בבש"א (מחוזי י-ם) 3683/06 מזרחי נ' פאלק (17.1.2007) דן בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' דרורי) בשאלה מי הוא הבעלים של כספי ערבון שהופקדו על-ידי מבקש צו מניעה זמני, כחלק מדרישות בית המשפט למתן הצו הזמני - האם כספי המבקש הם ולכן ניתן לעקלם בגין חוב של המבקש; או שמא הכספים הם של מי שהפקיד אותם מטעם המבקש ולכן זכאי אותו אדם שהפקידם להחזר הכספים. בית המשפט בחן את מהותו של ערבון ולאורו מצא כי הן מנקודת מבטו של המשיב הזכאי לקבל את כספי הערבון במסגרת חילוט, הן נוכח חובת מזכירות בית המשפט להחזיר למבקש ערבון שלא חולט (או יתרת ערבון שחלקו חולט), אין מקום לבחון את זהות מפקיד הערבון, ו על כן יש לקבוע כי המבקש הוא הבעלים של כספי הערבון. בית המשפט הוסיף והתייחס למצב דברים בו מתקבל צו עיקול במזכירות בית המשפט, שהיא בגדר צד ג' המחזיק בנכסי החייב, ומשכך מחויבת על-פי הדין להודיע לרשם ההוצאה לפועל כי בידה כספים של החייב ולהעביר הנכסים המעוקלים להוצאה לפועל. בית המשפט עמד על כך שלוּ הייתה נענית המזכירות ומעבירה כספי ערבון למפקיד הכספים במקום לחייב הייתה זו עומדת מפני הסיכו ן הקבוע בדין שתחוב בעצמה בחובו של החייב, כך שהסכום היה משולם על-ידי כלל הציבור, תוצאה שברור כי אינה סבירה. נימוקים אלה יפים גם לעניין ערבון המופקד כערובה להבטחת הוצאות משיב לערעור. ##להלן החלטה בנושא חילוט ערבות:## המבקש טען כי המדובר בערבון שהוטל כתנאי לסעד הזמני שניתן במעמד צד אחד והוארך על ידי הצדדים ולפיכך זכאי המבקש לבצע חילוט ערבות. בית המשפט ציין כי משפקע הצו הזמני רשאי בית המשפט להורות על חילוט ערבות אם ראה כי נגרמו למבקש נזק או הוצאות עקב מתן הצו הזמני וזאת אף בלא שיוכח בפניו, אלא ברמת הוכחה מינימלית, שיעור הנזק להבדיל מקיומו ובלבד שביהמ"ש השתכנע כי הבקשה שבמסגרתה הוטלה הערבות לא היתה סבירה בנסיבות העניין. בעל דין המבקש לממש הערובה חייב מכוח תקנה 371(ב) להגיש תובענה נפרדת לפיצויים בגין נזק שנגרם לו עקב מתן הצו הזמני וזאת תוך ששה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני ותוך הוכחת נזקיו. על רקע האמור ולצורך החילוט של הערבון או הערובה נודעת, איפוא, חשיבות לאבחנה בין ערובה ובין ערבון. ##החלטה## מבוא: 1. בפניי בקשה שהוגשה על ידי המבקש לחילוט ערבון בסך 40,000 ₪ שהופקד על ידי חברת טכנוטייר בע"מ (להלן: "המשיבה"). עובר להגשת הבקשה הגישה המשיבה בקשה להורות על השבתה של הערבות הבנקאית שהופקדה על ידה במסגרת בש"א 10071/03. בהחלטתי מיום 7/5/07 החלטתי לדון בבקשות הצדדים במאוחד. רקע עובדתי: 2. ביום 22/6/03 הגישה המשיבה תביעה לאסור על המבקש ומר אלי פריואת לעשות כל שימוש בציוד - מכונה לתיקון פנצ'רים ולהשיבו למשיבה כשהוא במצב תקין ולחילופין להורות למבקש ולמר אלי פריואת לשלם למשיבה את שווי הציוד בצירוף פיצוי בגין השימוש בציוד והוצאות העברת הציוד. במקביל להגשת התביעה הגישה המשיבה בקשה למתן סעדים זמניים כנגד המבקש וכנגד מר אלי פריואת (בש"א 10071/03). 3. במסגרת בש"א 10071/03 עתרה המשיבה למינוי כונס נכסים זמני על הציוד לשם תפיסת הציוד ושמירתו ולחילופין למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבים ו/או מי מהם לעשות כל שימוש בציוד עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. 4. ביום 23/6/03 נעתר כב' השופט רניאל לצו המניעה שהתבקש כסעד החילופי וזאת כצו ביניים עד להחלטה אחרת וזאת בכפוף לכך שקודם לכניסת הצו לתוקפו תפקיד המשיבה התחייבות עצמית ללא הגבלה בסכום וכן ערבות בנקאית צמודה או מזומן בסך של 40,000 ₪. כן קבע כב' השופט רניאל את הבקשה לדיון במעמד הצדדים ליום 26/6/03. 5. ביום 2/7/03 הגישו ב"כ המבקש וב"כ המשיבה הודעה מוסכמת שנוסחה כדלקמן: "המבקשת והמשיב מס' 2 (להלן - המשיב) מתכבדים להודיע לביהמ"ש הנכבד כי הגיעו להסכמה כדלהלן: צו המניעה הארעי שניתן בבש"א 10071/03 ביום 23.6.03 יהפוך לזמני ויעמוד על כנו עד למתן פסק דין בתיק העיקרי ת.א. 11653/03 שבנדון (להלן - צו המניעה). המשיב מצהיר כי הציוד נשוא צו המניעה נמצא בידיו. צו המניעה יורחב כך שתיאסר ביצועה של כל דיספוזיציה בציוד נשוא צו המניעה. הערבויות שהופקדו על ידי המבקשת ישארו בתוקפן כל עוד צו המניעה יעמוד על כנו. ביהמ"ש הנכבד מתבקש ליתן להסכמה זו תוקף של החלטה ולבטל את הדיון שנקבע במעמד שני הצדדים ליום 2/7/03. 6. בתאריך 2/7/03 אישר כב' השופט רניאל את הסכמת הצדדים שהוגשה כהחלטה. 7. בתאריך 22/2/04 הגיש המבקש בקשה לביטול צו המניעה בטענה כי ההסכמה להפיכת צו המניעה הארעי לזמני ניתנה על ידי ב"כ ושלא בידיעתו ו/או בהסכמתו. 8. לאחר שהמשיבה התנגדה לביטול צו המניעה הזמני דחה כב' השופט רניאל ביום 24/3/04 את הבקשה וקבע כדלקמן: "צו המניעה הזמני ניתן בהסכמת הצדדים ולא השתנו הנסיבות". 9. בתאריך 13/4/04 הגיש המבקש בקשה נוספת לכב' השופט רניאל ובמסגרתה התבקש כב' השופט רניאל לחזור ולעיין מחדש בצו המניעה הזמני שניתן ביום 2/7/03 ולהורות על ביטולו. 10. כב' השופט רניאל לא העביר את הבקשה לתגובת הצד שכנגד ועוד ביום 13/4/04 דחה את הבקשה באילו המילים: "אין עובדות חדשות המצדיקות שינוי הצו אשר ניתן על פי הסכמת המבקש מפי בא כוחו כדין. על כן, אני דוחה את הבקשה". 11. בתאריך 3/3/05 ניתן על ידי פסק דין בהעדר כתב הגנה כנגד מר אלי פריואת המחייבו לשלם למשיבה סך של 51,226 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22/6/03 וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. 12. בתאריך 27/2/07 ניתן על ידי פסק דין הדוחה את תביעת המשיבה כנגד המבקש והמחייבה בתשלום הוצאות בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. כנגד פסק הדין תלוי ועומד ערעור שהגישה המשיבה לביהמ"ש המחוזי. טענות המבקש בתמצית: 13. המבקש טוען כי המדובר בערבון שהוטל כתנאי לסעד הזמני שניתן במעמד צד אחד והוארך על ידי הצדדים ולפיכך זכאי המבקש לחלטו. המבקש טוען כי הוא עומד בתנאי הוראת תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ועל כן ראוי להורות על חילוט הערבון. כן טוען המבקש כי הבקשה לצו הזמני היתה בלתי סבירה בנסיבות העניין ודחיית התביעה כשלעצמה אף מחזקת הנחה זו. עוד טוען המבקש כי אי יכולתו לעשות שימוש בציוד הסב למבקש נזקים כספיים ומנע ממנו לעשות רווחים, הכל כמפורט בחוות הדעת של רואה החשבון זאהי דיב שצורפה על ידי המבקש לבקשה ואשר מעריכה את נזקי המבקש בסך