בפסיקה נמצאו מקרים שבהם הועלתה טענה נגד תוקפה של תניית שיפוט, ובית המשפט לא העביר את הדיון אל בית המשפט המוסמך על-פי אותה תניית השיפוט השנויה במחלוקת, אלא דן הוא עצמו בטענה לגופה. כך במקרים שבהם נטענה טענה נגד תניית שיפוט בחוזה אחיד. להלן החלטה בנושא תוקף תניית שיפוט: החלטה הנתבעים ביקשו להקדים ולטעון כי יש למחוק את התביעה בשל העדר סמכות מקומית, ולחלופין ביקשו להורות על העברת התביעה לבית המשפט המוסמך בחיפה. הנתבעים עשו כן בהסתמך על הוראה בתנאים המיוחדים לשטר המשכנתא שעליו חתומה התובעת, ושעל-פיה מקום השיפוט יהיה בחיפה. מנגד טוענת התובעת לבטלותו של שטר המשכנתא, לרבות הסעיף שעניינו בסמכות השיפוט המקומית. מהו אפוא מקום השיפוט של התובענה דנן? בכתב התביעה עתרה התובעת לסעד הצהרתי, לפיו "המשכנתא שנרשמה על דירת המגורים של התובעת וכן כל הסכם או מסמך אחר אשר מכוחו נרשמה המשכנתא ואשר עליו הוחתמה התובעת, הנם בטלים ומבוטלים מכל וכל", כלשון הפתיח לכתב התביעה. ביסוד התביעה עומדת הטענה כי חתימתה של התובעת על המסמכים הללו הושגה במירמה ובקנוניה על-ידי הנתבעים או מי מהם, בנסיבות של הטעיה ושל עושק, תוך הצגת מצגי שווא בפני התובעת, ותוך ניצול מצבה הנפשי והמנטלי הקשים, תלותה, העדר כושר השיפוט שלה ונסיבותיה האישיות הקשות. אין עוררין על כך שעל-פי הדין נתונה סמכות השיפוט המקומית לבית משפט זה, שכן המקרקעין הנדונים מצויים בירושלים. אין גם עוררין על כך שבמסמך התנאים המיוחדים לשטר המשכנתא נשוא התביעה קיים סעיף שיפוט, הוא סעיף 14, הקובע כי "מקום השיפוט בכל סכסוך בקשר לשטר משכנתא זה יהיה בחיפה בלבד, אולם בעל המשכנתא יהא רשאי, לפי שיקול דעתו הבלעדי, לנקוט בהליכים כלשהם בכל בית משפט אחר" (נספח ב' לכתב התביעה). אף-על-פי-כן, טוען ב"כ התובעת כי דין התביעה להתברר בבית משפט זה, וכי לוֹ נתונה סמכות השיפוט המקומית. ב"כ התובעת טוען כי כשם שכל המסמכים שעליהם החתימו הנתבעים, או מי מהם, את התובעת, בטלים, כך בטלה גם הוראת סעיף 14 הנ"ל לתנאים המיוחדים. בטלותו של הסעיף ההסכמי, מעניקה חיוּת, תוקף מחודש להוראות הדין בדבר סמכות מקומית. אותן יש להחיל, והסמכות המקומית תיקבע רק על פיהן ולא על-פי תניית השיפוט. לטענת בא-כוחה, משביקשה התובעת להצהיר על בטלותה של הוראת סעיף 14 לתנאים המיוחדים, לא יכול הדיון בבקשה זו להתקיים, מעצם טבעו, בהתבסס על הוראתו של הסעיף הנדון עצמו, אלא בכפוף להוראות הדין הכללי. יש ממש בטענה זו. אם אמנם חתמה התובעת על מסמך זה שלא מתוך גמירות דעת, או מתוך תרמית, עושק והטעיה, כפי שהיא טוענת, וכשלעצמי אינני נוקט כמובן כל עמדה בעניין זה בשלב המקדמי הנדון, כי אז, דינו של סעיף 14 - בטלות. אינני מוצא סיבה טובה מדוע יהא שונה דינו של סעיף זה מדינם של שאר סעיפי שטר המשכנתא, וייקבע א-פריורי כי יש לציית להוראתו, ומדוע יש לדון בשאלת תוקפו תוך הסתמכות על ההנחה כי הוא בר-תוקף. הדעת נותנת כי אין סעיף זה שונה מרעיו, וכאשר הוא-עצמו מוטל על שולחן הניתוחים, אם לחיים ואם למוות, לא יונח המבוקש מראש, ולא תחול הוראתו בטרם התברר אם הוא