השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הנה ,האם במסגרת ההסכם, אשר נחתם בין הבנק והחייב העיקרי, הופטרו הנתבעים, הוריו של חייב העיקרי, מערבותם המפורטת לעיל. להלן פסק דין בנושא ערבות הורים בבנק: פסק דין א. בפניי תביעת בנק בגין חוב כספי של הנתבעים כערבים לחשבון החייב העיקרי, ואלה נימוקיה: 1. החייב העיקרי, מורנו מרדכי, הוא בעל חשבון עו"ש אצל התובע, אשר נפתח ביום 20.8.96, ונוהל על פי טופס פתיחת חשבון וטופס הסכם ותנאי הסכם כלליים. 2. ביום 20.8.96, חתם החייב העיקרי על הסכם הלוואה על סך 30,000 ₪ (להלן "הסכם ההלוואה הראשון"), על פיו לתובע אפשרות לזכות בסכום ההלוואה את החשבון. הנתבעים, חתמו, ביום 20.8.96, כערבים להסכם הלוואה זה. 3. ביום 24.11.96, חתם החייב העיקרי על הסכם הלוואה נוסף בסך 20,000 ₪ (להלן "הסכם ההלוואה השני").. גם בהסכם זה, נתן החייב העיקרי הוראה לזכות בסכום ההלוואה את החשבון. ביום 24.11.96, חתמו הנתבעים כערבים להסכם הלוואה זה. 4. ביום 24.10.01, יתרת החובה בחשבון החייב העיקרי הייתה בסך 47,693 ₪. 5. ביום 27.5.98 הוגשה תביעה נגד החייב העיקרי בגין יתרת החובה שבחשבונו, והצדדים לאותה תביעה, חתמו על הסכם פשרה, כי יינתן נגדו פס"ד והוא ישלם סף 40,000 ₪ במעמד חתימת ההסכם, בגין חובותיו בשלושת החשבונות המתנהלים אצל התובע, על שמו. החייב העיקרי לא עמד בהסכם הפשרה, ועל כן נפתח נגדו תיק הוצל"פ. התובע לא הצליח לגבות חוב זה. ב. הנתבעים מכחישים את החוב, מושא תביעה זו ואלה נימוקיהם: 6. בעת חתימתם על כתב הערבות, החייב העיקרי, הוא בנם, כבר היה חייב את החוב לתובע. הנתבעים, הוריו של החייב העיקרי, במטרה לעזור לו, הגיעו לבנק כדי לפתוח חשבון, לשם יועברו על ידם כספים, ומחשבון זה החייב יכסה את חובותיו. מטרת הגעתם לבנק, הייתה , כאמור, כדי לפתוח חשבון, ובדיעבד, הסתבר להם כי הוחתמו על ערבות אישית לחשבון הבנק של החייב העיקרי. לטענתם, לא בחנו את המסמכים טרם חתימתם, כיוון שהוסבר להם על ידי פקיד הבנק שמדובר בטופס רגיל של פתיחת חשבון. 7. לטענתם, הפשרה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, הושגה לאחר שסוכם ביניהם לנציגי הבנק , כי הנתבעים ישלמו 40,000 ₪ לחשבון הבנק לו היו ערבים והתביעות נגדם יימחקו. לטענתם, הם התבקשו להביא את החייב העיקרי לחתימה על ההסכם, וכאשר הוא הגיע לחתום, ניתן לו לחתימתו, הסכם שונה לחלוטין מזה שהוסכם עמם. לטענתם, סוכם מפורשות עם הבנק, כי הסכום אשר יופקד על ידם, יהווה כיסוי החוב בחשבון לו הם ערבים, ובכך ייסגר חובם לבנק. 8. לטענתם, ביום 26.5.98, הפקידו סך 40,000 ₪ לחשבון לו היו ערבים, אך הבנק בחר להעביר כספים אלה ליתר חשבונות החייב העיקרי אשר להם אינם ערבים. ג. דיון 9. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הנה ,האם במסגרת ההסכם, אשר נחתם בין התובע והחייב העיקרי ביום 26.5.98, הופטרו הנתבעים, הוריו של חייב בעיקרי, מערבותם המפורטת לעיל. 10. מטעם התובע, הגיש תצהיר עדות ראשית, עו"ד ריינהרץ, אשר ייצג את הבנק בתביעה אשר הוגשה נגד החייב העיקרי. לדבריו, עם הגשת התביעה נגד החייב העיקרי וגרושתו, הוטל, ביום 14.5.98, על ידי הבנק עיקול זמני על רכוש החייב. לבנק נודע, כי ביום 24.3.98, החייב מכר את דירתו לצד ג' ובמועד הגשת התביעה נגד החייב העיקרי, חלק מהתמורה הוחזקה בנאמנות על ידי עו"ד טובי שלום ורמי הדר, וחלק אחר של התמורה הייתה בידי רוכש הדירה. לדבריו, הוטל עיקול על הכספים שהוחזקו בידי עו"ד טובי והדר ואצל רוכש הדירה, ולבקשת החייב העיקרי, לשחרור הכספים, התקיימה ,ביום 19.5.98, פגישה במשרד עו"ד ריינהרץ, לצורך הסדרת החוב של החייב העיקרי. בפגישה זו נכחו, החייב העיקרי, אביו, שהוא אחד הערבים מר מורנו יעקב, ואחיו מורנו רונן, וכן עו"ד ריינהרץ. 11. לגרסתו, סוכם באותה פגישה, כי החייב העיקרי יפרע את חובו, כך שביום חתימת ההסכם בינו לבין הבנק, הוא יפקיד במזומן סך של 40,000 ₪ ולאחר 10 ימים, יפקיד 5,000 ₪ נוספים והיתרה תשולם ב- 36 תשלומים חודשיים ועוקבים בסך 1,841 ₪ כל אחד. 12. לגרסתו, הבנק הסכים, שעם הפקדת הסך 40,000 הש"ח במזומן, יבוטלו העיקולים הזמניים על יתרת הכספים אשר הגיעו לחייב העיקרי ממכירת הדירה. בידי הבנק נותרה הערבות של הנתבעים. 13. ביום 25.5.98, החייב העיקרי הגיע לצורך חתימה על ההסכם, אשר נוסח על פי הסכמתו. בעקבות החתימה על ההסכם, אחיו של החייב העיקרי, הפקיד את הסך 40,000 ₪, אך החייב העיקרי לא עמד בהמשך, בתנאי ההסכם לפירעון חובו. 14. לגרסתו, הוא מעולם לא הגיע להסכם עם הנתבעים, שאלה יופטרו מערבותם, מעולם לא דובר על נושא זה, ולא הייתה כל סיבה שהבנק יסכים להישאר ללא כל בטוחה לחוב קיים. לטענתו, ההסכם נחתם בין הבנק לחייב העיקרי, כאשר הנתבעים לא היו צד לו. לגרסתו, בחקירתו הנגדית, זו הסיבה שההסכם לא כלל כל סנקציה כנגד הערבים. עו"ד ריינהרץ אישר כי עו"ד טובי הודיע לו כי באותו שלב אין כספים מהדירה. 15. מטעם ההגנה הצהיר עו"ד שלום טובי, מי שייצג את החייב העיקרי וגרושתו במכירת הדירה שהייתה בבעלותם, כי כל הכספים שאמורים היו להתקבל ממכירת הדירה, לאחר קיזוז החובות, היו אמורים להיות מועברים להורי הזוג בהתאם להתחייבויות בני הזוג להוריהם. עו"ד טובי הצהיר, כי הנתבע, יעקב מורנו, אמר לו, שהוא מעוניין להפקיע את ערבות הנתבעים כלפי התובע בגין חובו של החייב העיקרי, ועל כן העביר 25,000 ש"ח בשיק של עו"ד טובי, למר רונן מורנו, כדי שיטפל מול הבנק בשם הוריו, שהם הנתבעים. 16. על פי המפורט בתצהירו של עו"ד טובי, בעת הטלת העיקול הזמני, החייב העיקרי, כבר קיבל את כל הכספים אשר הגיעו לו ממכירת הדירה, וכל הכספים שהיו בידי עו"ד טובי , היו שייכים לגרושתו. לדברי, בחקירתו הנגדית, מיד לכשהוטל העיקול הודיע לבנק שהכסף ממכירת הדירה חולק. העיקול בוטל כדי שיהיה אפשר להעביר את זכויות הבעלות בדירה על שם הקונה. לגרסתו, השיק שמסר לרונן מורנו הועבר לתובע. לדבריו, היה קיים כתב הוראות לטובת הנתבעים, הורי החייב העיקרי. 