כולל של 1,077,450 ₪. טענות המשיבה בתמצית: 14. המשיבה טוענת כי הערבות הבנקאית אינה ערבון כמשמעותו בתקנה 371(א) לתקנות, אלא ערובה. באשר לערובה ובניגוד לערבון אין לבימ"ש סמכות להורות על חילוטה בלא הגשת תביעה נפרדת להוכחת הנזק. לחילופין טוענת המשיבה כי לא מתקיימים התנאים המצטברים לחילוט הערבון. דהיינו, לא הוכח כי הבקשה למתן הסעד הזמני היתה בלתי סבירה בנסיבות העניין וכן לא הוכח כי למבקש נגרם נזק של ממש כתוצאה ממתן הצו. דיון: 15. תקנה 364 לתקנות קובעת: "(א) ביהמ"ש לא יתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; ביהמ"ש רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו. (ב) ביהמ"ש רשאי לצוות על הפקדת ערבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות העניין; ביהמ"ש לא יתן סעד זמני במעמד צד אחד אלא בכפוף להפקדת ערבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), זולת אם שוכנע כי בנסיבות העניין צודק וראוי לפטור מהפקדת הערבון. (ג) סכום הערבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים: ביהמ"ש רשאי, אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו, להגדיל את סכום הערבון מעבר לסכום האמור או להתנות את מתן הצו במתן ערבון אחר". מהאמור עולה, איפוא, כי ביהמ"ש לא יתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית וכן ערבות מספקת להנחת דעתו של ביהמ"ש לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו אם יפקע הצו מסיבה זו או אחרת. כן עולה מהוראת הסעיף כי מקום שניתן סעד זמני במעמד צד אחד לא יתן ביהמ"ש סעד זה, אלא בכפוף להפקדת ערבון, זולת אם שוכנע כי בנסיבות העניין צודק וראוי לפטור מהפקדת ערבון. לפי לשון התקנה לא יעלה סכום הערבון על סך של 50,000 ₪, אלא במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו. 16. אשר לחילוט ערבון או ערובה נקבע בתקנה 371 לתקנות כך: "(א) פקע הצו הזמני, יהיה ביהמ"ש הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע טענותיהם, להורות על חילוט הערבון, כולו או מקצתו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין; חילוט הערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם. (ב) חילוט הערבון אינו גורע מזכותו של מי שהערבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה... (ג) לא הוגשה לביהמ"ש תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך ששה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; ביהמ"ש רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ד) הופקד ערבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת הערבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני; הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט הערבון, רשאי ביהמ"ש לעכב את החזרת הערבון עד למתן ההחלטה בבקשה". מתקנה 371(א) עולה, איפוא, כי משפקע הצו הזמני רשאי ביהמ"ש להורות על חילוט הערבון אם ראה כי נגרמו למבקש נזק או הוצאות עקב מתן הצו הזמני וזאת אף בלא שיוכח בפניו, אלא ברמת הוכחה מינימלית, שיעור הנזק להבדיל מקיומו ובלבד שביהמ"ש השתכנע כי הבקשה שבמסגרתה הוטל הערבון לא היתה סבירה בנסיבות העניין. בעל דין המבקש לממש הערובה חייב מכוח תקנה 371(ב) להגיש תובענה נפרדת לפיצויים בגין נזק שנגרם לו עקב מתן הצו הזמני וזאת תוך ששה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני ותוך הוכחת נזקיו. 