בבואו להכריע בשאלת תיקון כתב תביעה על בית המשפט לבחון ראשית האם התיקון יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, היינו שעל התיקון המבוקש להשלים את עילת התביעה כאמור בתקנה 92 לתקנות. שנית, יש לבחון האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. כדי לבדוק באם נתקיים התנאי הראשון הוא התנאי העיקרי, חייב המבקש להראות כי בהגישו את כתב הטענות המקורי, הוא טעה טעות כנה וכי עתה התברר לו שהפלוגתא האמיתית גלומה דווקא בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש. השאלות שצריכות להיות שנויות במחלוקת צריכות להיות קשורות לזכות המהותית של נשוא התובענה ואינן צריכות להיות קשורות דווקא לאותן העובדות המולידות ומקיימות את הסעד המשפטי. כאשר הבקשה לתיקון כתב התביעה מוגשת לאחר שלב קדם המשפט מתעוררת השאלה מה היחס בין תקנה 92 לתקנות לפיה ניתן להתיר תיקון כתב טענות בכל שלב במשפט לבין תקנה 149(ב) לתקנות, לפיה בית המשפט לא ידון בבקשה שבעל דין יכול היה להעלות בקדם המשפט, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים והם כי קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו וכי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. להלן החלטה בנושא תיקון כתב תביעה: החלטה 1. לפני בקשה להתיר תיקון כתב תביעה בעניין שיעור נכותו הנפשית של התובע בכך שתוגש חוות דעת רפואית עדכנית המעמידה את נכותו הנפשית של התובע בשיעור של 30%, בהתאם לסעיף 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 2. המדובר בתביעה בגין התעללות מינית אשר ביצע הנתבע בתובע עת היה התובע ילד בן 9 שנים. בגין מעשים אלו הורשע הנתבע ואף ריצה עונש מאסר בפועל. 3. בכתב תביעתו טען התובע כי בעקבות המעשים הללו נותרה לו נכות נפשית וכתמיכה לטענתו הוגשה מטעמו חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטרי מיום 22.12.03, לפיה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% . בבקשתו טוען התובע כי מאז הגשת חוות הדעת האמורה חלפו כ- 5 שנים ומאז החמיר והדרדר מצבו הנפשי באופן דרסטי חרף הטיפול הנפשי לו הוא נזקק. התובע טוען כי בתאריך 12.3.08 קבע פרופ' קוטלר, המומחה הרפואי בתחום הנפשי מטעמו, בין השאר, כי הנו סובל מתסמינים דיכאוניים חרדתיים המתמידים את רמת המצוקה הקשה בו הנו שרוי ואת הלקות התפקודית הניכרת בכל מישור חייו ולפיכך, קבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 30% 4. ב"כ התובע טוען כי לא ניתן היה לדעת על ההחמרה הרפואית במצב התובע ואף לא ניתן היה לבדוק אותו עד כה בשל היעדרותו הממושכת מהארץ מאחר והנו מתגורר בגרמניה, בעקבות האירועים נשוא ההליך המשפטי אשר גרמו לו לנוס על נפשו ומאחר וגיחותיו ארצה הינן ספורות בלבד. ב"כ התובע מוסיף וטוען כי בשל חלוף הזמן מאז הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה ולנוכח החמרה במצבו הנפשי של התובע יש מקום להתיר לתובע להגיש את חוות הדעת המעודכנת של המומחה הרפואי מטעמו, פרופ' קוטלר. לדבריו, התיקון האמור נדרש על מנת להכריע בשאלת הנזק שהינה השאלה שבאמת שנויה במחלוקת בין בעלי הדין ומאחר והתיקון הנדרש, נועד להדגיש את הנטען בכתב התביעה המקורי. כן נטען כי אי היענות לבקשה יכול ותגרום עוול לתובע ועיוות דין בעוד שהיעתרות לבקשה,לא תגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. 