חתימת קטין על אישור מסירה

המצאה לבן משפחה קרוב המתגורר עם בעל הדין ונחזה להיות כבן שמונה עשרה הינה המצאה כדין וראה לענין זה תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אין צורך שהמקבל יהא בן 18 ומעלה אלא שיהא נחזה להיות כבן 18. להלן החלטה בנושא חתימת קטין על אישור מסירה: החלטה א.מבוא: לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה לפיו נמסרו כתבי בי-דין לבתה של המבקשת אשר חתמה על אישור המסירה. ב"כ המשיב הגיש תצהיר נגדי. ביום 5.6.07 התקיים דיון בבקשה והמצהירים נחקרו בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. ב.טענות המבקשת: כתב התביעה מעולם לא הומצא לה. התיק נסגר ביום 10.6.01. נודע לה על פסק הדין ימים ספורים לפני הגשת הבקשה. למעלה משש שנים לאחר מתן פסק הדין נמנע המשיב מלפעול נגדה בעוד הוא פועל נגד בעלה לשעבר. חשבון הבנק היה שותף לה ולבעלה לשעבר והפעלות בגינן חויב החשבון בוצעו על ידי בעלה לשעבר. נציגי המשיב לא טרחו ליידע את המקשת על הפעולות שבוצעו בחשבון והמשיב ראה בבעל לשעבר כגורם היחידי המנהל את החשבון. המשיב דאג ליצור רושם מעומעם בליבה הנתבע 2, הבעל לשעבר, הוא זה אשר חב בחוב. אילו ידעה על הפעולות בסמוך לביצוען היתה מתנגדת לפעולות. המשיב הפר את חובת תום הלב והאמון המוגבר שהוא חב כלפי המבקשת. ג. ההלכות לענין ביטול פסק דין: ביטול מחובת הצדק. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, פגום ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. (ראה ספרו של כב' הש' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003, בעמ' 282). כך נקבע בע"א 64/53 כהן נגד יצחקי, פד"י ח' 395, 397, כי "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה.. רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק EX DEBITO JUSTITIAE פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של ענין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה". כבר נפסק, כי כאשר המבקש מצביע על סיכוי הגנה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש וזאת אלא אם שוכנע בית המשפט כי אין בתשלום ההוצאות כדי לשמש פיצוי מספיק לנזק שנגרם (ראה לענין זה ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פדי ח' 395). ביטול משיקולי ביהמ"ש: כאשר מבוקש לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט, יש לייחס חשיבות לשתי שאלות, כאשר השאלה השניה היא העיקר (ראה ענין יצחקי לעיל). א. מהי סיבת מחדלו של המבקש להתייצב /להתגונן? ב. מהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין ותינתן לנתבע האפשרות להתגונן בפני התביעה? כאמור, שאלת סיכויי ההצלחה של הנתבע היא החשובה יותר, שכן הלכה פסוקה היא, כי פסק דין שניתן כהלכה, לא יבוטל על פי בקשת הנתבע, אלא אם כן יש בידו להראות, שתצמח לו תועלת מהביטול, כלומר, שיש לו סיכוי לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן. ואולם, די בראיה לכאורה לכך, ואין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה (ראה ספרו של ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 בעמ' 738). לענין סיבת המחדל, יש צורך להראות שהתנהגות המבקש לא היתה רשלנית, וכי הסיבה שבגינה לא הוגש כתב הגנה לא נובעת מיחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין (ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פד"י כג' 2 בעמ' 721, 723). ד.דיון: הבקשה הינה לביטול פסק הדין הן מחובת הצדק והן משיקול דעת בית המשפט. להלן אדרש לשני הפנים של הבקשה. בתצהירה טענה המבקשת שכתב התביעה לא הומצא לה. בבקשה עצמה נכתב: "3. נראה כי באי המצאת כתב התביעה למבקשת מנסה המשיב בחוסר תום לב לזכות ביתרון דיוני על פני המבקשת בכך שהמשיב מתעלם מהוראות תקנות סדר הדין האזרחי והפסיקה, לפי על המשיב להמציא את כתב התביעה לידי המבקשת". ההדגשה במקור. בטענת המבקשת יש משום התממות שכן אין חולק שכתב התביעה (והאזהרה) נמסר לבתה של המבקשת. המצאה לבן משפחה קרוב המתגורר עם בעל הדין ונחזה להיות כבן שמונה עשרה הינה המצאה כדין וראה לענין זה תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וגם "סוגיות בסדר דין אזרחי" מפי כב' השופט גורן בעמוד 539. ודוק; אין צורך שהמקבל יהא בן 18 ומעלה אלא שיהא נחזה להיות כבן 18. בעת ביצוע ההמצאה היתה בתה של המבקשת בת 17.5 שנים כלומר כבת 18. לא הוכח כי הבת לא נראתה כבת 18 וגילה דווקא תומך בכך שנחזתה להיראות כבת 18. איני סבור כי על השליח היה לשאול לגילה בנסיבות אלה. לפיכך, אני רואה בהמצאה כהמצאה כדין. מכאן, שאין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. אשר לביטול משיקול דעת בית המשפט טוען ב"כ המבקשת בסיכומיו שטענותיה לא נסתרו. לטעמי, אין למבקשת הגנה ולו לכאורה בפני התביעה. ראשית, והגם ולא הוצגו יפויי כח לפיהם ייפתה המבקשת את כוחם של עוה"ד תורן וליברובסקי לייצגה, חזקה שלא בכדי ציינו במכתביהם שהם מייצגים את שני בני הזוג, ולא בדו את דבר הייצוג מדמיונם הפורה. למותר לציין שהמבקשת לא ביקשה להעידם. שנית, המבקשת אישרה שחשבון הבנק היה משותף ולכל שותף היתה זכות חתימה בנפרד. (בעמוד 1 לפרוטוקול הדיון). לשאלה האם בדקה את מצב החשבון מדי פעם השיבה: "ת. לעתים די רחוקות ופעלתי כרגיל אם הייתי צריכה משיכה של כספים או שימוש בכרטיס אשראי לא בצורה מופרזת". משמעות זכות החתימה הנפרדת הינה שכל שותף רשאי לעשות שימוש בחשבון ככל העולה על רוחו ובמגבלות החוק והמגבלות שמציב הבנק. המבקשת נהגה בחשבון מנהג בעלים ואמורה היתה להיות ערה לכל הפעולות שבוצעו בחשבון שכן אם משכה כספים וביצעה פעולות הרי שבדקה אם מצויים כספים בחשבון על מנת לאפשר המשיכות שביצעה. אי יידוע המבקשת בדבר פעולות שמבצע בעלה (אותה עת) ושותף בעל זכות חתימה עצמאית אינה הפרה של חובת תום הלב. המשמעות של זכות חתימה נפרדת היא בדיוק זו המאפשרת לכל שותף לבצע פעולות כרצונו. שלישית וחשוב מכל, המבקשת אישרה שחתמה על ההסכם מיום 11.10.01, וראה עמוד 2 לפרוטוקול הדיון. בהסכם נרשם ב"רחל בתך הקטנה" שהוגשה התביעה דנא ושניתן פסק דין ושנפתח תיק הוצאה לפועל תוך ציון מספרו. המבקשת אישרה את גובה החוב למשיב. בעת החתימה היתה המבקשת אדם בוגר. לא נטען שהמבקשת אינה יודעת קרוא וכתוב. לא יעלה על הדעת שאדם בוגר ינסה בדיעבד לחמוק מהתחייבות כתובה תוך שימוש בטענה שלא ידע על מה חתם. בענין זה ראה גם ע"א 779/87 בליט ואח' נגד בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' פ"ד מד(3) וכן ע"א 3910/91 דורון נחמיאס נגד בנק הפועלים בע"מ (סניף הקסטל) (לא פורסם). לא זו אף זו, מאחר והמסירה של כתב התביעה הינה כדין גם המסירה של האזהרה הינה כדין. גם פעולות עיקול המיטלטלין שבוצעה בנוכחות הבן (שהיה אף הוא קטין) בוצעה לפני שנחתם ההסכם, נספח ז' לתצהירו של ב"כ המשיב. למותר לציין כי ממכתבי עוה"ד תורן וליברובסקי עולה בבירור שהמבקשת אינה משיגה על חובה. האינדיקציה בנתוני מחשב בית המשפט המלמדת שהתיק נסגר נכונה. סיבת הסגירה הינה מתן פסק הדין אותו מבוקש לבטל. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכ"ט ב"כ המשיב בסך של 4000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. הפקדון שהפקידה המבקשת יחולט ויועבר לב"כ המשיב על חשבון החוב. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם. קטיניםמסמכיםהמצאת כתבי בי דין