17. על רקע האמור ולצורך החילוט של הערבון או הערובה נודעת, איפוא, חשיבות לאבחנה בין ערובה ובין ערבון. לפיכך נדרשת בענייננו הכרעה בשאלה האם הערבות הבנקאית על סך של 40,000 ₪ שהופקדה על ידי המשיבה נועדה לשמש כערבון או שמא נועדה היא לשמש כערובה שאז על המבקש להגיש תביעה נפרדת להוכחת נזקיו. 18. בענייננו המחלוקת נסובה כאמור ביחס לערבות בנקאית וכידוע ערבות בנקאית יכולה לשמש הן כערבון והן כערבות (ראה לשון תקנה 1 לתקנות וכן רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3), 727, 733). 19. מתוך החלטת כב' השופט רניאל מיום 22/6/03 לא ניתן ללמוד אם הערבות הבנקאית נועדה לשמש כולה או חלקה כערבות מכוח תקנה 364(א) לתקנות או שמא ערבון מכוח תקנה 364(ב). באין הבהרה לקביעת מטרת הערבות הבנקאית בהחלטת ביהמ"ש ראוי לעמוד על טיבה ממכלול נסיבות העניין (ראה בש"א (חי) 14320/01 בנק אינווסטר ישראל בע"מ נ' בן שאול השקעות בע"מ (פרסום נבו) וכן בש"א (חי) 12466/05 חברת לינת הצדק - בית דינה חיפה נ' קרן היסוד בע"מ (פרסום נבו)). 20. סבורני כי בהעדר התייחסות לסיווגה של הערבות הבנקאית כערבון או כערובה בהחלטת כב' השופט רניאל יש לקבוע כי הערבות הבנקאית שנקבעה בהחלטתו נועדה לשמש הן כערבון והן כערבות. תקנה 364(ב) לתקנות מורה כי הערבון יופקד "בנוסף לאמור בתקנת משנה (א)". מכאן, שהערבון יתווסף על הערבות ולפיכך לא ניתן לקבוע כי הערבות הבנקאית נועדה לשמש כערבון בלבד. מאידך, תקנה 364(ב) קובעת כי מתן צו מניעה במעמד צד אחד כפופה להפקדת ערבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), דהיינו בנוסף לערבות משמשת הערבות הבנקאית כערבון אלא אם ראה ביהמ"ש כי בנסיבות העניין צודק וראוי לפטור מהפקדת הערבון ובענייננו לא נקבע כך על ידי כב' השופט רניאל. לפיכך מתבקשת המסקנה כי הערבות הבנקאית שעל הפקדתה הורה כב' השופט רניאל משמשת הן כערבות והן כערבון, שכן השניים נדרשים על פי תקנה 364(א) ותקנה 364(ב) לצורך מתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. 21. בענייננו וכעולה מההודעה המוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים ביום 2/7/03 הסכימו הצדדים כי צו המניעה הארעי שניתן במעמד צד אחד יהפוך לצו מניעה זמני והם אף הרחיבו את תחולתו. באשר לערבויות שהופקדו על ידי המשיבה על פי החלטת כב' השופט רניאל הוסכם על ידי הצדדים כי אלה ישארו בתוקף כל עוד יעמוד צו המניעה בתוקפו. מן האמור עולה, איפוא, כי הצדדים התכוונו להותיר את הערבויות עליהן הורה כב' השופט רניאל במתכונתן ולא היתה לצדדים הכוונה לשנות ממהותן. לפיכך אין בהודעה המוסכמת של הצדדים מיום 2/7/03 לשנות ממהות הערבויות והערבות הבנקאית שהופקדה על ידי המשיבה המשיכה לשמש הן כערובה והן כערבות. 22. הבקשה שבפניי עניינה כאמור חילוט הערבון. כידוע, חילוט ערבון הוא מהלך קיצוני ואין הוא ניתן כסעד שבשגרה ובאופן אוטומטי, אלא על פי שיקול דעתו של ביהמ"ש ועל פי הראיות שהיו בפניו (ראה רע"א 6448/01 עבד אל סלאם חיר ו-9 אח' נ' אלון לידאי, פ"ד נז(2), 562). 