סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל קובע "בית משפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שניתן מכח סמכותו בפשיטת רגל לבטלו או לשנותו". להלן החלטה בנושא סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל: החלטה 1. המסגרת הדיונית הבקשה שבפניי הינה בקשת החייב כי בית משפט יעשה שימוש על פי סמכותו לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"מ - 1980, ויעיין מחדש בהחלטה מיום 20.5.09 . בית משפט התבקש לבטל את צו כינוס הנכסים והצווים האחרים אשר ניתנו במסגרת ההחלטה. יחד עם בקשה זו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, עד למתן החלטה בעיון חוזר וכן בקשתו של המנהל המיוחד למחוק על הסף את בקשתו של החייב לעיכוב ביצוע -לאור המחדל החמור שבאי הגשת תצהיר. אינני רואה צורך לדון בבקשה אחרונה זו ובבקשה לעיכוב ביצוע בנפרד, שכן תגובות הצדדים בבקשה לעיון חוזר כבר מצויות בפני ותגובתו של הכנ"ר בשתי הבקשות הוגשה באותו יום, 19.7.09. לאור זאת, ניתן לתת החלטה בבקשה לעיון מחדש לגופה, והדיון בשתי הבקשות האחרות מתייתר. 2. צו הכינוס והבקשה לעיון מחדש ביום 20.5.09, לאחר דיון במעמד הצדדים, ניתן על ידי צו כינוס לנכסי החייב על פי בקשה שהוגשה על ידי הנושים. הבקשה הוגשה בגין פסק דין חלוט בתיק אזרחי 1916/08, אשר ניתן על יסוד הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בתיק. בבקשה נאמר כי מקור החוב, בו הודה החייב, הוא חוב כלפי הנושים בסך מיליון דולר נכון לתחילת שנת 2004. טיעוני הצדדים באשר לבקשה לצו כינוס והדיון מפורטים בהרחבה בהחלטתי זו ואינני רואה מקום לפרט אותם פעם נוספת. הבקשה לעיון מחדש הוגשה על ידי ב"כ החדשים של החייב. בבקשה נאמר כי היא מוגשת על רקע התנהלות פסולה וחוסר תום לב של הנושים, אשר עשו שימוש לרעה בהליכי הפש"ר כנגד החייב שהוא תושב זר. הנושים, כך נטען בבקשה, הטעו את בית משפט לחשוב כאילו יש בידיהם פסק דין כספי חלוט, אשר מחייב את החייב לשלם להם את החוב הפסוק ועל יסוד מצגי שווא אלו נפתחו הליכי הפש"ר. בבקשה נאמר כי על פי פסק הדין עצמו טרם הגיע המועד לפרעון החוב הכספי המופיע בפסק הדין. הנושים הסתירו את העובדה כי הזכות לקבל את כספי פסק הדין תקום רק ביום 22.8.09. עוד נאמר, כי אין להחיל את הליכי פשיטת הרגל על החייב וכי מדובר בניסיון פסול של הנושים לעקוף את הצורך לאכוף את פסק הדין בחו"ל. מדובר בתושב זר שאין לו פעילות בישראל והוא איננו מתגורר בה, ואין אף לראות בו כמי שעומד בהגדרת "חייב" על פי הפקודה. 3. תגובת המנהל המיוחד והכנ"ר על הבקשה המנהל המיוחד טען כי אין הבקשה מגלה טעם מוכר בדין, בגינו אמור בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 181 לפקודה. המבקש הפנה להחלטת בית משפט בעניין הכינוס ולהוראות הסכם הפשרה, אשר היווה את הבסיס לפסק הדין נשוא הבקשה. המנהל המיוחד ציין כי אין לקבל את טענותיו האחרות של החייב באשר להליכי פשיטת הרגל ולתחולת הוראות הפקודה. המנהל המיוחד ציין כי הבקשה רצופה בעובדות אשר לא נתמכו בתצהיר מטעם החייב ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. בתשובה לכך הדגיש החייב כי מאחר ומדובר בהחלטה אשר נסמכת על מצג שווא מצד הנושים, קמה לבית משפט הסמכות לעשות שימוש בהליך "העיון מחדש". המבקש שב וחזר וטען כי הנושים הסתירו עובדות מבית המשפט, במיוחד לגבי הוראות הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. בתגובתו של הכנ"ר נאמר בתמצית כי החייב מבכר לקרוא בפסק הדין את שנוח לו. אולם, לא ניתן להתעלם מפעולות שהיה על החייב לבצע, העמדת בטחונות לביצוע התשלום הכספי על פי פסק הדין, אותן הפר החייב. באשר לטענתו של החייב כי בהיותו תושב זר לא ניתן לפעול כנגדו על פי הליכי פש"ר - הפנה הכנ"ר להוראות סעיף 2 לפקודה שאיננו מבחין בין אזרחויות או מקומות מושב ולפחות חלופה אחת של חבר בתאגיד התקיימה אצל החייב. הכנ"ר גם הדגיש את העובדה כי בית המשפט התיר לחייב, מיד עם מתן צו הכינוס, לעזוב את הארץ ולא הורה לו להישאר בארץ עד שיסתיימו חקירותיו. עוד נאמר כי אין זה מתקבל על הדעת שהחייב לא תמך את בקשתו בתצהיר וכי כבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה. הכנ"ר אף הציע כי עד למועד התגבשות החוב, לעמדתו של החייב, ינהלו הצדדים מגעים לגיבוש הסדר נושים. עד היום לא התקבלה הודעה כלשהי באשר למו"מ שהתקיים בין הצדדים או באשר להסדר כלשהו אליו הגיעו, ולכן יש לדון בבקשה לגופה. 4. דיון והחלטה א. הוראות סעיף 181 לפקודה סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל קובע "בית משפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שניתן מכח סמכותו בפשיטת רגל לבטלו או לשנותו". לוין וגרוניס בספרם פשיטת רגל (מהדורה שניה) מבהירים בעמ' 38 כי להבדיל מהליכים אזרחיים אחרים, רשאי בית משפט לפשיטת רגל לבטל כל צו שנתן לפי הוראות סעיף זה. "עם זאת ייעשה שימוש בסמכות זו בזהירות, בשל הסטייה מכלל הסופיות". מדברים אלה ומקביעתו של השופט ד. לוין בע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני פד"י מח(1) 830, עולה כי סמכותו של בית משפט לפי סעיף זה רחבה באופן משמעותי מסמכותו של בית משפט לעיון מחדש בהליכים אזרחיים אחרים. כב' השופט לוין קבע בעניין בן ציון , כי לבית המשפט ישנה סמכות לדון מחדש באופן מלא ויסודי בהחלטה אשר ניתנה במסגרת הליכי פש"ר (עמ' 839 לפסק הדין). עם זאת, נראה כי יש להפעיל סמכות רחבה זו בזהירות ואין מקום לפתוח את הדיון מחדש ללא סיבה מוצדקת. ראה לעניין זה ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף פד"י לז (3) עמ' 729, שם נקבע על ידי כב' השופטת נתניהו כי חיוב בתשלומים במהלך הליכי פש"ר, יכול להיבחן מחדש במסגרת עיון חוזר על פי הוראת סעיף 181 לפקודה. אולם, "בקשה כזו לעיון מחודש יש לה מקום רק אם חל שינוי במצב או התבררה עובדה חדשה שלא הובאה לידיעת בית המשפט בעת הדיון המקורי, שאחרת יהיה בפנייה משום שימוש לרעה בהליך משפטי". המנהל המיוחד הפנה בתגובתו להחלטה אשר ניתנה בבש"א 2860/04 רייך נ' הכונס הרשמי בבית המשפט המחוזי בנצרת. גם שם קבע בית משפט כי יש לעשות שימוש בהוראות סעיף 181 במשורה וכי "אין העיון מחדש מהווה הליך של ביקורת ביחס להחלטה קודמת שניתנה על ידי בית המשפט, אלא הליך הננקט על ידי בית המשפט בהסתמך על נתונים חדשים שונים, שיועמדו לנגד עיניו, ואשר יש בהם כדי לשנות את מערך שיקוליו" ב. האם התקיימו בפניי נסיבות חדשות המצדיקות את העיון מחדש. בתשובתו של החייב לתגובת המנהל המיוחד, נטען כי אין כל מקום להפניית המנהל המיוחד להחלטה בעניין רייך. שם נדחתה הבקשה לעיון חוזר, לאור העובדה שכל מה שטען המבקש כבר נטען על ידו בדיון שהתקיים ובבקשה קודמת. במקרה הנוכחי מדובר, לטענת החייב, בטענה שלא נטענה עד היום וגם לא הוכרעה. טענה זו היא הטענה כי