להלן פסק דין בנושא ערבות לחוב חברה: פסק-דין 1. חברה בשם פיתה טופ בע"מ (להלן: "פיתה טופ") רכשה מהתובעת אריזות למוצריה ונותרה חייבת לתובעת סכום שלפי כתב תביעה מתוקן עמד ליום 30.9.02 על 64,472 ₪. התובעת טוענת שהנתבעת ערבה לחוב החברה ומבקשת לחייבה "בסכום התביעה", אלא שהסכום הנתבע פחת בינתיים, והוא עומד לטענת התובעת על 50,947 ₪ נכון ליום 4.4.06. כפי שהתברר, חובה של פיתה טופ פחת לאחר שבמסגרת הסכם פשרה עם אחד ממנהליה, שולם על ידו סכום של 51,000 ₪ שבחלקו נזקף על חשבון החוב הנ"ל של פיתה טופ, ובחלקו על חשבון חוב של חברת האם שלה - פיתהות מעדן בע"מ (להלן: "פיתהות"). התביעה הוגשה כנגד 5 נתבעים כשהנתבעת 1 היא פיתה טופ. כנגד 2 נתבעים ניתן פסק דין בהעדר הגנה ועם הנתבע מס' 2, מר יובל אלפן, נעשה הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. 2. כאמור, עילת התביעה כנגד הנתבעת כאן היא ערבותה לחובות פיתה טופ. המסמך המכונה על ידי התובעת "כתב ערבות" הוא טופס המכונה "טופס פתיחת לקוח" אשר נושא את התאריך 13.2.02 (להלן: "הטופס"), והנתבעת חתומה עליו פעם אחת בצירוף חותמת של "פיתהות" ופעם שניה - ללא חותמת. לפי הטופס שם הלקוח הוא "פיתה-טופ מעדן בע"מ; כתובתו אזור התעשיה מגדל - העמק; שם הבעלים הוא יובל אלפן וחזי מחלב; סוג העסק הוא מאפיית פיתות, ו"איש קשר לתשלומים" הם ה"ה אלפן יובל/חזי מחלב. בשולי הטופס מופיעה הפסקה הבאה: "הרינו מבקשים בזאת לרכוש מכם אריזות לפי צרכינו בהתאם להזמנות אשר נזמין מכם. הננו מאשרים בזאת כי אנו ביחד ו/או לחוד ערבים לתשלום מלא עבור החשבוניות ו/או כל שיק שינתן בהתאם לתנאי התשלום המופיעים לעיל. אנו אחראים לכל פרעון התשלומים ו/או השיקים שינתנו על ידינו באופן אישי או ע"י החברה כפי שמופיע בחשבוניות ו/או בתעודות המשלוח שנשלחו אלינו. שם.......... ת.ז.......... כתובת: חותמת וחתימת הלקוח חתימה אישית " במקום המיועד לרישום שמו של החותם, תעודות הזהות שלו וכתובתו, רשומים פרטיה של הנתבעת. במקום המיועד ל- "חותמת וחתימת הלקוח" מוטבעת כאמור חותמת של פיתהות בצירוף חתימת יד של הנתבעת ולצדה, מעל לצמד המלים : "חתימה אישית", מופיעה חתימת ידה של הנתבעת. 3. הנתבעת אינה כופרת בחתימותיה על הטופס, אך טוענת שהיא מעולם לא ערבה לחובות פיתה טופ; מי שערב לחוב הזה היא "פיתהות"; היא עצמה חתמה על הטופס בשם פיתהות בלבד, וגם זה תחת לחצו של נציג התובעת ומתוך אמון בדבריו שאין מדובר בערבות אישית שלה. כן טוענת הנתבעת שדין התביעה כנגדה להידחות גם מן הטעם שהתובעת פטרה את הערב העיקרי "בנזיד עדשים" ומבלי שהסכם הפשרה עמו ידווח מיוזמתה לבית המשפט - מה שמעיד על התנהלות שלא בתום לב - ובכל מקרה אין לחייב אותה בסכום העולה על זה שבו חוייב אותו ערב. התובעת טוענת מצדה שהטופס מדבר בעד עצמו - הנתבעת חתמה כערבה לחובה של פיתה טופ; גרסת הנתבעת ביחס לנסיבות החתמתה על הטופס - אין בה אמת; טענותיה הן טענות שבעל פה כנגד מסמך בכתב, וברור שהן הומצאו על מנת להקים לנתבעת הגנה כנגד התביעה. 