אישה טענה כי בשל רשלנות בביצוע הרדמה ספינלית, כמו גם בשל האיחור באבחון מצבה, נגרמו לה נזקים שונים. להלן פסק דין בנושא הרדמה ספינלית סיכונים: הרקע העובדתי 1. המשיבה, ילידת 1960, אושפזה במחלקת היולדות של בית החולים וולפסון (להלן: המערער) כשהיא בשבוע ה-35 להריונה. לאחר מספר ימי אשפוז, הוחלט ביום 28.9.00 על ביצוע ניתוח קיסרי, תוך ביצוע הרדמה ספינלית (שדרתית). למחרת הניתוח, החלה המשיבה להתלונן על מחושים שונים. המשיבה נבדקה במשך היום מספר פעמים, בין השאר על ידי רופא מרדים, רופא מרדים בכיר וכן על ידי רופאה גניקולוגית ורופאים מומחים לנוירולוגיה. הומלץ על העברתה של המשיבה לבית חולים שיבא כדי לבצע בדיקת MRI דחופה, זאת מאחר שבבית חולים וולפסון אין את המכשיר הדרוש לעריכת בדיקה זו. על אף האמור, בוצעה במשיבה למחרת בדיקה אחרת, שלא הצליחה, והיא הועברה לבית החולים שיבא לביצוע בדיקת ה-MRI הנדרשת רק למחרת בצהרים. בבדיקה נתגלה כי המשיבה סובלת מדימום נרחב בעמוד השדרה המותני ומפגיעה באזור הקונוס. בעקבות ממצאים אלה, נותחה המשיבה עוד באותו יום (30.9.00). המשיבה שוחררה מן המחלקה הנוירוכירוגית בה היתה מאושפזת לאחר הניתוח ביום 12.10.00, והועברה לאשפוז במחלקה לשיקום נוירולוגי, ממנה שוחררה ביום 24.11.00. 2. המשיבה טענה כי בשל רשלנות בביצוע ההרדמה הספינלית, כמו גם בשל האיחור באבחון מצבה, נגרמו לה נזקים שונים, אותם היא תבעה בבית משפט המחוזי בתל אביב יפו. בית המשפט (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל) דחה את התביעה ככל שזו התייחסה לשלב ביצוע ההרדמה הספינלית, אך קבע כי המערערים התרשלו בטיפולם במשיבה בשלב שלאחר הניתוח הקיסרי ועד להעברתה לבית-חולים שיבא, וכי התרשלותם תרמה תרומה ממשית להגברת הסיכון שנשקף למשיבה ולהחמרת נזקה. בית המשפט חייב את המערערים בתשלום פיצויים בסכום של 2,568,355 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט. 3. הערעור שלפנינו נסב מלכתחילה על הקשר הסיבתי ועל הנזק. לאחר שנתקיים בפנינו דיון בעניינם של הצדדים, הודיעו המערערים ביום 9.6.10 כי הם חוזרים בהם מהערעור ככל שהוא מתייחס לסוגיית הקשר הסיבתי; משכך, נותר להכריע בטענותיהם של המערערים הנוגעות לשיעור הנזק בלבד. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 10.6.08 הורה השופט רובינשטיין, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על הגדלת סכום הפיצויים המעוכב מ-20% ל-40%. פסק דינו של בית משפט קמא   4. מצבה של המשיבה בעת שחרורה מבית חולים שיבא תואר במכתב השחרור  כך: "ירידה קלה בתחושה פוזיציה באצבעות רגל שמאל, כאבים ברגליים בלילות, מתן שתן בצנתרים לסירוגין, נעזרת בכדורים לפעילות מעיים, מתהלכת עם הליכון, עצמאית בטיפול עצמי, זקוקה לעזרה במשק בית גס + קניות + טיפול בילדים". הצדדים הביאו חוות דעת רפואיות שונות מטעמם, אולם בית המשפט החליט בסופו של דבר - ובהתחשב בפערים המשמעותיים שנתגלעו בין המומחים השונים - לאמץ את קביעת המוסד לביטוח לאומי בעניינה של המשיבה ולהעמיד את נכותה הרפואית של המשיבה על 89% (משוקלל). לעניין נכותה התפקודית, קבע בית המשפט לאחר שבחן את מכלול הראיות שהובאו בפניו, כי המשיבה - אם לששה שעבדה לפני האירוע כמטפלת בביתה בילדים קטנים - אבדה את כושר השתכרותה באופן משמעותי. "ברור" - כך נקבע - "שמוגבלותה הפיזית ומצבה הנפשי כפי שתוארו באופן מעורר אמון בתצהירה ובעדותה, הינם גורמים שיש בהם להפחית את יכולתה לחזור לעיסוקה הקודם ולטפל בילדים קטנים, בהשוואה לתקופה שלפני אירוע הנזק". לאור האמור, הועמד שיעור הנכות התפקודית של המשיבה על 80%, שיעור שיש בו, כך נפסק, כדי לשקף פוטנציאל נמוך להשתכרות. 