טענת המבקשת היא כי כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה בשל הסדרים מיוחדים בחקיקה בעניין סמכות השיפוט בתחום הארנונה. טוענת המבקשת כי הסמכות לדון בענייני ארנונה, לאחר שנדחתה השגת המשיבה על ידי מנהל הארנונה, נתונה לוועדת הערר, על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר לקביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976. להלן החלטה בנושא סמכות שיפוט ארנונה: החלטה 1. בפני מונחת בקשה לדחות את התובענה על הסף וזאת בשל חוסר סמכות ומכוח תקנה 101 (א) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: ביום 15.11.06 הגישה המשיבה תובענה לסעד הצהרתי, בדרך של המרצת פתיחה, בה התבקש בית המשפט להצהיר כדלקמן: א. כי דרישות החיוב בארנונה שהוציאו המבקשות למשיבה, עבור השנים 1999 עד 2004, הוצאו שלא כדין. ב. להורות כי החיובים שהושתו על המשיבה בטלים מחמת קיומו של מעשה בית דין, לחילופין מכוח השתק פלוגתא ולחילופי חילופין מכוח דיני הארנונה. 3. ביום 2.4.96 הגישו המבקשות תביעה לתשלום חובות ארנונה שצברה המשיבה, עד למועד הגשת אותה תביעה, בגין נכסים שונים שבנתה בתחום שיפוטן של המבקשות. (ת.א 2105/96). במסגרת אותה תובענה הגיעו הצדדים להסדר דיוני אשר קיבל תוקף של החלטה, לפיו יכריע בית המשפט במספר שאלות עקרוניות שנתגלעו בין הצדדים ובין השאר השאלה "מהו נכס שבנייתו נסתיימה". 4. בית המשפט הוציא פסק דין חלקי תחת ידיו ביום 27.8.98 וקבע עקרונות כלליים, בהתאם להסדר הדיוני שנקבע, להגדרה מהו נכס שבנייתו הסתיימה וקיווה כי לפי החלטתו העקרונית יגיעו הצדדים להסכמות באשר לנכסים הספציפיים שעמדו כנשוא המחלוקת. הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה וחזרו ופנו אל בית המשפט על מנת שזה יחדד הכרעתו. ביום 23.2.99 הוציא בית משפט החלטה תחת ידיו ובה התייחס לבירור הסוגיה מהם המבנים שהקמתם טרם הושלמה ובפרט לנכס הידוע כ- 2 ב'. לעניין יתר המבנים ציין בית המשפט כי נערכה התחשבנות פנימית בין הצדדים ולכן לא התייחס לכך. לבסוף, ערכו הצדדים התחשבנות בינם לבין עצמם, המתייחסת לשנים של תקופת התביעה הנדונה בת.א 2105/96 וכן לשנים 1996 עד 1998. התחשבנות זו קיבלה לבסוף תוקף של פסק דין. ההתחשבנות האמורה כללה בין שאר המבנים את הנכס הידוע כ-3א' ואשר לגביו הוסכם כי עונה הוא להגדרה של נכס שבנייתו לא הסתיימה ולכן הוסכם כי בגינו לא תחויב המשיבה בארנונה. 5. המבקשות הוציאו למשיבה חיוב ארנונה, בגין מבנה 3 א', לתקופה שמחודש יוני 1999 ועד יום 18.11.04. המשיבה השיגה אחר קביעה זו, בפני מנהל הארנונה, בשנת 2005 ומשנדחתה ההשגה הגישה ערר בפני וועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית נתיבות. ערר זה הוגש בחודש מאי 2005 ואין חולק כי הדיון בערר תלוי ועומד שם גם הוגשו חוות דעת מקצועיות לצורך בירור הסוגיה. 6. טוענת המבקשת כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה בשל הסדרים מיוחדים בחקיקה בעניין סמכות השיפוט בתחום הארנונה. טוענת המבקשת כי הסמכות לדון בענייני ארנונה, לאחר שנדחתה השגת המשיבה על ידי מנהל הארנונה, נתונה לוועדת הערר, על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר לקביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976. אין חולק כי חוק זה מסדיר את מסלול התקיפה הייחודי בנושא הארנונה בדרך של השגה למנהל הארנונה, ערר על החלטת המנהל לוועדת ערר וערעור מנהלי על החלטת הוועדה לבית המשפט לעניינים מנהליים. (ראה ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח תקווה פ"ד מו (4) 778 וכן ע"א 6365/00 בר-אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, מחוז צפון, פ"ד נו (4) 38. ההסדר השני קיים בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים התש"ס - 2000 המקנה סמכות ייחודית לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים לדון בענייני הארנונה, ככל שמדובר בטענות שאינן בסמכות וועדת הערר. 7. טוענות המבקשות כי מקום שהמשיבה טוענת כנגד סיווג שגוי באשר למבנה האמור ובהתאם טוענת כנגד חיובי הארנונה אשר הושתו עליה, הרי שהסכסוך נופל לגדרו של חוק הרשויות המקומיות כמפורט לעיל והסמכות נתונה בהתאם לוועדת הערר לענייני ארנונה, או לחילופין לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. 