המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית בשאלה בעבור מה ניתנו הערבויות הבנקאיות. האם ניתנו לכל פעילות החברות או רק לפעילות התובעת וגולדס בחו"ל במסגרת הסכם. על מנת להכריע בסוגיה בחן בית המשפט את כתב הביטחונות. להלן פסק דין בנושא כתב בטחונות: פסק דין 1. התובעת היא חברה הרשומה בישראל, אשר שמה הקודם, פנחס עציוני בע"מ, מעיד על בעליה, פנחס עציוני, אשר בשנת 1998 הוכרז כפושט רגל לאחר שבשנת 1997 נכנסה התובעת להליכי פירוק. בין התובעת ובין הנתבעת, שהיא חברה שעיסוקה בייצור מוצרי בשר ומוצרי טבע, נתקיימו יחסי מסחר במשך שנים רבות, מאז שנת 1981 ועד שנת 1997. כאמור באותה שנה התמוטטו עסקיה של התובעת וחברות נוספות, שהיו בשליטת פנחס עציוני, ואשר גם הן עשו עסקים עם הנתבעת. לטענת התובעת ביום 1.7.94, נחתם בינה, בין הנתבעת ובין חברה נוספת בשם Golds Natural & Fine Foods (להלן: "גולדס") הסכם הפצה של מוצרי הנתבעת (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם העניקה הנתבעת לתובעת זכויות הפצה בלעדיות של מוצרי הנתבעת באזור ניו - יורק בארה"ב. בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 28.8.97 מימשה הנתבעת שלוש ערבויות בנקאיות, שהיו בידיה וניתנו לה ע"י התובעת, וזאת בגין חובות, שלטענת הנתבעת חבה לה התובעת, ולא נפרעו. לטענת התובעת בעת מימוש הערבויות היו התובעת וגולדס חייבות לנתבעת סכום של 56,305 ש"ח בלבד ולמרות זאת בגין 3 הערבויות הבנקאיות, שמומשו ע"י הנתבעת, שולם לנתבעת ע"י הבנק סך של 532,400 ש"ח. לפיכך, תבעה התובעת את הנתבעת לתשלום ההפרש שבין סכום הערבויות, ששולם לנתבעת, לבין סך החוב של גולדס והתובעת. סכום ההפרש הוא סכום של 471,505 ש"ח כערכם במועד המימוש. 2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובעת ו/או התאגידים שבשליטתה ו/או שהיו קשורים אליה ואשר היו כולם בשליטת פנחס עציוני, קרסו, תוך שהם מותירים חובות לנושים שונים בסך של כ - 50 מליון ש"ח. הנתבעת טענה, כי בנוסף למכירה לתובעת ולגולדס, היא מכרה מוצרי מזון גם לחברה אחרת, שהיתה שייכת לפנחס עציוני, חברה בשם נ.ח.מ. שיווק ומסחר בע"מ (להלן: "נחם"). הנתבעת טענה, כי הערבויות שקיבלה מהתובעת אמורות היו להבטיח גם סכומים, שיגיעו לנתבעת מכל גוף אחר, שבשליטת עציוני. לטענת הנתבעת, הערבויות ניתנו להבטחת התחייבויות כל הפעילות העסקית שניהלו, פנחס עציוני ואשתו, יטי עציוני, עם הנתבעת. הנתבעת מסתמכת על מסמך שהופנה אליה ובו נאמר כדלקמן: "הנני נותן בזאת הסכמתי לכך, שהבטחונות שמסרתי ו/או שאמסור לכם, ישמשו כבטחונות לכל פעילות עסקית שאני מנהל ו/או אנהל עמכם. ביטחונות אלה, ישארו בתוקפם ללא תלות במסגרת המשפטית, שבאמצעותה אנהל את הפעילות האמורה. מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, ישמשו הביטחונות הנ"ל כביטחונות עבור החברות הבאות: פנחס עציוני בע"מ, ח.פ. 51-093113-2; נ.ח.מ. שיווק ומסחר בע"מ ח.