הוצאת כתר שיניים - תביעת רשלנות רפואית נגד רופא שיניים

להלן פסק דין בנושא הוצאת כתר שיניים: פסק דין 1. התובעת הגישה תביעה זו שלפני במסגרתה היא טוענת כי הנתבע שהוא רופא שיניים שטיפל בה, התרשל בטיפול הרפואי שנתן לה, וכי עקב כך נגרמו לה נזקים שונים. 2. הדיון נסוב סביב טיפול רפואי שארע ביום 30/10/06. התובעת טוענת כי באותו טיפול הפעיל הנתבע כוח פיזי רב מהדרוש כדי להוציא כתר מפיה וכי עקב כך נגרמו הנזקים. 3. אין חולק כי התובעת טופלה על ידי הנתבע שהוא רופא שיניים, במסגרת המרפאה הפרטית של הנתבע. 4. התובעת הגיעה למרפאה ביום 16/8/08 והתלוננה על כאב שיניים בשן 36. הנתבע בדק את השן שהייתה בה סתימה עמוקה, הגיע למסקנה כי לא ניתן יהיה לשחזר את הסתימה ועל כן הציע טיפול שורש, מבנה וכתר. התובעת קיבלה את תוכנית הטיפול בכתב. היא הגיעה למרפאה כעבור מספר ימים ואשרה את התוכנית. הנתבע ביצע את הטיפול המוסכם. ביום 18/10/06הודבק הכתר למקומו זאת לאחר שנעשה טיפול שורש ובוצע המבנה. בשלב מאוחר יותר התגלה פגם בכתר שנבע מייצור הכתר ולא קשור כלל בנתבע. התובעת הגיעה למרפאה והתלוננה על הפגם. התובעת דרשה כי הפגם יתוקן והנתבע הסביר לה כי הדרך היחידה היא הוצאת הכתר ושליחתו למעבדה לתיקון. אין חולק כי זה הטיפול שהוצע לתובעת, ואין חולק כי התובעת הסכימה לטיפול זה. 5. הנתבע ביצע בהתאם לכך חילוץ של הכתר באמצעות חולץ כתרים רגיל ותקני. אין מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים כי אכן נעשה שימוש במכשיר תקני ומקובל. 6. בעת חילוץ הכתר, יצא הכתר יחד עם הברגים והמבנה אליו היה מחובר. הנתבע ביצע סתימה זמנית והזמין את התובעת לביקור למחרת היום. 7. ביום1/11/06 ביצע הנתבע מבנה חדש, והזמין את התובעת להמשך הטיפול כדי לבנות כתר חדש. 8. הנתבע טוען כי התובעת לא הגיעה במועד לטיפול אליו הוזמנה אלא כעבור 3 שבועות, כך עולה מכרטיס רישומי המרפאה. 9. לעומת זאת, התובעת טוענת כי כבר בעת הוצאת הכתר הפעיל הנתבע כוח רב ופעל באגרסיביות. התובעת טוענת כי לאחר הוצאת הכתר חשה כאבים עזים ועל כן הגיעה למרפאה ללא תור, במועדים 2/11/06, 9/11/06, ו-16/11/06 כדי להיבדק. הנתבע העיד בנקודה זו כי ביקורים אלה לא תועדו, לתובעת לא היה תור, והיא לא התייצבה במרפאה. (עמ' 40 ש' 6-8). התובע טוען כי במועד בניית המבנה החדש לא התלוננה התובעת על כאבים כלשהם. רק לאחר שלושה שבועות הגיעה התובעת למרפאה, התלוננה על כאבים, ואז בצילום נמצא סדק בשורש המזיאלי. 