4. בטופס כפי שראינו "מעורבות" שתי חברות ופרטיהן, חשובים להבנת גרסאות הצדדים. פיתה טופ שהיא הלקוח עבורו "נפתח חשבון", נוסדה ב-1996 ובעלי מניותיה הם: מחלב חזי אשר מחזיק ב-26 מניות, ופיתהות מעדן בע"מ אשר מחזיקה ב-74 מניות. מנהליה הם אלפן יובל, מחלב חזי ותנעמי משה - אביה של הנתבעת. "פיתהות" נוסדה ב-1981; בעלי מניותיה הם אלפן יובל וחברה בשם: א.מ.פ.י; ומנהליה הם אלפן יובל ואלפן משה. אלה הם פרטי החברות לפי תדפיסים שהופקו ב-26.8.02, וסומנו כמוצגים נ/2 ו-נ/3. הטופס נחתם מספר חודשים קודם לכן, ומנהל התובעת, מר קרן טוען אומנם בתצהירו שמשה תנעמי, אביה של הנתבעת, היה בעל מניות בפיתהות, אך הטענה הזו אינה נסמכת על מידע מרשם החברות ומפי התובעת לא נשמעה כל תגובה ביחס לפרטים שעליהם מעידים נ/2 ו-נ/3 - גם לא טענה שבעת שנחתם הטופס הפרטים הנוגעים לפיתהות היו שונים. 5. לפי מבנה הטופס, במקום המיועד ל"חתימה אישית", אמור לחתום מי שחתם בשם הלקוח במקום המיועד ל"חותמת וחתימת הלקוח", שהרי זוהי המשמעות של צמד המילים "חתימה אישית" לצד המילים: "חותמת וחתימת הלקוח". מה שברור מזה הוא שמי שאמור לאשר בחתימתו האישית הנפרדת את ערבותו לחובו של הלקוח ואשר ממנו מצופה שיהיה ערב ללקוח - הוא זה אשר חתם בשמו ומוסמך לעשות כן - בעלים או למצער מנהלים. הנתבעת אינה עונה על אף אחת מ"הציפיות" הללו. היא אינה בעלת מניות באף אחת מהחברות ששמן מופיע בטופס; אינה רשומה כמנהלת שלהן ואינה מוסמכת לחתום בשם מי מהן. היא לא הייתה אמורה אפוא לחתום על הטופס, לא בצירוף חותמת של פיתהות ולא בחתימה אישית. יתר על כן, החוב נשוא תביעה זו הוא חובה של פיתה טופ, והטופס עוסק בה כמי שעומדת להיות לקוח של התובעת. אין ספק בכך, משום שמספר החברה אשר נקוב בטופס, הוא מספר החברה של פיתה טופ ולא של פיתהות. למרות זאת, מי שחתומה על הטופס במקום המיועד לחתימת הלקוח היא פיתהות. יוצא שהלקוח שבו "מדבר" הטופס, כלל אינו חתום עליו, ומי שהנתבעת חתמה כערבה לו - אינו זה שעומד להתחייב כלפי התובעת כלקוחה: "לפרעון התשלומים ו/או השיקים שינתנו על ידינו באופן אישי או ע"י החברה כפי שמופיע בחשבוניות ו/או בתעודות המשלוח שנשלחו אלינו". הטופס, כפי שנחתם, אינו חד משמעי אפוא, ורחוק מלהיות מסמך אשר "מדבר בעד עצמו" כפי שטוענת התובעת, ובניגוד לטענתה הוא מצריך פרשנות על מנת ליתן לו משמעות. 