סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, מקנה זכות ערעור ללקוח שחשבונו הוגבל וקובע את סמכותו של בית משפט השלום - סמכות שבשיקול הדעת, להורות על ביטול הבאתו של שיק במניין השיקים שסורבו. הסעיף מונה את עילות הביטול, וקובע כי ביטול הבאת שיק ממניין השיקים שסורבו, יבוא כאשר ללקוח היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפורעו מכוח הסכם איתו. החלטה 1. בפניי בקשה לביטול החלטת בית-המשפט מיום 26/2/06 לפיה נמחקה בש"א 10519/05 והנגזרת מהם נמחקה גם בש"א 10451/05. נושא הבקשות היה בקשת גריעת שיקים על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") ובקשה לתיקונה. רקע 2. ביום 15/5/06 הוטלה הגבלה על חשבון המבקשים, המתנהל בבנק המזרחי המאוחד, סניף נשר (להלן : "החשבון"), החל מיום 30/5/05 ועד ליום 29/5/06 (להלן : "הודעת ההגבלה". 3. ביום 15/5/06 נשלח מכתב מבנק ישראל, למבקש מס' 1, אשר נכתב בו בין היתר, כי על-פי הנתונים שבידיהם נתמלאו לגביו התנאים הקבועים בסעיף 3(א) לחוק, בדבר "הגבלה בנסיבות מחמירות", החל מיום 8/6/2005 ועד ליום 7/6/07. 4. ביום 18/5/05 נשלח מכתב מבנק לישראל למבקש מס' 1, בו הודע לו על ההגבלה של בעל החשבון האחר, המבקש מס' 2. 5. הבקשה (10451/06) העיקרית לגריעת שני שיקים - ביום 1/6/05 הגישו המבקשים בקשה להצהיר, לפי סעיף 10 לחוק כי, אין למנות את השיקים שסורבו ביום 10/5/05, כשיקים ללא כיסוי ולבטל את הבאתם בחשבון : שיק מס' 643371, על-סך 365 ₪ ושיק מספר 643420 על-סך 2,517, ואף להורות למשיב להסיר את ההגבלה על חשבונם ולהסיר את ההגבלה בנסיבות מחמירות. הנימוקים לבקשה: א. בחודש מרץ 2005 השתחררה למבקש מס' 2, קרן השתלמות ומתוכה סך של 10,000 ₪. המשיב במקום להפקיד את הסכום האמור בחשבון העו"ש, העבירו על דעת עצמו לחשבון פק"מ ובכך מנע את הקטנת יתרת חובם. בהתחשב בסכום שהופקד על ידם ביום 10/5/05 על-סך 5,745 ₪, לא היו חורגים ממסגרת האשראי, ולא הייתה סיבה לסרב את ההמחאות הנדונות. ב. ביום 10/5/05 המבקש 2, אשר ידע שהמחאות עתידות להגיע לבנק, התייצב שם בכדי לברר שאכן יכובדו, ואף הפקיד המחאה ושוברי כרטיסי אשראי. הפקיד המטפל הבטיח ש"הכל יהיה בסדר". ג. המבקשים מצויים בקשר יום יומי עם המשיב וככל שהייתה בעיה כלשהי היה מודיע להם על כך טלפונית. אשר על-כן, היה להם היסוד הסביר להניח כי המשיב יכבד את השיקים ובמידה שלא יודיע. ד. אם היו יודעים שהבנק יסרב את ההמחאות היו מפקידים סכום נוסף במזומן, אשר היה ברשותם ואף מבצעים ניכיון של ההמחאה על-סך 4,712 ₪ מאת מוניות נווה, שמועד פרעונה הוא בחודש יולי. בתגובה טען המשיב כי, יש לדחות את הבקשה: א. הסעד המבוקש הינו תיאורטי - הודעת ההגבלה נשלחה למבקשים בשל 11 שיקים שסורבו בחשבון מחוסר כיסוי במועדים שבין 17/5/04 ועד 11/5/05. מאז משלוח הודעת ההגבלה ועד 23/5/06, סורבו בחשבון, תשעה שיקים נוספים. אשר על-כן, גם אם תתקבל הבקשה, עדיין החשבון ישאר מוגבל. ב. גם אם היו מקרים בהם כובדו שיקים בחריגה, הרי שאלו נתנו בכפוף לאישור ספציפי, לפנים משורת הדין ולא באופן גורף. ג. המבקשים הורו למשיב לשעבד את קרן ההשתלמות לטובת הגדלת מסגרת האשראי. (להלן: "הבקשה העיקרית"). 