החלטה לפני בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום ובקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. אציין, כי ביום 30/4/07 הגישו המבקשים בקשה להשהות את מתן ההחלטה בבקשות עד לאחר הכרעה בערעור שהגישה המשיבה על החלטתי בדיון מיום 1/11/06, בה הוריתי כי תביעתה תידון בנפרד מתביעתם של המבקשים (נספח א' לבקשה). איני רואה כיצד קבלתו האפשרית של הערעור עשויה להשפיע על תוצאת הבקשות שלפני. שתי בקשות אלה ניצבות בפני עצמן, ללא קשר למתכונת שבה מתנהלת תביעת המשיבה, ובהתאם לכך, ההכרעה בהן אינה מושפעת מהשאלה האם שני ההליכים ינוהלו בנפרד או במאוחד, והאם תביעת המשיבה תהא תביעה עצמאית או תביעה שכנגד. לפיכך, נדחית בקשת המשיבה מיום 30/4/07, אף בלא להידרש לעמדת המבקשים. בש"א 25707/06: בבקשה זו עותרים המבקשים להורות על ביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום שניתן בהחלטתי מיום 18/7/06 (בש"א 14976/06). במסגרת הבקשה מתארים המבקשים את ההליכים הענפים כפי שהתנהלו עד כה, וטענו שהמשיבה פעלה בחוסר תום לב בכך שהסתירה כי ביום 21/4/05 רשם מר גבעתי על שמו את הזכויות בפטנטים שהיו רשומות עד כה על שם המשיבה, ובכך שהסתירה כי ביום 1/8/06 הוגשה בקשת פירוק כנגדה. אני סבור כי תיאור זה אינו כה רלבנטי לענייננו, וכי יש להתמקד אך ורק בטענות הענייניות הנוגעות להיתר ההמצאה מחוץ לתחום. מכל מקום, ביום 30/4/07 הגישה המשיבה "תגובה משלימה" ובה טענה שבימים אלה "הוחזרו" הפטנטים לידיה, ושביום 22/3/07 בוטל צו הפירוק כנגדה. למרות שאיני מעודד הגשת תגובות על גבי תגובות, אני סבור שיש בכך בכדי להשיב (גם אם באופן רטרואקטיבי) על טענות המבקשים בנושא. תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כי מתן היתר המצאה מחוץ לתחום עשוי להינתן במקרה שבו- "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". בעניין זה נקבע, כי יש לבחון את הבקשה למתן היתר המצאה בשני שלבים- ראשית יש לבחון האם התובענה הוגשה "כהלכה" לגבי הנתבע המקומי. לאחר מכן (ובמידה שהתשובה חיובית), יש לבחון האם הנתבע הזר הינו בעל דין נכון, ובהתאם לשאלה ההיפותטית- אילו התגורר בארץ, האם היה מקום להורות על צירופו לתביעה? בנוסף לדרישה מהותית זו, קיימת דרישה פורמלית יותר, לפיה על התובע לצרף לבקשתו תצהיר המאמת את העובדות הרלבנטיות לתביעתו, והמבוסס על מידע מידיעה אישית או ממקור מוסמך (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 690-692). בבקשה הנוכחית טענו המבקשים כי דרישות אלה אינן מתקיימות בענייננו כלל. לבש"א 14976/06 צורף תצהירו של מר יצחק גבעתי, מנהל המשיבה. בתצהיר נטען, כי המבקשת מס' 1 הינה חברה שמקום מושבה בהולנד, ובזמנים הרלבנטיים לתובענה היה בבעלותה מפעל מתכת לייצור ציוד, מערכות ומתקנים שונים. מר גבעתי טען, כי במועד שאינו ידוע לו, נכנסה המבקשת מס' 1 להליכי פירוק בהולנד. בנוסף, ציין מר גבעתי כי מלכתחילה, בעת שנוהל ההליך בבית משפט השלום, ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום אל המבקשת מס' 1. המבקש 2 היה בכל הזמנים הרלבנטיים בעל השליטה במבקשת מס' 1, המבקשות מס' 3, 4 ו-6 הינן תאגידים שנרשמו בהודו והמבקש מס' 5 הינו דירקטור או בעל מניות