6. נראה שהתובעת מודעת לבעייתיות שבטופס משום שמר אברהם קרן מנהלה, עושה בכל זאת מאמץ להסביר בתצהירו את העובדה שהנתבעת היא שחתומה על הטופס. תחילה אומר הוא (סעיף 7 לתצהיר) שלאחר שגילה שמר משה תנעמי "הוא מושך החוטים המרכזי גם בנתבעת 1 מתוך שליטתו על חברת פיתהות אשר היא בעלת 74% מהמניות בנתבעת 1, שלחתי את מר כץ להחתים את מר תנעמי על טופס פתיחת לקוח עבור הנתבעת 1... בסופו של דבר, במקום אביה, חתמה הנתבעת 3 על כתב ערבות אישית, לפיו הינה ערבה אישית לפירעון מלוא חובותיה של הנתבעת 1 לתובעת". כלומר, מלכתחילה הייתה כוונה להחתים את אביה של הנתבעת, אבל מטעמים שאינם ידועים חתמה הנתבעת במקומו. ומדוע להחתים את אביה של הנתבעת - הוא האיש המרכזי גם בנתבעת 1 (פיתה טופ) בהיותו בעל השליטה בפיתהות. אלא שלכל זה אין תימוכין בראיות שהוגשו. לפי נ/1 ו-נ/2 פיתהות היא חברת האם של פיתה טופ, אך מר תנעמי אינו בעל מניות בפיתהות ואין ראיה להחזקה עקיפה שלו בחברה זו. מכל מקום, מהחקירה הנגדית של מר קרן עולה שמדובר בתובנה מאוחרת שלו: "היום אנו יודעים שמר תנעמי הוא בעל 50% מהמניות בבית המשפט בנצרת" - וגם זה נשאר תלוי בחלל משום שכשנשאל: "הבאת משהו מזה לבית המשפט?" השיב: "לא הבאתי דבר ממה היום לכאן" (פרוטוקול מה-5.4.2006, עמ' 19). בסעיף 11 לתצהירו מסביר מר קרן שהנתבעת חתמה בשם פיתה טופ עם חותמת של פיתהות בטעות. ושל מי הייתה הטעות לדעתו - שלה. וכך הוא אומר שם: "איני מופתע שהנתבעת 3 חתמה בשם פיתה טופ עם חותמת של פיתהות, וזאת חרף העובדה שהיא התחייבה בשם פיתה טופ. זאת משום שבעלי ועובדי שתי החברות לא עשו את ההפרדה בין החברות בעצמם. הם התייחסו לשתי החברות כאל אחת, ניהלו אותן במשותף ועירבו את ההזמנות ואת נכסיהן ועובדיהן. היום זה מהווה עבור הנתבעת 3 תירוץ או קש להיאחז בו, אך המדובר בטעות שלה (או אולי ביוזמה שלה?) אשר נובעת מכך שהיא, אביה ואמה, וכל המעורבים בחברות האלה לא הפרידו ביניהן, וניהלו אותן במשותף". אלא שאין שום ראיה לערבוב הזמנות, נכסים ועובדים בין שתי החברות - החשבוניות ותעודות המשלוח של התובעת למשל, הוצאו כולן לפיתה טופ, מגדל העמק; לקביעה של מר קרן שמדובר בשתי חברות שהן עסק אחד ש"קונה מאצלנו תחת נייר מכתבים בשם שרה תנעמי" (פרוטוקול מ-5.4.2006, עמ' 17), אין שום תימוכין - העד לא יכול היה להציג נייר מכתבים כזה, כפי שלא הוכיח ש"אדון תנעמי הוא בעל העסק", כטענתו (שם, בעמ' 17); ואשר לנתבעת - היא עובדת של פיתהות; משרדיה של חברה זו נמצאים בפתח-תקווה, ולשם הגיע מר שמואל כץ, הסוכן של התובעת, כשהטופס בידו לשם החתמתו. מה שבכל מקרה תמוה הוא, שמר קרן אשר מודע היטב לכך שקיימות שתי חברות, ומנחה את מר כץ בתחכום מבחינתו, להחתים את האיש המרכזי בפיתה טופ, מקבל את הטופס; רואה שבמקום האיש המרכזי, משה תנעמי, חתומה על הטופס דנה תנעמי, הן בשם "הלקוח", והן בחתימה אישית; כי במקום חותמת של הלקוח, מוטבעת חותמת של פיתהות, אך הוא בכל זאת אינו מוטרד. ומדוע, משום שהוא לדעתו לא החתים ילדה כי אם את המשפחה. מר קרן נשאל: "אתה מחתים ילדה בת 22", על כך השיב: "לא ילדה. אני מחתים משפחה" (פרוטוקול מה-5.4.2006, עמ' 18). זוהי בהחלט תפיסה יוצאת דופן, במיוחד כשהיא נשמעת מפי מנכ"ל חברה. ומכל מקום, אם מר קרן הבין שהנתבעת חתמה במקום אביה, כפי שהוא טוען, הוא בוודאי הבין שאביה אינו מוכן לחתום על ערבות לחובות פיתה טופ. על סמך מה אפוא סבר מר קרן שהערבות של הנתבעת מגובה על ידי המשפחה? האם לא יותר סביר להניח שהוא הבין שהערבות חתומה על ידי בעל המניות העיקרי בחברה - פיתהות? יצוין שהתובעת החלה לספק סחורה לנתבעת 1 ב-20.2.2002 - כשבוע לאחר שקבלה לידה את הטופס החתום, ולא כפי שאמר מר קרן בחקירתו "לפני פתיחת הכספים" (פרוטוקול מ-5.4.2006 עמ' 17); חזי מחלב, בעל המניות השני בפיתה טופ חתם על טופס פתיחת לקוח ללא תאריך, כשחלק מהטופס הנוגע לערבות האישית מחוק, חגית מחלב חתומה על טופס כזה שתאריכו בכלל 15.3.2000; מר יובל אלפן חתם על "טופס פתיחת לקוח" ביחס לשתי החברות רק ב-8.5.2002. 7. "במישור המעשי" - נסיבות החתמת הטופס - גרסת התובעת היא, שסוכנה מר כץ הגיע למשרד בפתח תקווה ב-13.2.2002, ו"לפי הנחיית הנתבעת 3 השארתי את טפסי פתיחת הלקוח, במשרד, ולאחר כמה ימים אספתי את הטופס החתום ע"י הנתבעת 3" (סעיף 9 לתצהירו של מר כץ). כן טוען מר כץ שכשהגיע למשרד הוא שוחח עם אמה של הנתבעת "והיא אמרה שתדבר עם האבא, משה, שיחתום על כתב הערבות. בתחילה דרשתי את חתימתו של האב, משה, אשר היה מנהל החברה" (סעיף 11 לתצהירו). עוד מצהיר הוא שכשקיבל את הטופס חתום על ידי הנתבעת שאל אותה למה היא חתמה ולא אביה "והיא אמרה לי כי כך קיבלה הוראה מאביה". אותה שאלה הציג גם בפני אמה של הנתבעת ותשובתה הייתה "שבגלל כל מיני סיבות ותסבוכות הוא לא יכול לחתום כערב באופן אישי, ולכן בתו חתמה במקומו, ומבחינתי זה אותו דבר" (סעיפים 12,13 לתצהירו). ואולם, בחקירה נגדית נשאל מר כץ: "כשקיבלת את הטופס שמופיע שם חתימה של תנעמי ושל פיתה הוט, לא שאלת שאלות?" תשובתו הייתה: "לא. חזרתי למשרד ושם אמרו לי שיבדקו אותם". בהמשך, כשהוא מופנה לסעיפים 12,13 לתצהיר, אישר שהוא לא שאל למה הנתבעת חתומה אבל על השאלה: "שאלת למה היא חתמה ולא אביה?" השיב "כן" (פרוטוקול מ-5.4.2006, עמ' 16). מר כץ גם נשאל אם הוא נשלח להחתים אנשים אחרים, ועל כך השיב בשלילה, מה שלא בדיוק מתיישב עם העובדה ששם הסוכן "שמוליק" אשר מופיע על הטופס החתום על ידי הנתבעת, מופיע גם על טפסי פתיחת לקוח שנחתמו על ידי יובל אלפן וחזי מחלב. 8. גרסת הנתבעת ביחס "למעמד" החתימה - שונה. היא טוענת שמלכתחילה לא הבינה מדוע מר כץ בא אליה משום ש"זה טופס