מכירת אופציות ללא הרשאה

להלן פסק דין בנושא מכירת אופציות ללא הרשאה:

פסק דין

1.     התובעת חברת לב התמר השקעות בע"מ (להלן: "לב התמר") הגישה תביעה בחודש יוני 2005 נגד בנק המזרחי בע"מ (להלן: "הבנק") על סך 1,500,000 ₪.
לב התמר ניהלה חשבון בבנק המזרחי סניף נס ציונה שמספרו 127483 (להלן: "החשבון").

2.     תמצית טענות התובעת:
א)     התובעת טענה, כי ביום 22/8/00 היא החזיקה בחשבון 714 אופציות מסוג CALL על בסיס 560 לחודש אוגוסט 2000, שמועד פקיעתן היה אמור להיות ביום 24/8/00.

ב)     ביום 22/8/00 מכר הבנק את האופציות ללא הרשאה ובניגוד להוראה מפורשת של התובעת ולפיה אין למכור את האופציות ויש להשאיר אותן עד מועד הפקיעה ביום 24/8/00.
בעקבות מכירת האופציות שביצע הבנק, זוכה חשבון התובעת בסכום של 185,640 ₪, והתובעת טוענת, כי נגרם לה נזק בסכום של 1,100,000 ₪ - הפרש השערים בין המדד ביום הפקיעה (ביום24/8/00) לבין השער בו נמכרו האופציות (ביום 22/8/00).

ג)     התובעת טענה, כי סכום זה מגיע במועד הגשת התביעה לסכום של "לפחות" מעל 1,500,000 ₪ ולפיכך הוגשה התביעה בסכום זה.

3.     תמצית טענות הנתבע:
א)     הבנק טען, כי בהתאם למסמכי ההתקשרות בין הצדדים, ולהוראה ברורה שניתנה לבנק על ידי אחד ממנהלי התובעת, פעל הבנק כפי שפעל ואין כל עילת תביעה נגדו.

ב)     הבנק טען, כי ביום 26/7/00, יום לפני מועד פקיעת אופציות יולי 2000, היה חשבון התובעת ביתרת חובה של 236,216 ₪.
בימים 26/7/00 ו- 27/7/00 כתבה התובעת אופציות CALL שמועד פקיעתן באוגוסט 2000 וקנתה אופציות CALL שמועד פקיעתן בחודש אוגוסט 2000.
וזאת על מנת שיוזרמו כספים לחשבון שיקטינו את יתרת החובה בחשבון.

מהלך זה הוביל לכך, שבסוף יום 26/7/00 הוזרמו לחשבון התובעת 415,000 ש"ח בגין כספים שהתקבלו ממכירת האופציות שנכתבו, אך המהלך גם הוביל לעלייה משמעותית בדרישת הביטחונות וזאת לאור ההתחייבויות העתידיות הגלומות באופציות שנכתבו.

ג)     בחודש אוגוסט 2000 נוצר בחשבון חסר משמעותי בביטחונות, והחשבון נכנס ליתרת עו"ש שלילית, ועל רקע זה מכר הבנק ביום 22/8/00 את האופציות שבגינן הוגשה התביעה.
הבנק ציין, כי האופציות נמכרו בהתאם להוראה שניתנה על ידי בוקאי שהיה באותו זמן מנהל התובעת, מורשה חתימה מטעמה, וערב יחד עם מולקנדוב לחובות החברה.



4.     לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

5.     האם התביעה הוגשה ע"י מורשה מטעמה של התובעת:
א)     המצהיר מטעם התובעת הוא דניאל מולקנדוב.

ב)     תצהירו הוגש בחודש ספטמבר 2006 והוא הצהיר, כי הוא משמש כמנהלה של התובעת. (סעיף 2 לתצהירו).
הוא המצהיר היחידי מטעם התובעת.

ג)     בחקירתו הנגדית בבית המשפט התברר, כי הוא לא הבעלים של החברה נכון למועד שמיעת ההוכחות בתיק, וכן גם לא מנהל רשום ברשם החברות (עמ' 4 לפרוטוקול).
למרות זאת, לטענתו, הוא עדיין משמש מנהל החברה, מורשה חתימה יחיד, מושך שיקים, "ואני היחיד שמפטר אנשים ומקבל אותם ועושה כל דבר שקשור לחברה" (עמ' 4 שורות 15 - 16 לפרוטוקול).