הנושים אינם מחזיקים בפסק דין חלוט אשר מאפשר להם לפתוח בהליכי פש"ר, שכן מועד הפרעון של החוב הפסוק טרם הגיע. על בסיס טענה זו אף מועלית כלפי הנושים טענה בדבר מצג שווא והטעיית בית המשפט. על רקע דברים אלה, יש לבחון האם קיים במקרה הנוכחי בסיס לעיון מחדש בהחלטה בעניין צו הכינוס. בשלב ראשון יש לציין כי טענות החייב, כפי שפורטו בסעיפים 13 - 15 ו- 17 - 20 לבקשה, הן באופן ברור טענות עובדתיות אשר היה מקום לתמוך אותן בתצהיר. טענת החייב כי אין צורך בתצהיר שכן כל העובדות הידועות מצויות בפני בית המשפט, איננה סבירה בעליל. אם אכן כל העובדות היו בפני בית משפט, הרי שבוודאי שאין מקום לטענת מצג השווא ואי הגילוי אשר הועלתה כלפי הנושים. אם מדובר בעובדות חדשות הרי -שהיה צריך לתמוך אותן בתצהיר. גם אם נאמר שלא היה צורך בתצהיר לעניין תוקפו של החיוב הכספי, הרי בוודאי שהיה מקום לתמוך את הבקשה בתצהיר בכל הקשור לטענותיו של המבקש באשר לפתיחת ההליכים שלא כדין, אי תחולת פקודת פשיטת הרגל, והטענה כי אין הוא נופל בגדר הגדרת "חייב" לפי הפקודה. די היה באמור לעיל, על מנת לדחות את הבקשה. אולם, יש לדחות את הבקשה גם לגופה. - טענת החייב כי טרם התגבש כל חוב כלפי הנושים החייב ציין כי באוגוסט 2008 הגישו הנושים תביעה בסדר דין מקוצר בסכום של 4.5 מיליון ₪. ביום 25.8.08 חתמו הצדדים על הסכם הלוואה. לאחר חתימתו של הסכם ההלוואה, הגישו הצדדים לבית משפט "בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שבין הצדדים ובקשה לביטול כל העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד". בית המשפט נתן תוקף להסכם הפשרה כפי שנוסח על ידי הצדדים. בהסכם נאמר כי התביעה תתקבל. אולם, מוסכם על הצדדים כי עם מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, ישלם החייב לנושה 2 סכום של 5.6 מיליון ₪ אשר הוגדר "סכום החוב הפסוק". עוד נאמר בהסכם, כי סכום החוב יחשב כהלוואה אשר הועמדה מטעם נושה 2 לחייב ולחברה בלגית בשם לוגן אשר בשליטתו (להלן: "לוגן"). החייב היפנה להוראות סעיף 1ד להסכם הפשרה, בו נאמר כי ההלוואה תוחזר תוך 12 חודשים, כפי שנאמר בהסכם ההלוואה. עוד נאמר בסעיף 1ה כי להבטחת החזר ההלוואה מתחייבים הלווים לרשום משכנתא על נכס בהרצליה לפי התנאים הקבועים בהסכם ההלוואה; כי לצורך רישום המשכנתא ייחתם יפוי כח בלתי חוזר, וכי ניתן יהיה לעשות דיספוזיציות בנכס, בכפוף לשמירת זכויות הנושים לפרעון ההלוואה. לאור זאת טען החייב כי עליו להחזיר את ההלוואה עד יום 28.8.09. למרות זאת, עוד בדצמבר 2008 פתחו נגדו הנושים בהליכי פש"ר וביקשו מבית משפט להמציא לו התראת פשיטת רגל. בקשה זו היא, לטענת החייב, החטא הקדמון שהביא בסופו של דבר למתן צו הכינוס. החייב טען כי הנושים הטעו את בית משפט בכך שטענו כי הם זכאים להמציא התראת פשיטת רגל, בטענה כי יש בידם פסק דין חלוט לתשלום כספי. מכאן עולה בבירור כי לא התקיימו תנאי סעיף 3 לפקודה, שכן לא היה בידי הנושים פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף שניתן להוציאו לפועל. לאחר מכן פנו הנושים בבקשה למתן צו כינוס, תוך כדי קביעה כי החייב ביצע מעשה פשיטת הרגל בכך שלא שילם את סכום ההלוואה. החייב ציין כי העובדה שלטענת הנושים לא המציא להם מסמכים הנוגעים לרישום המשכנתא, אין בה כדי להשפיע על החיוב הכספי שהוא חיוב נפרד. החייב אישר אומנם כי הסכם ההלוואה קובע שאם לא ימלא אחר כל התנאים הקבועים בהסכם ההלוואה - יהיו הנושים רשאיים לדרוש ממנו את פרעון ההלוואה באופן מיידי. אולם, תנאי זה מופיע בהסכם ההלוואה בלבד ואין הוא מעלה ואין הוא מוריד בכל הנוגע לאכיפת פסק הדין.