5. בית המשפט פסק למשיבה סכום גלובלי של 500,000 ש"ח בגין כאב וסבל, זאת "בהתחשב בעובדה שהתובעת [המשיבה], אישה בשנות ה-40 לחייה, היתה מאושפזת בבית-חולים למשך כחודשיים בעקבות ניתוח קיסרי, פרק זמן שבמהלכו הופרדה מבתה התינוקת, ובנסיבות בהן היא איבדה שליטה על סוגריה, איבדה תחושה באיברי המין, וסובלת מכאב פיזי יומיומי מתמשך...". לעניין הפסדי השתכרותה של המשיבה לעבר - בית המשפט העמיד את בסיס שכרה של המשיבה לצורך חישוב הפסד השתכרותה על 3,000 ש"ח לחודש, זאת בהסתמך על תצהירים שהוגשו לו מטעם שתי נשים, שהמשיבה טיפלה בילדיהם במהלך השנה שלפני אירוע הנזק, ואשר שילמו למשיבה כל אחת שכר של 1,500 ש"ח בחודש. אשר להפסד ההשתכרות לעתיד - בית המשפט דחה את טענת המשיבה לפיה היא התעתדה לפתוח מעון פרטי, וקבע כי לא עלה בידי המשיבה להוכיח תוכניתה זו. בנוסף נקבע כי אין להאריך את פעילותה הכלכלית בפועל של המשיבה מעבר לגיל הפנסיה. לפיכך נקבע כי חישוב הפסד השתכרותה של המשיבה לעתיד יערך על בסיס השכר שנקבע בגובה 3,000 ש"ח, עד הגעת המשיבה לגיל 67, בהיוון המקובל ועל פי אחוזי הנכות התפקודית שנקבעו לה.   6. בנוסף פסק בית המשפט למשיבה פיצוי בסך של 5,000 ש"ח לחודש בגין עזרת הזולת וסיעוד - לעבר ולעתיד - לפי חישוב של 36 ש"ח לשעה X 5 שעות ביום X 7 ימים בשבוע X 4 שבועות בחודש. בית המשפט קבע לעניין הפיצוי לעתיד, כי על אף  היות המשיבה אישה כבדת משקל ובעלת מחלות רקע נוספות, הרי שלא הובא ביסוס ראייתי מספיק כדי להגיע למסקנה בדבר קיצור תוחלת חייה. כן נפסקו למשיבה פיצוי גלובלי בגין ניידות, לעבר ולעתיד, בסך 150,000 ש"ח; פיצוי על דרך האומדנא עבור רכישה ושימוש מוגבר במכונת כביסה וייבוש בסך 20,000 ש"ח; ופיצוי על דרך האומדנא בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר בסך 50,000 ש"ח ולעתיד - בסך 150,000 ש"ח. תביעתה לפיצוי בראש הנזק של התאמת דיור נדחתה. הערעור 7. המערערים טוענים כי לא היה מקום להעמיד את נכותה הרפואית של המשיבה על 89%. הם סבורים כי יש לאמץ את קביעות המומחים מטעמם, ולקבוע את נכותה הנוירולוגית על 20% בלבד. עוד טוענים הם כי לאור שיעור הנכות הנוירולוגית שקבע בית המשפט, לא היה מקום לקבוע נכות נוספת בתחום האורולוגי (בגובה 70%), ומכל מקום - שומה היה לקיים דיון בקביעות המומחים הרפואיים בטרם אומץ שיעור הנכות שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי. המערערים אינם משלימים גם עם הקביעה בדבר שיעור נכותה התפקודית של המשיבה. הם טוענים כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי, בהקשר התפקודי, למצבה הרפואי של המשיבה עובר לאירוע. בין השאר מציינים המערערים לעניין זה את העובדה שמשיבה סבלה מהשמנת יתר; שומנים בדם; אסטמה; יתר לחץ דם; סכרת הריונית; זיהומים חוזרים בדרכי השתן; מחלה הרוימטית קשה, אי ספיקת ורידים ועוד. המערערים טוענים כי הצורך של המשיבה בעזרה היה נובע ממילא גם בשל מחלותיה האחרות, וכי מכל מקום - יש במחלות אלה כדי להוביל למסקנה בדבר קיצור תוחלת חייה של המשיבה.  