ד)     מחקירתו הנגדית עלה, כי הוא כבר לא הבעלים של החברה משנת 2003 (עמ' 4 שורה 28 לפרוטוקול).
כלומר - במועדי הגשת התביעה, הוא לא היה הבעלים של החברה, והחל מיוני 2006 הוא גם לא מנהל רשום ברשם החברות.
לטענתו, הוא עשה זאת מטעמים רפואיים למרות שבחברה אין פעילות ענפה ועל פי עדותו, מדובר בפעילות דלילה במיוחד (עמ' 5 שורות 5 - 7 לפרוטוקול).
     כאשר נשאל: "למה הפסקת להיות מנהל רשום ברשם החברות אם אין הרבה עבודה".


השיב: "ברגע שאני מנהל בפועל, יש כל מיני דין ודברים שאתה צריך לתת מול רשויות, מול רגולטור, ואותם אני נמנע מלעשות עקב מצבי הבריאותי". (עמ' 5 שורות 8 - 9 לפרוטוקול).

ה)     כאשר נשאל מר מולקנדוב, מכוח מה הוא מוסמך להגיש תצהיר לבית משפט, הוא השיב, כי בינו ובין אותו אדם אשר רכש את החברה קיים הסכם ולפיו הוא ינהל את החברה "עד לרגע שבו אני סוגר את כל הקצוות מבחינתי ומבחינתו..." (עמ' 5 שורות 25 - 28 לפרוטוקול).

ו)     למרות שמר מולקנדוב טען, כי בעלי החברה והמנהל הרשום ברשם החברות יודעים על התביעה, ויש הסכם ביניהם בעניין זה, לא הומצא מסמך בכתב כלשהו שמעיד על כך, כי בעלי החברה ומנהליה הרשומים אכן יודעים על התביעה ומודעים לקיומה.
מר מולקנדוב לא המציא לביהמ"ש אי אילו מסמכים או אישורים, מהם עולה, כי יש לו הסמכות לפעול בשם החברה.
יחד עם זאת, ולמרות שקיים ספק רב, אם התביעה הוגשה בידיעת ובהרשאת הבעלים והמנהל הרשום של לב התמר, לא מצאתי לנכון לדחות את התביעה מטעם זה, שכן דין התביעה להידחות גם לגופו של עניין.

6.     האם הבנק פעל על פי הוראתו של מר בוקאי?
א)     כאשר נפתח החשבון בבנק המזרחי בחודש ספטמבר 1999, היתה הבעלים של החשבון חברה בשם "לב התמר השקעות מקבוצת בוקאי בע"מ". מורשי החתימה היו דניאל מולקנדוב וחיים בוקאי. (ראה נספח ג' לתצהיר הבנק).
ביום 14/9/99 גם נחתם על ידי החברה בעלת החשבון מסמך שכותרתו: "הוראות טלפוניות/טלקס/פקסימיליה בקשר לניהול חשבון מס' 127483 על שמנו".



ב)     ביום 3/4/00 חתמה חברת לב התמר השקעות מקבוצת בוקאי בע"מ על כתב התקשרות לביצוע עסקאות באופציות ובחוזים עתידיים הנסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב כולל כתיבת אופציות. (נספח ו' לתצהיר הבנק).

ג)     מר מולקנדוב אישר בחקירתו הנגדית את חתימתו על גבי המסמך. (עמ' 6 שורה 28 לפרוטוקול).
מר מולקנדוב הדגיש בחקירתו הנגדית, כי הוא אשר נתן את ההוראות לבנק דרך הטלפון או דרך מערכת המחשב.
הוא הגדיר את עצמו ל"מומחה הראשון הטוב ביותר שקיים במדינת ישראל בנושא המעו"ף" (עמ' 7 שורה 6 לפרוטוקול).

ד)     מר אטיאס אשר הגיש תצהיר מטעם הבנק, ציין בתצהירו, כי כתוצאה מרכישת האופציות בחודש יולי 2000, הוזרמו לחשבון התובעת בסוף יום 27/7/00 סך של 415,000 ₪ אך המהלכים של התובעת הובילו לעלייה משמעותית ברמת הסיכון בחשבון והיה צורך בהיקף ביטחונות גדול על מנת לכסות את רמת הסיכון.
על כן, ביום 30/7/00 עם פתיחת שבוע המסחר לאחר פקיעת חודש יולי 2000, הוא הבחין בכך, שהחשבון נמצא בסיכון גבוה, כיוון שיש פער בין הביטחונות לבין החיובים הפוטנציאליים של החשבון, בין היתר בשל הפעולות שבוצעו על ידי התובעת במהלך חודש יולי 2000 ועל כן, הבנק פנה למנהלי התובעת והתריע, כי לאור המצב שנוצר בחשבון, לא יוכלו להמשיך ולפעול, אם לא יפעלו להקטנת הסיכון.