התנאי המופיע כאמור בהסכם ההלוואה, אינו מהווה חלק מפסק הדין. מכיון שהסעיף איננו מופיע בהסכם הפשרה ואין לראות בו כחלק מפסק הדין. לדברי החייב, פסק הדין המחייב הוא רק אותו חלק של הפשרה שבית המשפט התבקש לתת לו תוקף של פסק דין. לכן, גם אם הפר חלק מפסק הדין הנוגע לרישום המשכנתא, הדרך היחידה העומדת בפני הנושים היא לפנות להליכי ביזיון. אין הנושים יכולים לטעון כי אי מילוי חיובים מסויימים מכח פסק הדין - מחייבים את פרעון ההלוואה באופן מיידי. לטענות אלה אין כל בסיס. לנושא זה התייחסתי באופן מפורש במסגרת ההחלטה לגביה מתבקש העיון מחדש. אין לראות בטענות המועלות כיום על ידי החייב, אלא בגדר ניסיון לשנות את ההחלטה אשר ניתנה על ידי. הדרך הראויה לכך היא הגשת ערעור ולא בקשה לעיון מחדש. גם לגופו של עניין אינני רואה מקום לטענות. עוד במסגרת ההחלטה נקבע כי מדובר בהסכם פשרה ברור, אשר קיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו הסכים החייב לתשלום הסכום הנקוב בו. על פי ההסכם התחייב החייב להעביר מסמכים שונים אשר ייאפשרו את רישום המשכנתא על הנכס בהרצליה. במסגרת ההחלטה פירטתי את הדרישות החוזרות והנישנות של הנושים להעברת המסמכים לשם רישום המשכנתא בין ספטמבר 2008 עד דצמבר 2008. במועד בו התבקשה הוצאת התראת פשיטת הרגל טרם עמד החייב בחובתו להמציא את המסמכים. לאחר שההתראה הומצאה לחייב בביתו התקיימה פגישה עם ב"כ הנושים ביום 15.12.08. ניתנה הסכמה למתן אורכה לחייב להמצאת המסמכים לשם רישום המשכנתא עד יום 5.1.09, כפי שעולה גם מפקס שנשלח על ידי החייב מפריז וצורף כנספח ג' אם נעיין בסעיפים 1 ד' ו- 1 ה' להסכם הפשרה אליהם הפנה המבקש, הרי שסעיפים אלה מפנים להסכם ההלוואה, אשר צורף לבקשה למתן תוקף של פסק דין. לכן, יש לראות בהסכם ההלוואה כחלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. סעיף 11 להסכם ההלוואה, המהווה כאמור חלק בלתי נפרד מפסק הדין, קובע את העמדת סכום ההלוואה, שהוא למעשה סכום פסק הדין, לפרעון מיידי, אם לא ימלא החייב אחר התחייבויותיו, כולל אותה התחייבות להמציא את המסמכים לשם רישום המשכנתא. אין לכן כל מקום כי לטענה הפרשנית החדשה המופיעה כיום בבקשה, על פיה התנאי בדבר הפרעון המיידי מופיע בהסכם ההלוואה בלבד - ולכן אין הוא מעלה או מוריד בנוגע לאכיפת פסק הדין. משהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין מפנה באופן מפורש להוראות הסכם ההלוואה, אשר אף צורף כנספח לפסק הדין, הרי שלטענה זו אין כל יסוד. יתרה מזאת, כל המסמכים הרלוונטים היו בפני בית משפט כאשר ניתנה ההחלטה. אין לכן גם כל מקום לטענה בדבר מצג שווא והטעייה. בעקבות זאת, אין כמובן בסיס לטענה הנוספת בדבר פתיחת הליכי פשיטת הרגל שלא כדין כנגד החייב. אין בכל האמור לעיל, בגדר נסיבות חדשות כלשהן, שיש בהן כדי להביא לעיון מחדש בהחלטה. - טענת החייב כי אין להחיל את פקודת פשיטת הרגל הטענה הראשונה שהועלתה בעניין זה היא כי לאחר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יש מקום להימנע מקיום הליכים כגון הליכי הפש"ר, אשר גורמים פגיעה קשה בחייב ויש לנקוט בהליכים אחרים. בית המשפט כבר קבע כי פקודת פשיטת הרגל איננה עומדת בסתירה לחוק היסוד, וכי