי ליתן משמעות לעצם העובדה שה -FDA טרם אישר את הניתוח הזה ברוחק ראיה באותה התקופה. יש בכך כדי להעיד שאכן מדובר היה בפרוצדורה חדשה שטרם נרכש בה ניסיון רב. כך גם הנתבע עצמו לא העיד כי מסר מידע זה שפורט לעיל לתובע עובר לניתוח. 77. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ראיתי להעדיף את עדותו של התובע בעניין זה. התרשמתי כי הנתבע היה מעוניין באותה העת לבצע ניתוחים אלו ולו למען רכישת ניסיונו הוא בביצועם, ועל כן מיעט בבעיות שעשויות לעלות מן הניתוח. לא הרי ניתוח לתיקון 2+ כניתוח בעיניו של מי שסובל מרוחק ראיה של 8+. 78. אם אצרף לכך את העובדה שהנתבע לא ראה אפילו לתקן בכתב יד את סוג הניתוח על גבי טופס ההסכמה ואת העובדה כי נתן בידי התובע את טופס ההסכמה רק כאשר הגיע למרפאתו לצורך ביצוע הניתוח ולא ימים לפני כן, כי אז ראיתי לקבוע כי לא הוכח לי שמלוא המידע נפרש בפני התובע על מנת שיוכל לקבל החלטה מושכלת בניחותא. 79. לדעתי, מקום שמדובר בניתוחים אלקטיביים שאין בביצועם שום בהילות, ראוי לצייד את המטופל בטופס ההסכמה עובר ליום הניתוח על מנת שבאמת יוכל לעיין בו בנחת ולבחון אם יש לו שאלות להפנות לרופא. כאשר מטופל מגיע לצורך ביצוע הניתוח מעייניו נתונים לעצם ביצוע הניתוח שיתרחש בסמוך ויכולתו לקרוא ולהפנים את האמור באותו טופס הסכמה מדעת - פחותה. מכאן שמקום שאין כל מניעה לאפשר למטופל לקרוא את הטופס בשקט בביתו - כך צריך שייעשה. הדבר מתיישב עם האמור בסעיף 13 (ג) לחוק זכויות החולה שדורש כהאי לישנא: "המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מירבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות." 80. עוד אני סבורה כי בניתוחים אלקטיביים שאין בהם גם כל הכרח, כמו זה שבענייננו, חלה חובת גילוי רבה יותר על כל הסיכונים והסיבוכים האפשריים. אין מדובר בניתוח מציל חיים ואף לא בניתוח שיש צורך בביצועו. מדובר בניתוח קוסמטי בלבד שנועד לשפר את חיי המטופל בלבד. מכאן שהסיכוי שמטופל יבחר שלא לבצע את הניתוח בסופו של יום גדול יותר מאשר מקום שברור למטופל שהוא מחויב בטיפול כזה או אחר. לעניין זה ראה דברי כב' השופטת דורנר בע"א 6153/97 יובל שטנדל נ' פרופ' שדה, פ"ד נו (4) 746 בעמ' 757. 81. הפסיקה ראתה לקבוע כי מבחן סבירות הגילוי של המידע, שעל רופא ליידע בו את המטופל, נגזר מצרכי המטופל. ראה למשל דברי כב' השופט הנדל בעניין ע"א 2342/09 נעמה ג'ובראן ואח' נ' שירותי בריאות כללית ואח'. במקרה שבפניי סבל התובע מרוחק ראיה גבוה באופן משמעותי והיה ברור כי הניתוח לא יביא לתיקון מלא של רוחק הראיה. עניין זה היה על הנתבע להביא לידיעת התובע על מנת שזה ישקול האם הוא מעוניין בניתוח חרף העובדה שככל הנראה יידרש לתיקון ראיה נוסף לאחריו, משמע התיקון בניתוח יהיה חלקי בלבד. הייתי מצפה מן הנתבע שיבהיר לתובע כי במצבו עובר לניתוח הוא מבצע אקומודציה בעיניו ועל כן משתמש בתיקון אופטי שהינו נמוך מזה שהוא צריך בהתאם לנתוני האמת של ראייתו; כי היכולת לבצע אקומודציה זו הולכת ונחלשת עם השנים אצל מרבית בני האדם. משמע התובע צפוי להידרש לשימוש במשקפיים יותר מהר מאשר רוב המנותחים שכן גם לאחר הניתוח תהיה ראייתו לא פחות מ - 2+. 