5. הנתבע מתנגד לבקשה. לשיטתו, הבקשה מוגשת בשיהוי ניכר וזמן רב לאחר ביצוע הבדיקה הרפואית ולאחר שכלל העדים מטעם התובע ( למעט המומחים) סיימו את עדותם. לטענתו, לא נתקבל נימוק המסביר מדוע השתהה התובע עד כה בבקשתו זו ומדוע לא טרח להגישה קודם לקיום שלב ההוכחות בתיק. דיון 6. בבואו להכריע בשאלת תיקון כתבי טענות על בית המשפט לבחון ראשית האם התיקון יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, היינו שעל התיקון המבוקש להשלים את עילת התביעה כאמור בתקנה 92 לתקנות. שנית, יש לבחון האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. 7. כדי לבדוק באם נתקיים התנאי הראשון הוא התנאי העיקרי, חייב המבקש להראות כי בהגישו את כתב הטענות המקורי, הוא טעה טעות כנה וכי עתה התברר לו שהפלוגתא האמיתית גלומה דווקא בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש. על המבקש להראות "... מהי הפלוגתא האמיתית שנפלה... שבירורה מצדיק את התיקון" (ע"א 351/61, זדרייביץ נ' תרום, פ"ד טז 481, 487; וראה גם: ר"ע 330/85, אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556, 559). 8. ודוק: השאלות שצריכות להיות שנויות במחלוקת צריכות להיות קשורות לזכות המהותית של נשוא התובענה ואינן צריכות להיות קשורות דווקא לאותן העובדות המולידות ומקיימות את הסעד המשפטי (ע"א 70/62, אדלר נ' יצחק, פ"ד 1949, 1952; ע"א 772/79, עזבון שמרון נ' וסקביץ, פ"ד לו(4) 78). 9. במקרה שלפנינו הוגשה הבקשה לאחר שלב קדם המשפט, ובהתאם לתקנה 143(1) לתקנות, נקבע כי ראוי להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בהקדם ובטרם נסתיימו הליכי קדם המשפט. 10. כאשר הבקשה לתיקון כתב התביעה מוגשת לאחר שלב קדם המשפט מתעוררת השאלה מה היחס בין תקנה 92 לתקנות לפיה ניתן להתיר תיקון כתב טענות בכל שלב במשפט לבין תקנה 149(ב) לתקנות, לפיה בית המשפט לא ידון בבקשה שבעל דין יכול היה להעלות בקדם המשפט, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים והם כי קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו וכי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. בפס"ד ע"א 40/87 נשר נ' אבוטבול, פ"ד מג(4) 49, נקבע שתקנה 149(ב) גוברת על תקנה 92, וכאשר מועלית הבקשה לתיקון לאחר שלב קדם המשפט עליה לעמוד בדרישת תקנה 149(ב). 11. לאור האמור לעיל, אני מוצא כי מצבו הנפשי הקשה של התובע, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתבי הטענות על נספחיהם ובחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו, מהווה טעם מיוחד על מנת לאפשר לתובע לתקן את כתב תביעתו. התובע העיד בתצהירו כי סבל מהתעללות מינית בהיותו רך בשנים ובשל כך התדרדר מצבו הנפשי. התובע בתצהירו אף נתן טעם לשיהוי בהגשת בקשתו בכך שנס על נפשו מפני האירועים נשוא התובענה דנן ומאחר וכיום הוא מתגורר בגרמניה ואך לפרקים מגיח הוא ארצה. יתרה מזו, אי הענות לבקשה, יכול ותגרום לתובע עיוות דין בעוד שאת הנתבע ניתן לפצות בכסף. זאת ועוד, מעיון בבקשה ובכתבי הטענות עולה כי הבקשה הינה תולדה של העובדות שהועלו בכתב התביעה ואף אינה חורגת מעיקרי העובדות והשתלשלות העניינים, כפי שפורטו שם ואף מטעם זה יש להיעתר לבקשה. 12. לאור האמור, אני מתיר את תיקון כתב התביעה כמבוקש בכל הנוגע לעניין שיעור הנכות הנפשית . התובע ישא בהוצאות הנתבע וכן בשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ + מע"מ כחוק. 11. 12. כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכים