החלטה בפני בקשה מטעם התובע (להלן: "המבקש") לתיקון כתב התביעה בדרך של צירוף חוות דעת רפואית. 1. עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח אשר הגיש המבקש ביום 13.1.08 בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 15.1.05. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר אורי גבעון, מומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית. 2. לטענת המבקש, יש להתיר את תיקון כתב התביעה על דרך של צירוף חוות דעת וזאת לאור הגישה הליברלית הנהוגה ביחס לתיקון כתבי טענות ובמיוחד לאור השלב המקדמי בו מצויים ההליכים. 3. הנתבעת (להלן:"המשיבה") מתנגדת לבקשה. לטענתה, עילת תביעתו של המבקש בכל הנוגע לנספח הנכות מתאונה התיישנה בעת הגשת בקשה זו ומשכך אין לאפשר את תיקון כתב התביעה בדרך של צירוף חוות דעת ותיקון הסכום הנתבע. המשיבה מפנה בתגובתה, בין היתר, לע"א 1806/05, הראל חברה לביטוח נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (להלן: "פסק הדין בעניין אמיתי") אשר ניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון ובו נקבע כי ראשיתו של מרוץ ההתיישנות ביום מקרה הביטוח. 4. בתגובה לטענת המשיבה טוען המבקש כי התיקון המתבקש נוגע להיקף הסעד הנתבע ואין בו כדי להוסיף עילת תביעה חדשה. לטענתו, יש לערוך אבחנה בין עילת התביעה לבין הסעד המבוקש ומשהוגשה התביעה בטרם חלף מועד ההתיישנות, לא תחול התיישנות לגבי הסעד. לפיכך טוען המבקש כי יש להתיר את תיקון התביעה. דיון תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 קובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין..." גישת הפסיקה ביחס לתיקון כתבי טענות היא גישה מקלה, כאשר הרציונאל הוא לאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין וכפי שנקבע בע"א 3092/90, צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פ"ד מו (3) 214: "הלכה היא, כי בית המשפט מאפשר לתובע לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. ברם, אם לא שוכנע בית המשפט כי בלעדי התיקון לא תבוא הפלוגתא האמיתית לדיון, דין הבקשה להידחות. הגישה הנקוטה על ידינו בכגון דא היא ליברלית ביותר, ולפיה איפשרו תיקונים אף במקרים שבהם כתב התביעה המקורי כלל לא הקים עילה (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 328). כן איפשרו תיקון כתב תביעה בשלבים מתקדמים של הדיונים, ואפילו בשלב הערעור...." (ההדגשה אינה במקור). יחד עם זאת, לא תמיד יאפשר בית המשפט את תיקון כתב התביעה וכפי שנקבע בפסה"ד האמור: "במקרים שבהם נקט המבקש שיהוי רב או נהג בחוסר תום לב, לא ייעתר בית המשפט לבקשת התיקון. כמו כן לא יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה, אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה לו לו הייתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמה לכך היא טענת התיישנות. אם לצד שכנגד הייתה עומדת טענת התיישנות - במקרה שבמקום תיקון התביעה הייתה מוגשת תביעה חדשה ­אזי בית המשפט לא ישעה לבקשת התיקון. כדברי השופט ש' לוין בע"א 728/79 [2], בעמ' 131:"הכל מודים שאין בית משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על ידי פסיקת הוצאות. לפיכך אם מבקש בעל הדין להעלות, על דרך של תיקון כתב תביעה, עילה שהתישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה היא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על ידי הוספת עילה שהתישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי". בענייננו, התיקון המתבקש מתייחס לגובה הנכות הנטענת, תיקון אשר יש בו כדי להשפיע על הסכום הנתבע אך אין בו כדי ליצור עילת תביעה חדשה. עילת התביעה הייתה ונותרה- תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסה בגין נכות מתאונה מיום 15.1.05. משאין מדובר בעילת תביעה חדשה כי אם בהבדל בהיקף הנזק בלבד, הרי שלא חלה התיישנות. יפים לעניין זה דברי כב' השופט לוין בע"א 702/86, איטונג בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד (1) 160: "כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע - אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות. נראה לי, כי מכאן סלולה הדרך לאישור החלטת השופט המלומד בדבר התיקון: כבר בכתב התביעה המקורי מצויים היו מרכיבי היסוד, המייחסים למערערת (הנתבעת) חבות בנזיקין על הנזק שנגרם למשיב עקב עבודתו במפעלה. ההבדל בין "גרימת" המחלה לבין "החמרתה" אינו אלא הבדל שבהיקף הנזק, ואין בכך כדי לחדש עילת תביעה אחרת..." באשר לפסק הדין בעניין אמיתי אשר ניתן לאחרונה, שם נקבע כי המועד הקובע לצורך חישוב תחילת מרוץ תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח הוא מועד קרות התאונה ולא מועד התגבשות הנכות הצמיתה וכדברי כב' השופט רובינשטיין: "עילת התובענה נולדה עם התרחשות התאונה, ובענייננו - במועד התקף הלב, שבה לקה המנוח, שהרי בשלב זה לא היתה כל מניעה שהמשיב (המנוח) יגיש תביעתו, וזאת על סמך חוות דעת הרופא מטעמו או מטעם המבטחת, ואף אם אין המדובר עדיין בתמונה רפואית מושלמת. משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו שיושלם במלוא היקפו לשם תחילת המירוץ (עניין בוכריס לעיל). משכך, קשה להלום את טענת המשיב, כי הנכות הצמיתה מהוה אחת מהעובדות המהוות את עילת התובענה שנעלמו ממנו..." פסק הדין קובע הלכה למעשה כי עילת התביעה בתביעה לתגמולי ביטוח נולדת בעת התרחשות האירוע ולא בעת התגבשות הנכות ומשכך על התובע להגיש תביעתו תוך 3 שנים ממועד האירוע, גם אם במועד זה טרם נתגבשה נכותו הצמיתה שאלמלא כן, תתיישן תביעתו והוא יאבד את זכותו לקבל תגמולים מכוח הפוליסה. פסה"ד קובע יש להגיש את התביעה בטרם התגבשה הנכות הצמיתה ובמילים אחרות בלא חוות דעת ומשתגובש הנכות - תוגש חוות דעת. כל פרשנות אחרת דינה להידחות. לאור האמור לעיל ומשהתביעה הוגשה טרם חלף מועד ההתיישנות, אין מניעה לתקן את כתב התביעה בשלב זה, עת התגבש הנזק במלואו. זאת ועוד, התרת תיקון התביעה וצירוף חוות דעת תסייע להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. לפיכך, דין הבקשה להתקבל. המבקש יגיש כתב תביעה מתוקן תוך 10 ימים והמשיבה תגיש כתב הגנה מתוקן 21 יום לאחר מכן. הפגרה תבוא במניין הימים. אין מקום לתוספת אגרה. הנתבעת תבדוק את התובע ע"י מומחה רפואי מטעמה ותגיש חוות דעת עד ליום 15.9.08. כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכיםצירוף חוות דעתחוות דעת