17. עד ההגנה, מר רונן מורנו, אחיו של החייב העיקרי, ובנם של הנתבעים, הצהיר כי נכח בפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד ריינהרץ, לצורך ניהול משא ומתן לפשרה. באותה פגישה, הוסכם כי הנתבעים ישלמו 40,000 ₪ לחשבון הבנק שלו היו הם ערבים ותתבטלנה שאר דרישות ב"כ הבנק נגדם. בסיום המו"מ, ומכיוון שההליכים התנהלו נגד החייב העיקרי, היה צורך שהוא יחתום על ההסכם. בשלב זה, לטענתו, הוא עזב את הפגישה כדי להשיג את הסך 40,000 ₪, אשר היה קרוב לסכום החוב שהיה באותה עת בחשבון של החייב העיקרי. אחיו, החייב העיקרי, התייצב במשרד עו"ד ריינהרץ, והסתבר בדיעבד כי הוחתם על נוסח הסכם אחר מזה שהוסכם בפגישה. לפי ההסכם עליו הוחתם החייב העיקרי, החוב הוזרם לחשבונות אחרים שהנתבעים לא היו ערבים לו. כל זאת לטענתו, בניגוד לסיכום הדברים באותה פגישה, כאשר היה ידוע לעו"ד ריינהרץ, שהנתבעים הם שמשלמים את סכום הפשרה, כערבים, ובכך יסתיימו התחייבויותיהם מול הבנק. בחקירתו הנגדית הסביר, שלא נכתב בהסכם הפשרה, שהנתבעים מופטרים מהערבות, כיוון שההסכם ציין מפורשות שהבנק יוכל לפעול נגד החייב העיקרי. 18. לגרסתו, עו"ד לשם, אשר ייצג באותו זמן את הנתבעים, שלח לב"כ התובעת מספר מכתבים מתאריכים 3.8.00 ומתאריך 29.1.01, בהם הוא מסביר, כי הנתבעים שלמו את חובם לבנק, עת העבירו לחשבון סך 40,000 ₪, אך אלה לא נענו על ידי ב"כ הבנק. לגרסתו, עת העבירו הנתבעים סך 40,000 ₪ לחשבון הבנק, נותרה יתרת החובה, לה ערבו הנתבעים, בסכום של 10,000 ₪. בחקירתו הנגדית השיב רונן מורנו, כי הסכם הפשרה מציין מפורשות שהסך 40,000 ₪, יופקד לחשבון לו היו הנתבעים ערבים. 19. הנתבע, יעקב מורנו, הצהיר בפני, כי נכח בפגישה במשרד עו"ד ריינהרץ, ובה סוכם נוסח אחר של הסכם מזה שהחייב העיקרי הוחתם עליו. בחקירתו הנגדית הסביר, כי הגיע לבנק, כדי לפתוח חשבון נפרד להלוואה שנטל, ובקש מפורשות שלא לערבב בין חשבונו לחשבון החייב העיקרי. לגרסתו, הובטח לו על ידי הבנק כי הסך 40,000 ₪ יוכנס לחשבון הערבות. 20. השאלה שבמחלוקת הנה, האם הובטח לנתבעים, כי הסך של 40,000 ₪ ישולם על חשבון החוב, לו ערבו, ולא לחובות אחרים של החייב העיקרי, אשר להם לא היו ערבים. וכן האם הובטח להם שעם תשלום זה יופטרו מערבותם. בפגישה שבה התנהל המו"מ להסכם פשרה, נכחו אחיו של החייב העיקרי, רונן מורנו, והנתבע יעקב מורנו. לגרסת הנתבעים, אשר לא נסתרה, הסך 40,000 ₪ אשר הוכנס לחשבון הבנק, הוא כסף שלהם. גרסתם זו נתמכת בעצם השתתפותם בפגישה, וניסיונותיהם לחלץ את בנם, ואת עצמם מיתרת החובה בחשבון לו ערבו. ובעדותו של עו"ד ריינהרץ, כי בנם, רונן , הוא שהעביר סכום זה לבנק. לשיטתם, באותה פגישה סוכם על נוסח הסכם אחר מזה שהחייב העיקרי חתם בפועל. החייב העיקרי, נקרא למשרדי ב"כ הבנק לחתום על נוסח הסכם, כפי שהושג בין הבנק, לאחיו ואביו של החייב העיקרי, אך משהגיע לבנק, חתם על נוסח שונה. 21. סכם הפשרה, הוא נספח ה' לתצהיר התובע, נחתם בין התובע לחייב העיקרי. בהתאם להסכם הפשרה, הפקדת הסך של 40,000 ₪ תגרום לביטול העיקולים הזמנים שהטיל הבנק על כספים המגיעים לנתבע ממכירת הדירה, והמחזיקים, יוכלו להעביר את הכספים אותם הם מחזיקים, לנתבע. דהיינו, שלאחר העברת סך 40,000 ₪, שוחררו כל העיקולים. יתרה מכך, על פי אותו הסכם פשרה, אי עמידה בהסכם, תאפשר לבנק לחדש את ההליכים נגד הנתבע. 22. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני, עולה תמונה, לפיה, הנתבעים, אשר העבירו לתובע את הסך 40,000 ₪, בגין חובו של החייב העיקרי, הוא בנם, ובהתאם להסכם הפשרה שנחתם בין התובע לחייב העיקרי,הבינו, כי המצג אשר הוצג להם הוא, שעם העברת סכום זה, תבוטל ערבותם לחובו של החייב העיקרי, היות והם אלה ששילמו את הסכום הנ"ל, הסכום יועבר לחשבון לו הם ערבים, ומשכך תפקע ערבותם. הנתבעים הבינו זאת לטענתם, הן מהמצג אשר הוצג להם והן מכך שבהסכם הפשרה מצויין שאי עמידה בו, תאפשר לבנק לחדש את ההליכים נגד הנתבע והם כלל לא הוזכרו בהסדר פשרה זה. גרסתם זו נתמכת בעדותו של עו"ד טובי, לפיה יעקב מורנו, אמר לו, שהוא מעוניין להפקיע את ערבות הנתבעים כלפי התובע בגין חובו של החייב העיקרי, ועל כן העביר 25,000 ש"ח בשיק של עו"ד טובי, למר רונן מורנו, כדי שיטפל מול הבנק בשם הוריו, שהם הנתבעים. 23. על פי המפורט בתצהירו של עו"ד טובי, בעת הטלת העיקול הזמני, החייב העיקרי, כבר קיבל את כל הכספים אשר הגיעו לו ממכירת הדירה, וכל הכספים שהיו בידי עו"ד טובי , היו שייכים לגרושתו. לדבריו, בחקירתו הנגדית, מיד לכשהוטל העיקול הודיע לבנק שהכסף ממכירת הדירה חולק. העיקול בוטל כדי שיהיה אפשר להעביר את זכויות הבעלות בדירה על שם הקונה. לגרסתו, השיק שמסר לרונן מורנו הועבר לתובע. לדבריו, היה קיים כתב הוראות לטובת הנתבעים, הורי החייב העיקרי. מכאן עולה, כי בעת שהוטל העיקול על הדירה, ממילא לא הגיע לחייב העיקרי כל סכום נוסף ממכירתה, אלא לגרושתו. גרסת הנתבעים נתמכת, בנוסף, בעובדה, שעו"ד לשם, אשר ייצג באותו זמן את הנתבעים, שלח לב"כ התובעת מספר מכתבים מתאריכים 3.8.00 ומתאריך 29.1.01 בהם הוא מסביר, כי הנתבעים שלמו את חובם לבנק, עת העבירו לחשבון סך 40,000 ₪, אך אלה לא נענו על ידי ב"כ הבנק. 24. הסכם הפשרה בין התובע לבנק, הינו לגבי עילות התביעה המפורטות בת.א. 2658/98. אין חולק, כי הנתבעים, הורי החייב העיקרי, ואחיו, ניהלו את המו"מ מול הבנק, גם אם בחלק מהישיבה השתתף גם החייב העיקרי. אכן, ההסכם לא מזכיר כלל את הערבים במסגרת הפשרה, ואינו קובע כי אלה יופטרו מערבותם. כפי שפירטתי לעיל, אני מקבלת את טענת הנתבעים, כי מהמשא ומתן בינם לבין הבנק, ומלשון ההסכם הבינו, כי עם הפקדת בסך של 40,000 ₪ יופרטו מערבותם. זה המצג שהוצג להם ו/או מה שהבינו מישיבת "ההסדר" ו/או מהסכם הפשרה. לטענת רונן מורנו מנהלת הבנק, אשר נפטרה לאחרונה, אישרה בפניו שהוריו יופטרו מערבותם. אני מקבלת את טענת הנתבעים, כי הבנק, כלל לא התכוון להביאה לעדות, טרם שנפטרה. על כך ניתן ללמוד מהעובדה, שתצהירי