משך חייה הרגיל של בוררות הוא שלושה חודשים. זה הזמן שנקבע בסעיף ט"ו לתוספת לחוק הבוררות תשכ"ח-1968. תוך פרק זמן זה על הבורר לתת את הפסק. הבורר רשאי להאריך את התקופה עד שלושה חודשים נוספים. יש להוראה זו, בדבר משכה של בוררות וההקפדה עליה, חשיבות רבה, הואיל ואחת המעלות של בוררות על-פני דיון משפטי בבית המשפט, אמורה להיות החשת הדיון בבוררות, לעומת המצב בבתי המשפט, העמוסים לעייפה. על-כן, אין לקבל כרצויה את האפשרות שבוררות תימשך חודשים רבים, ובוודאי, לא שנים רבות. הצדדים יכולים - בהסכמה - להאריך את התקופה למתן הפסק, ואף בית המשפט רשאי להאריך את התקופה. אך הוא יעשה זאת, לפי שיקול-דעתו, רק כאשר התברר לו שלא היה עיכוב בפנייה לבית המשפט וכי הצדדים לא גילו דעתם, בהתנהגותם, שאין להם עוד עניין בהמשך ההתדיינות. להלן החלטה בנושא הארכת בוררות: החלטה זוהי בקשה להורות על הארכת בוררות לפי סעיף 19(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. ביום 4/7/02 נחתם הסכם לביצוע עבודות בין המבקשת לבין המשיבה (להלן: "ההסכם", נספח א' לבקשה), ובו נכתב כי: "42. כל סכסוך ו/או מחלוקת הנוגעים להסכם זה יובאו בפני בורר דן יחיד. במידה והצדדים לא יסכימו על מיהות הבורר תוך 14 יום ממועד מתן הודעה בכתב של אחד הצדדים כי מעוניין בקיום בוררות, ימונה הבורר ע"י ראש לשכת עורכי הדין בישראל ובלבד שיהיה שופט בדימוס. הבורר יפסוק בהתאם לדין המהותי ודיני הראיות ויהיה חייב לנמק את פסקו. הבוררות תתקיים אך ורק בעיר תל-אביב." מכוח הסכם זה, התמנה השופט בדימוס שאול אלוני לשמש כבורר בין הצדדים עקב מחלוקת שנתגלעה ביניהם (להלן: "הבורר "). ביום 6/7/03 קיים הבורר ישיבת בוררות ראשונה, ובה קבע מועדים להגשת כתבי טענות ותצהירים ומועדים לשמיעת ראיות (ראו נספח ב' לבקשה). 2. על-פי הנטען בבקשה שלפניי, ביום 22/11/04 הוגשה על-ידי בנק איגוד לישראל בע"מ בקשה לפירוק המבקשת, שבעטייה עוכבו הליכי הבוררות. כעבור כשנה, הגיעו הצדדים בהליך הפירוק להסדר, ובית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה על מחיקת בקשת הפירוק (החלטת בית המשפט מיום 15/1/06 מצורפת כנספח ג' לבקשה). עם קבלת ההחלטה הנ"ל, פנתה המבקשת לבורר בבקשה לחדש את הליכי הבוררות, וזה השיבה, כי לשם כך נדרש צו בית המשפט להארכת הבוררות, היות שתוקפה פג על-פי החוק (תשובת הבורר מיום 1/2/06 מצורפת כנספח א' לתגובת המשיבה לבקשה). 3. בבקשה זו, אם כן, עותרת המבקשת להורות על הארכת הבוררות ומטעימה כי במסגרת ההליך שהחל להתנהל בפני הבורר הוגשו כתבי הטענות והתקיימו מספר ישיבות (האחרונה שבהן התקיימה בחודש אוקטובר 2004). במהלך ישיבות אלה, לטענת המבקשת, נשמעו עדויות מפי ארבעה עדים מרכזיים, אשר נמשכו שעות ארוכות והתפרסו על פני למעלה מ- 300 עמודי פרוטוקול. לפיכך, נוכח השלב המתקדם אליו הגיע הליך הבוררות, סבורה המבקשת כי מן הראוי להיעתר לבקשה ולהורות על חידושו. 4. המשיבה מתנגדת לבקשה להארכת הבוררות. לטענתה, נטשה המבקשת את הליך הבוררות באופן חד-צדדי ובלתי מוצדק, שהרי הפירוק הנטען הסתיים אף בלא שהורה בית המשפט על הקפאת הליכים או על מינוי מפרק זמני. בנסיבות אלו, יש לראות בהתנהגות המבקשת משום זניחה מכוונת ונמשכת של הבוררות, אשר הביאה לפקיעת תוקפו של הסכם הבוררות. לכך יש להוסיף את הסתמכות המשיבה על סיום הליך הבוררות ואת הקושי הצפוי לשחזר את חומר הראיות הנדרש לבוררות, אשר נוגעת לפרטים טכניים רבים לגבי הפעלת ציוד ולביצוע פעולות חציבה שונות. כמו כן, לטענת המשיבה, מצוי הליך הבוררות בתחילת דרכו, מאחר שנשמעו מספר עדי תביעה, אך טרם נשמעו עדי ההגנה ועדים במסגרת