פ. 51-087865-5; Golds Natural & Fine Foods. ולראיה באנו על החתום: יצחק עציוני ויטי עציוני". (להלן: "כתב הביטחונות"). הנתבעת טענה, כי החוב של נחם והתובעת לנתבעת ביום 31.7.97 הסתכם בסך של 480,949 ש"ח ובנוסף חוב גולדס עמד על סך של 16,014$. מכאן, טוענת הנתבעת, כי מימשה את הערבויות הבנקאיות לכיסוי חלק מחובותיה של קבוצת החברות עציוני. עוד טענה הנתבעת, כי דין התביעה להדחות מחמת מעשה בי דין ומחמת שיהוי בהעדר תום לב. אומר מיד כי טענת מעשה בי דין אין לה בסיס כיוון שלא נוהל דיון לגופו של עניין. 3. טענתה של התובעת בתגובה לכתב ההתחייבות היא, כי הערבויות הבנקאיות נמסרו אך ורק בהקשר לפעילות התובעת בחו"ל עם גולדס ולא בהקשר לפעילותה בארץ. עוד מפנה התובעת לכך, כי על פי סעיף 6.4 להסכם נקבע כי התובעת ו/או גולדס יפקיד במעמד חתימה ההסכם ערבות בנקאית מינימאלית בגובה של 200,000 ש"ח צמודה למדד המחירים לצרכן להבטחת התשלומים עבור משלוחים שישלחו לתובעת ו/או לגולדס. עוד צוין באותו סעיף כי היקף המשלוחים יהיה מכוסה תמיד ע"י ערבות בנקאית. דהיינו לטענתה, הנתבעת היתה רשאית להשתמש בכספי הערבויות הבנקאיות, שנמסרו לה ע"י התובעת כדי לפרוע חובות של התובעת וגולדס ולא כדי לפרוע חוב שחבה לנתבעת חברת נחם. פנחס עציוני בתצהירו העיד כי הערבויות בנקאיות נמסרו לנתבעת רק להבטחת אשראים שניתנו לתובעת בקשר עם התקשרות ספציפית מוגדרת ומסוימת שבין התובעת לנתבעת למכירת מוצריה הצמחוניים של הנתבעת בניו יורק ולא לכל הפעילות של התובעת. 4. במועד ההוכחות שמעתי את עדותו של מר פנחס עציוני וכן את עדותו של מר ראובן משכית, שמשמש כמנכ"ל הנתבעת. במועד הוכחות נוסף שנקבע, נשמע מר דוד אשכנזי, מנהל חשבונות בנתבעת מאז שנת 1990. עדותו של עציוני 5. עפ"י עדותו של עציוני הוא ייסד את נחם בשנת 1981 ובשנת 1982, ייסד את התובעת. נחם רכשה מוצרים מהנתבעת במשך כ-16 שנים בסכומים שהגיעו גם למאות אלפי שקלים בכל חודש וזאת לאספקה בארץ וללא כל בטחונות. בשנת 1992 נכרת בין הנתבעת לבין אחד, אלכסנדר שוורץ, אזרח ותושב חוץ (להלן: "שוורץ"), הסכם הפצה ולפיו העניקה הנתבעת לשוורץ זכויות הפצה בלעדיות של מוצריה הצמחוניים בשטח מדינת ניו יורק בארה"ב. לאחר שהשיג שוורץ את הזיכיון הבלעדי לשיווק מוצרי הנתבעת בניו יורק, פנה לתובעת והציע לה שותפות בזיכיון בתמורה למימון הפעילות המסחרית למימוש הזיכיון והעמדת ערבויות בנקאיות שנדרשו ע"י הנתבעת בקשר עם הפעילות הזו. בעקבות כך נחתם הסכם ייסוד גולדס, אשר 66 אחוזים ממניותיה הוקצו לתובעת ו- 33 אחוזים הוקצו לשוורץ. לטענת עציוני, לאחר חתימת ההסכם והקמת גולדס ניסה להניא את הנתבעת מדרישתה לקבל ערבויות בנקאיות, אשר יבטיחו את תשלום המוצרים שתרכוש גולדס, אולם לטענתו, ראובן משכית מהנתבעת הודיע לו, כי גולדס הינה חברה הרשומה בחו"ל, אשר פעילותה עצמאית מפעילות התובעת ומניותיה מוחזקות גם ע"י מר שוורץ ולכן התנאים המסחריים עם גולדס שונים מאלו של התובעת ונחם, והוא דורש בטחונות. 