פסק דין לאור סכום התביעה דנן, היא מתבררת בסדר דין מהיר. התובע, מושב עובדים להתיישבות חקלאית המנהל בתחומיו מכון תערובת, מוצרי מזון לבעלי חיים(יכונה להלן:התובע). התביעה הוגשה ע"י התובע לתביעת הסך של 26,572 ₪ בטענה כי זוהי יתרת חובו של הנתבע, תושב בית זרזיר, לתובע בגין רכישת מזון תערובת לבעלי חיים שהוא מחזיק. על פי הנטען בכתב התביעה, מעת לעת רכש הנתבע אצל התובע, מוצרי מזון לפיטום וגידול עגלים וכן תערובת לצאן ולפיטום טליים, והתחייב לשלם תמורתם כשהרכישות מפורטות בכרטסת הנה"ח, פירוט משלוחים ותעודות משלוח שצורפו לכתב התביעה. יצוין כבר עתה כי בכל תעודות המשלוח, החשבוניות וכרטסת הנה"ח מופיע שם הלקוח כ"חסן סאלח" ומספר הלקוח 8725. לטענת התובע, על חשבון רכישת המזון הנ"ל, מסר הנתבע, בין היתר שיקים שנמסרו לו ע"י צדדים שלישיים, כשבכתב התביעה מצוינים שני שיקים של צדדים שלישיים שחוללו עם הצגתם פירעון, נפתחו תיקי הוצל"פ ע"י התובע נגד מושכי אותם שיקים (ולא נגד הנתבע), ודרך הליכי ההוצל"פ, הצליח התובע לגבות תמורתם של שני שיקים אלו. יתרת חובו של הנתבע, כפי הכרטסת שצורפה, ולאחר ניכוי סכומי שני השקים הנ"ל, נומינלית, עמדה על 24,872 ₪, ונכון למועד הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, עמדה על 26,572 ₪. עיקר הגנתו של הנתבע היא למעשה טענת הסף של העדר יריבות והעדר עילת תביעה לתובע נגדו. הנתבע כפר בטענת התובע לפיה הוא הזמין אי אלו מוצרים ממנו, או כי שילם כספים אלו או אחרים לתובע. לדברי הנתבע, אין הוא מגדל בעלי חיים, לפרנסתו הוא עובד כנהג משאית המבצע הובלות, בבעלותו משאית וולבו, וכי הוא היה מבצע הובלות של סחורות מכפר יהושע ללקוחות שונים שהזמינו מוצרי מזון שם, אך לא עבורו הוא. התיק נקבע לשמיעת ראיות הצדדים, מטעם התובע הוגש תצהירו של מר יהודה לוין מנהל השיווק של מכון התערובת אצל התובע ואילו מטעם הנתבע הוגש תצהירו הוא. התובע ביקש לזמן לישיבת ההוכחות עדים שלא הוגשו תצהירים מטעמם, שהם שני מושכי השקים שעל פי הנטען ניתנו לתובע על חשבון פירעון חוב הנתבע, מר גריפאת שריף ומר איברהים זערורה. לישיבה שהתקיימה לפניי התייצב עד אחד בלבד מהעדים הנ"ל שהוזמנו, מר גריפאת שריף, שנחקר, ואילו העד השני, מר זערורה איברהים, לא התייצב ונגדו הוצא צו הבאה להבטחת התייצבותו. בהמשך, ויתר ב"כ התובע על העדת העד מר זערורה וביקש לזמן את הגברת רודיינה גריפאת אשתו של מר שריף גריפאת מושך אחד השקים, ושחשבון הבנק ממנו נמשך השיק מתנהל במשותף ע"ש שניהם. בדיעבד התברר, ועל אף שמר שריף גריפאת הסתיר עובדה זו וטען להיכרות שטחית עם הנתבע, כי המדובר הוא בחתנו ובתו של הנתבע. מר שריף בעדותו, לא תרם דבר לבירור מקור השיק שנמסר לתובע ושבגינו ננקטו נגדו הליכי הוצל"פ ע"י התובע. מר שריף טען כי הוא היה משך תקופה ארוכה עסוק בבניית ביתו, הוציא כספים רבים לרבות שיקים רבים, חשבונו הוגבל פעמיים, ועת קיבל את מסמכי האזהרה מהתובע, הוא ניגש למושב לבירור מקור החוב, ובסופו של יום שילם תמורתו, אך לדבריו, אין הוא יכול לדעת למי נמסר אותו שיק במקור. מר שריף אף אישר בחקירתו כי הוא נוהג למסור שיקים חתומים ללא ציון שם נפרע. אשתו של שריף, בתו של הנתבע, נחקרה בישיבה שהתקיימה היום, התברר כי הנ"ל איננה יודעת קרוא וכתוב, ציינה כי אין היא מטפלת בשקים, בעלה, שריף, הוא המטפל ורושם שיקים, מה גם שהעדה, כאמור, איננה יודעת קרוא וכתוב כך שאין באפשרותה לרשום או למשוך שיקים. העדה נשאלה אודות השיק שצוין בתביעה דנן אך היא לא ידעה לציין דבר אודותיו, טענה כי אין היא יודעת על הליכי הוצל"פ כלשהם, ועל מסירת שיקים אלו או אחרים ע"י בעלה. העדה נראתה מבוהלת במקצת במהלך הדיון ועושה רושם כי המעמד איננו נוח לה כלל. העדה טענה כי יחסי בעלה עם אביה אינם תקינים, דבר שצוין אף ע"י הנתבע בחקירתו. העדה והנתבע לא "שמחו" לחשוף פרטים אודות אותה מערכת יחסים עם מר שריף, אך פרנסת העדה, כך לפי טענת הנתבע, מוטלת בעיקרה על שכמי אביה, קרי הנתבע. שיק של מר זערורה נמצא בידי התובע, הוגש לפירעון וחולל. עקב כך ננקטו הליכי הוצל"פ לגבייתו נגד אותו מר זערורה. מר זערורה, כפי עדות הנתבע, והנתבע קרובים בקשרי חיתון. שמו של הנתבע איננו מצוין כנפרע או כנסב בשני השקים הנ"ל ולמצער לא נטען כי פרטיו מופיעים בשקים כאמור. ב"כ התובע מבקש להיבנות מהעובדה שלתובע נמסרו שיקים של בת הנתבע ואותו "קרוב רחוק" כהוכחה לכך שהנתבע הוא זה אשר רכש את אותם מוצרי מזון נשוא התביעה. טענה זו איננה אלא בגדר ספקולציה, ותו לא. העובדה שבידי התובע שיקים של קרוב משפחה זה או אחר של הנתבע, ואף שיק של בתו הנשואה, ומבלי שאותם שיקים "ייקשרו" בדרך כלשהיא לנתבע עצמו, אין בה כדי להעיד על כך שהנתבע הוא אותו לקוח שרכש את המוצרים, מה גם ששם הנתבע וכפי שכבר צוין, איננו מופיע כלל באותם שיקים ולא הוצגה כל חשבונית או קבלה עם פרטי השקים הנ"ל על שם הנתבע. העד המרכזי מטעם התובע הוא מר לוין מנהל השיווק של מכון התערובת. מר לוין בתצהירו, חזר למעשה על העובדות שנטענו בכתב התביעה, ללא כל התייחסות לאותו נתון רלוונטי של פרטי הלקוח בכרטסת הנה"ח, החשבוניות ותעודות המשלוח. באותם מסמכים, כאמור, מצוין הלקוח כאדם בשם "סאלח חסן" מספר לקוח 8725, ואין באותו תצהיר של מר לוין כל הסבר מדוע אותה כרטסת, על אף השוני בשם, מתייחסת לחובות של הנתבע דנן דווקא ולא ללקוח אחר. מר לוין נשאל בחקירתו הנגדית בנקודה זו אך לא היה בתשובותיו כדי להבהיר את התמונה. בתחילת חקירתו הנגדית מציין מר לוין מהי הפרוצדורה הנהוגה במכון עם קליטת לקוח חדש וכך הוא מציין בעמוד 1 לפרוטוקול : "יש פרוצדורות של המפעל, לא תמיד מקפידים עליהם, איך הגיע הנתבע לא יודע. בד"כ לוקחים פרטים של הבן אדם, ת.ז., שם, כתובת לפי היכרות שלו וזה שממליץ עליו ואנו מקבלים את הביטחונות". העד ציין כי אין עובדים במכון עם אנשים שאינם מכירים אותם, הוא זיהה את הנתבע בשמו המלא, עלי סאלח גריפאת, וציין שאף היה בביתו. עת נשאל מר לוין כיצד ניתן לדעת כי אכן המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולתצהירו מתייחסים לנתבע דנן, תשובתו של מר לוין הייתה שמשך שבע שנים הנתבע לא התכחש והעמיס סחורות!!!! העד ציין כי הנתבע היה מגיע למנהלת החשבונות במכון ומשלם וכנגד התשלום היה מקבל קבלה. העד אף ציין כי עת מקבל הלקוח, ובכלל זה הנתבע, סחורות הוא חותם על תעודת משלוח אם כי אין הקפדה על החתמת תעודות כך שלפעמים תימסר סחורה ללא חתימה על תעודת משלוח. מר לוין נשאל בחקירתו הנגדית על אותה כרטסת הנה"ח שעל בסיסה הוגשה התביעה, כרטסת שכאמור מופיע בה שם הלקוח בשם שונה מהנתבע ואין עליה פרטים מזהים נוספים וכך משיב מר לוין (עמ' 2 לפרוטוקול): "ש. יש לך הסבר מדוע בכרטסת לא רשום ת.ז. ת. אף פעם לא רשום,ת.ז.רשומה בהנה"ח בפרטים האישיים של הבן אדם ולא בכרטסת. ש. איפה המסמך שאתה מדבר עליו? ת. לא תמיד יש מסמך, לא יודע להגיד לך בוודאות אם יש מסמך או אין, כעקרון כל החומר הזה נמצא בהנה"ח או תלוי, לפעמים יש תיק לקוח יותר מפורט. ש. כשאתה רושם חשבונית אתה לא רושם ת.ז. ת. לא רושמים, רק שם וכתובת ש. אבל יש לכם את תעודת הזהות שלו ת. כן ש. ושם מלא יש לכם ת. כן ש. מה שמו המלא ת. עלי סאלח גריפאת ש. אני מעיין בכרטסת,אני מעיין גם בחשבונית ובתעודות המשלוח, ואני לא רואה שם של עלי אלא רק סאלח חסן ,האם יש לך הסבר ת. לא..............." ובהמשך בשורה 23-23 באותו עמוד אומר מר לוין: "לא בדקתי ת.ז. אני יודע ששמו הוא עלי סאלח גריפאת אני לא יודע איך השם סאלח חסן השתרבב,לא אני באופן אישי רושם, אולי הוא ביקש שירשמו או אולי זה שם נוסף שהוא נתן,אני לא הייתי נוכח שהוא נתן את שמו." בהמשך חקירתו הנגדית של מר לוין התברר כי המכון פנה לאנשים אחרים בישוב בית זרזיר בדרישה לתשלום החוב לרבות לאדם בשם חסן סאלח, שהתברר כי אין הוא חייב כספים כלשהם לתובע. תשובותיו אלו של מר לוין אינן מספקות, ולא ברור מדוע סוגיה זו של שם הלקוח כלל לא באה לידי ביטוי בגרסתו של מר לוין בחקירתו הראשית, הרי טענת הנתבע העיקרית והיחידה, היא היעדר יריבות ושהחוב המדובר איננו שלו כלל, אז מדוע לא ראה התובע לנכון לפרט טענותיו והגיש את המסמכים שלפי דברי מר לוין, אמורים להיות ברשותו, ושמהם ניתן ללמוד מיהו אותו לקוח שרכש את אותם מוצרים המפורטים באותה כרטסת ובאותן תעודות משלוח? מדוע לא הוגש כרטיס הלקוח הכולל את פרטיו האישיים? מדוע לא הובא כל עד שטיפל בפתיחת כרטיסו של הנתבע כלקוח או גבה ממנו כספים ומסר לו חשבוניות מס או קבלות? מדובר במסמכים מהותיים ביותר למחלוקת,ובעדים רלוונטיים ביותר והימנעות התובע מזימונם של אותם עדים או צירופם של אותם מסמכים נזקפת לחובתו, לאור ההלכה הידועה בדבר הימנעות בעל דין מזימון עד רלוונטי. אוסיף לכך את דבריו של מר לוין בחקירתו הנגדית, עמוד 6, שם הוא טען כי הוא היה אצל הנתבע בביתו, לאחר אירוע פריצה לכספת של המכון לאחר שנגנבו ממנו כספים וכן שיקים של לקוחות, מסר לנתבע צילומים של השקים שנגנבו וקיבל מהנתבע שיקים חליפיים. באם אכן אירוע זה התרחש, מן הסתם אמורה להיות תרשומת כלשהיא אודות גניבת השקים ומסירת השקים החליפיים ע"י הנתבע, אזי מדוע גם עניין זה עלה אך ורק בחקירה הנגדית ולא הוגשה כל אסמכתא שהיא ממנה ניתן ללמוד על החלפת השקים הנטענת, דבר שלו נעשה, היה בו כדי לתמוך בגרסת מר לוין אודות מסגרת היחסים של המכון עם הנתבע. בחומר הראיות שהוגש, ולאור הדברים שציינתי לעיל, אין די להרמת הנטל המוטל על התובע להוכחת תביעתו. גם אם אקבל את טענת מר לוין לפיה הנתבע היה לקוח של המכון ולא עסק רק בהובלה, הרי שאין לפניי כל תימוכין לטענה כי הכרטיס של פלוני בשם חסן סאלח הוא אכן כרטיס הלקוח של הנתבע דנן, ואין תימוכין לטענה כי אכן זהו חובו של הנתבע לתובע. המסקנה המתחייבת בנסיבות העניין היא שדין התביעה להדחות וכך אני מורה. בנסיבות, אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בגין הליך זה, ובהתחשב בכך שהתקיימו שתי ישיבות לשמיעת הראיות, בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, אשר ישולמו תוך 21 יום מהיום שאם לא כן, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבימ"ש מחוזי. בעלי חייםחוב