מי שמבקש רשות להתגונן בסדר דין מקוצר בטענת קיזוז, חייב להציג במדויק את מערכת הנתונים עליהם מתבססת הטענה. אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות התובע או נזקים שגרם, אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב תביעה. הרבה טענות קיזוז נדחו - ומתגוננים רבים לא זכו לעבור את הסף בהליך של רשות להתגונן - רק מטעם זה בלבד. על כן יש להקפיד בהבאת הטיעון באופן דווקני ביותר. להלן החלטה בנושא טענת קיזוז בסדר דין מקוצר: החלטה 1. זוהי החלטה בבקשה למתן רשות להתגונן כנגד תובענה של הבנק-המשיב בסדר דין מקוצר על סך של 84,113 ₪. רקע עובדתי: 2. ביום 25.1.01 חתם המבקש על תנאי ניהול חשבון אצל התובע. חשבון המבקש היה לדביטורי ויתרת חובו של המבקש בחשבונו בצרוף יתרת אשראי בפיגור נכון ליום 18.6.03 היתה בסך של 80,002 ₪ . 3. הבנק-המשיב פנה בדרישה בכתב אל המבקש לשלם לו את חובו, אולם האחרון לא שילם כל סכום שהוא על חשבון חוב זה. טענות הצדדים: 4. המבקש טוען להעדר פרוט ראוי מצד הבנק-המשיב בעניין המצאת מסמכים במסגרת התביעה ובעניין סכומי החוב שלדעת המבקש הינם שגויים, לא מפורטים וכלל אינם מגיעים לבנק-המשיב. 5. עוד טוען המבקש כי הבנק-המשיב התנה שרות בשרות שכן דרש מהמבקש להפקיד כספים בתוכניות חסכון ובפקדונות מסוגים שונים כתנאי לקבלת אשראי וכתנאי לניהול החשבון. 6. עוד טוען המבקש כי הבנק-המשיב הסב לו נזקים ממוניים בכך שהחזיר לו שיקים, פגע ביחסיו עם צדדים שלישיים והסב נזק לשמו הטוב. 7. המבקש טוען עוד כי התנהגותו של הבנק-המשיב עולה כדי התנהגות בחוסר תום לב. 8. עוד טוען המבקש כי בשל הנזקים שהסב לו הבנק-המשיב עומדת לו טענת קיזוז. 9. המבקש יטען עוד כי הבנק-המשיב פעל בניגוד לסעיף 4 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. (להלן: "חוק הבנקאות") 10. לבסוף, טוען המבקש כי הבנק-המשיב התרשל והפר את סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), שעניינם התרשלות מקצועית. דיון 11. בהתייחס לטענה כי המשיב לא המציא את המסמכים הרלבנטיים למבקש, הלכה פסוקה היא כי הדרישה לכתב הקבועה בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פירושה הוא כי המסמכים הדרושים אמורים להיות "ראשית ראיה" בכתב בלבד, ואין הראיה חייבת להיות ראיה למלוא עילת התביעה. (להלן: "התקנות"). 12. בנדון זה הנני מפנה לע"א 886/89 הילולים (אריזה ושיווק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) עמ' 188, 194, שם נאמר כדלקמן: "הגישה העולה מפסיקה זו בכל הנוגע להיקף המסמכים הדרושים הינה מקילה ומכוח מטרת הדרישה לצירוף המסמך, כמפורט לעיל, עמדת בית משפט זה היא, כי מדובר בדרישה מינימלית". בנוסף, קבע כבוד השופט י' מלץ בפסק הדין שלעיל מהם המסמכים הדרושים לתמיכה בתביעת בנק בסדר דין מקוצר נגד לקוח כדלקמן: "דעתי היא כדעתו של השופט ש. לוין: לצורך התקנות 202(1)(א) ו - 203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית, ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו, שיפרטו כיצד חושב הסכום אותו הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון, שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה. כמובן, עדיף שיצורפו כל המסמכים הדרושים כדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה, אך במידה ואלו לא צורפו, אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו". 13. מן האמור עולה כי הבנק אינו מחוייב לצרף את כל המסמכים שברשותו ודי כי ימציא את המסמכים לעניין החוב הסופי. המשיב צירף לכתב התביעה את המסמכים הבאים: 1. תנאים כלליים לניהול חשבונות/פקדונות מיום 25.1.01. 