התביעה שכנגד. דיון והכרעה 5. אכן, במקרה שבו לא קבעו הצדדים להסכם בוררות מועד למתן פסק הבורר , כמו במקרה דנן, מחיל סעיף 2 לחוק את הוראת סעיף טו' לתוספת לחוק, לפיה: "על הבורר לתת את פסק-הבוררות תוך שלושה חדשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל לדון בו על ידי הודעה בכתב של בעל-דין, הכל לפי המוקדם יותר, אולם רשאי הבורר להאריך את התקופה עד לשלושה חדשים נוספים. " בית המשפט רשאי להאריך את התקופה למתן פסק בוררות, בין שנקבעה בהסכם הבוררות ובין שנקבעה בחוק, ואף אם חלפה לה התקופה שנקבעה, וזאת על-פי הוראת סעיף 19 לחוק: "19. הארכת תקופות לפעולות הבורר (א) נקבעה בהסכם-הבוררות או בחוק זה תקופה למתן פסק-הבוררות או לפעולה אחרת של הבורר , רשאי בית-המשפט, על פי בקשה של בעל-דין או של הבורר , להאריך את התקופה מדי פעם לתקופה שיקבע, אף אם עברה התקופה הקודמת. (ב) בחישוב תקופה כאמור בסעיף-קטן (א) לא יבוא במנין הזמן שבו עוכב מהלך הבוררות לפי סעיף 18 או לפי סעיף 33. " 6. על תכליתן של הוראות אלה, וכן על השיקולים הרלוונטיים להארכת התקופה למתן פסק בורר, עמד הנשיא וינוגרד: "משך חייה הרגיל של בוררות הוא שלושה חודשים. זה הזמן שנקבע בסעיף ט"ו לתוספת לחוק הבוררות תשכ"ח-1968. תוך פרק זמן זה על הבורר לתת את הפסק. הבורר רשאי להאריך את התקופה עד שלושה חודשים נוספים. יש להוראה זו, בדבר משכה של בוררות וההקפדה עליה, חשיבות רבה, הואיל ואחת המעלות של בוררות על-פני דיון משפטי בבית המשפט, אמורה להיות החשת הדיון בבוררות, לעומת המצב בבתי המשפט, העמוסים לעייפה (ראה ס' אוטולנגי, בוררות-דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת) עמ' 372). על-כן, אין לקבל כרצויה את האפשרות שבוררות תימשך חודשים רבים, ובוודאי, לא שנים רבות. הצדדים יכולים - בהסכמה - להאריך את התקופה למתן הפסק, ואף בית המשפט רשאי להאריך את התקופה (ראה סעיף 19 לחוק). אך הוא יעשה זאת, לפי שיקול-דעתו, רק כאשר התברר לו שלא היה עיכוב בפנייה לבית המשפט וכי הצדדים לא גילו דעתם, בהתנהגותם, שאין להם עוד עניין בהמשך ההתדיינות". (ה"פ 93 /1733 חברת ליפשיר בע"מ (לשעבר מתתיהו ליפשיץ בע"מ) נ' הסתדרות אגודת ישראל, תל-אביב - יפו, פ"מ תשנ"ד(1) 212, 213). (וכן ראו והשוו: רע"א 02 /10673 גיורא מלר עבודות בנין בע"מ נ' יעל כהן (לא פורסם); ה"פ (תא) 1213/89 תאומים תחנות דלק נ' עמיר חברה (לא פורסם), וכן: ת"א (תא) 722/96 ילתה השקעות בע"מ נ' גמדא סחר (לא פורסם); ה"פ (תא) 446/00 קרן הגימלאות של חברי דן נ' משה קוסובסקי (לא פורסם); סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל, כרך ב' (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה) 841-847). 7. במקרה שלפניי, אמנם הופסקה הבוררות תוך "נתק מוחלט", כלשון הבורר , למשך תקופה של למעלה משנה. אולם, נוכח הליך הפירוק בו הייתה נתונה המבקשת, ונוכח העובדה שעם סיומו לא השתהתה המבקשת ופנתה מיד לבורר בבקשה להמשיך את הליך הבוררות מן הנקודה בה נפסק, לא ניתן לקבוע כי היה ויתור מצדה על הליך הבוררות. יתר על כן, סבורני כי גוברים במקרה זה שיקולים מהותיים של יעילות הדיון וחיסול הסכסוך הנדון מהר ככל האפשר התומכים בהארכת הבוררות, שכן הבורר כבר החל בשמיעת העדים. מלבד זאת, לא מצאתי ממש בטיעוני המשיבה שלא להמשיך את הליך הבוררות, אשר נטענו בעלמא ולא עוגנו בראיות כלשהן. 8. אשר על כן, אני מורה על הארכת תקופת הבוררות בשישה חודשים נוספים מהיום, על-מנת לאפשר לבורר להשלים את הדיון בבוררות וליתן פסק בורר. 9. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. יישוב סכסוכיםבוררות