23. על פי תקנה 371(א) כדי לזכות בסעד של חילוט הערבון על המבקש להראות שהתמלאו שלושת התנאים הבאים: א. שצו המניעה פקע. ב. שנגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן צו המניעה הזמני. ג. שהגשת הבקשה לצו המניעה הזמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין. 24. צו המניעה הזמני שאושר בהחלטת כב' השופט רניאל מיום 2/7/03 פקע ביום 27/2/07 עם מתן פסק הדין שדחה את התביעה. 25. באשר להוכחת הנזק נקבע בע"א 98/03, שם, כדלקמן: "זאת ועוד. חילוט הערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם; להבדיל מעצם קיום הנזק שזאת על המבקש להוכיח. על כך נאמר בדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, כי: 'התקנות אינן מאפשרות לחלט ערבון מבלי שנגרם כל נזק, שהרי משמעות הדבר הינה ענישת התובע במסווה של פיצויים. יחד עם זאת, על מנת למנוע התארכות וסרבול ההליך, ולהבטיח את יעילות ההרתעה והגביה המהירה, נקבע כי חילוט הערבון לא יהיה מותנה בהוכחת גובה הנזק'". המבקש צירף לבקשה חוות דעת של רואה חשבון זאהי דיב אשר אמד את נזקיו של המבקש בגין הפסד רווחים, ירידת ערך המכונית והפסד תשלום שכר דירה בגין שטח הפנצ'ריה ב-1,099,500 ₪ למשך התקופה שבה נמנע מן המבקש לעשות שימוש בציוד מכוח צו המניעה הזמני. כן טען המבקש להוצאות ולפגיעה בשמו הטוב. סבורני כי באמצעות חוות הדעת החשבונאית ותצהיר עדותו של המבקש ונספחיו יצא המבקש ידי חובתו להראות כי כתוצאה ממתן הצו נגרמו לו נזקים בגובה הערבות הבנקאית שהופקדה על ידי המשיבה חרף ההסתייגויות שנטענו על ידי המשיבה, לרבות לעניין חובת הקטנת הנזק, והכל כמפורט בחוות דעתו של רואה החשבון נחום אלמן שהוגשה מטעם המשיבה. 26. המבקש טוען כי הגשת הבקשה לצו מניעה זמני לא היתה סבירה וממילא לא היו למשיבה סיכויים להצליח בתביעה לאור התבססותה על הלכת פסק הדין ברע"א 1690/00 מ. ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' ורד גוילי, פ"ד נז(4), 385, ושעה שפסק הדין ניתן ביום 19/5/03 והעסקה בין המבקש ומר אלי פריואת הסתיימה ביום 17/2/03. עוד טוען המבקש כי בשמיעת הראיות הובהר כי המצהיר מטעם המשיבה לא היה נוכח באירועים נשוא תצהירו ועדותו באשר לאלה היתה ברובה עדות שמיעה. כן ציין המבקש בתצהירו כי לא היה ממש בטענת התרמית והברחת הסחורה שעמדו ביסוד הבקשה שהוגשה על ידי המשיבה וכל תכליתה של המשיבה היה להפעיל לחץ על המבקש. המשיבה טוענת כי הבקשה היתה סבירה וממילא הסבירות אינה נבחנת בדיעבד. המשיבה טוענת כי עצם העובדה שהמבקש הסכים לצו המניעה הזמני ואף להרחבתו מלמדת על סבירות הבקשה במועד הגשתה ואף מטילה על המבקש מניעות מלטעון כעת אחרת. העובדה שבסופו של הליך נדחתה התביעה ועמה פקע צו המניעה הזמני אין בה כשלעצמה כדי לקבוע שהגשת הבקשה לסעד הזמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין. מקום שמבקש צו זמני מציג בתובענתו עילה ראויה ומציג תשתית ראייתית לכאורית להוכחתה והצו הזמני המבוקש אכן מיועד למנוע נזק ממשי או שינוי במצב קיים שיסכל את זכויות המבקש בתביעה או יכביד על מימוש הזכיה, אפילו נדחתה התביעה