ה)     מר אטיאס הצהיר, כי הוא דיבר עם מר בוקאי בטלפון והודיע לו על המצב שאליו נקלע החשבון והוא הגיב בתדהמה.
הביע באוזניו את חששו לגורל החשבון ולחיובים שהתובעת עשויה לשאת בהם, ומאז אותה שיחה, עמד בקשר טלפוני עם מר בוקאי ומר בוקאי הביע באוזניו את הדאגה לחשבון ואת רצונו להקטין ככל הניתן את הסיכון בחשבון.


הבנק דרש לצורך צמצום הסיכון אשר נוצר בחשבון, שהתובעת תעמיד ערבות אישית מתמדת בלתי מוגבלת להבטחת כל חוב שייווצר בחשבון.

ו)     ביום 1/8/00 חתמו מר משה בוקאי ומר מולקנדוב על ערבות אישית. (נספח י"א/1 לתצהיר הבנק והודעות לערבים צורפו נספח י"א/2 ו-י"א /3 לתצהיר הבנק).
ערבות זו בוטלה ביום 5/9/00 כאשר פרש מר בוקאי מהתובעת.
מר מולקנדוב אישר בחקירתו הנגדית, כי באותו מועד לא היתה יתרת חובה בחשבון ובוטלה הערבות האישית. (עמ' 20 שורות 6 - 7 לפרוטוקול).
כאשר נשאל מר מולקנדוב, מדוע לא השאיר את ערבותו בתוקף, וכאשר יצא בוקאי מהחברה, גם ערבותו בוטלה, הוא השיב, כי הוא לא רצה לעבוד עם הבנק, כי הוא כעס עליו ורצה לעזוב אותו (עמ' 20 שורות 12 - 13 לפרוטוקול).
אך אין חולק על כך, שאין ערבות אישית לחשבון למי מבעלי החברה.

ז)     מר אטיאס אישר, כי הסיבה שהבנק מכר את האופציות ביום 22/8/00, לא נובעת רק מכך שעל פי ההסכמים מול הבנק והלקוח, הבנק רשאי להקטין את הסיכון בדרך של מכירת האופציות, ואישר כי למעשה, ביום 22/8/00 מה שגרם לבנק להחליט לצמצם את הסיכון ולמכור את האופציות, היתה בקשתו של אחד הבעלים לחשבון לסגור את החשבון. (עמ' 25 שורה 8 לפרוטוקול).
הבנק אישר, כי ברמת העיקרון השיחות עם הלקוחות מוקלטות אך הבנק לא שומר את כל ההקלטות במשך שבע או שמונה שנים.
מדובר בשיחה שהיתה בשנת 2000 וקלטות אלו לא אותרו.

ח)     גרסתו של מר אטיאס ולפיה מר בוקאי ביקש ביום 22/8/00 למכור את האופציות וכלשונו של מר אטיאס: "הוא ביקש לסגור את הפוזיציה בחשבון" (עמ' 9 שורה 15 לפרוטוקול), לא נסתרה.
אין חולק על כך, שמר בוקאי היה רשאי ליתן הוראות לחשבון גם דרך הטלפון.


ואם הוא ביקש למכור את האופציות ולהקטין את הסיכון בחשבון, לא היתה כל סיבה לבנק שלא להיעתר לבקשה.
מה עוד, שהבנק עצמו כפי שעולה מתצהירו ומעדותו של מר אטיאס, היה מודע ומודאג מהסיכון הקיים בחשבון.
יודגש, כי בסוג זה של פעילות בשוק המעו"ף, קיים סיכון רב למרות ניסיונות של מר מולקנדוב בחקירתו הנגדית, להקטין את הרושם של הסיכון בתחום.

ט)     ב"כ התובעת בחקירה הנגדית שערך למר אטיאס הרחיב בשאלותיו, לגבי פעולות אלו או אחרות של פקידי בנק שונים ושאל שאלות את העד, אם לדעתו פעולה זו או אחרת של פקיד זה או אחר, היא פעולה תקינה או לא.
מר אטיאס - העד, השיב על חלק מהפעולות, שהן לא נכונות.
כך למשל ציין, כי נציגי הבנק שקיבלו את ההוראות ביום 27/7 לביצוע קניות, היו אמורים לא להסכים לבצע את הקניה (עמ' 30 לפרוטוקול).
או למשל נשאל, אם הפקידים שדיברו עם מולקנדוב אמרו לו בסופו של אותו יום לסגור את המינוס אשר נשאר בחשבון, הוא השיב: "היו צריכים להגיד לו ולא אמרו לו. המציאות היא שזה לא בסדר" (עמ' 30 שורה 28 לפרוטוקול).
אך התובעת לא הוכיחה כל נזק שנגרם ללקוח כתוצאה מאותן טעויות שב"כ התובעת התמקד בהם.

י')     המצב העובדתי הוא, שלמחרת היום הקטין הלקוח את המינוס בצורה משמעותית ביותר.
כפי שעובדה קיימת היא, שהבנק לא ביצע כל פעולה מיוזמתו ב- 30/7 או בין המועד שבו מנהלת סניף הבנק אישרה מסגרת של 300,000 ₪ כפוף לחתימה על ערבות (1/8) ועד ה- 22/8, שאז נערכה גם אותה שיחה עם בוקאי ובוקאי ביקש לפעול למכירה. (ראה עמ' 37 שורות 14 - 16 לפרוטוקול).
המצב העובדתי הוא, גם כפי שעולה מתצהירו של מר מולקנדוב, כי מר מולקנדוב צפה ביום 22/8/00 במסך המחשב בהתנהלות המסחר באופציות וראה שמופיע היצע של 714 אופציות בסיס 560 בשער של 260 נקודות.

הוא ידע שאלו הן בדיוק ההחזקות שיש לתובעת. התקשר לבנק לברר, מי נתן את הוראת המכירה ונאמר לו, שהתקבלה הוראה טלפונית מבוקאי.
הוא ביקש לבטל את ההוראה ולא למכור את האופציות ומי שקיבל ממנו את ההוראה אכן ביטל את הפעולה והיא לא הופיעה יותר על המסך.

י"א)     הבנק טוען, כי בוקאי לא ביטל את הוראת המכירה, ולכן כאשר נוצר מצב שבו בוקאי ביקש למכור, ומולקנדוב ביקש שלא למכור, החליט הגורם המוסמך בבנק להעדיף את הוראתו של בוקאי, שכן קיום ההוראה של בוקאי לא חשפה את הבנק לסיכון (לא היתה אפשרות שתהיה יתרת חובה בחשבון לאחר המכירה ואילו היתה מבוטלת הוראת המכירה, היה קיים סיכון שתהיה יתרת חובה בחשבון ובוקאי לא יסכים לעמוד מאחורי ערבותו כיוון שהוא ביקש במפורש מהבנק לבצע מכירה), ואילו כיבוד הוראתו של מולקנדוב היתה חושפת את הבנק לסיכון.
על כן, כעבור זמן קצר הופיעה שוב הוראת המכירה.

י"ב)     מר מולקנדוב טוען, כי לאחר שהוא ביטל את הוראת המכירה, הוא התקשר לבוקאי והסביר לו, מדוע לא כדאי למכור את האופציות, ובוקאי קיבל את דעתו.
בוקאי כאמור לא העיד בתיק למרות שעדותו קריטית להוכחת גרסתה של התובעת.
ולפיכך, מבחינת הבנק בזמן אמת, היו שתי הוראות סותרות.
הוראה של בוקאי למכור, והוראה של מולקנדוב לא למכור.
הבנק לא היה חייב לשמוע דווקא להוראתו של מולקנדוב ולהעדיף אותה על הוראתו של בוקאי.
הבנק רצה להקטין את הסיכון בחשבון והיתה לו הוראה מפורשת של אחד מבעלי החשבון, למכור, ועל כן היה רשאי למכור.

י"ג)     התובעת היא זו שהגישה את התביעה. היא זו שצריכה להוכיח את טענותיה בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".


הבנק תומך את הפעילות שביצע ובגינה הוגשה התביעה, בהסכמים שלו עם הלקוח ובהוראה טלפונית של אחד מבעלי החברה ומורשה חתימה בחשבון.