אמנם בר-תוקף. בסכסוך העוסק בפירושו של חוזה, באופן קיומו, בטענות על הפרתו ועל אכיפתו, שהן טענות הנשמעות לאחר שבאו הצדדים בשעריו של החוזה, והם כבר מצויים בהיכלו - ברור כי אופן הדיון בו יהיה כפוף להוראותיה של תניית השיפוט. הצדדים שניהם מודים אז בקיומו של חוזה, ולמצבים מעין אלו נועדו תניות השיפוט. לא כן מקרה מן הסוג שלנו. מישור הדיון, לאור טענותיה של התובעת, צפוי להיות בעיקרו בשלב הטרום-חוזי, תוך עיסוק בשאלה האם בכלל נכרת חוזה וכיצד נכרת, כדי שניתן יהיה להכריע בשאלת תוקפו או בטלותו. הצדדים חלוקים אפוא בשאלה האם שטר המשכנתא קיים, אם לאו. הם לא באו עדיין בשעריו, ועל כן אין להכפיף את אופן בירורה של המחלוקת להוראותיו. ב"כ התובעת הציע כדוגמא מצב שבו טוען צד להסכם על קיומו של סעיף שיפוט מוסכם, כשהצד השני טוען שלא חתם כלל על ההסכם, או מצב שבו נכפה צד להסכם באיומי אקדח לחתום על סעיף שיפוט. ברור שבמצבים מעין אלה, אין להקדים ולהחליט על העברת הדיון בתובענה בהתאם לתניית השיפוט, בהתעלם מטענות מקדמיות לכאוריות גבי תוקפה של תניית השיפוט. גם בפסיקה נמצאו מקרים שבהם הועלתה טענה נגד תוקפה של תניית שיפוט, ובית המשפט לא העביר את הדיון אל בית המשפט המוסמך על-פי אותה תניית השיפוט השנויה במחלוקת, אלא דן הוא עצמו בטענה לגופה. כך במקרים שבהם נטענה טענה נגד תניית שיפוט בחוזה אחיד (ראו למשל רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן, פ"ד נז(4) 473, 478-479, (2003)), וכך במקרים שבהם נטענה הטענה בקשר לשטר בוררות בתוך חוזה רגיל (ראו למשל ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ, פ"ד מ(3) 29 (1986)). אמנם, במקרים שצויינו ניתן היה להפריד את הדיון בתוקפה של תניית השיפוט מן הדיון בתובענה העיקרית. במקרים שבהם נטען לבטלות תניות השיפוט בחוזה אחיד, התבסס הטיעון על כך שמקום השיפוט שנקבע בחוזה האחיד הינו תנאי מקפח. גם בעניין עיריית נתניה הנ"ל הובחנה תניית הבוררות מן החוזה כולו, שכן הטענה שם הייתה בדבר אי-חוקיות של החוזה, טענה שבמסגרתה ניתן להפריד בין סעיפים חוקיים לסעיפים בלתי-חוקיים. לא כן הדבר בעניין דנן, כאשר על-פי הטענה דין תניית השיפוט כדין המסמכים כולם. אם תתקבל עמדתה של התובעת, כי אז יתברר שאמנם תנייה זו בטלה אף היא, ואם תידחה עמדתה של התובעת, ייתברר כי הסעיף שריר וקיים ותקף. ברם, אינני סבור כי בשוני זה יש כדי להשפיע על המסקנה, שכן מן ההיבט המהותי אין להבחין בין המקרים הנ"ל למקרה דנן. אם אמנם הושגה חתימתה של התובעת על המסמכים כולם שלא כדין, אזי גם הסכמתה למקום השיפוט הושגה שלא כדין. נמצא כי טענה נגד תוקפו של הסכם הכולל בתוכו תניית שיפוט, כאשר אין ניתן להפריד בין הדבקים, בין ההסכם לבין תניית השיפוט, לעניין הטענה הנטענת נגדו, צריכה להתברר בבית המשפט על-פי מקום השיפוט הקבוע בדין, ולא על-פי הקבוע בתניית השיפוט (ראו גם את דברי כב' השופט ב' ארבל בבש"א (מחוזי נצרת) 1638/03 ה"פ 145/03 משכן בנק הפועלים למשכנתאות נ' בוכריס פרג'ון (ניתן ביום 14.12.03)). ישאל השואל, אם כך, יהא כל אחד נוטל מעותיו