משום שביהמ"ש סבר בסופו של יום על בסיס התשתית הראייתית שהוצגה בפניו והתשתית המשפטית אחרת, אין לומר כי הבקשה לצו הזמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין. וכאמור, ביהמ"ש העליון בפרשת לידאוי קבע כי עצם העובדה שתובענה נדחתה ולכן הסעד הזמני פקע אינה מלמדת כי הבקשה עצמה היתה בלתי סבירה, ובלשונו של ביהמ"ש שם: "אין לקבל את טענת המשיב כי עצם דחייתו של ערעור המבקשים בביהמ"ש קמא מלמד על העדר כל יסוד לבקשה, או על כך שהוגשה מטעמים פסולים". 27. רק בנסיבות בהן בוטל צו המניעה הזמני מפני שהובהר בדיון שהבקשה היתה בקשת סרק, מושתתת על אדני שקר או שהוגשה למטרה זרה או פסולה כגון הצקה, הסבת נזק או הפעלת לחץ על הצד שכנגד, יהיה מקום לקבוע שהגשת הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות המקרה (ראה החלטת כב' השופט זפט בבש"א 7252/03 זיסו חברה לבנין בע"מ נ' דומר לבנין ופיתוח בע"מ (פרסום נבו)). 28. בענייננו נועדה הבקשה למנוע את הברחת הציוד מקום שהציוד נמכר על ידי המשיבה למר אלי פריואת אשר לא שילם כל תמורה בגין הציוד והעבירו למבקש. על רקע האמור היה בסיס מוצק לחשד שהתגבש אצל המשיבה כי בהעדר צו כאמור עשוי הציוד להיעלם ובאופן שיווצר מצב שגם אם התובעת תזכה בתביעתה לקבלת הציוד חזרה לידיה לא יהיה הציוד זמין ו/או שיעשה בו שימוש באופן שערכו ירד באופן משמעותי. מכאן, שהצו הזמני נועד למנוע שינוי במצב ובאופן שתסוכל זכותה של המשיבה בתובענה. לאור האמור הצו הזמני לא נועד למטרה פסולה כי אם למטרה ראויה. הבקשה לא התבססה על אדני שווא או שקר ולפיכך היתה סבירות בעצם הגשת הבקשה למתן הצו הזמני. 29. זאת ועוד, מעיון בהודעה המוסכמת שהוגשה לביהמ"ש בתאריך 2/7/03 עולה כי המבקש עצמו הסכים להפיכת צו המניעה הארעי שניתן במעמד צד אחד לצו מניעה זמני באופן שיוותר על כנו עד למתן פסק דין בתובענה. יתר על כן, המבקש אף הסכים להרחבת תחולתו של צו המניעה הארעי שניתן באופן שתיאסר ביצוע כל דיספוזיציה בציוד נשוא צו המניעה. אם אכן היה המבקש סבור בעת הגשת הבקשה לצו המניעה הארעי כי הבקשה לא היתה סבירה ו/או כי כללה נתונים וטענות שאינם מדוייקים ו/או נבעה משיקולים זרים, לא ברור מדוע נמנע המבקש להתייצב בדיון שהיה קבוע ליום 2/7/03 על מנת לחקור את המצהיר מטעם המשיבה ולשטוח טענותיו בפני ביהמ"ש ואולם המבקש נתן הסכמתו להותרת צו המניעה הזמני בתוקף עד למתן פסק הדין בתובענה ואף הסכים להרחבת תחולתו. מסקנתי היא, איפוא, שהתנאי השלישי הקבוע בתקנה 371(א) לתקנות לא התקיים והמבקש לא הוכיח כי הבקשה למתן הצו הזמני היתה בלתי סבירה. על כן אין מנוס מדחיית הבקשה. 30. מאחר והערבות הבנקאית שהופקדה הינה גם ערובה כאמור לעיל, לא נשללת זכותו של המבקש מלתבוע פיצוי בגין נזק שנגרם לו כתוצאה ממתן הצו הזמני על יסודה, שכן הזכות לממש ערובה זו תלוי אך ורק בכך שמבקש הצו הזמני לא זכה בתביעתו ובהוכחת נזקיו של הצד שכנגד. סוף דבר: 31. הנני דוחה את הבקשה לחילוט הערבון. בנסיבות העניין לא ראיתי לפסוק הוצאות. ככל שלא תוגש על ידי המבקש תובענה נפרדת לפיצויים בגין הנזק עקב מתן צו המניעה הזמני שפקע תוך המועד הקבוע בתקנה 371(ג) לתקנות, תוחזר הערבות הבנקאית למשיבה. חילוטערבון