6. ביום 2/6/05 דחתה כב' השופטת הורוביץ את הבקשה למתן צו ארעי (בש"א 10519/05): א. ההגבלה נכנסה לתוקף. ב. לבקשה לא צורפה פניית המבקשים כאמור, בתקנה 4 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב - 1981 (להלן: "תקנות שיקים"). ג. אין טענה לפיה היתרה בחשבון העו"ש ו/או הסכם אשראי חייבו את הבנק לכבד את השיקים שסורבו. ספק אם הטענה כאילו הבנק לא פעל ביוזמתו במרץ 2005 להעביר את כספי קרן ההשתלמות לחשבון העו"ש, יש בה כדי לשמש עילת ערעור על פי החוק. 7. בקשה לתיקון הבקשה המקורית (בש"א 10519/05), הוגשה ביום 14/9/05, בה מבוקש שלא למנות 9 שיקים נוספים, היות שבעת הגשת הבקשה המקורית, לא ידעו שהשיקים מסורבים מסיבות אכ"מ והם סברו בתום לב שהשיקים מסורבים מפאת הגבלת החשבון בלבד. כן, בעת הגשת הבקשה המקורית לא ידעו על החזרת השיקים הנוספים ועל-כן לא נכללו בבקשה. המשיב התנגד לתיקון מהנימוקים הבאים: א. תגובת המשיב לבקשה המקורית הוגשה ביום 30/6/05, דהיינו כבר במועד הזה ידעו המבקשים כי קיימים שיקים נוספים ברשימת ההגבלה ואין טעם בקיום הדיון. דא עקא, לא הגישו המבקשים תשובה לתגובת המשיב בניגוד לתקנה 7 לתקנות שיקים ולא בקשו את תיקון הבקשה, אלא בחלוף 3 חודשים. ב. בבקשתם לתיקון הבקשה לא פרטו המבקשים את הסיבה למחדלם, ולא פרטו את הסיבה להוספת 9 שיקים נוספים לבקשתם המקורית. (להלן: "הבקשה לתיקון"). 8. ביום 2/6/06 (בש"א 10519/05) הוריתי למבקש להודיע אם עדיין הוא עומד על בקשתו לאור התנגדות המשיב. בהעדר הודעה תמחק הבקשה. ביום 26/2/06, בהיעדר הודעה מטעם המבקש הוריתי על מחיקת הבקשה. 9. ביום 1/3/06 בהעדר תגובת המבקש הוריתי גם על מחיקת הבקשה העיקרית (בש"א 10451/05). מכאן הבקשה נשוא דיוננו. 10. לאחר תגובת המשיב לבקשה לביטול ההחלטה מיום 26/2/06, ותשובת המבקשים לתגובת המשיב, התקיים דיון במעמד הצדדים, ביום 23/11/06 בבקשה העיקרית בבקשה לתיקונה. באותו מעמד נחקר המבקש מס' 1 ותצהירו מיום 1/6/05 הוגש וסומן כ- מ/1 וכך גם התצהיר אשר צורף לבקשה לתיקון הוגש וסומן כ- מ/2. במסגרת חקירתו, כאשר נתבקש לעיין בדף החשבון שצורף ל-מ/1, טען שאינו ידוע לקרוא דף חשבון והאחרון צורף לבקשת עורך דינו. המבקש אישר שהייתה לו מסגרת אשראי בסך 40,000 ₪. אולם, כאשר נאמר לו על-ידי בית-משפט שאחרי משיכת שני השיקים היה ביתרת חובה של 56,277 ₪ ועם הפקדת 10,000 ₪ עדיין היה ביתרת חובה יותר ממסגרת האשראי, השיב שהוא לא מבין (עמ' 4 ישיבה מיום 23/11/06). המבקש התחמק ממתן תשובות או מתן תשובות ברורות לחלק מהשאלות, כגון לשאלה האם המינוס בחשבון על-סך 56,277 ₪ כולל את ההפקדה על-סך 5,745 ₪, ביכר שלא לענות, בעוד שלשאלה האם שעבד את קרן ההשתלמות שלו לצורך ההלוואה השיב, שהוא לא זוכר, כך גם לא זכר האם לצורך הגדלת מסגרת האשראי בקש הגדלת פיקדונות נזילים. הוא נתן הוראה לשחרור סך של 10,000 ₪ מהפק"מ, אולם המשיב לא עשה כן. אחרי יום העצמאות הגיע לסניף המשיב והגב' ריטה וסגנית המנהל הגב' לבנה אמרו לו שאין טעם להפקיד כסף, כי השיקים יחזרו היות והחשבון מוגבל. במסגרת חקירתו הוגש דף החשבון וסומן כ- נ/1. סיכומים מטעם המבקשים 11. המבקשים חזרו על עיקרי הדברים שנאמרו במסגרת הבקשות, בהוסיפם: א. רק בעקבות הודעות ההגבלה מהמשיב ומבנק ישראל נודע להם שהבנק החזיר את שני השיקים ב- 11/5/05. ב. המשיב פעל בחוסר תום-לב כלפיהם, כאשר לא התריע על כוונתו להחזיר את השיקים; לא זיכה את החשבון בסכום הפק"מ; כאשר הודיע להם כי אין טעם להפקיד כספים נוספים בחשבון שכן בהיותו מוגבל כל השיקים העתידיים לא יכובדו; כאשר דחה את פניותיהם לקיים פגישת הבהרה עימו בניסיון לשנות את החלטותיו וכאשר ידע כי הם מקבלים תשלום חודשי קבוע ממוניות "נווה" ובידיהם האפשרות להפקיד בחשבון כספים ממקור זה במידת הצורך. ג. המשיב לא הביא עד או ראיה כלשהו לסתור את טענתם בקשר להתנהגות הבנק וגם לדיון שהתקיים ביום 23/11/06 העדיף המשיב לשלוח את אחד הפקידים שלא היו מעורבים כלל באירועים. ד. הסרת ההגבלה נשוא בקשה זו, משמעה הסרת ההכרזה על המבקשים כמוגבלים בהגבלה חמורה. סיכומים מטעם המשיב 12. המשיב חזר על עיקרי טיעוניו כפי שבאו לידי ביטוי בתגובותיו לבקשות, בהוסיפו: א. חוסר סמכות - במסגרת הבקשה העיקרית עותרים המבקשים להורות על ביטול ההגבלה ו/או להורות למשיב על הסרתה ו/או להורות למשיב להודיע לבנק ישראל על טעות בהגבלה, בעוד שעל פי סעיף 10 לחוק מוסמך בית-המשפט להורות רק על גריעת שיקים ממניין השיקים המסורבים. אשר על-כן דין הבקשה להמחק. ב. גם לו ייעתר בית-המשפט לתיקון הבקשה, וגם לו יקבע כי יש להורות על גריעת כל 11 השיקים, נשוא 2 הבקשות, עסקינן בסעד תיאורטי, משלא נעתר בית-המשפט לבקשה לסעד זמני לעיכוב ההגבלה. מאחר וההגבלה הסתיימה ביום 29/5/06, אין השיקים נשוא הבקשה, נמנים עוד לצורך הגבלת החשבון על-פי חוק. ג. אף אם כספי קרן ההשתלמות היו נכנסים לחשבון, עדיין היה החשבון עומד ביתרת חובה מעבר למסגרת האשראי. ד. הבקשה לתיקון הבקשה המקורית הוגשה זמן רב לאחר שנודע למבקשים כי שיקים נוספים חזרו. המבקשים תולים את מחדלם זה, בסוברם שהשיקים הנוספים סורבו בשל הגבלת החשבון. טענה זו הינה בגדר העמדת פנים, שכן מתגובת הבנק עולה מפורשות שהשיקים הנוספים נמנים במניין השיקים המסורבים מחוסר כיסוי לצורך הגבלת החשבון. ה. לדיון התייצב נציג המשיב, מר שמעון עשור, והמבקשים הם אלו שביקשו שלא לחקור אותו וויתרו על עדותו, אשר על-כן אין הם יכולים לטעון שמדובר