82. עוד אני סבורה כי היה על הנתבע להבהיר לתובע כי הניסיון הנצבר בניתוחים של רוחק ראייה גבוה, כמו זה שהוא סובל ממנו, אינו רב ומכאן שהסיכויים לסיבוכים גדולים יותר. (בעניין זה ראה גם דבריו של פרופ' פרוכט בחקירתו בעמ' 74 לפרוטוקול). נתונים אלו לא נמסרו לתובע. 83. מכאן שראיתי לקבוע כי התובע לא קיבל הסבר מלא אודות הסיכונים שבניתוח והנתבע לא עמד בדרישות סעיף 13 לחוק זכויות החולה. 84. משהגעתי למסקנתי זו נותר לבחון את המשמעות של אותה פגיעה בזכותו של התובע לאוטונומיה. 85. כאמור, קבעתי כי לא הוכח שהייתה רשלנות בעצם ביצוע הניתוח או באופן ביצועו. כן ראיתי לקבוע כי נזקו של התובע מסתכם בעצם המעבר של הניתוח וההחלמה ממנו ולא הוכח כי נותר נזק תולדת הניתוח. 86. בעניין זה, של חוסר הסכמה מדעת, נודעת חשיבות לשאלה האם היה המטופל נותן הסכמתו לניתוח גם אם היה נמסר לו מלוא המידע. הדברים נדונו בהרחבה בפרשת ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג (4) 526 , ראה בין היתר את דעת הרוב מפי כב' השופט אור בעמ' 565. 87. מתוך מכלול עדותו של התובע ומתוך התנהלותו שלאחר הניתוח ותוצאותיו, אני סבורה כי גם אם היה הנתבע מעמיד את התובע על מלוא המשמעויות, הסיכונים והסיבוכים האפשריים מן הניתוח במצב עיניו שלו, היה התובע מבכר לבצע את הניתוח תוך נטילת הסיכונים. 88. למסקנה זו הגעתי שכן השתכנעתי שלתובע היה רצון עז שלא להידרש לעזרי ראייה כמו משקפיים או עדשות מגע שבהן עשה שימוש. העובדה שגם היום לאחר הניתוח ותוצאותיו וחרף חלוף השנים והתבגרותו, אין התובע עושה שימוש במשקפי ראייה במשך היום אלא רק במצבי "אין ברירה" בנהיגה בלילה, מלמדת כי התובע היה נחוש בדעתו לנסות ולהתפטר מן הצורך בשימוש במשקפיים/עדשות מגע. אם היה התובע מבין שניתן להביא אותו לראייה הרבה יותר טובה, גם אם לא מושלמת, בעקבות הניתוח - היה נוטל את הסיכון. מאחר וגם היום התובע מתנהל כאשר הוא עושה שימוש בטיפות פילוקרפין לצורך שיפור הראייה תחת לעשות שימוש במשקפיים, מלמדת שהיה מוכן ללכת כברת דרך כדי להגיע למצב זה של הסרת הצורך בעזרי ראייה. 89. עם האקומודציה החזקה של התובע הרי שאם הניתוח היה מביא לתוצאות המקוות, היה התובע מסוגל להתהלך ללא צורך במשקפיים או עדשות מגע לפחות מספר שנים. 90. מכאן שהתרשלות הנתבע בגילוי כל המידע הרלוונטי לא הביאה ל נזק נוסף לבד מהפגיעה באוטונומיה של התובע לכשעצמה. סיכום דיון בשאלת האחריות 91. לסיכום דיון בשאלת האחריות הרי שלא הוכח כי הייתה התרשלות בהתנהלות הנתבע באשר לעצם ביצוע הניתוח בתובע והתרשלותו מתמצית באי מסירת מידע מלא לתובע על הסיכונים הכרוכים בניתוח מסוג זה, בשים לב לנתונים הספציפיים של עיני התובע. דיון בשאלת הנזק 92. הפסיקה קבעה כי עצם הפגיעה באוטונומיה מזכה בפיצוי. בעניין מיאסה עלי דעקה ראה בית המשפט להעמיד את הפיצוי על - 15,000 ₪ נכון ליום 29.8.99, שערכם נכון להיום עומד על - כ - 30,000 ₪. במרוצת השנים ניכרת עלייה ברף הפיצוי שנפסק בגין עצם הפגיעה באוטונומיה. 93. לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הנתונים במקרה זה ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה על - 100,000 ₪. 