של המבקשות מס' 3 ו-4. מר גבעתי טען בתצהיר כי המבקשת מס' 1 הקימה מתקני פרקומט בהודו, ללא הסכמת המשיבה, ובכך הפרה את התחייבויותיה כלפי המשיבה על פי ההסכמים (נספחים א' ו-ב' לבש"א 14976/06) ואת זכויותיה הקנייניות של המשיבה (וביניהן פטנט הרשום על שמה). בשלב מסוים, נודע למר גבעתי שהמבקשת מס' 1 העבירה למבקשים מס' 2-6 את כל הידע הגלום בפטנט של הפרקומט, ושהמבקשים מס' 2-6 משתמשים בידע זה על מנת לבנות פרוייקטים שונים הקשורים בכך. לפיכך, ולאחר פירוקה של המבקשת מס' 1, ראה מר גבעתי לנכון לצרף את יתר המבקשים להליך, על מנת שניתן יהיה להכריע בכל הסוגיות הרלבנטיות. מר גבעתי הצהיר כי למיטב ידיעתו, נכון למועד עריכת התצהיר, ממשיכים המבקשים מס' 2-6 להפר את זכויות המשיבה ולהשתמש בפטנט הרשום על שמה. מר גבעתי טען כי למיטב הבנתו, התביעה כנגד המבקשים מס' 2-6 קשורה לתביעה כנגד המבקשת מס' 1, שכן מדובר במסכת של הפרות, מעשי גזל ומרמה מכוונים של כל המבקשים, ששיתפו פעולה על מנת להפר את זכויותיה של המשיבה. מר גבעתי צירף לתצהירו מסמכים שונים (התכתבויות שונות בין הצדדים, ידיעות שפורסמו באינטרנט והסכם שנערך עם חברה כלשהי, המפר לשיטתו את ההסכמים עם המשיבה) המתיימרים להעיד על מעשיהם הנטענים של המבקשים. בתצהיר נטען שהמבקשים "חברו יחד" במטרה לרמות את המשיבה ולהפר את זכויותיה, ולמעשה, ככל הידוע לו, המבקשים מס' 3,4 ו-6 הוקמו במטרה להסתיר מהמשיבה את מעשי המרמה שקשורים לזכויות בפרקומט. לטענת מר גבעתי, מעשיהם של המבקשים מגבשים, בין היתר, עוולות של רשלנות, גזל, עיכוב נכסים שלא כדין, תרמית ועשיית עושר שלא במשפט. המבקשים טענו כי תצהיר זה אינו מבוסס על ידיעתו האישית של מר גבעתי, אלא על עדות שמיעה, וזאת בדומה לתצהיר שצורף לבקשה לתיקון כתב תביעה שהוגשה בגלגולו הקודם של ההליך בבית המשפט השלום, ושנדחתה בהחלטתה מיום 15/7/03 של כב' השופטת אבניאלי, בין היתר מטעם זה (נספח 8 לבקשה הנוכחית). ראשית, בסעיף 2 לתצהיר הצהיר מר גבעתי כי העובדות המפורטות בתצהיר ידועות לו מידיעה אישית. כבר בהצהרה "סתמית" זו יש בכדי לשמוט את הבסיס לטענות המבקשים בעניין. מעבר לכך, מר גבעתי צירף לתצהירו מסמכים רבים ובשלב זה, מבלי להכריע במהות העניין, אין שום מקום לקבוע כי הם אינם מבססים את טענתו לפיה המבקשים הפרו את זכויותיה של המשיבה בטכנולוגיית הפרקומט. בהתאם לכך, אין מקום לקבוע כי התצהיר אינו מבוסס על ידיעתו האישית של מר גבעתי או על מקורות מוסמכים, ולכן גם לא ניתן לקבוע כי נפל פגם כלשהו בתצהיר. לאור זאת, נראה כי התקיימה בענייננו הדרישה הפורמלית הקשורה לאופן הגשת הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום. בנוסף, לא נראה כי הבקשה למתן היתר המצאה לקויה מבחינה מהותית כלשהי. כאמור, מר גבעתי עצמו טען בתצהיר, כי התביעה כנגד המבקשת מס' 1 הוגשה בעקבות קבלת בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום שהוגשה לבית משפט השלום. המבקשים ניסו להיבנות מעובדה זו וטענו כי כעת מבקשת המשיבה לצרף לתביעה שהוגשה מלכתחילה כנגד נתבע זר, נתבעים זרים נוספים שאינם קשורים כלל לישראל, וזאת בניגוד לדרישת תקנה 500(10) לתקנות. אלא שבהקשר זה, כל שדורשת תקנה 500(10) לתקנות הוא שהתובענה הוגשה