בפקיד שאינו מעורב ושלא עבד בתקופה הרלבנטית. דיון 13. סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, מקנה זכות ערעור ללקוח שחשבונו הוגבל וקובע את סמכותו של בית משפט השלום- סמכות שבשיקול הדעת, להורות על ביטול הבאתו של שיק במניין השיקים שסורבו. הסעיף מונה את עילות הביטול, וקובע כי ביטול הבאת שיק ממניין השיקים שסורבו, יבוא כאשר: "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפורעו מכוח הסכם איתו". 14. השיקים נשוא הבקשה העיקרית סורבו עת עמד חשבון המערערים ביתרת חובה. המבקשים טענו כי לו המשיב היה מפקיד את הסך של 10,000 ₪ לחשבון הנדון במקום להפקידו בפק"מ, הייתה יתרת החובה מצטמצמת ובנוסף להפקדת הסך של 5,745 ₪ לא היו חורגים ממסגרת האשראי. דין טענה זו להידחות, ממספר טעמים: א. במסגרת חקירתו אישר המבקש 1, כי מסגרת האשראי עמדה על סך של 40,000 ₪ (עמ' 4 ישיבה מיום 23/11/06). למקרא דף החשבון שצורף לתצהירו של המבקש, במסגרת הבקשה העיקרית עולה כי, ביום 9/05/06, עובר לסירוב השיקים, עמד החשבון על יתרת חובה בסך 58,616.87 ₪. ב- 10/05 הופקד על ידי המבקשים סך של 5745 ₪. ובו ביום הופקדו גם שני השיקים, נשוא הבקשה העיקרית. בסופו של יום עמד החשבון על יתרת חובה של 56,277.71 ₪. אשר על-כן, גם אם נפחית מסכום זה את ה- 10,000 ₪, עדיין מדובר בחריגה של 6,000 ₪ בקירוב מעל מסגרת האשראי, אשר בגינה השיקים היו מסורבים בין כה וכה. ב. השיקים נשוא הבקשה העיקרית סורבו ביום 10/5/05 בעוד שהסכום של קרן ההשתלמות נפרע כבר בחודש מרץ 2005. אשר על-כן, גם אם נכונה טענתם כי הסכום האמור הופקד בפק"מ בניגוד לרצונם, היה להם די והותר זמן לדאוג לשחרורו, והעברת הכספים להקטנת יתרת החובה. 15. המבקשים טענו כי, באם היו יודעים שהבנק יסרב לפרוע את השיקים היו מפקידים סכום נוסף שברשותם, ואשר אותו ייעדו לרכישת חלקי חילוף וכן היו עושים ניכיון על המחאה בסך 4,712 ₪ מאת מוניות נווה. המבקשים לא הציגו בפניי כל ראיה התומכת בטענה זו, כגון העתק ההמחאה, ולא פרטו מה הסכום שהיה ברשותם שיועד לרכישת חלקי חילוף. אשר על-כן, דינה להידחות. 16. בנסיבות בהן השיקים, במסגרת הבקשה העיקרית סורבו עת עמדו המערערים ביתרת חובה, על המערערים להוכיח הן מהבחינה האובייקטיבית והן המבחינה הסובייקטיבית, את טענתם לפיה היה להם יסוד סביר להניח קיומה של חובה מצד המשיב לפרוע את השיקים, כנדרש בסעיף 10(3) לחוק. המבקשים טוענים כי, בהרבה מקרים הפעילות בחשבון חרגה מהמסגרת והם היו בקשר יום יומי עם הבנק, ובכל פעם שהייתה חריגה מיוחדת או בעיה פנה הבנק אליהם וכך סברו שיהיה גם ב- 11/5/05. לא היתה להם סיבה לחשוד כי הבנק ינהג אחרת מהמצג שיצר כלפיהם, ומהנהוג והמוסכם במערכת יחסים זו שנמשכה שנים רבות. את טענותיהם של המבקשים בדבר נוהג או הסכם אשר נוצר בינם לבין המשיבים, היה עליהם לבסס: "כאשר מדובר בשינוי של חוזה