94. מאחר וראיתי לקבוע כי ביתרת התנהלות הנתבע לא עלתה רשלנות, הרי שאין מקום לפסיקת פיצוי נוסף. 95. למעלה מן הצורך, ורק למקרה שדעתי בשאלת החבות לא תתקבל, ראיתי להוסיף דיון קצר בשאלת הנזק. 96. באשר לראש הנזק של הפסדי השתכרות - התובע עבד עובר לניתוח ולאחריו בחברת סלקום כמנהל ביטחון, אבטחת מידע ומניעת הונאה. שכרו עובר לניתוח בחודשים ינואר - אפריל 1999 עמד על 25,811 ₪ ובהצמדה להיום על - 33,171 ₪. שכרו בשנים שלאחר מכן עלה באופן משמעותי ועמד על 39,852 ₪ במאי - נובמבר 2005 ובהצמדה להיום 46,675 ₪. 97. מכאן שלא ניתן לטעון כי בניתוח היה כדי לפגוע בשיעור השתכרותו של התובע. ראוי לציין בהקשר זה כי התובע הגיש תביעתו זו למעלה מ - 6 שנים לאחר הניתוח והוא מוסיף ועובד באותו מקום עבודה גם שנים רבות לאחר מכן בעת עדותו בפניי. 98. על כן בכל הנוגע להפסדי שכר - אלה לא הוכחו. 99. באשר לראש הנזק של כאב וסבל - חלוקים המומחים בשאלת גובה הנכות שנותרה לתובע בעקבות הניתוח. לאור העובדה שהתובע אינו עושה שימוש תדיר במשקפיים הייתי מעמידה את הנכות בשל הפגיעה באיכות הראיה, ככל שזו תיקבע, על 10% נכות בהתאם לסעיף 62 (2) למבחני המל"ל בהתאמה, שכן לתובע לא הושתלה עדשה אך הניתוח ביקש להגיע לתוצאה דומה כאשר ישנה פגיעה בחדות הראיה. לא ראיתי לקבל את דעתו של פרופ' בן סירה כי לתובע נותרה נכות בשיעור 44% נכות בגין שיעור אובדן שדות הראיה העליונים והתחתונים וכן 30% נכות בגין מצב שדומה לקורטקונוס. התובע מתנהל בחייו כמי שראייתו אינה כה מופחתת כפי שהיה עליה להיות לו היה סובל מפגיעה בשיעורים עליהם מדבר פרופ' בן סירה. עוד ראוי לזכור כי גם עובר לניתוח סבל התובע מרוחק ראיה משמעותי באותו השיעור אליו הגיע לאחר הניתוח. על רוחק הראיה אין מקום לפיצוי. 100. ככל שנכותו הרפואית של התובע עומדת על 10% נכות ולאחר שהתובע ביצע את הניתוח שלא הוביל לתוצאה טובה יותר, הייתי מעמידה את הפיצוי בגין כאב וסבל על - 50,000 ₪. 101. באשר לראש הנזק של הוצאות רפואיות ונסיעות - התובע צירף מעט קבלות על הוצאות רפואיות של ביקורים אצל רופאים או בדיקות רפואיות וכולן נעשו לאחר הגשת התביעה וככל הנראה לצרכי הוכחת התביעה. (ראה למשל הבדיקה בשיבא לספירת תאי אנדוטל). כך גם לא הוצג תיק רפואי שניתן יהיה ללמוד ממנו על ביקורים תכופים אצל רופאים, אופטומטריסיטים וכו'. לו הייתי צריכה לפסוק בגין ראש נזק זה הייתי מעמידה הפיצוי על דרך החישוב הגלובלי על - 5,000 ₪ לא כולל הוצאות לצורך חוות הדעת. 102. כאמור נושא זה נדון רק למקרה שדעתי בשאלת האחריות לא תתקבל. סוף דבר 103. ראיתי לדחות את הטענה המייחסת לנתבע התנהלות רשלנית בעצם ביצוע הניתוח וכן באופן ביצועו. יחד עם זאת ראיתי לקבוע כי הנתבע התרשל במתן הסברים על הניתוח והסיכונים והסיכויים הכרוכים בו ובכך הפר גם את חובת הגילוי שבסעיף 13 לחוק זכויות החולה התשנ"ו - 1996. 104. הנתבע יישא בפיצוי התובע בגין הפגיעה בזכותו לאוטונומיה בסך של 100,000 ₪. כן יישא הנתבע בהוצאות משפט על פי קבלות, כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן בשכ"ט עו"ד בסך 23,200 ₪. ניתוחעינייםרשלנות רפואית (עיניים)תביעות רשלנות רפואיתמשקפיים