לפתיחת לקוח שבכלל מיועד לפיתה טופ..." - מה שנכון. היא אכן בקשה להשאיר את הטפסים כדי שתוכל להעבירם למר יובל אלפן לחתימה, והציעה לו לבוא למחרת, אבל מר כץ רצה לקבל חתימה מקורית והאיץ בה למלא אותם ולחתום עליהם כי"חבל לבזבז עוד יום, אני רוצה להריץ את העניינים, חבל לבזבז זמן" (פרוטוקול מ-11.4.2006 עמ' 28). הנתבעת פנתה אפוא טלפונית אל מר אלפן וקבלה ממנו את הפרטים למילוי הטופס ואח"כ התקשרה אליו שנית בקשר לחתימה והוא אמר: "כי אין בעיה ושאני אחתום על הערבות בשם חברת פיתהות" (סעיף 17 לתצהירה). אשר לחותמת של פיתהות - העדה הסבירה שהחותמת היית במגרה במשרד שבו ישבתי גם אני וגם מר אלפן כשהוא הגיע, והחותמת הייתה לשימושו של מר אלפן שהיה מגיע מפעם לפעם" (פרוטוקול מ-11.4.2006, עמ' 25). וכך מתארת הנתבעת את מעמד החתימה: "שמוליק התעקש שאני אחתום פה ופה. יכול להיות מחוסר נסיון שלי וגילי והלחץ המתחנחן שלו לא הייתי צריכה לחתום, אבל באותה סיטואציה שעמדנו הוא אמר לי לחתום שזו ערבות של פיתהות, הוא אמר לי אני לא צריך ערבות שלך אלא של פיתהות" (שם, בעמ' 27). העדה נשאלה אם קראה את נוסח הערבות כפי שמופיע מעל החתימות ואם הבחינה בכך "שהנוסח מנוסח בלשון רבים?" ותשובתה הייתה: "אני ערה לכך שהנוסח קטן ומבלבל ואם לא הייתי טורחת לקרוא אותו גם לא הייתי יודעת שאני חותמת על ערבות אישית. אסביר - כשחתמתי על הטופס ידעתי שאני חותמת על ערבות של פיתהות לערבות של פיתה טופ. הטופס הוצג בפני כטופס פתיחת לקוח ולא ככתב ערבות. לפני שחתמתי באתי לחתום וקראתי את הנוסח הקטן, אמרתי רגע, זו ערבות אישית, אני לא מוכנה לחתום. הוא אמר לי שזו לא ערבות אישית אלא זו ערבות של פיתה טופ ולא של חברת פיתה הוט. הוא אמר לי תחתמי זה בסדר זה ערבות של החברה ולא אישית. ואני אמרתי לשמואל אני לא חותמת על ערבות אישית אלא של חברה" (פרוטוקול מ-11.4.2006, עמ' 27). 9. אני מסכימה עם הנתבעת שהנוסח אשר מופיע בתחתית הטופס מבלבל, דווקא משום שהנוסח שבשולי הטופס אינו מבחין בין הלקוח שכאילו ערב לעצמו לבין מי שחותם "חתימה אישית" לצד אותו לקוח וצריך להבין שהוא ערב ללקוח, ולא רק מאשר את חתימת ידו; אני נותנת אמון בדבריה שהטופס לא הוצג לפניה ככתב ערבות, ואני סבורה שהחותמת של פיתהות לא הוטבעה בטעות על הטופס. קודם כל, המשרד שבו ישבה הנתבעת הוא משרד של פיתהות. שנית, פיתהות היא בעלת השליטה בפיתה טופ, וערבות של בעל השליטה יותר מאשר מתקבלת על הדעת. שלישית, סביר להניח שמר כץ אשר התקשה להסביר את עצמו בעדותו, התקשה להסביר את עצמו גם לנתבעת, לא כל שכן להנחותה. מר כץ כפי שעולה מעדותו, ידע שיש שתי חברות, אבל בעצם לא ידע או לא הבין. תחילה אמר: "יש שתי חברות. החברה פיתה טופ קנתה לפני פיתה הוט ועבורי זה אותה חברה כי הזמנות קיבלתי מדנה ואמא שלה", אבל כשנשאל מיד לאחר מכן: "הטופס הזה מה בא לעשות, לתת ערבות למה?" השיב: "אני לא יודע. קבלתי את הטופס הזה מההנהלה שביקשו ממני להביא את הטופס למשרדים. אני לא ידעתי שיש שתי חברות. ידעתי שאני מקבל את ההזמנות מפיתה הוט שעשו עבור פיתה טופ את ההזמנות" (פרוטוקול מ-5.4.2006, עמ' 14). ומה שללא ספק עולה מתשובותיו של מר כץ הוא, שלהבנתו ההנהלה שלחה אותו להחתים את הבעלים של פיתה טופ. בחקירה נגדית אמר: "הסברתי לגברת מה מהות הטופס. חתימה על ערבות. בקשתי ממנה שתחתים את כל בעלי החברה, אמא שלה לא הסכימה ואמרה שאנחנו לא יכולים תשאיר פה את הטפסים..." בהמשך משנשאל: "אתה אומר שבאת להחתים את בעלי החברה?" השיב: "זה נוהל קבוע שאני עושה אצל כולם" ועל השאלה: "אם אומר לך שבעלת החברה הכי גדולה הייתה חברת פיתה הוט?" הייתה תשובתו: "לא נכנס לזה, אני לא יודע מי הייתה החברה הגדולה. אני באתי להחתים על ערבות" (שם, עמ' 12). בהמשך נשאל שוב: "העדת שבאת להחתים את חברת פיתה הוט ערבות אישית? ועל כך השיב: נשלחתי להחתים ערבות את פיתה הוט". ובהמשך שוב ושוב: "אני לא יודע, בקשתי שיחתמו ערבות אישית הבעלים של החברה" (שם, בעמ' 15). בהנהלה אמרו לו לדבריו שהבעלים הם משה תנעמי וגב' שרה תנעמי. אבל מיד בהמשך מסתבר שהמידע הזה הגיע אליו מאמה של הנתבעת. "כשהתחלתי לעבוד איתם, אמא שלה אמרה לי שהיא ובעלה הם בעלי העסק"(שם, בעמ' 15). מר כץ אומר שזה נוהל קבוע אצלו להחתים את הבעלים. הוא צריך אפוא להכיר את הטופס ולפחות לדעת שבשולי הטופס אמור לחתום הלקוח. למרות זאת הוא קיבל מהנתבעת טופס חתום על ידי פיתהות, ללא אומר ודברים - מה שתומך בגרסת הנתבעת, ולפחות פעם אחת אישר במפורש, שהוא נשלח להחתים ערבות את "פיתה הוט" , שהיא כידוע הבעלים. 10. אני לא בטוחה שמר כץ, בבואו למשרדי פיתהות, חיפש דווקא את מר אלפן כפי שטוענת הנתבעת. אבל אני סבורה שגרסתה הגרעינית אמת, ואני מעדיפה את עדותה על פני עדותו של מר כץ אשר הרבה בתשובות שבמקרה הטוב מעידות על אי הבנה, ושבעדותו נפערו סתירות לא מעטות. מכל מקום, אין לי ספק שכשם שהתובעת לא צפתה לקבל את ערבותה האישית של הנתבעת, גם הנתבעת לא התכוונה לערוב אישית לחובה של פיתה טופ ולא סברה שהיא חותמת כערבה לחובה של פיתה טופ לתובעת. גמירות דעת מצדה לערוב - בוודאי אין כאן. אומנם הנתבעת לא זמנה לעדות את מר אלפן שעל הנחיותיו הסתמכה, ותמכה את גרסתה בעדותה של פקידה אחרת במשרד - הגב' רותם שאול. ואולם, גם התובעת, שעם מר אלפן דווקא הסכימה להתפשר, וכפי שהנתבעת טוענת בנזיד עדשים - לא זמנה אותו לעדות, אף שהסכם הפשרה עמו נעשה למעלה משנה לפני שהחלו ההוכחות בתיק זה. 11. לאור כל האמור התביעה נדחית, אך בנסיבות העניין אין צו להוצאות. חובות חברהחובערבות