6. ביום 29.7.92 הוצאה הערבות הבנקאית הראשונה בסכום של 100,000 ₪, לטענת עציוני, לאחר זמן ועם התרחבות פעילותה של גולדס בניו יורק גדל היקף המשלוחים, הנתבעת דרשה ערבות בנקאית נוספת. לפיכך, ביום 18.1.93 הוציא הבנק ערבות בנקאית נוספת לטובת הנתבעת גם היא בסכום של 100,000 ש"ח. לטענת עציוני, לאחר כשנתיים מתחילת שיווק מוצרי הנתבעת בניו יורק באמצעות גולדס נחתם בין הנתבעת לבין התובעת וגולדס ההסכם (מתאריך 1.7.94), אשר לטענת עציוני צילם את המצב הקיים וגיבש את התנאים וההסכמות על פיהם נהגו ופעלו הצדדים עוד משנת 1992. במועד ההסכם החזיקה הנתבעת בשתי ערבויות בנקאיות בסכום של 200,000 ש"ח. לטענת עציוני, לאחר חתימת ההסכם הגדילה גולדס את רכישותיה מהנתבעת והנתבעת דרשה ערבות בנקאית נוספת וביום 3.10.94 מסרה התובעת לנתבעת ערבות בנקאית נוספת בסכום של 151,805 ש"ח. לטענת עציוני, הנתבעת סירבה בכל תוקף לשחרר סחורות באשראי שאינו מאובטח בערבויות הבנקאיות. שלוש הערבויות הבנקאיות היו צמודות מדד והוארכו מפעם לפעם כל עוד עמד ההסכם בתוקפו עד לשנת 1997. לטענת עציוני, בשום פנים ואופן לא נמסרו הערבויות הבנקאיות בקשר עם פעילות נחם או פעילות התובעת בארץ. 7. על מנת להוכיח שהערבויות הבנקאיות ניתנו בקשר עם פעילות גולדס בחו"ל בלבד טוען עציוני כי עובדה היא שדרש משוורץ להשתתף במימון הערבויות הבנקאיות בסכום של 200,000 ש"ח שהעמידה התובעת לנתבעת, דרישה שלא היתה מתקבלת על הדעת אילולא הערבויות ניתנו בקשר עם פעילות גולדס בחו"ל בלבד. 8. אשר לכתב הבטחונות טוען עציוני, כי מסמך זה הינו ערבות אישית לנתבעת ולפיו ערבותו האישית תשמש בטוחה למילוי התחייבויות החברות נחם, התובעת וגולדס ואין בה כל התייחסות לערבויות הבנקאיות. עדויות הנתבעת 9. עפ"י תצהירו של משכית קשרי מסחר בין הנתבעת לבין נחם וחברות נוספות שהיו בשליטת פנחס עציוני ו/או מי מבני משפחתו, נוצרו לפני קשרי המסחר בין התובעת לנתבעת. לטענת משכית, הערבות הראשונה ניתנה עוד ביום 29.7.92 עוד קודם לחתימת הסכם ההפצה. והערבות הזו היתה להבטחת כל פעולות עציוני וחברותיו השונות ולא להבטחת ההפצה בחו"ל. לטענתו, ההסכם נחתם רק ביולי 1994 ואילו הערבויות הבנקאיות ניתנו עוד קודם לכן ולכן אין קשר דווקא בין הערבויות לבין ההסכם. 10. הנתבעת הביאה לעדות גם את מנהל החשבונות הראשי שלה אשר העיד כי מבחינת הניהול המסחרי של הנתבעת, קבוצת החברות עציוני נוהלה כחברה אחת, כספים שהגיעו לחברה אחת מהנתבעת (כמו למשל זיכוי בגין מכירות שנעשה בשנת 96' שהגיע לחברת נחם), קוזז כנגד חובות שהיתה חייבת חברת גולדס לנתבעת. העד הסביר: "זה גוף אחד, כאשר אמרתי שאנו רואים את גולדס ונחם בתור אישיות אחת, אז הבונוס שהיה מגיע לנחם על מנת לכסות חוב של גולדס העברנו אותו לחברת גולדס" (ר' פרוטוקול ישיבה מיום 26.9.05 עמ' 13 שורות 11-9). דיון והכרעה 11. המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית בשאלה בעבור מה ניתנו הערבויות הבנקאיות. האם ניתנו לכל פעילות עציוני וחברותיו או רק לפעילות התובעת וגולדס בחו"ל במסגרת הסכם. על מנת להכריע בסוגיה זו יש לבחון היטב את נספח ט' לכתב ההגנה הוא כתב הביטחונות. את הנוסח המלא של כתב הביטחונות הבאתי כבר לעיל. לטעמי כתב הביטחונות מהווה אסמכתא ברורה לכך שהנתבעת פעלה כדין, כאשר מימשה את הערבויות הבנקאיות. כתב הביטחונות מדבר במילים מפורשות על כך שהביטחונות, שמסרו הזוג עציוני לטובת החברות השונות המנהלות פעילות