8. עוד יוצאים המערערים כנגד בסיס השכר שנקבע למשיבה. המערערים טוענים לעניין זה כי הוכח שהמשיבה טיפלה במהלך השנים בילד אחד בכל פעם, וכי רק בשנה שקדמה לאירוע הנדון טיפלה היא בשני ילדים במקביל. המערערים טוענים עוד כנגד היקף השעות שנפסק למשיבה עבור עזרת הזולת, וכנגד התעלמותו של בית המשפט קמא מקביעות אחרות שנתקבלו במוסד לביטוח לאומי בעניינה של המשיבה. כך מציינים הם כי נדחו 3 תביעות של המשיבה לשירותים מיוחדים, שכן היא נמצאה עצמאית בתפקודי היומיום, וכן נדחתה תביעתה לגמלת ניידות. לבסוף טוענים המערערים כי יש להניח כי הוצאותיה הרפואיות של המשיבה מומנו על ידי קופת החולים בה היא חברה, וכי בית המשפט שגה כשניכה את תשלומי המוסד לביטוח לאומי בצירוף הצמדה בלבד וללא ריבית. 9. המשיבה מצידה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה טוענת כי פסק הדין מבוסס על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מחוות דעתם ומעדויותיהם של חמשת הרופאים המומחים שהופיעו בפניו, כמו גם מעדויות שלושה רופאים שמטפלים במשיבה ומשאר הראיות שהובאו. בפרט, כך נטען, התרשם בית המשפט מעדות המשיבה עצמה, "ומתיאור מגבלותיה וסיבלה באופן כנה וישיר, וללא כל ניסיון האדרה של הסבל". לעניין הנכות התפקודית מדגישה המשיבה כי המוסד לביטוח לאומי - שהעמיד את שיעור נכותה על 89% מתוכם 80% בגין הפרפלגיה בפלג הגוף התחתון - הוא גוף נטול פניות, אשר ידו קפוצה בקביעת אחוזי הנכות. המשיבה מדגישה כי נזקה הוכח במלואו, וכי המערערים לא הביאו כל ראיה שיש בה כדי לסתור את האמור בתצהיריה. המשיבה טוענת כי הסכום שנפסק על ידי בית המשפט כבסיס שכרה הוא מינימאלי ביותר, אינו כולל השבחת שכר ומקפיא את שכרה של המשיבה עובר לאירוע, ולפיכך אין מקום להתערב בו. כן טוענת היא כי אין מקום להתערב בסכום שנפסק בגין כאב וסבל, וזאת בהתחשב בנזקים המוסכמים על המומחים (אובדן השליטה על הסוגרים ואובדן התחושה באברי המין). לבסוף, טוענת המשיבה כי בקביעת הפיצוי, מן הראוי להביא בחשבון גם שיקולי מדיניות ולהביא בחשבון את רשלנותם הרפואית של המערערים. לשיטתה, האינטרס הציבורי מחייב הגבת זהירות המערערים ומוסדות רפואיים נוספים, באבחון מוקדם וראוי ובמניעת נזקים קשים. 10. לאחר שבחנו היטב את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. במקרה דנן העמיד בית המשפט את נכותה הרפואית של המשיבה על 89%, ואת נכותה התפקודית - בגובה 80%. מקום בו קיימת קרבה בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית, קשה להלום הנחה, בהיעדר טעם מבורר לכך, כי קביעת הנכות התפקודית אינה סבירה במידה כזו שמצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. לעניין ראשי הנזק - במקרה דנן, בחינת הסכום הכולל שנפסק למשיבה מעלה כי מדובר בסכום גבוה מן הראוי בנסיבות המקרה. בהתחשב בעובדה שבית המשפט מיעט בפסיקת פיצוי בגין הפסד השתכרות, בשל קביעת בסיס שכר נמוך, אך הרבה בפסיקה בגין עזרת הזולת (סכום המהווה חלק נכבד מן הפיצוי), יתוקן פסק הדין באופן שיופחת מן הסכום הכולל סך של 300,000 ש"ח נכון ליום פסק הדין. בנוסף, צודקים המערערים כי יש להוסיף לניכוי תגמולי הביטוח הלאומי בעבר ריבית כדין. אשר על כן הערעור מתקבל בחלקו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. לידהרשלנות רפואית (בלידה)רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות