להלן פסק דין בנושא הפרת הסכם שכר טרחה עו"ד: פסק דין 1. התביעה: בשנת 1997 ייצג התובע, עו"ד במקצועו, את הנתבע בהליכים באגף השיקום של משרד הביטחון בערעור על החלטת הועדה הרפואית להעלאת אחוזי הנכות. ביום 26.10.97 חתם הנתבע על התחייבות לשלם לתובע שכ"ט בתשלומים של 500 ₪ בתוספת מע"מ לחודש במשך 10 שנים, בתנאי ואחוזי הנכות יועלו ל- 50%. הערעור התקבל, אחוזי הנכות הועלו ל- 50% והנתבע קיבל תגמולים בהתאם ולמרות זאת לא שילם את שכר הטרחה שהתחייב, גם לא לאחר שהתובע הסכים, עפ"י בקשתו של הנתבע, להפחית את התשלום החודשי ל- 400 ₪. התביעה הינה לתשלום מלוא שכר הטרחה הן לגבי התקופה שחלפה והן לגבי יתרת התקופה, בשל קיומה של הפרה צפויה. 2. הגנת הנתבע: בעקבות פציעה במלחמת יום הכיפורים נקבעה לנתבע נכות של 15%. בשנת 1993 חלה החמרה במצב הבריאותי והנתבע שכר את שירותיו של התובע להגשת תביעה להגדלת אחוזי הנכות. עבור שירותים אלו שילם הנתבע לתובע 20,000 ₪ (בטעות נרשם בתצהיר 4-73). הועדה הרפואית העלתה את אחוזי הנכות לעשרים אחוז והנתבע באמצעות התובע הגיש ערעור לועדה הרפואית העליונה שהפנתה אותו לבית החולים תל השומר ובהסתמך על חוות דעת של בית החולים העלתה הועדה הרפואית העליונה, את אחוזי הנכות לחמישים אחוז לצמיתות. הנתבע מכחיש בתצהירו שהוגש במסגרת הבקשה למתן רשות להגן ואשר הפך לכתב הגנה ואח"כ לתצהיר עדות ראשית כי הסכים לשלם תשלומים חודשיים עתידיים מהקצבה שיקבל. ביום 26.10.97 נקבעה ישיבה בפני הועדה הרפואית העליונה שדנה בערעור ולפני שנכנס התובע לדיוני הועדה החתימו על טופס התחייבות, כאשר הנתבע סבר שהמסמך קשור להופעתו של התובע בפני הועדה ולכן חתם ללא היסוס. הנתבע טוען שלא קרא את תוכן המסמך ולא ידע שחותם על התחייבות לתשלום שכר טרחה למשך 10 שנים בסכום כולל של 60,000 ₪. עוד טוען הנתבע כי כאשר קיבל מכתב דרישה מהתובע פנה אליו בטרוניה מדוע מבקש סכום שלא סיכמו והתובע פטר אותו באמירה כי זו טעות של הפקידה. הנתבע טוען כי המסמך מכוחו הוגשה התביעה נחתם במרמה, אילוץ, כפיה ועושק ותנאיו בלתי סבירים, מקפחים ועושקים אותו וכי לא היתה לו סיבה לשלם, לאחר שכבר שילם עשרים אלף ₪. התובע ידע בעת שהחתימו על המסמך כי הערעור אמור להתקבל שכן היתה כבר חוות הדעת של בית החולים תל השומר שקבעה נכות של 50% ועובדה זו העלים מהנתבע. 3. הבקשה למתן רשות להתגונן: בחקירתו הנגדית בדיון בבקשה למתן רשות להגן טען הנתבע כי איננו חתום על מסמך ההתחייבות ורואה אותו בפעם הראשונה ואין לו העתק של המסמך. בחקירתו החוזרת טען הנתבע כי סיכם עם התובע את שכר הטרחה עבור טיפולו בסך של 20,000 ₪ מהתחלה ועד הסוף ולא פחות מחמישים אחוז נכות. לאור הכחשת החתימה הודיע התובע כי בכוונתו להגיש חוות דעת גרפולוגית וב"כ הנתבע הודיע כי הנתבע ישתף פעולה עם הגרפולוג. במצב דברים זה ניתנה לנתבע רשות להתגונן. 4. ראיות הצדדים: התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בצירוף מסמכים וכן הגיש חוות דעת של מומחה לגרפולוגיה משפטית. המומחה בדק את הסכם שכ"ט משנת 1994 שאיננו ההסכם נשוא התביעה משנת 1997 וקבע כי הגיע למסקנה בסבירות גבוהה ביותר (דרגה ראשונה) כי שתי החתימות שעל גבי המסמך הן של הנתבע. התובע טען בתצהירו כי בשלב הראשון בשנת 1994 גבה מהנתבע סך של 1,500 ₪ עבור בדיקת זכויותיו במשרד הביטחון וכי ההסכם מיום 18.4.94 התייחס לשכ"ט בשני עניינים, האחד קבלת דמי מחיה והשני תביעה להחמרת המחלה ובגין כל נושא התחייב הנתבע לשלם 9,000 ₪ וכך שולם הסך של 20,000 ₪ שאיננו קשור לתביעה. באשר לחוות הדעת של בי"ח תל השומר, מסביר התובע כי על מנת לחסוך לנתבע הוצאות של מימון חוות דעת פרטית, פעל להפניית הנתבע להערכה פסיכיאטרית במרכז הערכה בבית החולים וניתנו ארבע דוחות ודו"ח מסכם. הועדה הרפואית שדנה בתביעה להחמרה מצאה סתירות בתשובותיו של הנתבע והיו לה ספקות האם מצבו נגרם עקב הטראומה ולכן הזמינה חקירה סמויה וזאת למרות הערכה הפסיכיאטרית של בית החולים. את עובדת החתמתו של הנתבע על התחייבות לשלם שכ"ט ביום הדיון, הסביר התובע כי כאשר הכין את התיק לקראת דיוני הועדה, גילה כי שכח להחתימו ולכן החתימו במשרדו, טרם שנסעו לדיוני הועדה. לתצהיר התובע צורפו מסמכים רבים התומכים בטענותיו, לרבות מסמכים של אגף השיקום, מרכז רפואי תל השומר ומסמכים שונים על חובותיו של הנתבע לרשויות ולמוסדות שונים. 5. תצהיר העדות הראשית של הנתבע הינו התצהיר שצירף לבקשתו למתן רשות להגן ופרט לתצהיר זה לא הביא כל ראיות נוספות. ב"כ התובע ויתר על חקירתו הנגדית של הנתבע שכן כבר נחקר בדיון בבקשה למתן רשות להגן וביקש כי החקירה תשמש להליך העיקרי. בשל אי בהירות וטענות שונות לגבי חתימותיו של הנתבע על הסכמי שכר הטרחה, הצהיר פרקליטו בתום הדיון כי הנתבע מודה כי חתם על הסכם שכר טרחה מיום 18.4.94 וכן חתם על ההתחייבות מיום 26.10.97, אך לא מזהה בוודאות את חתימתו המאשרת כי קיבל העתק המסמך. לאור הצהרת הנתבע כי אכן חתם על ההסכם מיום 18.4.94 לא ברור לי מדוע חקר ב"כ הנתבע את המומחה מר צחי חג'ג' בחקירה נגדית ארוכה ויסודית על חוות דעתו בה קבע כי הנתבע חתם על המסמך, שכן הנתבע עצמו מודה שחתם. 6. התובע נחקר חקירה נגדית יסודית ובתשובותיו חזר על גירסתו ממנה יצויינו הפרטים כדלקמן: בשנת 1994 היו לנתבע 20% נכות ולא 15% כפי שטען, אך לא קיבל תגמולי מחייה כיוון שהיה לו משק חקלאי ונחשב לנכה משוקם. התובע טיפל בקבלת תגמולי מחייה לאחר שהנתבע טען שהמשק לא פעיל ונקלע לחובות וכן טיפל בהעלאת אחוזי הנכות לשלושים אחוז. עבור הטיפול הנ"ל שילם הנתבע בסה"כ כעשרים אלף ₪. דמי המחייה אושרו בסמוך לאחר הגשת התביעה באפריל 1994 ושיעור הנכות הועלה בשנת 1996 לאחר שהתביעה הוגשה רק בפברואר 1996 כיוון שנדרשו דוחות רפואיים והנתבע לא יכל לממן חוות דעת פרטית. הועדה הרפואית לא קיבלה את המלצת ועדת הערכה של תל השומר להעלות את אחוזי הנכות לחמישים אחוז בשל ספק במהימנות גירסתו של הנתבע, והנתבע ביקש להגיש ערעור ולנסות לשכנע את הועדה לפסוק עפ"י חוות הדעת ולקבוע 50% נכות. לענין שכר הטרחה, העיד התובע כי ביקש לקבל עבור הטיפול בערעור בפני הועדה הרפואית העליונה 60,000 ₪ והיה מוכן לקבל פחות אלמלא עמד הנתבע על דרישתו, כי התשלום יותנה בתוצאה של קבלת 50% נכות ולבקשתו של הנתבע הסכים לפרוס את התשלום עפ"י יכולת התשלום שהציג לו הנתבע. התובע הבהיר כי הגיש את התביעה בשנת 2004 בשל תאונה שעבר בגינה סבל מנכות של 40% ומתקשה להחזיק מעמד בדיונים בביהמ"ש ומתקשה לתפקד במשרד. 7. דיון והכרעה: אין לנתבע כל טענה כנגד עבודתו המקצועית של התובע, אשר הצליח להשיג תגמול מחייה, הגדלת הנכות מ- 20% ל- 30% ובמשך הגדלת שיעור הנכות ל- 50% לצמיתות. המחלוקת מתמקדת בהתחייבות מיום 26.10.97 לתשלום שכר טרחה. בתצהיר המשמש כתב הגנה טען הנתבע כי שכר את שירותיו המקצועיים של התובע בשנת 4- 93 שילם 20,000 ₪ ולשיטתו הסכום ששילם כולל גם את הגשת הערעור לוועדה הרפואית העליונה שקבעה בסופו של יום נכות של 50%. באשר למסמך טען הנתבע כי חתם עליו בסוברו שמדובר בטופס הקשור להופעתו של התובע בפני הועדה. גירסתו של הנתבע איננה עיקבית. כאשר הוצג לו ההסכם משנת 1994 טען: "אני לא ראיתי את ההסכם שאתה מציג לי. אני לא יודע על מה אתה מדבר בכלל" (פרוטוקול מיום 17.1.05). בעקבות ההכחשה הוגשה חוות דעתו של המומחה שקבע כי החתימות על גבי אותו מסמך הן של הנתבע. לאחר שנחקר המומחה ארוכות וחוות דעתו לא נסתרה נאלץ הנתבע להודות ולאשר את חתימתו של הסכם שכר הטרחה מיום 18.4.94. ניסיונו הלא מוצלח של הנתבע להכחיש את חתימתו על ההתחייבות משנת 1994 ברורה. הנתבע טוען כי הגיע עם התובע להסכם שכר טרחה אחד בלבד בתחילת הטיפול המשפטי בשנת 1994, המכונה על ידו "עד הסוף עד חמישים אחוז נכות". והנה עיון במסמך משנת 1994 איננו כולל את התנאי המוקדם לתשלום שכ"ט בהשגת 50% נכות ולמעשה כלל לא מצוינים אחוזי נכות. ההסכם עוסק בתביעה לתגמולי מחיה ובתביעה בגין החמרת מחלה. ניסיונו של הנתבע לקשור את ההסכם משנת 1994 לתביעה על בסיס ההתחייבות משנת 1997 נכשלה ואינני מקבל את גירסתו לפיה הוסכם כי התובע ימשיך לייצגו, מכח ההסכם משנת 1994, עד אין סוף ככל שיחפוץ הנתבע להגיש ערעורים ופניות חוזרות ונשנות לועדות הבריאות. 8. אין מחלוקת כי התובע טיפל בקבלת תגמולי מחיה והשיג לנתבע את התגמול. כמובן הוכח כי בעקבות טיפולו של התובע הועלו אחוזי הנכות של הנתבע מעשרים אחוז לשלושים אחוז. נראה לי , עפ"י הראיות שהוגשו, כי בכך הסתיים הטיפול המשפטי של התובע עפ"י הסכם שכ"ט משנת 1994. אני מעדיף, ללא כל ספק, את גירסתו של התובע על פני גירסתו של הנתבע. הנתבע הותיר רושם של אדם שאיננו מוסר גירסה נכונה ומנסה להתחמק מתשלום שכר טרחה בכל דרך ובכל טענה, עד כדי העלאת הטענה, משוללת היסוד, כי לא חתם על הסכם 1994. אם אכן חשב שלא חתם, מכח מה שילם לתובע 20,000 ₪? אינני מאמין לנתבע כי בעת שחתם על התחייבות בשנת 1997 לא ידע או לא הבין כי בחתימתו הוא נוטל על עצמו התחייבות לשלם שכ"ט לתובע, ע"מ שייצגו בועדה הרפואית העליונה לצורך העלאת אחוזי הנכות משלושים אחוז, ואני מאמין לתובע כי התשלום הותנה בהשגת 50% נכות, תנאי שלא נכלל בהתחייבות הראשונה משנת 1994. ייתכן כי העובדה שהתובע השתהה בהגשת התביעה, בשל מצבו הבריאותי כפי שהסביר, הביאה את הנתבע לחשוב כי יעלה בידו להתחמק מתשלום, והמשיך בכך גם משהוגשה לבסוף התביעה המשפטית. גירסתו של התובע מהימנה, עקבית ונתמכת במסמכים ולא נסתרה ומכל מקום עדיפה על פני גירסתו של הנתבע שהופרכה על פניה לגבי הכחשתו את החתימה על ההסכם משנת 1994. התובע הרים את הנטל להוכחת תביעתו, כנדרש בתביעה אזרחית ועל כן דינה של התביעה להתקבל. 9. סיכום: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה בסך של 75,710 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 21.10.04 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, בנוסף לשכ"ט שנפסק בבש"א 187659/04. התובע רשאי להגיש פסיקתא מתאימה לחתימה. עורך דיןהפרת חוזהחוזהשכר טרחת עורך דיןשכר טרחההסכם שכר טרחה