עסקית בשמם, והכוללות במפורש את התובעת, נחם וגולדס - ישמשו ביטחונות לכל פעילות עסקית של הזוג עציוני מול הנתבעת "ללא תלות במסגרת המשפטית שבאמצעותה אנהל את הפעילות האמורה". רשימת החברות שהובאה בהמשך היתה קונקרטיזציה של אותה ההסכמה והיא כוללת את כל החברות, שהיוו את "המסגרת המשפטית", שבאמצעותה, ניהל עציוני עסקים עם הנתבעת. הניסוח הינו רחב דיו, על מנת לאפשר לנתבעת להשתמש בערבויות שניתנו לה על מנת לכסות את כל החובות, שנצטברו אצלה מכל אחת מן החברות, שהיו קשורות לזוג עציוני. 12. אין מחלוקת בין הצדדים כי פנחס עציוני היה הבעלים של 99% מהמניות בתובעת והתובעת היתה בעלת 65% מהמניות בגולדס. יטי עציוני, רעיתו של פנחס עציוני, היתה בעלת 99% מהמניות בנחם והזוג עציוני היו מנהלים בנחם. אין גם מחלוקת כי פנחס עציוני הוא מנהל בתובעת עד שהוכרז כפושט רגל בשנת 1998 (ר' פרוטוקול ישיבה מיום 12.4.05 עמ' 6 וכן בעמ' 2). מכאן, שכל החברות הנ"ל היו קשורות אכן לפנחס עציוני כפי שגם צוין בכתב הביטחונות ולכן עסקים שניהלו אותן חברות וביטחונות שנתנו לנתבעת עומדים כנגד כל הפעילות העסקית שניהל פנחס עציוני באמצעות חברה כזו או אחרת. עוד אין מחלוקת, כי במועד מימוש הערבויות הבנקאיות החוב של קבוצת החברות של עציוני לנתבעת, עמד על סך של 480,949 ש"ח ועוד 16,014$. אין גם ספק כי התובעת, נחם וגולדס כולן חברות הקשורות לפנחס עציוני ונמצאות בשליטתו בדרך כזו או אחרת. 13. התובעת לא הוכיחה את מועד חתימת כתב הבטחונות, והוא אינו נושא תאריך, אולם אין ספק כי הוא נחתם לאחר ההסכם, משום שגולדס מופיע שם במפורש. אין גם ספק שבמועד שבו נחתם ההסכם היו בידי הנתבעת ערבויות בנקאיות. אם כך, בעת החתימה על כתב הבטחונות, שהוא לאחר ההסכם, בוודאי ידע עציוני היטב על קיומם של הערבויות הבנקאיות המשמשות כבטחונות לעסקי החברות שלו ולכן הסכמתו לחתום על כתב הבטחונות מעידה על הסכמתו שכל הערבויות הבנקאיות תשמשנה לכל פעולותיו העסקיות לא קשר "למסגרת המשפטית" שבה תתנהל הפעילות. 14. התובעת טענה כי כתב הביטחונות מתייחס רק לערבויות אישיות, שנתנו הזוג עציוני לנתבעת. קריאת כתב הביטחונות מעלה, כי לא מוזכרת שם כלל המילה "ערבות אישית" ואין כל אפשרות ללמוד ממנו, כי הזוג עציוני לקח על עצמו ערבות אישית לחובות אותן חברות. אולם כן ניתן ללמוד מכתב הביטחונות, כי הזוג עציוני כבעלי מניות ואורגנים של קבוצת חברות, שניהלה עסקים עם הנתבעת, הסכימו, כי הביטחונות שניתנו ישמשו ביטחונות לכל העסקים שינהלו הזוג עציוני "ללא תלות במסגרת המשפטית" באמצעותה תנוהל הפעילות האמורה. יתר על כן, בסעיף 45 לתצהיר פנחס עציוני הוא טען, כי לכתב הביטחונות "אין כל רלוונטיות לשאלה שבמחלוקת. מסמך זה הינו הסכמה אישית שלי ושל רעייתי לכך שהערבות האישית שנתתי לנתבעת תשמש כבטוחה למילוי התחייבויות החברות נחמ, התובעת וגולדס, הא ותו לא". כאשר בחקירה הנגדית נשאל פנחס עציוני בסוגיה זו כך: "ש. בתצהיר שלך טענת שהיו לחברת זוגלובק ערבויות אישיות לנח"מ של מי היו הערביות האשיות? ת. עד כמה שזכור לי שלי ושל אשתי. ש. אתה יכול להציג לנו אותם? ת. הם אצלכם לא אצלי. אני