10. הנתבע הציע לתובעת מספר חלופות טיפוליות, אולם התובעת העדיפה לפנות למרפאה בבית החולים הדסה שם בוצע כתר על בסיס שתל. 11. בין הצדדים מחלוקת בשאלה מתי נגרם הסדק, האם הסדק נגרם בעת חילוף הכתר יחד עם המבנה ביום 30/10/06 או בשלב מאורח יותר. האם התובעת חשה כאבים מיד לאחר מכן, או בשלב מאוחר יותר, האם התייצבה במועדים שציינה במרפאה ולא קיבלה טיפול מהנתבע, עד שחזרה רק לאחר 3 שבועות. 12. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלה האם שיטת חילוץ הכתר ביום 30/10/06 הייתה מעשה רשלני. בנוסף עולה שאלת ההסכמה מדעת ופגיעה בחופש האוטונומיה של התובעת משנטען על ידי התובעת כי ניתן היה לחלץ את הכתר על ידי ניסור ולא על ידי הפעלת כוח באמצעות חולץ הכתרים, אופציה שלטענת התובעת לא הוסברה לה. 13. באשר לשאלת מועד גרימת הסדק בשורש, אין זה סביר בעיני כי התובעת תחוש מיד בכאב, תבוא 3 פעמים למרפאה, תתלונן והנתבע יתעלם ממנה, לא יבצע בדיקה או צילום שהוא דבר פשוט ומקובל. 14. לא סביר בעיני כי התובעת, אם אכן סבלה מכאבים והנתבע מתעלם ממנה, לא תפנה לגורם רפואי אחר, כפי שאכן עשתה בדיעבד. 15. לא סביר בעיני שהתובעת תתלונן על כאבים מיד לאחר חילוץ הכתר עם המבנה, הנתבע יתעלם מכך, ויתקין מבנה חדש מבלי לבדוק את סיבת הכאב. 16. יוער, כי המומחה מטעם התובעת, ד"ר זך, הסכים כי עד לחילוץ הכתר, הטיפול שנתן הנתבע לתובעת היה תקין לחלוטין. 17. ד"ר זך העיד בבית המשפט, וקבע כי האפשרות הסבירה לחילוץ כתר היא הדרך בה נקט הנתבע, וכי זו האפשרות המקובלת ביותר. (עמ' 13 שורות 14-4). 18. ד"ר זך העיד כי אופציה זו היא העדיפה כי כך יוצא הכתר שלם, הוא נשלח למעבדה, מתוקן וניתן להתקינו מחדש. (עמ' 13 ש' 9-7). פרופ' שוורץ, מומחה מטעם הנתבע העיד כי אופן חילוץ הכתר שבו נקט הנתבע הוא הסביר והמקובל. פרופ' שוורץ שלל את האפשרות של חיתוך הכתר כטיפול במקובל. הוא מנה את הסיכונים הכרוכים בכך, ואת העובדה שהכתר נהרס, יש צורך לבצע מדידות חדשות לכתר חדש, דבר המכביד על המטופל, ומאריך את משך הטיפול. (עמ' 22-21 לפרוטוקול). ד"ר זך הסכים עם דברים אלה. (עמ' 14-13 לפרוטוקול). 19. מכלל האמור, לאור דעות המומחים משני הצדדים עולה כי הדרך בה נקט הנתבע לצורך חילוץ הכתר היא המקובלת והסבירה בנסיבות העניין. 20. נשאלת השאלה אם היה מקום להסביר לתובעת כי ניתן לנסר את הכתר, שכן מדובר באופציה שיכולה לפגוע באברים אחרים בפיה של הנתבעת, לגרום לה נזקים, וכן כך ייהרס הכתר במקום שניתן יהיה לתקנו במעבדה. 21. במסגרת זו, עולה השאלה שאם היה על הנתבע לצפות את האפשרות שהכתר יצא עם המבנה, לומר זאת לתובעת, כי קיימת אפשרות שכזו, וליתן לה לבחור בין אפשרות החילוץ כפי שעשה הנתבע לבין אפשרות החיתוך. 22. מכל מקום ברור שפעולת החילוץ בה נקט הנתבע אינה מעשה רשלני. 23. ממכלול הראיות עלה כי אפשרות לכך שהכתר יחלץ עם המבנה, אכן קיימת וידועה. ד"ר זך העיד כי בעבר הרחוק היו לו מקרים בהם הפעיל כוח והכתר נחלץ יחד עם המבנה. כיום הוא מנסה שלא להפעיל כוח רב, כדי למנוע מקרה שכזה, שיכול גם לגרום לסדק, והוא מעדיף במקרה שהכתר לא נחלץ לאחר הפעלת כוח שאינו רב, לחתוך את הכתר. (ראה עמ' 13 ש' 5-9, עמ' 14 שורות 26-21, עמ' 18 ש' 20-17, 22). 24. עוד טוענת התובעת כי היה על הנתבע לערוך צילום לפני הוצאת הכתר כדי לבחון כיצד לחלץ את הכתר. ד"ר זך העיד כי הוא עושה תמיד צילום כדי לעמוד על מצב הברגים. אומר בנקודה זו כי פרופ' שוורץ לא טען שיש לערוך צילום וגם לא נחקר על כך. 25. ד"ר זך העיד כי לא טען בחוות דעתו שהנתבע התרשל. (עמ' 18 ש' 17-16). 26. לפיכך, השאלה היחידה בה יש לדון היא אם הייתה חובה כאמור על הנתבע להפנות את התובעת לשיטת טיפול נוספת של חיתוך הכתר ולהסב תשומת ליבה שחילוץ בכוח, עלול לגרום לחילוץ יחד עם המבנה. 27. ראוי היה שהנתבע היה מפנה את התובעת לאפשרות זו, מסביר לה את היתרונות והחסרונות על שתי השיטות, לרבות האפשרות שבמקרה ויופעל כוח רב, הכתר עלול להיחלץ יחד עם המבנה. כמו כן, לא ניתן לשלול כי עלול להיגרם נזק של סדק עקב הפעלת כוח רב. 28. התובעת טוענת כי היה על הנתבע לערוך בדיקת כאב ולחץ מיד כשהתלוננה על כאבים, וכי הימנעות הנתבע מלעשות כן, הביאה למצב בו לא ניתן להוכיח אם הסדק נגרם בעת חילוץ הכתר, ועל כן גרם הנתבע לנזק ראייתי, לפיכך יש לקבוע כי הסדק נגרם בעת חילוץ הכתר. טענה זו מתמוטטת נוכח העובדה כי אינני מקבל את גרסת התובעת כי הייתה במרפאת הנתבע 3 פעמים, התלוננה על כאבים והנתבע לא עשה דבר. 29. ד"ר זך עצמו העלה 3 אפשרויות לגרימת הסדק: חילוץ הכתר והמבנה, בעת הכנת המבנה, בעת שהתובעת הייתה ללא כתר. ד"ר זק לא יכול היה לקבוע ולהעריך מי מבין 3 האפשרויות היא הסבירה ביותר. (עמ' 17 ש' 23 ועמ' 18 ש' 14-1). 30. צרוף עובדה זו לקביעתי כי אינני מקבל את דברי התובעת שהתלוננה על כאבים סמוך להוצאות הכתר והמבנה, מביאים למסקנה כי ככל הנראה הסדק נגרם שלא עקב פעולה זו, אלא בשלב מאוחר יותר. 31. לפיכך, הכשל היחיד שנפל אצל הנתבע הוא שלא הסביר לתובעת בדבר האפשרות של טיפול על ידי חיתוך הכתר. 32. בכך גרם הנתבע לפגיעה בחופש הבחירה של התובעת שהיא עוולה ברת פיצוי. 33. סבורני כי לאור עלות הטיפול החלופי בבית החולים הדסה, הסבל שנגרם לתובעת, והבאה בחשבון כי מדובר בפיצוי עבור פגיעה בחופש האוטונומיה, אני קובע כי הפיצוי יעמוד על 15,000 ₪, בצרוף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪,וכן הוצאות המשפט לרבות עלות חוות הדעת. סכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רפואהרשלנות רפואית (רופאים)תביעות רשלנות רפואיתשינייםרשלנות