להלן פסק דין בנושא פסק דין הצהרתי מטלטלין: פסק דין פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התקיים במעמד המבקשת והמשיב 1 במסגרת בקשת המבקשת ליתן פסק דין הצהרתי לפיו "המבקשת הינה בעלת מחצית המיטלטלין הנמצאים בדירה ברחוב נגבה 30 יד אליהו, תל-אביב וכן בעלת הרכב הבלעדית מסוג מזדה מס' 90-292-09". המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה לבקשתה ולהלן טענותיה: היא מתגוררת בדירה ברחוב נגבה יד אליהו בתל-אביב, דירה אשר נרכשה על ידה ועל ידי בעלה מר ג'בלי יחיאל לפני למעלה מ- 30 שנה. בעלה מתגורר יחד עמה בדירה אולם חי בחדר נפרד ממנה מזה 4 שנים ללא כל יחסים עימה. המבקשת נמצאת בהליכי גירושין כנגד בעלה כאשר בעלה מתעלל בה בביתה נפשית ופיזית ומסרב לעזוב את הבית בכל תוקף. כל הרהיטים בבית נרכשו על ידה ועל ידי בעלה לפני כ- 15 שנה ועל כן אין בידיה קבלות כאשר שווים פרוטות במונחים של הליכי מימוש מהיר בהוצאה לפועל. המבקשת איננה חייבת באופן אישי דבר לזוכים השונים בתיקי ההוצאה לפועל. בעלה מחזיק אישה אחרת ובת בת 15 מאותה אישה ומנסה לאמלל אותה בכך שהוא נשאר בדירה. המבקשת רכשה רכב בשנת 1994 אשר רשום על שמה ומשרת אותה בלבד כאשר המשיב 1 הטיל "עיקול טכני" על הרכב. לא ייתכן כי המשיבים בתיקי ההוצאה לפועל יפעלו כנגדה במסגרת התיקים כאשר מחצית הדירה על תכולתה של המבקשת. היות ולה בעלות במחצית המיטלטלין אין אפשרות לפעול כנגדם ולהוציאם מדירתה על מנת לפרוע את חובות בעלה. המבקשת אישה בת 56 וכל הכנסותיה הינה מחצי משרה בעבודת פקידות. המבקשת צירפה לתצהירה (א) רשימת מיטלטלין לרבות התייחסות לרכב, (ב) רשימת תיקי החייב בעלה בהוצאה לפועל, (ג) החלטה של בית הדין הרבני לפיה על הצדדים לנהל מו"מ ביניהם כדי לבוא לידי פתרון בבעיותיהם, (ד) טופס הזמנת עד/צו להמצאת מסמכים במסגרת תיק אחר בבית המשפט, (ה) כתב אישום כנגד בעלה בעקבות אלימות כנגד המבקשת, ו- (ו) דו"ח עיקול רכב על ידי המשיב 1. ב"כ המשיבה 2 הגיש הודעה לפיה אין למשיבה 2 ענין בבקשה ככל שהיא מתייחסת למיטלטלין. המשיב 1 הגיש כתב תשובה ובו נטען כי יש לדחות את הבקשה בחלקה. בכתב התשובה נטען כי לבעלה של המבקשת חובות בסכומים ניכרים וכי מאחר והחייב לא שילם את חובותיו נקט המשיב 1 בהליכי גבייה, בהתאם לפקודת המיסים (גבייה). עוד נטען כי היות ובני הזוג ג'בלי נשואים זה לזו מיום 15/11/1970 לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג 1973, על מערכת היחסים הרכושית בין בני הזוג חלה הלכת השיתוף ועל כן יש לראותם שותפים בפרי המאמץ המשותף ועל כן יש לראות את הרכוש כרכוש משותף בחלקים שווים גם אם נכס רשום על שם אחד מהצדדים. בנוסף לכך נטען כי המבקשת לא הוכיחה דבר בעניין הפרדת הרכוש בינה לבין בעלה החייב כאשר הנטל לשלול חזקת השיתוף מוטל על המבקשת. ב"כ המשיב 1 הוסיפה וטענה בכתב התשובה כי הלכת השיתוף בנכסים מקפלת בתוכה גם את הלכת השיתוף בחובות תוך הפניה לע"א 3002/93 יעקב בן צבי נ' מיכל סיטין, פ"ד מט (3) 5 בעמ' 16 ולע"א 5598/94 נטלה נניקשווילי נ' דניאל נניקשווילי, פ"ד מט (5) 163 בעמ' 168. קיימת הפניה נוספת