סוגיית התיקון של כתבי הטענות זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדת כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליבראלית, מן הטעם כי בדרך כלל התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם, וכך לייעל את ההליך המשפטי. מלשון התקנות ומפרשנותן עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו - ברוחב לב, למעט במקרים חריגים. עם זאת, נקבעו לסמכות רחבה זו להורות על תיקון כתבי טענות, סייגים והגבלות. עם זאת, על בית המשפט לשקול את השיקולים המשמשים צדדים לסרב לבקשת תיקון, והם: (א) התיקון יקפח - בעל דין - יריב ויפגע בו שלא כדין. (ב) המבקש הגיש בקשתו באיחור זמן. (ג) המבקש לא התנהג בתום לב להלן פסק דין בנושא תיקון סכום התביעה: פסק דין 1. בפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בת"א (השופטת נעה גרוסמן), מיום 24/5/07, לפיה התיר בית משפט קמא, לבקשת המשיבה, לתקן כתב תביעתה כנגד המבקשת להגדלת סכום התביעה מ-400,000 ₪ למיליון ₪. לחלופין, למקרה שלא תבוטל החלטת בית משפט קמא, התבקש בית המשפט להורות על הגשת תצהירים ועל קיום הליך הוכחות מלא בשאלת האחריות לגבי הסכום הנתבע נשוא הבקשה לתיקון. בהסכמת הצדדים, נשמעה הבקשה כערעור עצמו. 2. המשיבה הגישה ביום 24/6/03 תביעה כספית נגד המבקשת לתשלום סך 400,000 ₪ כפיצוי בגין נזקים שנגרמו למשיבה, לטענתה, כתוצאה מהפרת התחייבויות המבקשת כלפיה, על פי הסכם שנכרת בין הצדדים ביום 10/7/02, בהסירה את מנוע החיפוש של המשיבה מהאתר שבבעלותה, ובהצבת מנוע חיפוש מתחרה אחר. ביום 20/7/07 הוגש על ידי המשיבה כתב תביעה מתוקן. המבקשת הגישה כתב הגנה מתוקן. 3. בישיבת קדם משפט ביום 31/10/04, הגיעו הצדדים לידי הסכם דיוני כי הדיון בתובענה יפוצל לסוגיית החבות ולסוגיית הנזק וכי בית המשפט יכריע בעניין על יסוד תצהירים וסיכומים שיגישו בעלי הדין, מבלי לקיים חקירות על התצהירים; אם בית המשפט יקבע כי המבקשת לא היתה זכאית להסיר מהאתר את מנוע החיפוש של המשיבה, יתקיים דיון בהוכחת הנזק הנטען. ביום 2/9/05 נתן בית משפט קמא פסק דין חלקי בשאלת האחריות, וקבע כי המבקשת הפרה את ההסכם עם המשיבה ולא היתה רשאית להסיר את מנוע החיפוש מהאתר. 4. בתאריך בלתי ידוע, ככל הנראה בסוף חודש מרץ 2007 - תחילת חודש אפריל 2007 (התצהיר התומך בבקשה נחתם ביום 27/3/07), הגישה המשיבה בקשה נוספת להגדלת סכום התביעה. בכותרתה של הבקשה נאמר, כי סכום התביעה הועמד בכתב התביעה המקורי, משיקולי אגרה בלבד, על סך 400,000 ₪. בגוף הבקשה נאמר, כי במהלך הכנת תצהירי העדות הראשית מטעם המשיבה כשנערכו חישובים שונים, התברר באופן סופי כי הנזק אשר נגרם למשיבה בעקבות הפרת ההסכם מצד המבקשת, גדול לאין ערוך מהסכום הנקוב בכתב התביעה המקורי ומגיע לסך של מיליון ₪ לכל הפחות. לבקשה צורף תצהירה של רונית צדיק מיום 27/3/07. עוד טענה המשיבה בבקשה, כי בית המשפט נוקט בגישה ליבראלית ונוטה להתיר תיקון כתבי טענות בכל שלב משלבי הדיון, כי אין המדובר בתיקון ממשי של כתב התביעה וכי למשיבה לא נגרם ולא ייגרם כל נזק ממשי מתיקון כתב התביעה כמבוקש. 