זכויות הנושים אינן פחותות מזכויות החייב. במסגרת טענה זו בדבר פגיעה קשה בחירותו של החייב, נטען כי הנושים ינסו למנוע את יציאתו של החייב מישראל. גם לטענה זו אין בסיס, שכן בקשתו של החייב לבטל את ההגבלות על כניסותיו ויציאותיו של החייב בארץ - התקבלה על ידי בית משפט לתקופה של שישה חודשים, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית. עוד נטען בהקשר זה, כי הנושים מנסים להפעיל לחץ לא ראוי על החייב, שכן אין לו נכסים בארץ וכי הפקודה לא נועדה ללכוד תושבים זרים בישראל. כפי שעולה מדוח מס' 1 של המנהל המיוחד, קיימות אינדקציות לקיומו לכאורה של קשר בין החייב לנכס בהרצליה הרשום על שם חברת לוגן. המנהל המיוחד הפנה לבקשה, עליה חתום החייב באופן אישי, להיתר בניה באותו נכס, אשר הוגשה לעירית הרצליה (נספח ח' לדוח). עוד מתברר כי מתנהלים הליכים מנהליים ופליליים כנגד החייב בגין חריגות בנייה באותו נכס ובבקשה לביזיון. יש לזכור, כי נכס זה הוא אותו נכס לגביו התחייב החייב, יחד עם חברת לוגן הרשומה כבעליו, לדאוג לרישום המשכנתא לשם הבטחת תשלום ההלוואה. זאת על פי הסכם ההלוואה המפורט בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. נסיבות אלה מצביעות לפחות לכאורה על קשר בין החייב לבין הנכס. העובדה כי החייב הינו תושב זר אין בה כדי לעלות או להוריד לענין הוראות סעיף 2 לפקודה, כפי שצויין על ידי ב"כ הכנ"ר בתגובתו. המבקש אף העלה במסגרת הדיון למתן צו הכינוס טענות שונות בעניין ההמצאה בשל היותו תושב זר המתגורר בפריז. לטענות אלה התייחסתי באופן מפורט במסגרת ההחלטה ואין מקום לדון בטענות אלה מחדש. - טענת המבקש שאין הוא נופל במסגרת הגדרת "חייב" בעניין זה הבהיר הכנ"ר כי הוראות סעיף 2 אינן מבחינות בין אזרחויות או מקומות מושב של חייבים. די בעובדה כי התקיימה במקרה הנוכחי חלופה אחת של "חבר בתאגיד" על מנת שהוראות הפקודה יחולו על החייב. החייב טען כי אין מקום לטענת הנושים על פיה יש לראות בחייב כמי שהיה חבר בחבר בני אדם שנהלו עסקים בישראל באמצעות חברת "סקי דיגיטל". החייב טען כי מדובר בחברה אשר המניות בה נרכשו על מנת ליצור מקום עבודה לבנו של החייב. עוד נאמר שלא לחייב ולא לבנו היתה מעורבות בניהול החברה וכי כשנה לאחר ההשקעה פוטר בנו של החייב מהחברה והחברה איננה פעילה יותר. החייב טען כי הנושים לא הביאו ראייה שהחייב מנהל עסקים באמצעות אותה חברה. בעניין זה צורף תצהירו של בן החייב בלבד, אולם לא צורף כל תצהיר מטעם החייב עצמו. במסגרת הדוח אשר הוגש על ידי המנהל המיוחד, נאמר כי בוצעו על ידו בדיקות לעניין חברת סקי דיגיטל . המנהל המיוחד פנה למר בנודיז מנכל החברה. מחקירתו של מר בנודיז הסתבר כי בשנת 2000 רכש החייב 30 אחוז ממניות החברה תמורת 400,000 דולר. מאז רכישת המניות היה החייב מעורב אישית בניהול החברה. תצהיר בעניין זה צורף לדו"ח. גם לאחר פטורי בנו, המשיך החייב להיות מעורב בניהול החברה עד לסיום עסקיה. החברה איננה פעילה עיסקית אולם לא חוסלה מעולם. לאור דברים אלה, יש לראות בחייב כמי שהיה חבר בחבר בני אדם אשר ניהל עסקים בישראל בחברת סקי דיגיטל, ואף מי שפעל כמורשה עבור חברת לוגן בפעילות לגבי הנכס אשר רשום על שמה, כפי שפורט לעיל. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי דין הבקשה להידחות. החייב ישא בהוצאות הנושים בסך 15,000 ₪ פלוס מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פשיטת רגל