לא יכול להציג את הערבויות אין לי העתקים. ש. אני אומר לך שאינך אומר אמת כי לא היו ערבויות אישיות מעולם? ת. היו ערבויות אישיות. אני מפנה אותך לתצהיר מר ראובן משכית בנספח ד. זו הערבות האישית - נספח ד'. ש. שאמרת ערבויות אישיות התכוונת לנספח ד'? ת. כן." (ר' עמ' 7-6 לפרוטוקול מיום 12.4.05). מכאן עולה שהערבות האישית היא נספח ד' היא כתב ההתחייבות. כלומר, למרות שבנספח ד' אין מילה וחצי מילה על כך שהזוג עציוני לוקח על עצמו ערבות אישית לחובות החברות המתנהלות בשמו מול הנתבעת, פנחס עציוני טען כי זו הערבות האישית. מכאן, שצודקת הנתבעת שהזוג עציוני לא נתן ערבויות אישיות כלשהם ולכן הביטחונות היחידים, שהיו לנתבעת להבטחת אספקת הסחורה לקבוצת עציוני, היו הערבויות הבנקאיות. זאת ועוד, לו אכן היו ערבויות אישיות בידי הנתבעת, ללא ספק, היתה הנתבעת מנסה להפעיל ערבויות אלה כלפי הזוג עציוני, מאחר וגם לאחר תשלום הערבויות הבנקאיות, נותר לנתבעת חוב לא קטן של קבוצת החברות של הזוג עציוני. העובדה שלא נעשה כל שימוש בערבות אישית בשנת 1997 או 1998, כאשר התברר שהחברות קרסו והותירו אחריהן חובות, מוכיחה שאכן לא היו ערבויות אישיות שכאלה. כמובן שהנתבעת לא יכלה לדעת בשנת 1997 או 1998 כי יבוא יום ותטען טענה שכזו כנגדה ולכן אין להניח כי הסתירה ערבויות אישיות שכאלה, ולו היו בידיה בוודאי היתה מממשת אותם ברגע המשבר. לפיכך, איני נותנת אמון בעדותו של פנחס עציוני כי הוא ואשתו נתנו ערבויות אישיות לנתבעת ולכך היתה הכוונה בכתב הבטחונות. משקבעתי זאת, איני סבורה שיש עדיין משמעות לשאלה לטובת מה ניתנו הערבויות הבנקאיות בשלב הראשון. שהרי גם אם ניתנו בשלב הראשון להבטחת עסקה מסויימת, הרי באה הסכמת הזוג עציוני בכתב הבטחונות והפכה את הערבויות לכלליות. יחד עם זאת, ולמעלה מן הדרוש, אדון גם בשאלה האם הוכיחה התובעת כי הערבויות הבנקאיות ניתנו רק להבטחת עיסקאות חו"ל. 15. הערבות הראשונה הוצאה ע"י התובעת בתאריך 29.7.92. לטענת התובעת, מדובר בערבות שהוצאה אך ורק במסגרת הסכם שנחתם בינה לבין שוורץ ביום 25.6.92. הערבות השניה הוצאה ביום 18.1.93 לטענת התובעת, לאחר התרחבות פעילותה של גולדס בניו יורק. התובעת לא הציגה אסמכתא לטענתה, שהערבויות הוצאו במיוחד לצורך העסקה בניו יורק. התובעת גם לא הוכיחה, כי ניהלה עסקים עם הנתבעת וגולדס עוד בשנת 1992 ולפני מועד חתימת ההסכם, להם נדרשו והוצאו ערבויות במיוחד. התובעת הציגה הסכם מיום 30.4.92 בין שוורץ לנתבעת. אולם הסכם הוא הסכם לתקופת נסיון, ולפיו ימכור שוורץ במשך חצי שנה מוצרי הנתבעת בניו יורק ולא נדרשו שם כל ערבויות. יתר על כן, הערבות הראשונה הוצאה עוד ביום 29.7.92, כאשר הנתבעת אישרה כי תוקף ההסכם מיום 30.4.92 יחול גם על גולדס (החברה החדשה, שרק דרכה היה לעציוני קשר לעסקה בניו יורק) רק ביום 1.9.92, מכאן שלכל המוקדם צריכה היתה הערבות לצאת לאחר ספטמבר 1992 אולם היא יצאה כבר ביולי 1992. בלתי סביר שהערבות הוצאה עוד לפני שעציוני קיבל אישור מן הנתבעת לשותפותו בזיכיון. סעיף 6.4 להסכם אכן מאשר כי הערבויות הקיימות מספקות בטחון גם לעסקה זו, אך לא עולה מסעיף זה