2. אישור בדבר גובה הריבית מעודכן ליום 19.6.03. 3. דף חשבון מעודכן ליום 18.6.03. נראה, איפוא, כי המשיב הגיש מספר רב של מסמכים - כנדרש. 14. כמו כן, המבקש בסיכומיו, בסעיפים 19 ו - 40 להם, מפנה לדף החשבון, כלומר, בידיו המסמך המרכזי שבעזרתו יכול לטעון הוא להגנתו. 15. היינו, היו למבקש מסמכים שעל פיהם היו לו נתונים ספציפיים לשם עריכת בקשתו ולפיכך נדחית טענה זו. 16. לעניין טענת המבקש כי החוב הינו שגוי, הרי שזה לא הראה מה אכן שגוי בסכום החוב הנטען ולפיכך טענתו הינה טענה בעלמא כנגד סכום החוב. כמו כן, ניתן להניח כי המבקש עודכן בחשבון באופן שוטף במשך שנים רבות, ללא כל הערות מצידו ולא חלק מעולם על העדכונים שקיבל, דבר המדבר בעד עצמו. 17. לעניין טענת המבקש כי הבנק התנה שרות בשרות, טענה זו נטענה בכלליות, ללא הפירוט הדרוש לה. בעזרת דפי החשבון שניתנו למבקש יכול היה הוא לפרט טענה זו מיניה וביה, ברם, לא פירט הוא מי אשר התנה את השירות, באילו תאריכים, באילו נסיבות ואף לא פירט מה הנזק אשר נגרם, כביכול, בשל ההתניה הנטענת. 18. לעניין זה ראה: ע"א 6095/97 ישראל איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(4), עמ' 734-735 כדלקמן: הוכחת תנייה פסולה ואי סבירותה מוטלים לעולם על הטוען זאת, ועליו להוכיח התניית שירות בשירות על ידי התאגיד בנקאי, וקיומו של נזק בעטייה של ההתנייה...". על כן, נדחית טענה זו. 19. לעניין טענת המבקש כי הבנק הסב לו נזקים ממוניים, יש לדחות טענה זו שכן מאותה עת שנוצרה יתרה דביטורית בחשבונו של המבקש, קמה זכותו הקניינית של הבנק-המשיב אשר נציגיו פעלו במטרה להגן על האינטרס שלו ולגבות את שחייבים לו. 20. כמו כן, מדפי החשבון עולה כי ב- 16/6/03 יתרת החובה הגיעה לכ- 80,000₪. עוד עולה מדפי החשבון כי ב- 19/5/03 סורב שיק וב- 16/6/03 סורב שיק נוסף, כיוון שיתרת החובה עלתה על האשראי המאושר. בשלב כלשהו הגיעה לסך כ- 95,916 ₪ חובה. יוצא, איפוא, כי כיוון שהחברה לא עמדה בהיקף האשראי המאושר, השיקים שסורבו, ממילא היו מביאים את החשבון להיות מוגבל בהתאם להוראות חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 והבנק זכאי היה להפסיק את מתן האשראי על מנת להקטין את הסיכונים שהיו, כפי שגם פורט לעיל. לפיכך, אין מקום לומר כי הפסקת האשראי נעשתה בחוסר תום לב. 21. באשר לטענה כי התנהגותו של הבנק גרמה לו לנזקים רבים, למעשה טוען הוא לקיזוז, ברם, בידוע הוא שטענת קיזוז יש לפרט בכל הנוגע לנזקים אשר נגרמו, כיצד נגרמו ואף לצרף תחשיב חשבונאי . לענין זה ראה ספרו של כבוד השופט א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 323, שם נאמר כדלקמן: "אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות התובע או נזקים שגרם, אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב תביעה. הרבה טענות קיזוז נדחו - ומתגוננים רבים לא זכו לעבור את הסף בהליך של רשות להתגונן - רק מטעם זה בלבד. על כן יש להקפיד בהבאת הטיעון באופן דווקני ביותר." כן ראה: ע"א 3906/91 מיכל הלפרין נ' הכונס הרמי בתפקידו כמפרק, תקדין - עליון 93, 1914, בו נפסק כדלהלן: "מי שמבקש רשות להתגונן בטענת קיזוז, חייב להציג במדויק את מערכת הנתונים עליהם מתבססת הטענה." עוד ראה: ת"א (תל - אביב) 1641/91 ד.ש.ל. השקעות ויעוץ נ' בנק לאומי, תקדין - מחוזי 92 (2), 818, שם נקבע כדלקמן: טענת קיזוז יש לטעון באופן מפורט, ולתומכה בתחשיב חשבונאי." המבקש פירט כדבעי את טענת הקיזוז בסיכומו בלבד, אולם בידוע הוא שראיה או טענה שהובאו לראשונה בסיכומים - אין לדון בהן. לעניין זה הנני מפנה לע"א 442/88 ארגון קניות של משקי חירות-בית"ר נ' תנובה בע"מ, פ"ד מד(2) 666, 671 שם נאמר: "כבר התרענו לא אחת על נוהג נפסד זה של פרקליטים לנסות ולהגניב לתוך תיק ערעור חומר ראיה, שלא טרחו או ששכחו להגישו לערכאה הדיונית. המסמך שהוגש כך איננו ראוי שנעיין בו, ואין הוא מהווה ראיה לפנינו..." לפיכך, נדחית טענה זו. 22. לעניין טענת המבקש כי הבנק-המשיב בהתנהגותו הפר את סעיף 4 לחוק הבנקאות ופעל בניגוד לחובותיו, נראה כי טענה זו דינה להדחות לאור ההלכה כי על הלקוח חלה חובה מינימלית לדאוג לענייניו הוא. לעניין חובת האמון שבין הבנק ללקוחו הנני מפנה לת"א (ירושלים) 1302/98 - בנק פועלי אגודת נ' ירושלים תור . תק-מח 2003(1), 5438 ,עמ' 5448. "...בנקים חבים חובת אמון מוגברת כלפי לקוחותיהם בשל מומחיותם, ובשל התלות של הלקוחות בהם. לשם כך בא חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981 להגן על הלקוחות. עם זאת, כל זה אינו מפחית ומשחרר מהחובה המינימילית שחלה על הלקוח לדאוג לענייניו הוא...". 23. כמו כן, נראה תמוה כי רק עתה פונה המבקש בטענות אלו כלפי הבנק-המשיב, למרות שטענות כלליות כגון דא לגבי ניהול החשבון צריכות היו להיטען על ידו זמן רב טרם הגשת כתב התביעה. 24. המבקש התחייב לשלם לבנק-המשיב תוך שבעה ימים מדרישתו הראשונה את חובו לפי סעיף 1.3.1 להסכם "תנאים כלליים לניהול חשבונות ופקדונות" ומשלא עשה כן כל פעולות הבנק שננקטו לאחר מכן הינן לגיטימיות וביסודן עומד האינטרס הקנייני של הבנק-המשיב בניהול עסקיו. 25. לעניין טענת המבקש כי הבנק-המשיב התרשל, הרי שבבקשתו אין פירוט עובדתי לטענה, דהיינו, לא הוגשה חוות דעת, לא צויינו תאריכים או שמות רלבנטיים ואין למעשה דבר מעבר לסיפור מסגרת כללי שממנו לא עולים כל מחדל, רשלנות או פעולה המצדיקים פסיקת פיצויים אילו היה מדובר בתביעה נפרדת. לעניין זה הנני מפנה לע"א 543/86 כלל חברה לביטוח נ' דניאל כלפון, פ"ד מ"ב (3) 339, בעמ' 343 שם נאמר כדלהלן: "מקובלת עלינו מקדמת דנא ההלכה, כי נתבע, המבקש רשות להגן חייב "להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות"... ...יתרה מזו: "חובה כפולה ומכופלת לפרט טענתו מוטלת על נתבע המתגונן בטענת תרמית או קנוניה; על יסוד טענה סתמית או מעורפלת של הגנה כזאת, לא יקבל רשות להתגונן. 'מי שמאשים את חברו במעשה תרמית, עליו לפרט את העובדות עליהן מתבססת האשמה'". 26. המבקש טוען כי אין באפשרותו לפרט טענותיו אלה כנדרש מכיוון שלא קיבל מאת הבנק את המסמכים הדרושים לו, טענה זו אינה מקובלת עלי מכיוון שהמבקש אכן ביקש מאת הבנק-המשיב את המסמכים הדרושים לו וזה העביר תשובה למבקש בדבר עלויות הפקת המסמכים טרם הגשת הבקשה, אולם מאז ועד ליום הגשת הסיכומים לא נתקבלה כל פניה מצד המבקש בדבר המצאת מסמכים ומבלי שהמבקש נתן טעם לכך. לפיכך, נדחית אף טענה זו. 27. אשר על כן, לאור הטעמים לעיל, לא ראיתי כי למבקש הגנה אפשרית - ולפיכך נדחית הבקשה למתן רשות להתגונן. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. פסק-דין על יסוד כתב התביעה ונספחיו אשר לא נסתרו, ולאחר שבקשה למתן רשות להתגונן אשר הגיש הנתבע נדחתה, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הסך של 84,113 ₪ בתוספת ריבית כנקוב בסעיף 12(ב) לכתב התביעה. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לרבות מע"מ בסך של 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. סדר דין מקוצרטענת קיזוזקיזוז