8. מנגד, טענה המשיבה כי החיובים אשר הושתו עליה על ידי המבקשות עומדות בניגוד גמור להסכם אשר גובש בין הצדדים ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין (נשוא ת"א 2105/96) וכי התובענה הנדונה אין בה כי אם תובענה לסעד הצהרתי לאכוף על המבקשים את ההסכם. לפיכך טענה כי הסמכות נתונה לבית משפט זה. 9. השאלה העומדת במחלוקת הינה האם ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין בת"א 2105/06 חל גם על התקופה נשוא התובענה הנדונה דהיינו, מיום 1.6.99 ועד 18.11.04 או שמא חל הוא, כפי שטוענת המבקשות, רק עד שנת 1999. אם יקבע כי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין אינו חל על התקופה הנדונה, נשוא התובענה כאן, אזי הסמכות נתונה על פי הדינים הקבועים בחוק הרשויות המקומיות ובחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, בהתאמה. בהתאם, אם יקבע כי ההסכם חל גם על התקופה הנדונה, אזי ראויה התביעה להתברר באופן בה הוגשה, אם ימצא כי לא נעשה כל שינוי במבנה האמור. 10. הסכם הפשרה נקט בזו הלשון :"מוצהר ומובהר כי לתובעת (המבקשות כאן - הבהרה שלי ר.ב.) אין כל טענות תביעות או דרישות נוספות כלפי הנתבעות ולנתבעות אין כל דרישות ו/או השגות בגין תשלומי ארנונה לשנים נשוא התביעה ולשנים שלאחריה נשוא התחשבנות זו בגין שום נכס, ולנתבעות אין כל תביעה או דרישה נוספת כלפי התובעת בגין דמי שכירות לשנים נשוא התביעה שכנגד ולשנים שאחריה". מאחר והתובענה שם הוגשה כתביעה כספית לתשלום חובות ארנונה עד לשנת 1996 ומאחר והתובענה המשיכה להתברר גם בשנים 1997 ו- 1998 התייחס הסדר הפשרה, בסופו של יום, גם לשנים שלאחר התקופה שלגביה הוגשה התביעה. דהיינו, גם לשנים 1997- 1998 ולכך נתכוון נוסח הסדר הפשרה הנוקב כי הסדר זה חל גם לגבי השנים שלאחר השנים נשוא התובענה. על כוונת הצדדים ניתן ללמוד מעצם ההתחשבנות אשר נעשתה ביניהם, (נספח ט לתובענה) המגבש את ההסכמות הכספיות לגבי המבנים אשר עמדו במחלוקת לעניין תשלום הארנונה לגבי שנות המס נשוא התובענה וכן לגבי שנות המס 1997 ו 1998. אין לקרוא בהסכם הפשרה את שמבקשת המשיבה לקרוא כי עומד הוא שריר וקיים לגבי כל שנות המס שלאחר מכן, אלא אם כן ימצא כי נעשה שינוי בנכס. 11. לחילופין טוענת המשיבה להבטחה שלטונית לפיה, לנוכח ועל בסיס הסדר הפשרה האמור והתנהלות המבקשות כלפיהן, אשר ראו בנכס הנדון כנכס אשר בנייתו טרם הסתיימה ולכן אין לחייב בגינו בתשלומי ארנונה ולנוכח העובדה כי לא נעשה כל שינוי בנכס ממועד החתימה על ההסכם ועד למועד הוצאת דרישת הארנונה נשוא התובענה, רשאית המשיבה להסתמך על הבטחה זו ויש לאכפה. טענה זו מחייבת בירור עובדתי לגבי מצבו של הנכס, בירור בו החלו הצדדים בפני ועדת הערר לענייני ארנונה בפניה אף הונחה חוות דעת לעניין מצבו של הנכס. 12. יוצא איפה כי דין התובענה להימחק בשל העדר סמכות. אין המדובר בתביעה לאכיפת הסכם בין הצדדים. הסדר הפשרה שגובש בין הצדדים חל לגבי שנים מסוימות, אשר אינן נשוא התובענה. טענות המשיבה לעניין הסתמכות או הבטחה שלטונית יכולות להטען במסגרת טיעוניה בפני וועדת הערר אשר בפניה יש להמשיך את ההליכים נשוא תובענה זו. אשר גם תברר את השאלה העובדתית לעניין מצבו של הנכס, דהיינו האם בנייתו הסתיימה. 13. אשר על כן התובענה נמחקת. המשיבה תשא בהוצאות המבקשות וכן בשכ"ט בשיעור של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. סמכות שיפוטארנונה