5. המבקשת התנגדה לבקשת התיקון. לטענותיה, ההליכים המקדמיים בתיק הסתיימו זה מכבר; ניתן פסק דין חלקי בשאלת האחריות כשנתיים וחצי בטרם הוגשה בקשת התיקון; הבקשה לוקה בחוסר תום לב, הן משום שהוגשה רק לאחר שנקבעה אחריותה של המבקשת והן משום שהוגשה בשיהוי כה רב. עוד טענה, כי הסכמתה להסדר הדיוני לפיו תיקבע האחריות עפ"י תצהירים בלבד וללא חקירות וראיות אחרות, נעשתה מתוך הנחה כי סכום התביעה הינו הסכום שנתבע מלכתחילה, ואילו ידעה המבקשת כי המדובר בסכום גבוה יותר, לא היתה מסכימה לדרך התדיינות כזו. המבקשת טענה גם, כי המשיבה לא הראתה כל טעם מיוחד מדוע הוגשה הבקשה לאחר סיום קדם המשפט. 6. בהחלטתה, סקרה השופטת קמא את ההלכות הנוהגות לגבי תיקון כתבי טענות, התייחסה בעיקר להשקפה הליבראלית של בתי המשפט, וקבעה כי לא שוכנעה, כי "היעתרות לבקשת התובעת לתיקון כתב תביעתה, תביא לעיכוב ניהול התיק". עוד קבעה, כי היא מתירה את התיקון כדי לאפשר למשיבה למצות את מלוא זכויותיה מול המבקשת ולדון במלוא הנזק אשר נגרם לה, לאור השלב בו מצויה התביעה, מה גם "ואין דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון האמצעי של פסיקת הוצאות, וזאת הדרך המתאימה שעל בית המשפט לנקוט בה, ובלבד שלא יהיה בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' 'קדמה' בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פד"י כ(3) 477, 479)". 7. בערעור שבפני, שבה והעלתה המבקשת אותן טענות שהעלתה בפני בית משפט קמא כנגד התיקון, טענות שלטענתה לא נשקלו ולא הוכרעו על ידי בית משפט קמא, והן מצדיקות קבלת הערעור. לאחר שקראתי את הבקשה על נספחיה, את התגובה לה והתשובה לתגובה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, נראה לי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט נימוקיי: 8. אין ספק, ובכך צדקה השופטת קמא, כי "סוגיית התיקון של כתבי הטענות זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדת כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליבראלית, מן הטעם כי בדרך כלל התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם, וכך לייעל את ההליך המשפטי... מלשון תקנה 92 ומפרשנותה עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו - ברוחב לב, למעט במקרים חריגים... עם זאת, נקבעו לסמכות רחבה זו להורות על תיקון כתבי טענות, סייגים והגבלות" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 140 והאסמכתאות שם, ועוד רבות אחרות שאין המקום להכביר מילים לגביהן, בהיות ההלכה ידועה ומקובלת מימים ימימה). עם זאת, על בית המשפט לשקול את השיקולים המשמשים צדדים לסרב לבקשת תיקון, והם: "(א) התיקון יקפח - בעל דין - יריב ויפגע בו שלא כדין. (ב) המבקש הגיש בקשתו באיחור זמן. (ג) המבקש לא התנהג בתום לב" (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 340). 9. ובענייננו. בית משפט קמא לא התייחס כלל, לא בחן ולא שקל את השיקולים המצדיקים סירובה של בקשת תיקון, וסבר כי די בכך שהיעתרות לבקשה לא תגרום לעיכוב בניהול התיק ובפסקו הוצאות בסך 1,500 ₪ לטובת המבקשת. 