לע"א 446/69 הנאמן על נכסי גולדברג נ' שושנה גולדברג, פ"ד כד (1) 813, שם נקבע בעמ' 820: "הצדק דורש והדעה נותנת שבן זוג אחד אינו יכול ואינו צריך להיות רק הנהנה מהשותפות עם בן הזוג השני בנכסי המשפחה, בלי לשאת גם בעול החובות שנעשו בייצור או ברכישת הנכסים או בהוצאות השוטפות של המשפחה". ב"כ המשיב 1 הוסיפה וטענה בכתב התשובה כי המבקשת אשר נשואה לחייב שנים רבות חיה עימו חיי שיתוף ונהנתה מפירות השותפות וכאשר מדובר בחובות למס הכנסה ולמע"מ הדברים מקבלים משנה חשיבות. המבקשת נחקרה במסגרת חקירה נגדית על תצהירה. המבקשת השיבה לשאלות ב"כ המשיב 1 ובמהלכה העידה כי אין ביכולתה להמציא קבלות בנוגע למיטלטלין כאשר העידה כי כל המיטלטלין נרכשו במהלך השנים. המבקשת הוסיפה והעידה כי בעלה בא לדירה והולך, כאשר הוא נמצא בדירה פעם או פעמיים במהלך השבוע ובעת שהוא עושה שימוש במיטלטלין בדירה. המבקשת הוסיפה כי אמנם הם פרודים מזה 4 שנים אולם הקרע אירע לפני כ- 20 שנה כאשר הוא הלך עם אישה אחרת. המבקשת נשאלה האם היא יכולה להוכיח כי היא רכשה את הרכב בכספה בלבד והיא העידה כי "אני יכולה לחפש", כאשר לדבריה, היא חסכה גרוש על גרוש ורכשה את הרכב כחדש תמורת סך של 65-70 אלף ₪ בשנת 1994. המבקשת הוסיפה והעידה כי היא השתכרה בסך של 2,000 ₪ עד 2,500 ש"ח לחודש במהלך שנת 1994 וכי מה שהרוויחה חסכה לרכישת הרכב. במהלך החקירה עלה בנוסף כי המבקשת הגיע לעבודה עם הרכב הנ"ל כאשר היא עבדה בחברת רצף מפית בע"מ וכן עלה כי בעלה עבד באותה חברה ונהגו להגיע יחד באותו רכב. עוד עלה כי בשנת 1997 עבדה המבקשת בחברת אמדש השקעות כאשר בעלה עבד שם בשנת 1999, בעסק משותף שלהם אשר נרשם על שם אחרים, ולאחר מכן הבהירה כי החברה נרשמה על שם ילדיה. ב"כ המבקשת סכמה את טענותיה כאשר היא חזרה על טענות המבקשת הנ"ל. ב"כ המשיב סכמה את טענותיה כאשר היא חזרה על טענות המשיב 1 בכתב התשובה וכן הוסיפה כי נתוני המשכורת של המבקשת נמוכים מאוד ועל כן לא יכלה לרכוש את הרכב בכספה בלבד. בנוסף לכך צוין כי המיטלטלין לא פורטו כנדרש. עוד נטען, כי במידה ובית המשפט יסבור כי למבקשת מחצית הזכויות במיטלטלין אזי זכאי המשיב להיפרע ממכלול המיטלטלין גם לנוכח חזקת השותפות לא רק בזכויות אלא גם בחובות בני הזוג, ועל כן יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות. דיון המבקשת לא טרחה להציג ראיות כלשהן להוכחת טענתה לפיה הרכב נרכש בכספה בלבד וזאת כאשר עלה מהדיון כי המבקשת נהגה לנסוע באותו רכב למקום העבודה המשותף יחד עם בעלה. בנוסף לכך לא הוכח מה היו ההוצאות השוטפות של הבית והילדים ומי נסע בסכומים הנ"ל כאשר אם נקבל את גירסת המבקשת נלמד כי היה זה בעלה החייב בתיק ההוצאה לפועל אשר שילם עבור כל ההוצאות האחרות בגין הבית, שכן המבקשת העידה כי היא חסכה את כל מה שהיא הרוויחה לרכב. גם במצב זה לא ניתן לייחס הכנסות המבקשת באופן ארטילאי לרכב בלבד כאשר קיימות הוצאות משותפות וחיוניות יותר למשק הבית המשותף. אמנם ניתן לראות כי היה מקרה של אלימות בין בני הזוג במהלך שנת 2002 כעולה מכתב האישום אולם אין הוכחות בפני בית משפט זה כי בסמוך למועד רכישת הרכב היה קרע בין בני הזוג כאשר בני הזוג עבדו באותו מקום עבודה עד שנת 1999, וכאשר מדובר ברכב אשר נרכש בשנת 1994. בנוסף לכך המיטלטלין לא פורטו כלל כך שלא ברור באיזה שנה נרכשו בפועל וכאשר גם לדברי המבקשת עצמה מדובר במיטלטלין אשר נרכשו בעת שהיו נשואים זה לזו ובעת שהם התגוררו יחד באותה דירה. יצוין כי טענת המבקשת לפיה בעלה היה אלים כלפיה לא מסתדרת עם עדותה לפיה הוא ישן בדירתה פעם או פעמיים במהלך השבוע. לאור כל האמור לעיל, ברור הוא כי המבקשת לא הוכיחה כי הינה הבעלים הבלעדיים ברכב ועל כן הנני דוחה את בקשת המבקשת לראותה כבעלים בלעדיים ברכב הנ"ל. ב"כ המבקשת לא התייחסה כלל לטענות ב"כ המשיב אודות חזקת שיתוף נכסי בני זוג בזכויות וגם בחובות כאשר מדובר בטענה מבוססת אשר נשענת על פסיקה של בית המשפט העליון הנכבד. לפי הגיון המבקשת, לו היתה מוכיחה כי היא רכשה את הרכב בכספה בלבד, מנוע המשיב מלנקוט בהליכים בנוגע לרכב. לפי אותו הגיון בהעדר הוכחת רכישת הרכב על ידי המבקשת בפועל, אין לשלול כי הרכב נרכש בפועל על ידי בעלה בכספים שלו אולם רק נרשם על שם המבקשת כפי שבני הזוג מצאו לנכון לרשום חברה שלהם באופן פיקטיבי על שם ילדיהם כפי שעלה מן החקירה, ועל כן נקיטת הליכים בגין הרכב מותרת. לדעת הח"מ, במידה והוכח כי מיטלטלין מסוימים נרכשו בפועל בתקופה שבה חייב בתיק הוצל"פ היה נשוי והתגורר יחד עם אשתו באותו בית, קמה חזקת השיתוף בנכסים וכן בחובות ועל כן יש לראות את הנכסים המשותפים אשר נרכשו לטובת כלל הבית במהלך אותה תקופה כנכסים אשר נתונים להליכי הוצאה לפועל ולמימוש, בסייג אשר יפורט להלן. תקחו לדוגמה סיטואציה שבה בני זוג חיים יחד, וביחד מקימים עסק מצליח ומאוד משגשג. בני הזוג רוכשים בית יפה, רהיטים יפים וכלי רכב יקרים. מאוחר יותר הבעל נקלע לקשיים וכתוצאה מכך נפתחים כנגדו תיקי הוצאה לפועל רבים, האישה מגישה בקשה לפסק דין הצהרתי לפיו היא רשאית לפדות 50% מערך הטלוויזיה מסוג פלסמה וכן מבקשת לפדות 50% מערך הרכב מסוג יגואר. ברור הוא כי במצב זה, אין לאפשר לאותה מבקשת לפדות 50% מאותן מותרות ולהשאיר בבית טלוויזיה מסוג פלסמה ומכונית מסוג יגואר כאשר בעלה עדיין מתגורר יחד עימה באותו בית. יחד עם זאת ככל שמדובר במיטלטלין אשר אינם בגדר מותרות או מיטלטלין חסרי ערך וישנים, מן הראוי לאפשר פדיון מחציתם. במקרה דנן המבקשת לא פרטה פרטים מספיקים על מנת שניתן לבסס, ולו לכאורה, כי היא אכן הבעלים של 50% מהמיטלטלין הנ"ל, ואף לא ביססה את ערכם של המיטלטלין הנ"ל ולא מצאה לנכון לצרף חוות דעת של שמאי בתמיכה לתובענה. כמו כן, המבקשת לא מצאה לנכון לבקש מינוי מומחה על מנת להאריך את שווים של המיטלטלין ועל כן המבקשת אף לא הוכיחה כי מדובר במיטלטלין אשר שווים שווה ערך ל"פרוטות". בנוסף לכך המבקשת לא טרחה לציין מה ערכו של הרכב נכון להיום. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת המבקשת וכן מחייבה לשלם סך של 2,000 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. במאמר מוסגר יצוין כי לא ברור כיצד המבקשת בקשה פטור מאגרה כאשר ברשותה רכב פרטי כעולה מבקשתה עצמה. מטלטליןפסק דין הצהרתי