של חברו, וכשהלה יתבעוֹ - יכפור להגנתו בהסכם כולו, כדי להשתחרר מעולה של תניית השיפוט המקומי, ונמצאת עושה את תניות השיפוט המקומי כולן פלסתר! דומני כי שתי תשובות בדבר. האחת - על המבקש לכפור בתוקפה של תניית השיפוט מוטל ממילא נטל ראייתי משמעותי, כפי שמוטל על כל המבקש לכפור בתוקפו של מסמך בכתב בחתימת-ידו. בבחינת שאלת מקום השיפוט, לבטח לא ייסתפק בית המשפט בטענת בטלות סתמית, אלא רק במידה שבכתבי הטענות קיים ביסוס לכאורי לטענה זו (וכך אמנם נהג בית המשפט המחוזי בנצרת בבש"א 1638/03 הנ"ל); השנית - אם אמנם יתברר בסופו של המשפט כי הכפירה בהסכם כולו, להבדיל מהעלאת טענות לגופו של עניין בלבד, או הכפירה בתוקפה של תניית שיפוטי מקומי, לא נועדו אלא כדי להשתחרר מעוּלה של סמכות השיפוט המקומית בחוסר תום לב, כי אז יוכל בית המשפט ליתן לכך ביטוי הולם בפסיקת ההוצאות בגמר המשפט. בעניין דנן הגישה התובעת חוות-דעת רפואית מטעמה, לפיה "באופן ברור ומוחלט לא הבינה על מה היא חותמת ולא היתה מסוגלת לשפוט את מה שהוצע לה, הגיונית ומציאותית. לא היתה מסוגלת לקרוא ולהבין שום מסמך, ובודאי לא את ההשלכות של חתימתה" (נספח ג' לכתב התביעה). הנתבעים העלו טענות נגד חוות-דעת זו, אולם חוות-דעת נגדית לא הוגשה מטעמם. אומנם מוקדם עדיין לנקוט עמדה לגוף העניין, אך כשאֵלו הם פני הדברים בשלב הזה, ניתן בהחלט לומר כי הונחה התשתית הראייתית הלכאורית הנדרשת לביסוס טענת התובעת, ולדחיית בקשת הנתבעים למחיקת התביעה על הסף בשל העדר סמכות מקומית או להעברת הדיון בה לבית המשפט בחיפה. אם ייסתבר בגמר המשפט כי התובעת לא צדקה בטענותיה, תהא תרופתם של הנתבעים, בפסיקת הוצאות בשיעור הולם. כך גם לגבי אותם נתבעים שסבורים שלא היה כלל מקום לכרוך אותם בתביעה זו. הבקשה למחיקת התביעה נדחית, והתיק נקבע להוכחות. העדויות הראשיות של הצדדים ועדיהם בתיק זה, לרבות חוות דעת מומחים, אם יש כאלה, יוגשו בתצהירים. כל האמור בהחלטה זו ביחס לתצהירים ולמצהירים יחול גם על חוות דעת המומחים ועל המומחים. לתצהירים יצורפו העתקים צילומיים של כל מסמך שכל צד מבקש להגיש, אשר יסומנו בראשי תיבות של שם המצהיר ובמספרים עוקבים. הדברים שיובאו בתצהירים והמסמכים שיצורפו אליהם כאמור, יחשבו כקבילים על תנאי, היינו, אם לא תהיה התנהגות של הצד שכנגד. אם תהיה התנגדות, יחליט בה בית המשפט לאחר שמיעת ב"כ הצדדים. אם לא יעלה בידו של מי מהצדדים להגיש תצהיר מטעם אחד מעדיו, יכולל בתצהירו פרטים בדבר שם העד, נושא עדותו, והסיבה לכך שלא ניתן היה להגישה בתצהיר, כולל פירוט הנסיבות והפעולות שנעשו בקשר לכך. כל אחד מן המצהירים יתייצב לחקירה נגדית על תצהירו במועד שייקבע להוכחות, אלא אם כן הצד שכנגד יוותר על חקירתו. תצהירי העדות הראשית מטעם התובעת יוגשו בתוך 45 יום. תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים יוגשו בתוך 45 יום מיום שיוגשו תצהירי התובעת. כל צד ימציא למשנהו עותק מכל תתצהיר שהוגש על ידו, ויציין את עובדת ההמצאה על העותק שיוגש לתיק בית המשפט. ימי הפגרה יבואו במניין הימים. תניות בחוזהחוזהתניית שיפוט