בכתב, על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, יש להשתית המסקנה, כי החוזה שונה, על בסיס מוצק" (יצחק עמית, "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981", הפרקליט מ"ד 459, 469"). כלומר היה על המבקשים להצביע על קיומו של דפוס התנהגות מתמשך בינם לבין המשיב, לפיו התיר להם דרך קבע לחרוג ממסגרת האשראי, וזאת באמצעות העדת מי מטעם המשיב. אי העדת עד מטעם המשיב פועלת כידוע לחובתם. גם אם הבנק אפשר למבקשים לחרוג מידי פעם ממסגרת האשראי או התריע בפניהם על חריגה, אין בכך כדי לבסס את טענותם כי, נוצר ביניהם נוהג המחייב את הבנק בכל מקרה של חריגה: "שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסים היחסים עם הלקוח הספציפי. שיקולים אלה יכולים להשתנות מעת לעת - בהתאם להערכת הבנק את מצבו של הלקוח בכל זמן נתון" (מאמרו של כב' השופט יצחק, עמ' 469). לא מצאתי בטענותיהם של המבקשים כי, הבנק אפשר להם לחרוג ממסגרת האשראי לאורך תקופה ארוכה, או לחילופין בכל פעם שחרגו התריע בפניהם על-כך. יתר על כן העובדה כי בין 17/5/04 ל- 16/2/05 סורבו שיקים מאותו חשבון, בהתאם להודעת ההגבלה של הבנק, מעידה על אי קיומו של נוהג או הסכם כנטען על-ידם. במסגרת תצהירו (מ/1) הצהיר המבקש 1 כי ביום 10/5/05 הגיע לבנק בשל ידיעתו כי המחאות עתידות להגיע לבנק, וכשבקש לברר אם תהיה בעיה עם החמאות הודיע לו הפקיד המטפל כי הכל יהיה בסדר. משמע, שהמבקש צפה שיכול והשיקים לא יכובדו. הצהרה זו, שוללת גם את הנטען על ידו בדבר הנוהג האמור, שהבנק בכל בעיה הוא זה שהיה פונה אליהם. 17. המבקש מס' 1 הצהיר (מ/1) כי בתאריך 17/5/05 קבל את הודעת המשיב בדבר ההגבלה שמתחילה החל מיום 30/5/05. הבקשה המקורית הוגשה ביום 1/6/05 והבקשה לצו מניעה זמני הוגש ביום 2/6/05. כב' השופטת הורוביץ דחתה את הבקשה לצו מניעה זמני. המבקשים לא ערעורו עליה. אי הגשת ערעור תמוהה, על-אחת כמה וכמה כאשר לטענתם, הבנק הוא זה שהפר את חובת תום הלב כלפיהם ולא פעל כשורה בעת סירובו את השיקים. 18. בנסיבות האמורות, משאין מקום לגרוע מרשימת השיקים שסורבו את שני השיקים נשוא הבקשה העיקרית, אין מקום גם לדון בבקשה האם יש מקום להתיר את תיקון הבקשה העיקרית ולהתיר גריעת שיקים שסורבו לאחר מכן, בין התאריכים 16/5/05 -23/5/05, שכן בין כה וכה ההגבלה הייתה נכנסת לתוקפה. 19. כאן גם המקום לציין, שאיני נדרשת לדון בהגבלה בנסיבות מחמירות, שכן משאין מקום לגרוע את שני השיקים נשוא הבקשה העיקרית, הרי שההגבלה תקפה, ומשחשבון בנק נוסף, המצוי בבנק לאומי הוגבל כאמור בהודעת ההגבלה של בנק ישראל מיום 15/5/05, הרי שהתקיימו כאמור התנאים המנויים בסעיף 3 לחוק בדבר הגבלה חמורה. 20. לאור האמור לעיל, הבקשות להפחתת שיקים ממניין השיקים שסורבו נדחות. 21. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב על סך 1,000 ₪. בנקחשבון מוגבלערעור