10. בית משפט קמא לא בדק כלל את התנהגותה של המשיבה ולא הביא כלל בחשבון כי המשיבה הגישה את בקשת התיקון רק לאחר שבית משפט הכריע בשאלת האחריות ובמשמע, שלא נתן כל משקל להתנהגותה זו, ולא נדרש כלל לשאלת תום הלב של המשיבה ולנזק שנגרם למבקשת מהתיקון, ובכך נפלה שגגה מעמו. בדיקתם ושקילתם של שיקולים אלה כדבעי, מביאה בעליל למסקנה כי לא היה מקום להיעתר לבקשת התיקון. 11. הגשת הבקשה לאחר שהוכרעה שאלת האחריות הינה התנהגות שבחוסר תום לב, בחינת "חוכמה שלאחר מעשה". יפים לעניין זה דברי כב' השופטת צ' ברון בבש"א 16979/05 (מחוזי ת"א) הדר הדמיה ואבחון רפואי בע"מ נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ (אתר נבו) (אושר ברא"ע 957/05, פורסם באתר נבו): "... נראה כי בקשתם הנוכחית נגועה בחוסר תום לב והיא באה לעולם על רקע פסק הדין החלקי שניתן על ידי... כאמור, בפסק הדין החלקי קבעתי, כי עומדת למבקשים זכות כנגד המשיבים הן מכוח עילה שבעשיית עושר ולא במשפט... והן מכוח הפרת חובת תום הלב... עוד פסקתי, כי המבקשים זכאים לסעד ההשבה או לסך ההפסדים שנגרמו להם - לפי בחירתם... לאור קביעתי, כי המבקשים זכאים לסעד ההשבה או לסך ההפסדים שנגרמו להם, לפי בחירתם, ברור מדוע ירצו המבקשים לתקן את סעיף 33.2א באופן שהנזק הנטען בו יהא גבוה ככל הניתן. אין לאפשר למבקשים לזכות ביתרון זה לאחר שניתן פסק דין חלקי, שהוא בבחינת 'חוכמה לאחר מעשה'. הלכה היא, כי בית המשפט לא ייתן ידו להליכים המוגשים בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט. הפעלת זכויות דיוניות על ידי בעל דין צריך שתעשה בתום לב ובדרך מקובלת (ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) בעמ' 6). לפיכך, מכל הטעמים המפורטים לעיל, איני נעתרת לבקשה לתיקון כתב תביעה, והדיון יתנהל על פי כתבי הטענות הקיימים". הדברים מדברים בעד עצמם, וכמו נכתבו לענייננו. עוד יש להוסיף ולציין, כי דבריה של הגב' צדיק בתצהירה, כאילו גובה הנזק התברר רק עם הכנת תצהירי העדות הראשית, עומדים בסתירה לאמור בכתב התביעה המקורי ולאמור בכותרת בקשת התיקון, לפיהם הועמד סכום התביעה על סך 400,000 ₪ רק מטעמי אגרה, בעוד סכום הנזק גבוה יותר. שתי הטענות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת; יש בכל אלה כדי להצביע בעליל על חוסר תום לבה של המשיבה ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. 12. השופטת קמא התעלמה מהטענה כבדת המשקל, כי בבסיס הסכמתה של המבקשת להסדר הדיוני, עמד סכום התביעה המקורי. המבקשת, לטענתה, לא היתה מסכימה לוותר על הליכי הוכחות, שמיעת עדים וחקירות נגדיות, אילו עמד סכום התביעה על הסכום המתוקן. לפיכך, צודקת המבקשת בטענתה, כי תיקון כתב התביעה לאחר מתן פסק הדין החלקי, פוגעת פגיעה מהותית בזכותה הדיונית. זהו עוול שלא ניתן לתקנו על ידי פסיקת הוצאות, ובית המשפט לא ייתן רשות לתקן (ע"א 316/06 פד"י יא 1336; רע"א 434/89 (לא פורסם) ואח'), הואיל וכפי שציטטה השופטת קמא, "אין מתקנים עוול בעוול" (ע"א 189/66 הנ"ל). 13. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום לדון בשאלה אם הבקשה הוגשה לאחר סיומו של קדם המשפט, אם לאו, ובטענתה החלופית של המבקשת. 14. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור ומחייבת את המשיבה בתשלום הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הפיקדון שהופקד, יוחזר לידי המבקשת. תיקון כתב תביעה