כהלכה כנגד אדם אחר שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה. כלפי המבקשת מס' 1 ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום, ולכן התביעה כנגדה הוגשה כהלכה, ונראה שאין מחלוקת כי הזמנה לדין הומצאה לב"כ המבקשים המצוי בישראל. מכאן, כי התקיימו דרישות התקנה בהקשר זה. אין בכוונתי (ניתן לומר שגם אין ביכולתי) להביע עמדה עובדתית כלשהי בעניין הגירסה שהוצגה בתצהיר, או בעניין גירסתם הנגדית של המבקשים, בייחוד לאור השלב המקדמי שבו ההליך נתון. מכל מקום, מעיון בעובדות הנטענות בתצהיר, כפי שפורטו קודם לכן, קשה להתעלם מכך שהן מיוחסות למבקשת מס' 1 ולמבקשים מס' 2-6 באופן שווה וכמעט אחיד. למבקשת מס' 1 ולמבקשים מס' 2-6 מיוחסת מסכת אחת של מעשים, המהווים, בין היתר, הפרת זכויותיה הנטענות של המשיבה והפרת התחייבויותיהם של המבקשים על פי ההסכמים. לשיטת המשיבה ומר גבעתי, כל המבקשים פועלים יחדיו לשיווק הפרקומט והם ביצעו ומתעתדים לבצע עסקאות מכירה נוספות בהודו ובמדינות נוספות. בנסיבות אלה, ניתן לקבוע שבאופן היפותטי, אילו כל המבקשים היו מתגוררים בארץ, היה מקום לניהול ההליך כנגדם במאוחד, כלומר אילו היתה התביעה מוגשת מלכתחילה רק כנגד המבקשת מס' 1, הרי שהיה מקום להורות על צירופם של המבקשים מס' 2-6 כנתבעים נוספים. לאור זאת, נראה כי התקיימה גם הדרישה המהותית שביסוד תקנה 500(10), שכן המבקשים מס' 2-6 הינם בעלי דין דרושים ונכונים בתביעה שהוגשה כנגד המבקשת מס' 1. בנוסף, איני סבור כי ניתן לקבוע שהפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה. אמנם קיימות זיקות עובדתיות הקושרות את ההליך לפורום ההודי, אך איני סבור כי המבקשים נשאו בנטל השכנוע המוטל עליהם להראות כי הסמכות מוקנית רק לפורום ההודי (לפחות לא בהקשר של תקנה 500 לתקנות). בטענת המבקשים לפיה לא ניתן לדון בתביעה בגין הפרה בחו"ל של קניין רוחני ישראלי, יש משום התעלמות מכך שהפרת זכויותיה הקנייניות של המשיבה מהווה רק אחת מעילות התביעה המופנות כלפי המבקשים, וקיימות עילות חוזיות ונזיקיות נוספות, שגם לשיטת המבקשים לא אמורה להיות סיבה למנוע את בירורן בפורום הישראלי. לבקשה צורפו תצהיריהם של המבקשים מס' 1, 2, 5 ו-6, המתיימרים להכחיש את מעורבותם במעשים המיוחסים להם. מכל מקום, בחינת תחולתה של תקנה 500(10) לתקנות נערכת על פני הדברים ועל בסיס טענות התביעה, ולכן אין זה המקום להידרש לעומקן של טענות המבקשים-המצהירים (שייתכן בהחלט שבשלב מאוחר יותר יימצא כי יש בהן ממש). הבקשה נדחית. בש"א 25708/06: בבקשה זו עתרו המבקשים לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בסכום של 150,000 ₪ להבטחת הוצאותיהם בהליך. עד כה לא הגיבה המשיבה באופן ענייני ומלא לבקשה, ובתגובתה מיום 1/2/07 טענה שלא ראוי להכריע בה עד שתינתן הכרעה בבקשה לביטול היתר המצאה, ושמנהלה מסכים למסור ערבות אישית עד לסכום של 10,000 ₪ , להבטחת הוצאות הבקשה לביטול היתר המצאה. היות שדחיתי את הבקשה לביטול היתר המצאה, ומאחר שכאמור, לתוצאת הערעור מיום 1/11/06 לא אמורה להיות השפעה על תוצאת הבקשות, אני מורה לב"כ המשיבה להגיב עניינית לבקשה להטלת ערובה, תוך 30 יום. בשלב זה, אין צו להוצאות. היתר המצאה מחוץ לתחוםמשפט בינלאומי