הבנק, אשר הוגשו זה מכבר, בחודש מרץ 2004, לא כללו תצהיר של אותה מנהלת, אשר יכולה הייתה להתייחס לטענה זו של הנתבעים. ועל אי הבאת עד כבר נאמר: וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אבכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'. פד"י מה (4), 651, 654) ודי לי בדברים אלו. לכל אלה יש להוסיף, את העובדה שהבנק, ו/או מי מטעמו, לא טרח להשיב, למכתבי ב"כ הנתבעים, נספחים ב', ג' לתצהירם. 25. חוק הבנקאות (שירות ללקוח), החל גם על ערבים, מטיל על הבנק חובה גילוי נאות. אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, ולפיה, על הבנק היה לתת לנתבעים, במהלך המו"מ טרם חתימת החייב העיקרי על הסדר הפשרה, את כל המידע האפשרי, כולל הסבר ראוי, לעניין אי היותם פטורים מהערבות. בפרט במקרה כצו זה, בו הבנק היה מיוצג, והנתבעים לא. זאת, בפרט לנוכח העובדה שהנתבעים השתתפו במו"מ לקראת החתימה על הסכם הפשרה, ושילמו את הסך של 40,000 ₪ מכספם. 26. יש לציין, כי טענת הנתבעים הנה, שהפשרה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, הושגה לאחר שסוכם ביניהם לנציגי הבנק , כי הנתבעים ישלמו 40,000 ₪ לחשבון הבנק לו היו ערבים והתביעות נגדם יימחקו. 27. לטענתם, הם התבקשו לגרום לכך שהחייב העיקרי יגיע למשרד ב"כ הבנק, כדי לחתום על ההסכם, וכאשר הוא הגיע לחתום, ניתן לו לחתימתו, הסכם שונה לחלוטין מזה שהוסכם עמם. כמו כן, לטענתם, סוכם מפורשות עם הבנק, כי הסכם אשר יופקד על ידם, יהווה כיסוי החוב בחשבון לו הם ערבים, ובכך ייסגר חובם לבנק. לטענתם, ביום 26.5.98, הפקידו סך 40,000 ₪ לחשבון לו היו ערבים, אך הבנק בחר להעביר כספים אלה ליתר חשבונות החייב העיקרי אשר להם אינם ערבים. 28. כאן המקום לציין, כי לא הובאה על ידי הבנק כל עדות הסותרת את טענת הנתבעים ולפיה מטרת הגעתם לבנק, הייתה , כאמור, כדי לפתוח חשבון, ובדיעבד, הסתבר להם כי הוחתמו על ערבות אישית לחשבון הבנק של החייב העיקרי. לטענתם, לא בחנו את המסמכים טרם חתימתם, כיוון שהוסבר להם על ידי פקיד הבנק שמדובר בטופס רגיל של פתיחת חשבון. ב"כ הבנק, אף לא חקר אותם לעניין זה. 29. לאור המקובץ, אני מקבלת את טענת הנתבעים, לפיה, הפקדת הסך של 40,000 ₪, כפי שהוסכם בהסדר בין הבנק לחייב העיקרי, הייתה מכוונת לחשבון לו ערבו, דהיינו חשבון החייב העיקרי, מספר 227309, ואשר ביום הגשת התביעה נגד החייב העיקרי, עמד ביתרת חובה בסך 60,202 ₪. מכיוון שהנתבעים הזרימו לחשבון, על פי הסדר הפשרה, ביום 26.5.98, סך של 40,000 ₪, יתרת החובה בחשבון זה, הייתה 20,202 ₪. משכך, יתרת החובה, בחשבון לו ערבו, עמדה באותו יום על סך 20,202 ₪. לגרסתם, אשר לא נסתרה, הבנק לא הודיע להם דבר, טרם שקיבלו את החלטת כב' הרשמת עפרון, וזאת בחודש אוגוסט 2000. סוף דבר: הנתבעים ישלמו לבנק, את הסך של 20,202 ₪, כשהם צמודים, ונושאי ריבית כדין מחודש אוגוסט 2000 ועד לתשלום בפועל. בנוסף ישלמו לבנק, הוצאות ושכ"ט כולל בסך של 2,500 ₪. בנקערבות