כי הם נועדו אך ורק לספק בטחון לעסקה זו. זאת ועוד, טענת עציוני כי משכית דרש ממנו את הערבויות כיוון שגולדס היא חברה בחו"ל אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שגם התובעת היתה חלק מן ההסכם, כך שבכל מקרה לכאורה לא היתה סיבה לדרוש ערבויות אם סמכו כ"כ על התובעת והיא גם היתה בעלת המניות העיקרית בגולדס, מה שאמור היה להבטיח את הנתבעת, אילו אכן זו היתה הסיבה לערבויות. מכאן שהתובעת לא הוכיחה קשר בין הוצאת הערבות הבנקאית לבין ההסכם להפצת מוצרים בחו"ל דווקא. 16. הנתבעת טוענת גם לשיהוי. מהמכתבים שהוחלפו בין עורכי הדין של הצדדים בסמוך למועד חילוט הערבויות הבנקאיות עולה כי טענת הנתבעת באשר לזכותה למימוש הערבויות הבנקאיות היתה ידועה לתובעת עוד בשנת 1997. אולם, התביעה הוגשה רק ביום 5.3.03 כ-6 שנים לאחר הארוע. ללא ספק מדובר בשיהוי, ולו היתה מתקבלת כבר הצעת החוק הקובעת תקופת התיישנות של 3 שנים, כי אז היה מדובר בהתיישנות של ממש. יתר על כן, התובעת, שהגישה את תביעתה בשנת 03' מסתמכת בטיעוניה על עובדות שארעו לכאורה בשנים 1992 עד 1994. זו היא אכן תקופה ארוכה ביותר ואין לדרוש מחברה או מכל גוף אחר לשמור מסמכים תקופה כ"כ ארוכה ואף לדרוש מעובדים בנתבעת כי ישמרו בזיכרונם פרטים המתייחסים לארועים מלפני שנים כה רבות. בהתחשב בשיהוי הניכר שבהגשת התביעה, אני מוצאת כי התובעת מושתקת מלטעון טענות כנגד הנתבעת בשל אי מציאת מסמכים או זיכרון חלקי של עדים מטעמה. 17. לסיכום, אני מוצאת כי יש לדחות את התביעה וכי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת לא היתה רשאית לממש את כל הערבויות הבנקאיות שהיו בידיה לגביית חובות של החברות השונות שניהלו עסקים בשם הזוג עציוני. כתב ההתחייבויות היה ברור וכלל את שלוש החברות וכל ניסיון לטעון כעת כנגדו ללא אסמכתא ברורה בכתב לא יצלח. יתר על כן, התובעת לא הצליחה להראות ולו מסמך אחד שבינה לבין הנתבעת ולפיו נדרשה התובעת לתת ערבויות לפני חתימת ההסכם ביולי 1994, ובכל זאת נתנה ערבויות אלה גם שנתיים קודם לכן ועוד לפני שהוכרה בכלל ע"י הנתבעת כשותפה לעסק בניו יורק. 18. אשר לטענת התובעת בדבר תורת האורגנים, הרי שאיני סבורה כי יש מקום להדרש לה במסגרת פסק דין זה. למען הסר ספק, אני קובעת כי אני מקבלת את תגובת התובעת בסוגיה זו ואני מסכימה כי לא נטענה טענה של הרמת מסך מפורשת כנגד פנחס עציוני. עילתה העיקרית של הנתבעת למימוש הערבויות היא כתב ההתחייבויות, כפי שגם טען בא כוחה במכתב ששלח לב"כ התובעת, עוד ביום 10.11.97. אציין עוד כי צודקת הנתבעת באומרה שאין כל הגיון להפריד בין אספקת המוצרים בארץ לאספקת המוצרים בחו"ל, כאשר בכל החברות שלט עציוני, ועובדה היא שהכשלון הביא להתמוטטות כל החברות, ולא רק לאחת מהן. סוף דבר אני דוחה את התביעה. אני מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות בגין הגעת העדים של הנתבעת להעיד בסכום של 1,500 ש"ח בהתחשב בהגעתם להעיד מהצפון. בנוסף אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד עפ"י התוספת לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס - 2000. מימוש בטוחות