אם התובעת רצתה להוכיח את טענותיה, היה עליה להביא לעדות את מר בוקאי.

היה ומר בוקאי היה מעיד, כי הוא לא ביקש מהבנק באותו מועד למכור את האופציות, אזי היתה מצליחה בנקל להוכיח את תביעתה.
אך היא לא עשתה זאת למרות שהיה מצופה ממנה לעשות כן, וקיימת חזקה ולפיה עדותו של מר בוקאי היתה תומכת דווקא בגרסת הצד שכנגד.

ראה לעניין זה, י. קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה, חלק שלישי, עמ' 1648 ואילך ובפסקי הדין הרבים המצוינים שם.

7.     באשר לנזק הנטען ע"י התובעת:
למעלה מן הצורך אציין, כי התובעת גם לא הוכיחה את הנזק שנגרם לה, כתוצאה מפעולות הבנק.
פעולות הבנק הובילו לכך, שחשבון התובעת יהפוך מחשבון ביתרת חובה לחשבון ביתרת זכות.
מר אטיאס בפרק ה' לתצהירו ציין, מדוע חישוב הנזק שמציגה התובעת הוא מוטעה וצדק ב"כ הבנק בסיכומיו, כי מר אטיאס כלל לא נחקר על עניין זה בחקירתו הנגדית.
אך אי… ן צורך לפרט בעניין זה, שכן התובעת לא הוכיחה, כי הבנק פעל בניגוד להוראתו של בוקאי, והבנק עמד על כך, שמעבר לסמכותו על פי ההסכם בין הבנק ובין התובעת למכור את האופציות לפני מועד פקיעתן, הרי שהוא פעל בהתאם להוראתו המפורשת של בוקאי, שמעמדו בתובעת מבחינת הבנק לא היה פחות ממעמדו של מר מולקנדוב.


8.     לסיכום:
א)     לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

ג)     התובעת תישא בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ + מע"מ.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק ניירות ערך

  2. אוכף קטום

  3. פרט מטעה בתשקיף

  4. הארכת כתבי אופציה

  5. עבירות בורסה

  6. מילון מושגים בורסה

  7. עורך דין ניירות ערך

  8. אופציות מט''ח

  9. צו ניירות ערך

  10. בוררות בבורסה

  11. רשימה מקבילה - בורסה

  12. תרמית בקשר לניירות ערך

  13. הפסד מניירות ערך

  14. הפרת התחייבות לקבלת אופציות

  15. עסקאות מתואמות בבורסה

  16. סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך

  17. הנעה בתרמית לרכוש ניירות ערך

  18. מכירת אופציות ללא הרשאה

  19. תלונה לממונה על שוק ההון

  20. תקנות ניירות ערך פרופורמה

  21. תביעה ייצוגית לפי חוק ניירות ערך

  22. שימוש שלא כדין בתיקי ניירות ערך

  23. תקנות ניירות ערך פרטי התשקיף

  24. צו איסור הלבנת הון חבר בורסה

  25. צו מסירת מסמכים - רשות לניירות ערך

  26. סעיף 52ד חוק ניירות ערך - מידע פנים

  27. ערעור עבירה על חוק ניירות ערך

  28. מחיקת מניות חברה - רישום למסחר בבורסה

  29. החזקת ניירות ערך מעבר לשיעור המקסימלי

  30. האם מותר לבנק להציע לקנות ניירות ערך ?

  31. תביעה ייצוגית – נזק משקיעים בניירות ערך

  32. בקשת אישור תביעה ייצוגית – חוק ניירות ערך

  33. השפעה בדרכי תרמית על שעריהן של ניירות ערך

  34. תקנות ניירות ערך חתימה ודיווח אלקטרוני

  35. ייפוי כוח להשקיע כסף בניירות ערך באופן סולידי

  36. תקנה 36 לתקנות ניירות ערך דוחות תקופתיים מיידיים

  37. תקנות ניירות ערך אופן הצעת ניירות ערך לציבור

  38. פיצוי על החלטות הבורסה בתהליך הנפקת מניות חברה לציבור

  39. ביצוע עסקאות מתואמות נוגדות – עבירה על פי חוק ניירות ערך

  40. ערעור על שינויים בהנחיות לעניין רישומם של ניירות ערך למסחר בבורסה

  41. בקשה אישור תביעה ייצוגית – הפרת חובות גילוי דיווח על פי חוק ניירות ערך

  42. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון